בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סייד קשוע | יומני היקר

איך למדתי לגהץ ולהכין סנדוויצ'ים לבית הספר

תגובות

טוב, אני בברלין. בדיוק הגעתי. יש לי חדר יפה ומרווח בשרלוטנבורג. מהחלון אני יכול לראות כמה רעפים אדומים, ואיזה חצי קתדרלה עם כיפה ירוקה. עוד מעט אני אוציא את החולצה וזוג המכנסיים שהבאתי עמי מהתיק ואתלה בארון, אבל קודם אני צריך לכתוב לעיתון. רשום לי ביומן שאני צריך לכתוב לעיתון, אז אני כותב שאני בברלין.

אני לא באמת יודע איך הגעתי לכאן. זאת אומרת, היה כתוב לי ביומן שיש לי טיסה לברלין, אז לקחתי מונית לשדה התעופה, עליתי על מטוס ועכשיו אני בברלין. טיסת בוקר מוקדמת, כזאת שלא מאפשרת לישון. בטח לי, שערב לפני כן היתה לי הקראה בבאר שבע. היה כתוב לי ביומן שיש לי הקראה בבאר שבע, אז נסעתי לבאר שבע ועשיתי הקראה. אחר כך נסעתי הביתה, ארזתי מזוודה ועכשיו אני בברלין.

הערב יש לי איזה הרצאה ומחר אני כבר חוזר הביתה. זאת אומרת, מופיע לי ביומן שמחר יש לי טיסה חזרה, אני אנחת בשעת אחר צהריים, ובערב יש לי הקראה ברמת השרון. אני לא יודע אם אספיק לנסוע הביתה לירושלים בכלל, או שמא אסע ישר להקראה ברמת השרון. אני אמתין עם ההחלטה, אני אנחת ואז אחליט אם אני נוסע ישר לרמת השרון או שאני נוסע לירושלים לראות את אשתי ואת הילדים.

אוי, אשתי והילדים. איך בכלל העזתי לנסוע לברלין ולהשאיר את אשתי ואת הילדים. אמנם היא הפצירה בי לא לבטל גם הפעם את הטיסה, אבל לא הייתי צריך להקשיב לה, הייתי חייב להישאר. אמנם זו טיסה ל-24 שעות אבל עדיין, אני לא יודע איך אתפקד הערב או איך אוכל להתרכז בכתיבת טור. הייתי חייב להישאר. מה אם חלילה... טפו טפו טפו, לא יקרה כלום, הכל בסדר, היא חזקה והיא תהיה בסדר.

מה גם שאני לא עוזב אותם לבד, דאגתי שבהיעדרי יהיה תמיד מישהו שיעזור וימלא את המשימות שמילאתי בשבועות האחרונים. תכף אני אתקשר אליה, אשאל לשלומה, אבדוק איך היא מתמודדת עם הילדים ואם מי שהיה צריך לאסוף אותם מבית הספר עשה זאת, ואם העוזרת הגיעה ואם החברים הביאו אוכל. אבל אני לא רוצה להתקשר, אני אחכה שהיא תתקשר, כך סיכמנו, שהיא תתקשר, כי יכול להיות שהיא ישנה, אני לא רוצה להעיר אותה, ויכול להיות שהיא נחה במיטה והטלפון לא לצדה. לא הייתי רוצה לגרום לה לקום מהמיטה. למרות שהרופאים אמרו שהיא לא חייבת להיות באקווריום. נכון, היא צריכה לנוח כל הזמן, אסור לה להתאמץ, אסור לה לשטוף רצפה, לעשות כלים, לעלות במדרגות, ללכת לעבודה ועוד ועוד איסורים כאלה ואחרים.

אני מקווה שהיא הקשיבה להוראות של הרופאים, אני מקווה שהיא לא תעשה שטויות ותעשה בדיוק מה שאמרתי לה לעשות בהיעדרי. אבל אני מכיר אותה, היא יכולה להיות קצת עקשנית, ולמה היא לא מתקשרת עד עכשיו? סיכמנו שהיא תתקשר והיא יודעת איך אני דואג, ועכשיו בכלל. אוי אלוהים, כמה שהימים שעברו עלינו לפני כמה שבועות היו מפחידים. אבל הכל בסדר עכשיו, אני בטוח, אחרת לא היו משחררים אותה, אחרת לא היו אומרים שהיא לא חייבת להיות באקווריום 24 שעות.

עוד מעט היא תתקשר, אני בטוח. היא בטח נחה כמו שציוו עליה הרופאים. עוד מעט היא תתקשר, תגיד שהכל בסדר, ואז אני אפרוק את התיק, אתלה את החולצה והמכנסיים שהבאתי לאירוע הערב בברלין.

יכול להיות שאני צריך לעבור עליהם עם מגהץ. עכשיו אני כבר יודע איך מגהצים את הבגדים. עכשיו אני יודע מה הילדים אוהבים לקחת לבית הספר, איזה פרי ואיזה ירק, אני יודע מה הילדה לומדת בכיתה מדי יום ואני יודע איזה ספרים היא צריכה לקחת. עכשיו אני יודע איך הבן שלי מגיב בבקרים כשהוא נכנס לגן שלו, איך הוא מרגיש שבאים לאסוף אותו. לקח לי זמן והצלחתי להשתלט על הדברים. אני קם בזמן בשביל להכין סנדוויצ'ים, מעיר את הילדים בשביל שיהיו מוכנים בזמן לבית הספר. הכל מופיע לי ביומן, אני מתכנן את הדברים מראש, רושם הכל. אני לא משאיר עבודות בית למחר, עושה כביסה כל יום, לפעמים שתי מכונות. מחליף מצעים פעם בשבוע, יודע למיין כביסה לבנה, צבעונית ועדינה, יודע לכוון את הטמפרטורה הנכונה ואת מספר הסיבובים לדקה הדרושים לכל אריג.

איכשהו השבועות האלה, שלא ידעתי איך אצלח אותם, הפכו אותי להרבה יותר יעיל. בהתחלה, כשהדבר אירע, נראה היה כי עלי לדחות עבודות שהתחייבתי למלא, לדחות ימי צילום ולבטל כמה משימות. אחרת איך אפשר? הרי עבדתי עד הערב ולא הספקתי לעמוד בלוחות הזמנים, ומה יהיה עכשיו כשאהיה חייב לחזור באמצע היום לאסוף את הילדים ולהיות איתם עד שהם נרדמים?

איכשהו זה עובד, איכשהו אני מצליח לנהל את הבית ואת העבודה. יכול להיות שלא הייתי צריך לטוס לברלין, כן, ללא ספק הייתי יכול לבטל את הטיסה הזאת. היה אסור לי להקשיב לה ולנסוע, אפילו שזה קצר. אבל אני כבר כאן וביומן מופיע שיש לי הקראה בערב. אני אלבש מכנסיים שחורים וחולצה כחולה, יכול להיות שאני אצטרך לגהץ. אני אענה לשאלות של המנחה, אחר כך של הקהל, ומחר בבוקר אני כבר עולה על טיסה חזרה. אני אהיה חייב לנסוע הביתה לפני ההקראה ברמת השרון, אני חייב לראות את אשתי ואת הילדים, אין ספק. אבל למה היא לא מתקשרת? היא הבטיחה שהיא תתקשר.



איור: עמוס בידרמן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו