בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיעור היסטוריה | קודם עושים

מה למד ראש הממשלה הפלסטיני מבן-גוריון ומהתנועה הציונית?

תגובות

בנאומו בקונגרס האמריקאי השבוע שיבח נתניהו את ראש ממשלת הרשות הפלסטינית, סלאם פיאד, על מאמציו לשפר את איכות החיים של הפלסטינים. אם לא אמר זאת בקריצת עין, כמו דברים רבים כל כך בנאומו, אולי לא הבין אל נכון מה הוא אומר: כי פיאד מנסה לעשות מה שעשה דוד בן-גוריון.

אורחים מישראל ומחו"ל מהססים לפעמים לפני שהם שואלים אותו על כך, שהרי בן-גוריון מזוהה עם הנכבה. אך פיאד מתגאה בהשוואה. הוא ישמח להיזכר כבן-גוריון פלסטיני, הוא אומר שוב ושוב. פיאד מתכוון בכך לא רק לדימויו של בן-גוריון כאבי המדינה היהודית, כי אם בעיקר למה שלמד על שיטת הפעולה של קודמו הישראלי: קודם עושים אחר כך מצהירים - המפעל הציוני קידם את עצמו במשך שלושים שנה לפני הכרזת העצמאות של ישראל.

הציונים הבינו שהיסטוריה מחוללים במעשים, לא במלים, אומר פיאד: יישובים, כבישים, מקומות עבודה, מערכת חינוך. בשלושים השנים שיצאו בין כניסת הבריטים לארץ ישראל ועד ליציאתם - התיישבו בארץ כחצי מיליון יהודים. הם הקימו מאות מקומות יישוב חדשים, בהם כמה ערים. עד שהחליטה עצרת האו"ם לחלק את הארץ לשתי מדינות - תשתיות המדינה היהודית כבר היו קיימות למעשה. פיאד בונה את רוואבי ("גבעות" בערבית), עיר פלסטינית חדשה בשומרון. המאמצים לשכנע את עצרת האו"ם שתכיר בעצמאות פלסטין מעניינים אותו פחות. בשבוע שעמד בסימן נאומי-כלום שלא שינו דבר, יכול פיאד להגיד לעצמו שהוא צודק. הצהרות אינן חשובות. בן-גוריון לא התלהב תחילה אפילו מהצהרת בלפור.

בעת פרסום ההכרזה, ב-1917, ישב בן-גוריון בארצות הברית, כגולה מארץ ישראל; הטורקים ששלטו אז בארץ גירשו אותו בשל פעילותו הציונית. באמריקה נסע בן-גוריון מעיר לעיר וניסה לשכנע את שומעיו שההיסטוריה היהודית תלויה בהתיישבות הציונית בארץ ישראל; הוא הניח שטורקיה תהיה בין המדינות שינצחו במלחמת העולם ושארץ ישראל תישאר בשליטתה.

לא בנקל הודה בטעותו וכשהכריזה בריטניה על תמיכתה בהקמת "בית לאומי" ליהודים בארץ ישראל, הגיב תחילה בצינה: "אנגליה לא מחזירה לנו את הארץ", הכריז: "דווקא עכשיו, ברגע של גיל-הניצחון הגדול, יש להדגיש דבר זה בתוקף מיוחד: אין בכוחה של אנגליה להחזיר לנו את הארץ... אין ארץ נקנית לעם אלא בייסורי עבודה ויצירה, מאמצי בניין והתיישבות... העם העברי בעצמו חייב להפוך זכות זו לעובדה חיה וקיימת, חייב בגופו ובנפשו, באונו ובהונו, להקים את ביתו הלאומי ולבצע את גאולתו הלאומית עד תומה".

סלאם פיאד לא יכול להגיד זאת טוב יותר.

בן-גוריון לא צדק בעניין זה: הצהרת בלפור גרפה המוני יהודים אדישים לתמיכה נלהבת בציונות ובן-גוריון עשה מה שלא עשה אפילו נתניהו ואפילו לא פיאד - במקום זכויות בארץ ישראל דרש הכרה בזכויות היהודים על ארץ ישראל. כ-2,000 איש קמו על רגליהם והריעו לו בניו יורק כשהשמיע דרישה זו באסיפת עם, ואפילו "ניו יורק טיימס" ציטט אותו. זה היה ב-29 בנובמבר 1917, בדיוק 30 שנה לפני החלטת העצרת הכללית של האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות.

באחת מישיבות הממשלה שהתקיימו ב-1955 התעורר ויכוח בין בן-גוריון למשה שרת. בן-גוריון הציע "לגרש את המצרים מרצועת עזה", כלומר לכבוש את הרצועה, כדי לשים קץ לטרור הפלסטיני. שרת הזהיר מפני תגובת האו"ם וציין שמדינת ישראל קמה הודות להחלטת העצרת ב-1947. בן-גוריון הגיב: "לא ולא, רק העזת היהודים הקימה את המדינה, ולא החלטת או"ם-שמום".

סלאם פיאד יכול לאמץ לו את "או"ם-שמום" כאילו המציא אותו בעצמו.

החלטת החלוקה של האו"ם אכן לא הביאה להקמת מדינת ישראל, כי אם למלחמה. אהדת העולם הועילה, אך את ההיסטוריה קבעו גירוש הפלסטינים והתבוסה שהנחילה ישראל לצבאות ערב. גם הפלסטינים לא יקבלו את המדינה שלהם מהאו"ם אלא, במקרה הטוב, "בייסורי עבודה ויצירה", כפי שאמר בן-גוריון. *



הקמת מגדל בקיבוץ שער הגולן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו