בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המפגינים בכיכרות ספרד רוצים בסך הכל שיקשיבו להם

עשרות אלפי צעירים ספרדים כבשו כיכרות מרכזיות בספרד. הם מנהלים דיונים, מגדלים ירקות אורגניים ומפעילים גן לילדים. אין להם דיקטטור לזרוק, אבל הם מוחים נגד השלטון, נגד האבטלה ונגד הכלכלה. הם רוצים בסך הכל שיקשיבו להם

תגובות

אפשר לסלוח למי שההתרחשויות כאן מבלבלות אותו. אלפי שלטים ססגוניים, עבודת יד, תלויים על עצים ומודבקים על כל משטח בכיכר וסביבה: "הקץ לשחיתות!" הם צועקים, "רוצים לעבוד!" "הדמוקרטיה היא מאבקנו!" וגם "יסולקו הבנקאים!" "די לאמצעי התקשורת הגדולים!" "מהפכה עולמית!" "תהיו טבעונים!" הם קוראים. רק רגע, תהיו טבעונים? מה הקשר? אבל יש גם "הומוסקסואלים נגד ההגמוניה ההטרוסקסואלית!" "שוויון לנשים!" "הצילו את סהרה המערבית!" וכמובן הכתובת הקלאסית: "תשוחרר פלסטין!"

הבלבול בין כל הנושאים שעל סדר היום כה מתיש, עד שאין ברירה אלא לחפש מקלט בספריית ההשאלה הארעית, כדי למצוא מעט מנוחה. שם, מתנדבים מסווגים את הספרים שנתרמו לפי נושאים, החל מנזקי הפטריארכליות ועד נזקי הצריכה, בזמן שהמפגינים שרועים סביב על כרים בלויים, קוראים, משחקים שח, מפטפטים ומתגפפים.

מהנדס כימיה, שעל הטי-שרט שלו כתוב "מהפיכה ספרדית", כותב את הצעותיו לחלופות להקטנת תקציבי הרווחה ולקיצוצים בתקציב המדינה, על דף שיוכנס לאחת מתיבות ההצעות המפוזרות על שולחנות מתנדנדים. סטודנט למדע המדינה שקוע בדיון עם מהגר לא חוקי מקובה על שיעור האבטלה במדינה - 45% אצל הצעירים מתחת לגיל 25, ו-20% בקרב כלל האוכלוסייה - השיעור הגבוה ביותר באיחוד האירופי. זוג צעירים קוראים זה לזה בקול את "המשפט" של קפקא ומתמזמזים על ספה.

ברוכים הבאים לכיכר פוארטה דל סול במדריד, שהשתלטו עליה עשרות אלפי מפגינים צעירים הקוראים לרפורמות פוליטיות, כלכליות וחברתיות. יש הרוצים שינוי מקיף של שיטת הבחירות או רפורמה במערכת הפיננסית, אחרים מדברים על מהפיכה כוללת, ויש מי שסתם רוצים להיות חלק מהסצינה.

ציוץ כל שעה

יחד הם בנו עיר אוהלים קטנה בכיכר בשבועיים האחרונים, ובה גן ילדים, צוות תברואה המנקה את המקום ומרכז תקשורת, שבו רוכנים מתנדבים על מחשבים ניידים ומפיצים מידע במיומנות ארגונית לא פחותה מזו של יחידה צבאית בפעולה בשטח.

יש במה מרכזית ועליה מופעי מוסיקה ונאומים נלהבים בזמן "האסיפות הכלליות". הוקמו מרכז אומנויות שבו מכינים את הכרזות, שתי תחנות לעזרה ראשונה, גינה אורגנית קטנה ועשרות דוכנים למים ולמזון. מתנדבים מחלקים שם כריכי נקניק וגבינה ושעועית בחינם בבוקר, בצהריים ובערב, וגם בין לבין.

ככל שהימים חולפים עיר האוהלים גדלה, והיא כבר מתפרשת על פני הרחובות הסמוכים והכיכרות הקרובות. ועדות וקבוצות דיון יושבות על המדרכה, עורכות אסיפות, מצביעות על כל דבר, החל בנזקים לסביבה ועד לתפקידם של המהגרים בחברה. יש מתופפים, יש עושי להטוטים, יש סדנה לתיקון אופניים, ובתווך, בתוך כל הערב-רב הזה, מתקיים גם דיון פוליטי נמרץ. התנועה, הקרויה "15-M" מפני שהחלה ב-15 במאי, צוברת תנופה גם מחוץ למדריד, ומחאות בקנה מידה קטן יותר מתקיימות בכיכרות ברחבי המדינה וגם מעבר לים: ספרדים הגרים מחוץ למדינה הקימו מאהלים קטנים מול שגרירויות ספרד בברלין, פאריס, לונדון, אמסטרדם וניו יורק.

"מדובר במחאה", אומר מיגל מורלס פדרו, סטודנט להנדסת תעשייה בן 28, שהיה לדובר בהתנדבות. הוא מתדרך עיתונאים ובין לבין מצייץ אחת לשעה על ההתפתחויות במקום, מעדכן את עמוד הפייסבוק של אוהדי התנועה ומעלה סרטונים ליוטיוב. "אנחנו בשבוע של בחינות אבל זה חשוב יותר", הוא אומר, "וגם כיף יותר". לדבריו, "אנחנו באים מרקעים שונים, ובמידה מסוימת האג'נדות שלנו שונות. העניין הוא שנתאחד ונשמיע את קולנו יחד. אנחנו רוצים שהחברה תשקף את הצורך בשינוי. ואני מאמין שישמעו אותנו, ולכן אני פה".

איש אינו ממונה כאן. המתנדבים עוברים ברחבי המחנה, שמותיהם כתובים על תגים הנעוצים על חולצותיהם. על סרטים שהם עונדים על זרועם כתוב שמו של "צוות הפעולה" שהם משתייכים אליו.

צ'יומרה מה"צוות המשפטי" עוברת בין התיבות וכותבת הצעות לנושאים לדיון בוועדות. קרולינה שייכת ל"צוות הכבוד" שמפריד בין הנצים, אם פורצות קטטות במחנה, ודואג לשמירה על השקט. ונאפי, מהגרת ממרוקו מ"צוות תרומות", מכינה רשימות של דברים נחוצים: מי יכול לתרום פנסים? מגאפונים? גנרטורים? מה בנוגע לטמפונים? שמפו? נייר טואלט? פיצות? אהבה?

כמה זמן כל זה יימשך? "עד שיקשיבו לנו", היא התשובה שנשמעת בפי כולם.

משהו עצום

זה התחיל שבוע לפני הבחירות המקומיות שהתקיימו ביום ראשון, עם כמה עשרות מפגינים מאוכזבים בשקי שינה, שהמשטרה סילקה חיש מהר. אבל עד מהרה הצטרפו אליהם רבים אחרים. בסוף השבוע התגודדו בכיכר כ-30 אלף צעירים. רבים סירבו לעזוב גם אחרי הבחירות.

בכל העולם משווים אותם לצעירים הערבים שהדיחו משטרים בתוניס ובקהיר, השוואה מוגזמת גם לדעתם. "בכיכר אל-תחריר בקהיר לא סילקו את הממשלה באמצעות מדיטציה ופופקורן חינם", מציין שוטר צעיר בשם ראול, כשהוא נשען על דלת בנק בקרבת מקום, שהחזית שלו מכוסה כרזות וכתובות מחאה. הוא מתבונן בסצינה בשלווה. "שם הם עמדו מול טנקים, סיכנו את החיים שלהם", הוא אומר. "חלק מהבעיה כאן היא שהם לא נדרשים לעמוד מול טנקים".

למפגינים אין אישור להיות בכיכר. הם קוראים תיגר על האיסור להפגין שהטילה, ביום שישי שעבר, ועדת הבחירות המרכזית במדינה, מחשש לשיבוש הבחירות המקומיות. אך לא נעשה מאמץ אמיתי לפזרם, למרות הנוכחות הגדולה של שוטרים וכמה מחסומים שהוקמו ברחובות הסמוכים.

למרות הכרזות הקוראות ל"חופש" ו"מהפיכה" בערבית, הכאפיות הכרוכות על כמה וכמה ראשים לא ערביים, והאזכור התדיר של הדוברים לשימוש ברשתות החברתיות כדי להוציא המונים לרחובות, רוב המפגינים מודים שיש הבדל בינם לצעירים הערבים. הם לא רואים דוגמה במהפיכות במזרח התיכון.

"אנחנו רוצים לשפר את השיטה, לא להרוס אותה", מסבירה ביאטריס פרס אלונסו, אדריכלית שאינה מוצאת עבודה במקצועה ונאלצת לעבוד בסוכנות לטלפונים ניידים.

בספרד אין ארמונות להסתער עליהם ולא דיקטטורה מושחתת להפיל, והמציאות הזאת מסבכת את המשימה מבחינה מסוימת, היא מסבירה. מכיוון שאין "אויב" ברור, גם המחאה אינה ממוקדת, היא מודה ומחלקת שתייה לכל.

אבל, היא מדגישה בעודה מזכירה בנועם למפגינים למחזר, למרות העדרה של מטרה ברורה ומוחלטת, כמו גם העדר מנהיגות, היא, כרבים מאלה שהתאספו כאן, מאמינה בכנות שמשהו עצום מתרחש, גם אם לא לגמרי מובן.

"כנראה זה הדבר הכי מוצלח שעשיתי בחיים שלי", אומרת פרס אלונסו בת ה-35, בלי שמץ מלודרמה. היא מודה שעד כה לא גילתה כל עניין בפוליטיקה, "אבל ראיתי בטלוויזיה שיש כאן הפגנה ובאתי לראות מה קורה... ולבסוף נשארתי כל הלילה. אני אפילו לא יודעת למה. הרגשתי שאני נמצאת עם אנשים בעלי הלוך רוח דומה לשלי, שכועסים על מה שקורה במדינה שלנו ורוצים לבטא את זה. הרגשתי שאני חלק מתנועה גדולה יותר, שעומדת לעשות מעשה".

ביום ראשון היתה למפגינים הזדמנות ראשונה לעשות מעשה, בבחירות המקומיות. התוצאות היו מרעישות. המפלגה הסוציאליסטית השלטת, ובראשה ראש הממשלה חוסה לואיס רודריגס ספאטרו, ספגה מפלה מוחצת מידי המפלגה העממית (PP), המפלגה המרכז ימנית שבאופוזיציה, אפילו במעוזים המסורתיים של הסוציאליסטים כמו ברצלונה וסוויליה. זו היתה התבוסה הקשה ביותר שידעה המפלגה הסוציאליסטית בבחירות המקומיות בתולדות ספרד הדמוקרטית.

אבל לא ברור אם המפגינים השפיעו על התוצאה ומה תהיה משמעותו של ההפסד בעתיד.

כרגע נראה כי המפגינים חולקים תחושת תיעוב לכל המפלגות, אבל אין להם רעיונות מעשיים לשיפור המצב. העמדה הברורה היחידה שלהם היתה שיש להימנע מהצבעה או להטיל פתק לבן בקלפי.

בזמן שספאטרו הודה כי התבוסה של מפלגתו היא עונש על המצב הכלכלי בספרד ועל שיעור האבטלה הגבוה, הבחירות הוכיחו שאין למעשה חלופה פוליטית של ממש בספרד כיום, שכן המפלגה השמרנית המנצחת מציעה את אותן תוכניות לקיצוץ עמוק שהציעו הסוציאליסטים, רק בלבוש אחר.

"בסופו של דבר מדובר בקריאה עיקשת לאלה שבשלטון, ולא חשוב מי הם, שיתחילו להקשיב", מסכמת ביאטריס. "המנהיגים שלנו, ולא חשוב מאיזו מפלגה, צריכים לדעת שיש בעיה. וכאשר יש כאן רבבות אנשים כמוני, לדעתנו הם גם יקבלו את המסר". היא עוצרת לרגע ומוסיפה: "הצליל של הדמוקרטיה שלנו מזויף. יש לנו שיטה, אנחנו רק צריכים לשנות אותה... זה מה שבאנו לומר כאן". *

כסף זול ובתים ריקים

מכל המדינות בגוש היורו שנקלעו למשבר חובות, הסיפור העצוב ביותר - מלבד אולי הסיפור האירי - הוא זה של ספרד. בניגוד ליוון, ספרד לא חטאה בזיוף החשבונות הלאומיים ובלקיחת הלוואות ענק. המדינה, ששקועה כיום באבטלה של 20%, היתה אחד מסיפורי ההצלחה של אירופה. אבל קדחת נדל"ן אנושה הסתיימה ב-2008 בקריסה, בעקבות המשבר הפיננסי העולמי.

ספרד הצטרפה לקהילה האירופית (לימים האיחוד האירופי) ב-1986, יחד עם שכנתה פורטוגל.

בשנים שעברו מאז היא עברה תנופת פיתוח מרשימה. התמ"ג לנפש עלה מ-7,200 דולר ב-1980, בדומה לישראל, ליותר מ-30 אלף דולר ב-2007. שיעור האבטלה ירד ל-8.2% ב-2007: מהנמוכים זה עשרות שנים.

מדינות עניות יחסית, כמו ספרד ואירלנד, נהנו מהחברות באיחוד האירופי, כי קיבלו סיוע כספי מהמדינות העשירות יותר כדי להשקיעו בתשתיות, חינוך ופיתוח. כשהוקם במסגרת האיחוד גם גוש היורו - הצטרפה ספרד בגל הראשון.

ההצטרפות הבטיחה לחברות בו גב פיננסי מוצק בדמות הבנק המרכזי של אירופה. אבל היא גבתה מחיר כבד ממדינות מהירות צמיחה כמו ספרד. איחוד מטבע פירושו שאין למדינה שליטה בשער החליפין שלה. הבנק המרכזי שלה לא יכול, כמו בנק ישראל למשל, לרכוש מטבע חוץ כדי להחליש את המטבע המקומי ולשפר בכך את תחרותיות היצוא.

ספרד גם היתה כפופה לריבית שהנהיג הבנק המרכזי של אירופה. הריבית הנמוכה יחסית התאימה לכלכלות איטיות צמיחה כמו גרמניה. לספרד הצומחת במהירות היא היתה בעיקר מקור לכסף זול.

תנופת הנדל"ן של ספרד היתה שנייה במעלה רק לזו של אירלנד. מחירי הבתים זינקו ב-201% בין 1985 ל-2007, בזכות ביקוש של משקיעים זרים ומקומיים. כשהמשבר הפיננסי הגיע, המימון שאיפשר את התנופה בבנייה נגדע והכלכלה קרסה. לפי הערכות, בסוף 2008 היו בספרד כארבעה מיליוני בתים ריקים.

על הנייר, מצבה הפיננסי של ספרד טוב מזה של יוון, איטליה ואירלנד. הגירעון התקציבי שלה אמנם גבוה: ב-2010 הוא היה 9.3% מהתוצר המקומי הגולמי, אבל הוא הופחת מרמה של 11.1% ב-2009. חובותיה הציבוריים - 60% מהתוצר - הם מהנמוכים באירופה (לשם השוואה, אלה של יוון היו 160% ב-2010). מצב הבנקים הגדולים שלה בריא, בעיקר משום שהם עושים הרבה עסקים באמריקה הלטינית המשגשגת.

אז איפה הבעיה? ספרד ממשיכה לסבול מליקויים מבניים, משוק עבודה לא גמיש וממשבר הנהגה - אחד המאפיינים הבולטים של העת הזאת במדינות רבות בעולם.

דפנה מאור



מפגינים בפוארטה דל סול במדריד. ''רוצים לעבוד!'' וגם ''תהיו טבעונים!''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו