בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ירח הדבש של בנימין נתניהו

נתניהו קם להנגאובר האהוב עליו, זה שפוקד אותו אחרי נאום מזהיר. אבל המזרח התיכון אינו מסביר פנים למנהיגים שמעדיפים מלים על עשייה * ברק מבין את מצוקתו הפוליטית של נתניהו ואין לו, חלילה, כוונה להתפטר * היחסים העדינים בין שר החוץ לפקידי משרדו עומדים על פי תהום על רקע מינוי שגרירה

תגובות

ב-24 במאי 2006, נשא ראש הממשלה הטרי, אהוד אולמרט, נאום יוצא מן הכלל בפני שני בתי הנבחרים של ארצות הברית. התשואות, הקימות, החיבה והחום שהורעפו עליו, היו אין-סופיים. כמעיין המתגבר. כצונאמי המלטף. אולמרט כבש את וושינגטון בסערה ושב ארצה עטור תהילה, חדור ביטחון עצמי ונחוש להוכיח את מנהיגותו שזכתה בבירה האמריקאית לחותמת בינלאומית ויוקרתית ראשונה במעלה. כעבור פחות מחודשיים הוא יצא למלחמת לבנון השנייה, שאחריה לא נותר דבר מן הפופולריות שלו ומאותה מנהיגות מהוללת. הן שכבו על הקרשים, חבולות ומדממות. הוא מעולם לא התאושש מן המלחמה ההיא, שבמבט לאחור נראית פחות נוראה. החקירות שצצו אחר כך, כפטריות רעילות אחרי גשם חומצתי, סתמו לבסוף את הגולל על מה שיכולה היתה להירשם בהיסטוריה ככהונה מוצלחת ביותר.

כדאי לבנימין נתניהו שהשבוע, בדיוק חמש שנים מאוחר יותר, נאם בפני אותו פורום וזכה למנה דומה של אהדה חסרת מעצורים, להרהר מעט בגורל שפקד את האיש שאותו החליף בכס ראש הממשלה. בניגוד לכמה מקודמיו, כאלה שאינם עוד וכאלה שעדיין אתנו, נתניהו הוא שתיין קטן למדי. אבל הוא אלכוהוליסט של נאומים.

ככל שהבמה חשובה יותר, ככל שהדרמה גדולה יותר, ככל שהשידורים חיים ורצופים יותר, כך הוא מתבסם ומשתכר יותר מעצמו. החמרמורת, ה"הנגאובר" האהוב עליו, הוא זה שפוקד אותו לאחר נאום טוב. לכן הוא כותב כמעט לבדו את נאומיו ומשקיע בהם מאמץ וזמן. על נאומו בקונגרס הוא עבד שבועות, דיווחו אנשיו. ערב הנאום הם הפיצו שהוא צפוי למשוך את תשומת לב העולם ושמדובר ב"נאום היסטורי".

אנשים שראו את נתניהו בשעות שלאחר מכן, אכן פגשו מנהיג שיכור ולא מיין. מנהיג שמאמין בכל לבו שהוא עשה היסטוריה. הו, לו רק היה יכול להישאר בקונגרס, רצוי כנשיא ארה"ב, ולנאום שם לנצח נצחים, בלי שקול הצופר של ח"כ אורית זוארץ האופוזיציונרית מקדימה, יוציא אותו משיווי משקלו בכל פעם שהוא ניצב על דוכן הנואמים בבית הנבחרים הישראלי.

הרצל אמר פעם ש"כל מעשי המנהיג, בחלום יסודם". נתניהו מאמין שכל מעשי המנהיג, בנאום יסודם. במובן מסוים, נאומו היה באמת בעל משמעות היסטורית. הוא חרג מן האידיאולוגיה ששיווק לקהל במשך שנות דור בנאומים, הרצאות, מאמרים וספרים. אבל הוא לא היה אמיץ דיו ללכת את הצעד הנוסף, החיוני, קדימה.

הדי מחיאות הכפיים באולם המרהיב ומלא ההוד בגבעת הקפיטול, יישכחו ויימוגו להם במהרה. מבטי ההערצה ששיגרה אליו מן היציע רעייתו שרה, שבחליפתה הירוקה הזרחנית הזכירה את פיונה, חברתו ומושא חלומותיו של שרק, המפלצת הירוקה, יישארו בגדר זיכרון רומנטי מן המחזה "יחפים בפארק".

נתניהו ומדינת ישראל צועדים לקראת זמנים קשים. ספטמבר ממש מעבר לפינה. הוא עלול להביא עמו אלימות, מהומות, הסתערות המונית על הגבולות. הכרה במדינה פלסטינית עלולה לגרור בעקבותיה סנקציות כלכליות, חרמות ונידויים בזירה העולמית. זהו תסריט אימים שהלוואי שלא יתממש. אך אם יקרה הרע מכל, נתניהו לא יוכל לחמוק מאחריות כמי שלא יצא מגדרו כדי למנוע את הקטסטרופה.

במערכת הפוליטית נהוג לחשוב שכשהבחירות נערכות על עניין מדיני-ביטחוני, הימין והליכוד תמיד יוצאים נשכרים, גם אם הם אלה שדירדרו את המצב ה"מדיני-ביטחוני". נתניהו משוכנע בכך. השבוע הוא עשה את הבחירה שלו באופן סופי. הוא בחר בגוש הימין הפוליטי, שהעניק לו את ראשות הממשלה לפני 26 חודשים, אף שהליכוד הפסיד במנדט לקדימה.

כרגע הוא נראה על הסוס, רוכב בבטחה לעבר קדנציה נוספת, אך אין לדעת. דבר לא מונח בכיסו של איש ולא בכיסה של שום מפלגה, גם אם בנקודת הזמן הזו אין עליהם. נתוני סקר "הארץ-דיאלוג" שפורסמו בעמודי החדשות אתמול, היו טובים מכדי להיות נכונים (באנגלית זה נשמע יותר אינטליגנטי). הם לא יחזיקו מעמד לנצח. אחרי הכל אנחנו במזרח התיכון והוא אינו מסביר פנים למנהיגים שמעדיפים נאום מזהיר על אומץ לב.

השופט ברק

על עובדה ניצחת אחת אין מחלוקת: אלמלא פרשו אהוד ברק וחבריו ממפלגת העבודה בינואר, הקימו את סיעת עצמאות וכרתו ברית דמים פוליטית עם נתניהו, ספק רב אם ראש הממשלה היה זוכה לנאום השבוע בקונגרס. ייתכן שכבר היינו בתחילתה של מערכת בחירות.

העבודה לא היתה אמורה להישאר בממשלה אחרי מארס-אפריל השנה. קרוב לוודאי שפרישתה היתה מביאה להקדמת הבחירות. ברק הבין זאת מבעוד מועד. גם נתניהו הבין זאת. שניהם רקמו את מהלך הפילוג כך שבחודש מאי הממשלה תיכון על מקומה והם עדיין יהיו כאן, ראש ממשלה ושר ביטחון, שיושבים לבטח בכיסאותיהם.

הברית ביניהם הדוקה מתמיד. בטון יצוק. פלדה מגולוונת. הידידות שפרחה ביניהם היא יוצאת דופן בין פוליטיקאים ובכלל. ברק הרעיף השבוע מחמאות על נתניהו בעקבות נאומו בקונגרס. "ישנם מעטים שהיו יכולים לתאר באופן כה אפקטיבי ורהוט את הנרטיב של המיינסטרים הישראלי", אמר ברק. הוא דחה את האמירות שלפיהן מדובר רק באירוע של מלים, בנאום שיתאדה. "במערכת האמריקאית, שבנויה על בלמים ואיזונים, יש חשיבות רבה לקונגרס שתומך תמיכה כה חזקה בישראל. זהו נכס מדיני של ממש", ציין ברק בשיחות עם מקורבים וחברי סיעה.

הוא מצטער על העימות עם נשיא ארה"ב ברק אובמה, אבל מאמין שבסופו של דבר, מדובר יותר בעניינים של סטייל מאשר של מהות. הוא מכיר בכך שאין אהבה גדולה בין שני האישים וגם לא אמון יוצא דופן, אבל בכל הנוגע לתכנים, לדעתו, הפערים אינם כה גדולים.

כששומעים את ברק מתאר בשיחות פנימיות את ההבנה שהוא רוחש לקשייו של ביבי להרחיק לכת מעבר למה שהלך - קשה להאמין שזהו ברק. האיש הצונן, המנוכר, התועלתני, שמעולם לא נתפס שופע אמפתיה לשותפים פוליטיים או ליצורים חיים כלשהם בסביבתו, אומר כי הוא מזדהה לחלוטין עם מצוקותיו של נתניהו, שגרמו לו לעצור היכן שעצר.

"אני לא שופט אותו בקלות ואיני מזלזל במציאות שבה הוא חי", אומר ברק. "מי שהאזין לנאומיו בכנסת, אחר כך באייפא"ק ובסוף בקונגרס, שמע אותו מתקדם בצעדים קטנים, אינץ' ביי אינץ', לכיוון המיינסטרים הישראלי תוך שהוא עוטף הכל במעטפה שמגוננת עליו מפני אובדן הרוב והימין. צריך להכיר בכך שנתניהו עשה מיילג' לא פשוט. אך איש לא יכול לדרוש ממנו להסתכן באובדן הקואליציה ובאובדן הימין, לפני שיש הסדר, כשאנו עוד רחוקים מהסדר וכשכלל לא בטוח שניתן להגיע להסדר. גם אם אני הייתי ראש ממשלה, והייתי אומרים דברים אחרים, גם אז איני בטוח שזה היה נגמר בהסדר.

"אני לא אוהב את מה שקרה (בבית הלבן)", הודה ברק ביום רביעי בערב, "אבל אני רואה גם צדדים אחרים. ראיתי היום בכנסת את כצ'לה (יעקב כץ) מהאיחוד הלאומי, את אורי אריאל (האיחוד הלאומי), את רובי ריבלין (ליכוד), את סילבן שלום (ליכוד). אתה שומע אותם ואתה מבין שיש שם טלטלה לא פשוטה. הם מבינים את זה".

בסופו של דבר, במבחן התוצאה שכל כך אהוב על ברק, הוא מודה שהביקור והנאומים לא יסייעו לחידוש המשא ומתן. "צריך לחפש את הדרך איך לתרגם את הדברים שקרו, את הנכסים שנוצרו וגם את השריטות שקרו, לבלימת הצונאמי המדיני", הוא אמר. "על כף הזכות מונחת התמיכה בבלימתו של הצונאמי בקונגרס. על כף החובה - יש בהחלט משקעים. אבל כל ניסיון להטיל את האשם רק על אובמה או רק על נתניהו, או רק על הפלסטינים, הוא ניסיון פשטני. החיים יותר מורכבים ממה שמשתקף בתיאורי הפרשנים".

שפת ביבים

התמונה שפירסמה לשכת ראש הממשלה מתוככי הבלייר האוס - בית ההארחה הרשמי של הבית הלבן - אמרה הכל. נתניהו בחברת יועציו, אנשי הסוד, הלחשנים, מנסחי הנאומים וניירות העמדה, בני המזל שזוכים להיות האחרונים לזרוק לו מלה לפני שהוא יוצא לקרב. מי שהאמין וכתב והטיף וניסה לשכנע שנתניהו עומד להדהים את העולם ביוזמה מדינית מרחיקת לכת, פשוט לא טרח להתבונן בחבורה שסביבו.

הסיכוי שמי שמקיף עצמו בחומה בצורה של מפד"לניקים בדימוס, שמרנים, ניאו-רפובליקאים ואידיאולוגים של הימין, יהפוך למנחם בגין של המאה ה-21, זהה לסיכוי שטוני סופרנו ינצל את הכפופים לו למעשי צדקה וחסד ועזרה לקהילה.

מדוע להידרדר לתיאורים מהווי המאפיה? לא אנחנו התחלנו. בתחילת השבוע שודר ראיון שהעניק ראש המועצה לביטחון לאומי, יעקב עמידרור, ליונית לוי, המגישה הקבועה של חדשות ערוץ 2, אמר על ראש הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, אחרי הסכם הפיוס עם החמאס, שגם אם אתה לבוש בחליפה ועניבה, אתה עדיין "עורך דין שמייצג את המאפיה". כך הגדיר עמידרור את האיש, שיותר מכל פלסטיני עשה ועושה רבות, יחד עם ראש הממשלה סלאם פיאד, לשיקום הכלכלה הפלסטינית ולמיגור הטרור, בשיתוף פעולה אינטנסיבי עם מערכת הביטחון הישראלית.

עמידרור, הבכיר שבפקידי משרד ראש הממשלה, נטף שנאה בדברו על עבאס. הוא אפילו לא ניסה להסתירה. נתניהו מתוחכם ממנו, נבון ממנו ומנוסה ממנו. אבל, בשורה התחתונה - ההבדל ביניהם הוא כחוט השערה.

ברלין ביתנו

הדברים הבאים, שנאמרו שלא לציטוט, הם חריפים מאוד. אלמלא היה מדובר במי שניתן לכנותו "גורם בכיר במשרד החוץ", ייתכן שהיה צריך לחשוב פעמיים אם לפרסמם. אבל האיש מבטיח, שלא לומר מאיים, לומר את הדברים בשמו, בגלוי, במורד הדרך. אם יעמוד בדיבורו ולא ישתפן, נהיה עדים לעימות קשה בצמרת המשרד, סביב הסוגיה עתיקת היומין של המינויים הפוליטיים. בעיקר של המינוי המסתמן מטעמו של שר החוץ, אביגדור ליברמן, בשגרירות בברלין, אחת משלוש השגרירויות הישראליות החשובות בעולם (מתוקף היותה של גרמניה המדינה החשובה באירופה) לצד וושינגטון והאו"ם.

לפני כמה ימים, אולי כמה שבועות, התברר לדיפלומטים במשרד החוץ, שלליברמן יש מועמדת משלו לג'וב שיתפנה בעוד כחודשיים, יעל מצר שמה. היא חברה בישראל ביתנו, מיודדת עם השר ובעבר אף כיהנה בוועדה המדינית של המפלגה. עד לפני שמונה שנים היתה סגנית נשיא אוניברסיטת חיפה וכיום היא מייצגת בישראל קרן בשם "לורד וליידי ג'ייקובס".

כשכיהנה באוניברסיטה, נכתב בקורות החיים שלה, היא היתה אחראית על קשרי חוץ, הסברה ומגביות. היא עסקה בגיוס כספים לאוניברסיטה והקימה אגודות ידידים בכמה ממדינות אירופה, בהן גרמניה. שני הוריה מגרמניה ושפת האם שלה היא גרמנית. יש לה לא מעט קשרים אישיים עם אישים מרכזיים בברלין. בכך מסתכמים כישוריה.

ליברמן רואה בה את המועמדת המושלמת לתפקיד, שאין להגזים בחשיבותו. בסביבתו מתפעלים ממנה. אבל במשרד החוץ מוכנים לצאת למלחמה על השגרירות - בינתיים, כאמור, שלא לציטוט. "מדובר בבחורה נמרצת ובעלת כישורים בתחום השנור וזהו זה", אומר עליה הגורם הבכיר. "בגלל חשיבותה של גרמניה, כמעט תמיד השגריר שם הוא איש משרד החוץ, דיפלומט בעל ותק וניסיון. אנו רגילים למינויים הפוליטיים שליברמן מבצע במשרד מאז נכנס הנה. על כולם הבלגנו, אבל על זה לא נשתוק. המסחרות שליברמן מעולל במשרד הזה פוגעות, פשוטו כמשמעו, ביחסי החוץ של ישראל".

ציטטתי את הדברים באוזני גורם בסביבתו של השר. הוא צחק. "תמצא לי במשרד החוץ מישהו עם כישורים שמתקרבים לשלה", אמר בלעג. "אני מניח שהאיש שדיבר אתך מעוניין בתפקיד, אולם אני בספק אם הוא יכול להציג קורות חיים כשלה. יעל מצר היא אשה רצינית, ברמה, עם ניסיון רב. לפני כעשר שנים היא הצליחה לארגן לגורם ישראלי פגישה עם הקנצלר אז, גרהרד שרדר, אחרי שהשגריר ניסה ונכשל. האנשים שמדברים אתך", הוסיף האיש, "הם אנשים מתוסכלים שאין להם דבר טוב יותר לעשות".

נו, טוב. על העלבון האישי נבליג גם הפעם. בהכירנו את ליברמן, הדברים האלה יהיו כדלק סילוני באקט המינוי של הגברת מצר. זה לא שקודם הוא היסס, אבל עכשיו, כשהוא שומע מה אומרים עליו דיפלומטים, שמן הסתם מברכים אותו לשלום בנימוס במסדרונות הצרים והצוננים של המשרד, הוא לא ינוח ולא יישן עד שהמינוי הזה יאושר, ייחתם וייסגר. *




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו