בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ברק אובמה ובנימין נתניהו, הזוג האבוד

העימות בין נשיא ארצות הברית לראש ממשלת ישראל, על גבולות 1967, נמשך מימיהם של ניקסון וגולדה, פורד ורבין, קיסינג'ר ופרס ועד אובמה ונתניהו. ארבעה עשורים מבוזבזים

תגובות

"אם אתם רוצים שהדמוקרטים ייצאו נגד גבולות 1967, בקשו מאתנו לתמוך בהם, (בגבולות 1967)", התגרה בכיר בממשל הרפובליקאי בבן שיחו הערבי. עולם הפוך? לא בדיוק. הדובר היה הנרי קיסינג'ר, שר החוץ בממשל של ג'רלד פורד, והדברים נאמרו בנוכחות פורד לחוסיין מלך ירדן ולראש ממשלתו, זייד א-ריפאעי, ב-31 במארס 1976.

לפני שבועיים חזר קיסינג'ר, כזקן הסגל של היועצים לביטחון לאומי לדורותיהם, לבית הלבן, שם נערכה חגיגת היובל לחדר המצב, בניצוחו של הנשיא ברק אובמה. קיסינג'ר יכול לתת לאובמה לא שיעור אחד בדיפלומטיה, אלא סדרה שלמה של הרצאות. אם אובמה עסוק, הוא יכול לבקש את תמלילי השיחות של קודמיו ועוזריהם, שהתפרסמו בהרחבה בשנים האחרונות. העיון בהם מוסיף בה-בעת השכלה ותסכול: הדברים חוזרים על עצמם, באותם ניסוחים, עם אותם תירוצים, בעוד העשורים חולפים והבעיות מחריפות.

כל מה שאמר בנימין נתניהו בשבוע האחרון לאובמה (לפחות בפומבי), לרבבת מאזיניו באייפא"ק ("הסעודה הכשרה הגדולה ביותר בעיר", התגאו המארגנים) ולקונגרס, כבר נאמר אין-ספור פעמים משנות ה-70 ואילך. על כך מעידים כרכים גדושים בספריות הנשיאים הקודמים. נתניהו אינו אשם. הוא צעיר מדי. גולדה מאיר ויצחק רבין רוקנו את מחסנית ההסברים לחוסר הרצון או אי-היכולת של ראש ממשלת ישראל לשלם את מחירו המלא של השלום. כשבוחרים בסרבנות, קשה להיות מקורי.

44 שנים חלפו מאז המלחמה שטבעה את הביטוי "גבולות 1967". 44 הוא גם מספרו של אובמה ברשימת הנשיאים, בגלל ההתעקשות האמריקאית לספור את גרובר קליוולנד - הנשיא היחיד שכיהן, הפסיד בבחירות, ניצח בהתמודדות הבאה וחזר לכהונה נוספת - פעמיים. נתניהו הוא, למעשה, קליוולנד הישראלי. ראשי ממשלה קודמים שכיהנו וחדלו וחזרו עשו זאת בלי שהפסידו בבחירות - דוד בן-גוריון בחופשתו בשדה בוקר, רבין שהתפטר, יצחק שמיר ושמעון פרס בתוכנית החלוקה בעקבות התיקו ביניהם. רק נתניהו הובס חד-משמעית וחזר. 43 הנשיאים ותריסר ראשי הממשלה כיהנו, בממוצע, תקופה דומה - חמש שנים ורבע לערך.

את בקיאותו בהיסטוריה האמריקאית הפגין נתניהו השבוע בצילומים עם רעייתו שרה, בטיול בין האתרים המקודשים של וושינגטון הבירה, ממש אותם מקומות שנהג לפקוד לפני שלושה עשורים, בהיותו ציר בשגרירות, עם רעייתו אז פלייר. לכן נתניהו אמור גם לדעת עד כמה מוגבלת, מצוות אנשים מלומדה, משמעותן של התשואות בקונגרס.

אובמה בא לממשל מהסנאט. כך גם סגנו ג'ו ביידן ושרת החוץ הילרי קלינטון. שר ההגנה המיועד, ראש הסי-איי-אי ליאון פאנטה, היה חבר בית הנבחרים. רקע בקונגרס היה גם לג'ון קנדי ולפורד, לריצ'רד ניקסון ולג'ורג' בוש האב. ג'ימי קרטר, רונלד רייגן, ביל קלינטון ובוש הבן היו מושלים - פוליטיקאים עם רקע מקומי ושאיפות כלל-ארציות.

רציפות

נשיא שהיה סנאטור (או חבר בית הנבחרים, כמו בוש ופורד) יודע לדלג בטבעיות מתפקידו כמחוקק, עם קהל בוחרים מסוים, לחובתו החדשה כמפקד עליון, ראש הרשות המבצעת והממלכה כולה. תיקי הפנטגון, גם בתקופת שר ההגנה הנוכחי רוברט גייטס, גדושים מכתבי תלונה והפצרה ששיגר סנאטור ברק אובמה למען מצביעיו באילינוי. לאחד לא נתנו למכור את מרכולתו למשרד ההגנה, לאחר שחזר ממילואים חסרו רק כמה ימים לזכאות להטבה.

כמו בהיבטים רבים אחרים, מתקיימת רציפות מממשל לממשל ומקונגרס לקונגרס. "אני מצטמרר לחשוב באיזה מצב היה העולם נמצא", אמר קיסינג'ר לעמיתו היפאני קיצ'י מיאזוואה, באפריל 1975, "אילו כל נשיא היה נאלץ להמציא מדיניות חוץ חדשה לחלוטין".

על סירובה של ממשלת רבין לסגת מהמיתלה והגידי, במסגרת הסדר ביניים שני בסיני, אמר קיסינג'ר: "הערבים והישראלים ראויים אלה לאלה. אם היו ממוקמים בכל פינה אחרת בעולם, היינו מרשים להם להחליף מהלומות. לרוע המזל, הם נמצאים במקום אסטרטגי. אהיה גלוי לב אתך. הישראלים חשבו שאנחנו חלשים ושאני זקוק להצלחה. צירוף הגורמים האלה הביא אותם להתחפר בעמדותיהם. אנחנו לא כל כך חלשים. הקונגרס יכול להצביע על כסף, אבל לא לנהל מדיניות חוץ. איש מלבדנו אינו יכול לעשות שלום במזרח התיכון. אם נתמוך בישראל, לא תהיה התקדמות; אולי תהיה מלחמה. אז לא ניתן שידחפו אותנו.

"במשבר האחרון היתה גם תועלת. הוא לימד את הישראלים והמצרים שהם אינם יכולים להסתדר בלעדינו ואילץ אותנו ליזום ויכוח מבית. הקונגרס לא יילחם בנו על כך. הקונגרס אולי נראה חזק, אבל אי אפשר לפעול על בסיס מה שנאמר בו. אנו נתונים עכשיו במלחמת עצבים. לא נסבול קיפאון וסכנה לפריצת מלחמה".

בשיחה עם נשיא דרום קוריאה, פארק צ'ונג-הי, בנובמבר 1973, אמר קיסינג'ר: "הישראלים נוקשים בערך כמו הקומוניסטים. הערבים לא כל כך ממושמעים. אחת הבעיות של הערבים היא שהם מדלגים מהשערה בלתי מבוססת אחת לאחרת. הם פותחים בתקווה שתקבל משהו (מתביעתם), אחר כך הם מעמידים פנים שאכן קיבלת, אז מניחים שיש ביניכם הסכם מוצק ובהמשך יטענו שהתכחשת להבנה".

קיסינג'ר החמיא לדרום קוריאה על שהציעה לצפון קוריאה נוסחה כלשהי להתקדמות. "לא חשבתי שגלומה בה תועלת ממשית, אבל היא דחקה את הצד השני למגננה. זאת היתה האסטרטגיה שלנו במשא ומתן בווייטנאם. הגשנו הצעות רבות, שידענו שאין סיכוי שיתקבלו, כדי שתמיד תהיה על השולחן הצעה אמריקאית שהצפון וייטנאמים ייאלצו לדחות, כך שלא יוכלו לפתח קו תעמולה מלא. לעתים הגשנו הצעה חשאית ואז הם לא היו בטוחים אם גם ניתן לה פומבי. המשא ומתן הזה אינו מקביל בדיוק למצבכם, אבל יש קווי דמיון. הגשת הצעה משאירה בידיך את היוזמה, או לכל הפחות מערערת את שיווי משקלו של הצד השני. (אבל) יוזמות כאלה מוכרחות תמיד להיות רציניות, לא רק תכסיסיות, הצעות שיהיו קבילות גם על הצד שמציע אותן".

שום נשיא העומד לבחירה מחדש אינו פטור משיקולי בחירות, אבל לישראל מסוכן להמר על כך. בינואר 1974, כשהוא מסובך קשות בפרשת ווטרגייט אך משוחרר מאימת הבחירות הבאות, אמר ניקסון ללורד קרומר, שגרירם של ראש ממשלת בריטניה אדוארד הית ושר החוץ אלק דאגלס-יום: "הישראלים מוכרחים להיות הגיוניים בעניין הסדר הקבע. תגיד להית וליום שלא ידברו על זה, אבל אני, כנראה, הנשיא הראשון שאינו משועבד לקהילה היהודית. לכן שיקולים פוליטיים אמריקאיים לא ישפיעו עלי. אפעל למען הסדר. לא אכפת לי מה הקונגרס חושב - הם לא מוכנים לשלוח פנימה כוחות אמריקאיים. אמרתי לישראל שהיא לא תוכל להמשיך לנצח בלי סיוע אמריקאי, ואנחנו לא נהיה שם".

ביולי 1975, שנה וחצי לפני הבחירות, אמר קיסינג'ר לפורד: "הערך היחיד של הסדר ביניים נוסף, לעומת הסדר כולל, הוא שזה נותן לנו שנה וחצי. אם תשיג את זה, יחד עם הסכם (עם הסובייטים) להגבלת הנשק הגרעיני ועוד אחד או שניים, מצבך במדיניות החוץ יהיה טוב".

פורד: "אם סאדאת אומר לא, אין סיבה לאלץ את ישראל לוויתורים נוספים למען הסדר ביניים, נכון?"

קיסינג'ר: "אם תציב לפניהם אולטימטום הם יעשו את זה, אבל תשלם בעימות. הערכת המצב שלי היא שאין טעם לפתוח בעימות למען שינויים קלים. מוטב להתכתש על כישלון".

ביוני 1975 התארח אצל פורד וקיסינג'ר עבד אל-חלים חדאם, שר החוץ ואחר כך סגן הנשיא של חאפז אל-אסד, כיום גולה בפאריס ומתנגד בולט למשטר בדמשק. "ישראל אומרת שלא תיסוג. מפלגת העבודה פירסמה מפה שמכלילה בישראל את הגולן, עזה והגדה המערבית. העבודה אינה מפלגת אופוזיציה - היא הממשלה - והיא עוד רכה לעומת הליכוד. אז מה תהיה עמדת הליכוד?" אמר חדאם. "השאלה הפלסטינית היא הציר שעליו סובב המצב כולו. התעלמות ממנה תהיה כמו ניתוח תוספתן, כשהמנתח מצא כיב אבל תפר את האיש ושילח אותו הביתה. העם הפלסטיני ואש"ף קיימים. אפשר להכיר בקיומם או להתכחש להם".

התפשטות

פורד וקיסינג'ר אכן החליטו, בחשאי, לקיים עם אש"ף מגעים סמויים ולחשוף אותם רק לאחר בחירות 1976. במאי 1975 הזמין פורד הערכת שווי של יאסר ערפאת אצל השאה ריזה פהלאווי. "כדור אחד", השיב שליט איראן, לא כתומך בהתנקשות בערפאת, אלא כמפקפק בסיכויי ההישרדות שלו בעודו מוקף גורמים קיצוניים ממנו. אם הפלסטינים יקימו מדינה, הזהיר השאה, "הם יצטרכו להתפשט, יעברו בהתחלה לירדן ואז יימצאו בגבול סעודיה. חישבו על זה! אבל אין לשלול פתרון אפשרי של מדינה פלסטינית. התקווה היחידה שלנו היא שהערבים ההגיוניים ייבהלו ויקימו איזושהי חומה נגד התפשטות הפלסטינים".

פורד: "אני חושב שישראל אינה יכולה לסמוך על תמיכת הקונגרס כמו בעבר. המצב השתנה. לדעתי החשבון שלהם שגוי".

השאה: "זאת גם חולשת הממשלה (בירושלים). אילו רק היתה לנו גולדה!"

קיסינג'ר: "לא הייתי מאמין שאזכר בה בנוסטלגיה".

גולדה מאיר, בביקוריה בבית הלבן לאחר פרישתה, המשיכה להתנגד לכל הנסיגות. עם חוסיין, סיפרה, היו לה כ-30 פגישות. הספירה הירדנית היתה שונה במקצת: חוסיין דיווח לפורד ולקיסינג'ר על יותר מ-500 שעות שיחה ועל אכזבתו מהתוכנית הישראלית להעביר לשליטתו רק 90% משטח הגדה (ו-95% מהפלסטינים), להימנע מפינוי ההתנחלויות - בממדים הצנועים של אמצע שנות ה-70 - ולהשאיר כוחות לאורך הירדן. ראש הממשלה לא היה נתניהו, אלא גולדה ורבין. אדרבה, אמרו חוסיין וריפעי, שהישראלים יגיעו להסדר עם אש"ף. ירדן אינה יכולה לוותר בגדה; אולי הפלסטינים יוכלו.

אנשי הבית הלבן, כפוליטיקאים מקצועיים, ניתחו תמיד את יחסי הכוחות הפנימיים אצל השותפים למהלך המדיני. על שר החוץ יגאל אלון, למשל, לחצו לגייס תמיכה בנסיגה של רבין ושר הביטחון שמעון פרס, בלי להביא את עמדתם לאישור בממשלה. ב-1974 אמר קיסינג'ר שהמצב הפוליטי בישראל "מגעיל" אותו. משה דיין, "היונה הגדולה ביותר" בתום מלחמת יום הכיפורים, זז ימינה ואתו כל סיעת רפ"י, שבכיר נציגיה בממשלה הוא פרס ושבלעדיה - בהתחשב בעמדת המפד"ל - אין לרבין ממשלה.

לאחר שנה, בדיון על המיתלה, תהה פורד על דרישה ישראלית שלא לסגת ממצבת פרקר, נקודת הציון לצניחה בפתח מבצע קדש. איש, כולל המצרים, לא שמע על חלקת קבר כזאת, העיר קיסינג'ר. מצאנו את יד הזיכרון במפה ישנה, התלונן הנשיא, אבל הישראלים הזיזו אותה לכיוון הרצוי להם.

ההצעה המדינית שאובמה הציע פומבית לנתניהו (ולפלסטינים) הוא פירוק סבך הסוגיות של הסדר הקבע לשתי פעימות. הראשונה, שבסופה יוסכם למעשה על אי-לוחמה, היא הקמת מדינה פלסטינית בשטחי 1967, כולל חילופי שטחים, לצד ישראל מאובטחת. בפעימה השנייה, שתעוגן בהסכם שלום, תהיה עסקה - העברת ירושלים הערבית לפלסטין תמורת ויתור על התביעה ליישוב פליטים בישראל.

עם המצע הזה הולך אובמה לבחירות 2012. אם ינצח בהן, יהיה לא רק חופשי מחשבונות הבחירות הבאות, אלא גם מצויד במנדט עממי ברור. הבחירות של נתניהו, אם תשרוד ממשלתו, יתקיימו רק ב-2013. ומה אז? הברירה האמיתית שהציב אובמה לבוחרים הישראלים, או לנבחריהם, היא בין הרכבת ממשלה לבין עימות עם נשיא אמריקאי מתחזק.

וברקע, כמובן, מחיר המלחמה. ראש הסי-איי-אי ויליאם קולבי העריך לאחר 1973 שבמלחמה הבאה ייהרגו 7,000 ישראלים. זה היה לפני שאיראן זינקה לראש טבלת הליגה של אויבי ישראל. *



פסגות ישראליות-אמריקאיות. : פורד ורבין,


ניקסון וגולדה מאיר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו