בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מצב משפחתי | משפחת אורנן-פינקוס

ערד

תגובות

דוד ואלישבע אורנן-פינקוס בביתם בערד

* משתתפים: דוד (92) ואלישבע (89).

* הבית: צמוד קרקע, 60 מ"ר, כמעט חצי דונם חצר, בשכונת מעוף (הצפון-מזרחית) שבוקעת מתוך גבעות הלס. בחזיתו גדר עץ ומשטח מרוצף, מימינו השכן הצמוד, משמאלו מדרכת אבן ושיחי הרדוף. נכנסים מהצד, לא לפני שמציצים לחצר.

* החצר: גינת טוף, רימון, קלסטמון, שיח צבר ומתקן מנגל ("לאסאדו").

* נכנסים: מעבר לדלת קיר תכלת, מימין מטבח מצוחצח עם כיריים חשמליים ("בתור פנסיונרים אנחנו מקבלים 50 אחוז הנחה בחשמל"), ישר לפנים סלון מסודר. מתמקמים. במטבח ממתינות ערגליות.

* הסלון: את רוב הריהוט הביאו מתל אביב ("גרנו ביד אליהו"), את השאר ליקטו בדרום אמריקה ("היינו בשליחות של הבונדס").

* דרום אמריקה: השולחן הקטן מצ'ילה, האיקונות האצטקיות מגוואטמלה, הציור של דון-קישוט ממקסיקו, התבליט של הדייג מברזיל והפסל של הנגנים מקולומביה ("ראיתי אותם בחנות והתאהבתי", דוד). אלישבע אומרת שדוד קונה דברים בספונטניות ("אנחנו באים למשל לאילת ויש חולצה מאוד יפה ב-650 שקל, אז הוא קונה"). יוצאים לחדרים.

* החדרים: שניים. בחדר העבודה תעודות הוקרה על השתתפות במבצעי "הקש בדלת", תצלומים נוסטלגיים, ספרים ביידיש וכרזה ביתית עם תמונות של דוד במלאת לו 90, עם כמה מכרים, בהם יצחק רבין וטדי קולק. בסמוך, חדר שינה מסודר. "אצל אלישבע הכל במקום", אומר דוד. למראשותיו נח ספר של איציק מאנגר.

* היסטוריה נדל"נית: לערד הגיעו בדצמבר 92', רכשו יד ראשונה, שילמו כ-60 אלף שקל, מרוצים מהמעבר. "זה מקום ייחודי מבחינה של התרבות, יש שקט פסטורלי ואנשים טובים", דוד.

* פרנסות ועיסוקים: כפנסיונרים, דוד ואלישבע אינם מפסיקים לעבוד. דוד, איש חינוך (מורה בהכשרתו), מעביר חוג ליידיש במתנ"ס המקומי. 17 תלמידיו הם בדרך כלל עולים מרוסיה, אבל יש גם צברים ("לא אשכנזים") ואפילו היתה בחורה אתיופית ("אבל זה לא הלך"). במקביל מוציא בולטין ביידיש (50 עותקים) עם חומרים שאותם הוא מלקט ב"פארווערטס" הניו-יורקי (עיתון יידי) לחלוקה בין תלמידיו ולמשלוח למוסדות (בארגנטינה וירושלים). מלבד זה הוא אחראי על הוצאת האשפה בבית ("זו זכות") וממונה על האסאדו ("דבר ראשון אצלי זה צ'וריסוס" - נקניקיות). בעבר עסק בתחומים רבים. בין היתר היה חקלאי, פועל ייצור ושומר, אבל גולת הכותרת היתה שליחותו הציונית. במשך 8 שנים, ב-2 קדנציות, היה שליח מפעל האגרות של "הבונדס" בדרום אמריקה כשאלישבע לצדו.

* סוד השנור: "תמיד תבוא ליהודי ותעשה לו טובה שאתה לוקח ממנו את הכסף".

* עיסוקי אלישבע: מנהלת חשבונות בהכשרתה, גם בנפשה, היום מתנדבת בקופת חולים מכבי. במסגרת זו מתקשרת לאנשים בימי ראשון ומזכירה שיש להם תור. חוץ מזה, פעמיים בשבוע היא בחוג מלאכת-יד במתנ"ס המקומי שבו היא מתמקדת בסריגה. הקצב שלה, לדבריה, סוודר בשבוע ("לילד, עם דוגמאות ופטנט").

* קורות דוד: יליד 1919, לודז', פולין, בן למשפחה חילונית. אביו היה מהנדס ("גאון") שתיכנן מכונה שרוקמת באופן אוטומטי מפות ושמלות, אמו עשתה קרפלך, שהטעם שלהם, לדבריו, עדיין בפיו. ב-1926, לאחר שלא קיבל סרטיפיקט לפלשתינה, יצא אביו לארגנטינה וכסוציאליסט הקים מפעל לרקמה שבו הפועלים והמנהלים קיבלו שכר שווה.

* המשך: יסודי ותיכון, למד דוד בבואנוס איירס, היה פעיל ב"בורוכוב", תנועת הנוער הציונית-שמאלית ("דיברו שם יידיש"), בהתחלה כחניך ואחר כך כמדריך, בהמשך למד שנה משפטים, עבר לסמינר למורים, הוסמך כמורה והתחתן עם אלישבע. לארץ עלו ביחד (ב-54') כדי להיות חלוצים.

* חלוצים: רכשו משק במושב ניר צבי ליד רמלה (15 אלף לירות) וניסו להוציא פרנסה מהאדמה. זה לא הלך. אחרי 4 שנים אלישבע אמרה לדוד - "או אני או החקלאות" והם עברו לרמלה, שם עבד דוד בבית חרושת לקרטונים. אחרי שנה, יחד עם חבורת יוצאי ארגנטינה נענה דוד לקריאת פנחס ספיר (שר האוצר אז) והקים מפעל קואופרטיבי לקישוטי כריסמס ("ספיר אמר לנו, תעשו כדורים לגויים, זה פרנוסה"). ספיר טעה. בתום שנתיים העסק התברר ככישלון, החבורה התפרקה ודוד התמנה להיות מנהל מחלקת המים בעיריית לוד. ב-64' נקרא לדגל.

* אל הדגל: שליחותו הראשונה מטעם הבונדס (שהסתיימה ב-67') החלה בברזיל. ב-74' יצא לשליחותו השנייה (שהסתיימה ב-79') ואלישבע לצדו, משתלבת בהנהלת החשבונות בשגרירויות הישראליות השונות. כששבו לארץ עבד דוד בהוצאת כתר ("בשיווק הסיטונאי"), ניהל את "בית פועלי ציון" ברחוב ברנר 14 בתל אביב ואז הגיעה ערד.

* ערד: "עברנו בגלל הבן הקטן אריה". מכיוון שלדוד לא היתה פנסיה מסודרת, התחיל לעבוד לפרנסתו כפועל ייצור במפעל "קודקוד" למשחקים מפלסטיק ("הסתגלתי") ומקץ שנה עבר לעבוד כמאבטח בקניון. "זה היה מאוד חינוכי", מסכם את 4 שנות עבודתו בשער עם המגנומטר, "למדתי המון על אנשים". בלילות, מספר, מתגלים גם סודות העיר.

* סודות העיר: "יש אשה אחת, למשל, שיש לה חיים עם עוד מישהו מחוץ למשפחה, אבל אני דיסקרטי". מעולם לדבריו לא חש פחיתות כבוד מהעבודה הלא-יוקרתית כמאבטח. "אני זה אני בכל מקום", אומר. רק לבה של אלישבע נחמץ מעט ("יש לו טאלנט"). ואז נפתח החוג ליידיש שהפך אותו, לדבריו, למאושר.

* תולדות אלישבע: ילידת 1922, בואנוס איירס, בת למשפחה חילונית. אמה הגיעה לארגנטינה מרוסיה במסגרת מפעל ההתיישבות של הברון הירש, מקורות אביה, לימים צבע, ברומניה. למדה בתיכון מסחרי-ממשלתי, עשתה תואר בהנהלת חשבונות וכסוציאליסטית-ציונית היתה פעילה בתנועה ה"בורוכוביסטית", שם פגשה את דוד, בעודה ילדה.

* הפגישה: 1934. היא היתה חניכה, הוא היה מדריך. "מגיל 12 אני יודעת שדוד הוא האיש שלי", אומרת. 76 שנים הם ביחד, 66 שנים מתוכן נשואים.

* החתונה: 24.2.1945, על גג בית משפחת פינקוס (שם משפחתו של דוד), בואנוס איירס. הוא עבד אז במפעל הרקמה של אביו ("הייתי המזכיר שלו"), היא עבדה כמנהלת חשבונות בחנות משקפיים ("חנות המפעל"), אחר כך נולדו הבנים.

* הבנים: שניים. בן ציון, בנצי, הבכור, היום בן 64, 2 ילדים, גר בגבעתיים, מורה בגמלאות, מדריך תיירים וחובב בישול. אריה, היום בן 60, נשוי לברכה, אב ל-3 בנות, גר בערד, עובד במכבי ("מנהל בקרת חשבונות רפואיים, מחוז הנגב").

* סדר יום: אלישבע קמה ב-8 וחצי, דוד משכים ב-9 ושניהם שותים תה עם לימון. היא עם 1 סוכרזית, הוא עם 2. אחר כך יאכלו פרוסה עם גבינה (3 אחוז) "או עם קונפיטורה" (דוד). את המאטה, המשקה הארגנטיני המסורתי, זנח לדבריו. "זה לא בריא", אומר, "ואני אף פעם לא סבלתי את זה". אחר כך שניהם יוצאים למתנ"ס או נשארים בבית, כי רחל המנקה באה (3 פעמים בשבוע, ביטוח לאומי). צהריים יאכלו בערך באחת. אלישבע מבשלת, או שבן-ציון הבן ("טבח מלידה") שולח להם תבשילים מגבעתיים ("מה שאתה רוצה", דוד, "קציצות בשר, שניצל פורטוגלי, עוף עם יין"). בימי שישי ירבו להתארח בבית אריה וברכה ("גם היא עושה הכל, קניידלך יותר טוב ממני", אלישבע).

* אחרי הצהריים: מ-2 עד 4 - סייסטה חובה. כשקמים שותים קפה, או תה, אוכלים ערגליות וצופים ב"ערב חדש". דוד אוהב את דן מרגלית "ואין לנו בושה להגיד שאנחנו רואים טלנובלה בערוץ 26 הספרדי", אלישבע.

* ערב: אוכלים משהו קל ומאזינים למוזיקה ("שופן, בטהובן"). את דב אלבוים לא יחמיצו בלילות שבת בערוץ 1. * בילויים: "אנחנו יכולים לחיות על תיאטרון ולחם", דוד. יש להם מנוי לאולם "אורון" בעיר.

* הגדול מכולם: יוסף בולוף (שחקן עבר יידי).

* דיור מוגן: לא בתוכניות שלהם. "לא רוצים להפוך לאנשים זקנים", דוד. "אנחנו כל כך מבסוטים מהמקום שיש לנו", אלישבע.

* אלוהים: "בשבילי אין", אלישבע. "יש כוח שמכוון", דוד.

* המוות: דוד חושב עליו, אלישבע - לא ("אבל חתמנו שיקחו מה שצריך", דוד).

* געגוע: "ללובה אליאב", דוד. אלישבע: "יש לי עוד את הטלפון שלו ואני לא יכולה למחוק אותו".

* הכי חשוב: "לחיות", אומרת, "לחיות ולתת לחיות". גם לבדואים שסביבם, מדגישה.

* סוד הזוגיות: "אין דברים מושלמים", דוד, "אבל תמיד צריך להגיד 'טוב לי איתך'". אלישבע: "בלילה אנחנו אומרים לילה טוב ונותנים נשיקה".

* האושר (בסולם מ-1 עד 10): דוד - 9, אלישבע - 10.

משפחות המעוניינות להשתתף במדור מוזמנות להתקשר: 5624687-03, אי-מייל: avner@haaretz.co.il



הבית. בעקבות הבן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו