בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תגובות למוסף "הארץ"

תגובות

גם לו יש אינטרס

אלדד יניב מנסה לשכנע אותנו שהתרבות הפוליטית בישראל נראית כמו הסדרה "פולישוק" (מוסף "הארץ" 20.5): אין בה הנהגה אמיתית, הכל איוולת ושמירה על הכיסא ועל אינטרסים של בעלי הון. באמת תודה לאלדד יניב על שפקח את עינינו. מה היינו עושים בלעדיו? רק שיניב חושב שאנחנו מטומטמים ושנאמין לו שהוא כותב את כל זה כדי להציל אותנו, כי הוא אחר (אם הוא היה שונה כל כך, הוא לא היה מתנהל זמן רב כל כך בהצלחה רבה כל כך בתוך המערכת הזאת), ולא על מנת לצבור אהדה למפלגה החדשה שלו.

שיא חוצפתו של יניב הוא בכך שלא התחיל את מאמרו בגילוי נאות כי שמואל הספרי, יוצר הסדרה "פולישוק", הנו חברו ושותפו הרעיוני להקמת קדם-המפלגה השמאל הלאומי. לא הייתי מבטל את ההשערה שהשניים יצרו את הסדרה במכוון בתור צעד אלקטורלי ראשון במסעם הפוליטי.

ניר סבו

באר שבע

האמת הפשוטה

היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד איל ינון, ראוי לכל שבח על העמדה שביטא בנוגע לניסיון, במושב הכנסת הקודם, להקים ועדות חקירה פרלמנטריות לבדיקת פעילותם של ארגוני זכויות אדם. כדבריו של עו"ד ינון, הקמתן של ועדות שכאלו היתה מאיימת על "זכויות שהן בלב לבו של משטר דמוקרטי" (מוסף "הארץ" 20.5).

המציאות העגומה של הכנסת ה-18 היא שהאיומים על לב לבו של המשטר הדמוקרטי באים מבית המחוקקים עצמו. ועדות החקירה המקארתיסטיות הוקפאו, לפחות לעת עתה; אך גל החקיקה האנטי-דמוקרטית כבר הצמיח כמה פירות באושים עם תום מושב החורף, ועם פתיחתו של מושב הקיץ גל זה מוסיף לגאות. בנסיבות אלו, שבהן נבחרי הציבור מועלים בתפקידם, יש חשיבות מיוחדת לעמדות מקצועיות של הצוות הבכיר בגופים השלטוניים השונים.

ינון ביטא דאגה כי "הקמפניה שמתנהלת נגד החוקים בטיעון שהם גזעניים, תורמת לא פחות לדה-לגיטימציה" מאשר החוקים עצמם. זו טענה שאותה ינון אינו מבסס, אלא שבכל מקרה היא מתחמקת מהביט נכוחה במציאות. האמת הפשוטה היא שמדינה השוחקת את יסודותיה הדמוקרטיים - כפי שהכנסת הנוכחית נוהגת - שומטת את הקרקע מתחת לרגלי כולנו.

חגי אלעד

מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח בישראל

ירושלים

מחיקות

מיקומה הגבוה והטוב במדור "ועדת המדרוג" (מוסף "הארץ" 20.5), של בקשת יורם קניוק למחוק בתעודת הזהות שלו את היותו בן הלאום היהודי, מביעה את תמיכת אנשי המדור - בלי התחכמות - בלגיטימציה של מחיקת הלאום היהודי.

משה לב

תל אביב

מלחמה בצביעות

בתור דתי בעבר ויהודי ישראלי בהווה, שנאלץ לחיות באופן יומיומי את הקונפליקט שבין הסלידה מצרות המוחין והצביעות של הממסד הדתי בפרט והדת היהודית האורתודוקסית בכלל, לבין האהבה שלי לעם היהודי, למסורת שלו ולהיסטוריה יוצאת הדופן שלו, אני מזדהה עם הרעיונות של יורם קניוק ועם ההצהרות הבלתי-מתפשרות שלו. משמח לדעת שיש בארץ אנשים כקניוק שמקריבים את שמם הטוב על מזבח המלחמה בצביעות ובשמרנות המנוונת ועם זאת הנם יהודים וציוניים בכל רמ"ח איבריהם.

על הציבור בישראל, אשר רואה את עצמו כיהודי וציוני, להפקיע את היהדות על כל רבדיה והיבטיה מהדת האורתודוקסית, ממאמיניה ומרבניה - את ההלכה, את ההגות ואת ההיסטוריה. זוהי זכותו וגם חובתו. לשם כך נדרש תהליך אמיתי של חיפוש תשובות חדשות ויצירתיות לשאלות מיהו יהודי, מהי יהדות וכיצד הציונות מנכסת לעצמה את התשובות על שאלות אלו באופן אינהרנטי. חיפוש שכזה צריך להיות מבוסס על היכרות עמוקה עם היהדות לדורותיה, ועל עקרונות של חופש מחשבה, מחקר מדעי ומוסר ליברלי. יהיה זה מרתק אם הציבור הדתי יצטרף לתהליך כזה ויתרום לו, בכנות ובפתיחות.

עמיעד גורמן

תל אביב

שטיפת מוחות

כיצד אפשר לטעון, כפי שעשה הקורא אהרון פרימרמן בתגובתו ("כוחה של אמונה", מוסף "הארץ" 13.5), כי ההשתוקקות לנשגב נצרבה בגנום האנושי? ההשתוקקות לנשגב, ולאמונות בכלל - שהן לרוב טפלות - היא תולדה של אינדוקטרינציה מגיל הינקות ושטיפת מוחות של פעוטות וילדים בציווי "הכוח העליון". מי שנולד במשפחה מאמינה גדל לאיש דתי, ומי שנולד במשפחה חילונית גדל לאיש המאמין במדע, הנותן לו פתרונות ותשובות על רוב שאלותיו.

השיטה התיאוקרטית, לה מטיף פרימרמן, הנה שיטה שמזמן אבד עליה הכלח, שיטה שהביאה לעולם שפיכות דמים לרוב, והיריעה קצרה מלפרט את כל הרציחות בשם האל הנשגב. לא קיים דבר כזה שנקרא "צורך בסיסי של השתוקקות לנשגב" אלא במוחו הקודח, ואין לפרימרמן כל זכות ללמד את החילונים איך לנהל את חייהם.

אברהם בלינדר

תל אביב

אפס אמינות

אני לא חושב, כמו רבים, שהתנהלותו של אהוד ברק שלילית בכל מעשיו. ה"חיסרון" שיריביו תייגו אותו כלא מספיק פוליטיקאי הנו יתרון בעיני. התנהלותו בהיותו ראש ממשלה היתה סבירה והסיבה לאכזבה הגדולה היתה הפער הגדול בין הציפיות ממנו לאחר הכישלון המוחלט של נתניהו לפניו, לבין הביצועים שלו כראש ממשלה.

אני גם לא רואה פסול בהחלטתו לגור בדירת יוקרה. כמו שמנכ"ל עמותה לחלוקת מזון לעניים אינו חייב להיות נצרך, גם אדם בעל השקפת עולם חברתית אינו חייב לגור בדירת שיכון זולה. אין פסול בכך שברק הרוויח הרבה כסף והחליט להשתמש בכסף לקניית דירה יקרה.

יחד עם זאת גם לי יש טענה כבדה נגדו. ברק אמר בראיון (מוסף "הארץ" 6.5): "אני יודע שאני אמין באופן מוחלט" ועל אמירה זו עלי להגיב באופן הבא. בהיותו יו"ר מפלגת העבודה בשנים 98'-99' יצא ברק במסע ציבורי נרחב לגיוס תלמידי הישיבות לצבא, נושא שבעיני חשוב ביותר לעתיד קיומה של המדינה. הרגשתי כאילו ברק בא אלי הביתה במיוחד להבטיח לי באופן אישי שיפעל לגיוס בחורי הישיבות ומבקש את תמיכתי בו ביום הבחירות.

אבל, מיד לאחר הקמת הממשלה החליט ברק להקים את ועדת טל, ובהמשך להביא את החלטות הוועדה לכנסת. המלצות הוועדה ואופן יישומן הנם כישלון מוחלט בהחלט. הפעילות הזאת של ברק קטלה בעיני את האמינות שלו לנצח, ובגין תחושתי כי רומיתי על ידו באופן אישי בנושא שבעיני הנו מהחשובים לקיום המדינה, החלטתי כי לעולם לא אצביע בעדו בכל תנאי.

גדעון גבע

מבשרת ציון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו