טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מיהו אלי פחימה, המואשם ברצח ובביתור גופותיהן של שתי נשים

מה קרה ב-10 באוגוסט 2009 ברחוב שקט ברמת גן? האם אלי פחימה רצח את ביאטריס רודוב ואת בתה וביתר את גופותיהן? * או שהשתיים יצאו מהבית בסערת רגשות ונפלו קורבן לאדם אחר? * האם ייתכן שזעקות האימה שנשמעו באותו לילה, עלו דווקא מחצר של שכן תמהוני? * ומיהו האדם שנלכד במצלמת האבטחה של נסים אלפרון? * הראיות סוגרות על פחימה, אך הספקות ממתינים לפתרון

תגובות

גם חוקרי משטרה עם קיבה חזקה במיוחד, התקשו לעמוד מול מראות הזוועה שהתגלו לעיניהם בלילה החם שבין 11 ל-12 באוגוסט 2009. בחצות ושלושים הם הוזעקו לפינת הרחובות עמל ורש"י, במרכז הוותיק והשקט של רמת גן, בגלל עגלת אשפה שמישהו ניסה להצית בסמרטוט בוער. הלפיד המאולתר כובה על ידי עובר אורח, אך לתדהמת אנשי הכיבוי, כשהציצו לתוך הפח גילו בו גופת אשה מבותרת: ללא ראש, ללא ידיים, כרותת רגליים, עטופה בסדין מגואל בדם. עוד נמצאו בפח שלוש אצבעות כרותות ותנוך של אוזן, בתוך שקית ניילון של רשת הסופרמרקטים הבת-ימית "סופר דוש".

חוקרי הרצח של מרחב דן כמעט שלא הספיקו לגבש את קווי החקירה, וכבר למחרת, בשעות הצהריים, הגיע דיווח על כף רגל שצפה בנחל אלכסנדר. לאחר סריקות, נמשתה מהנחל גופת אשה, גם היא כרותת גפיים וראש. בהמשך נמצאה גם יד שמאל. גורמים המקורבים לחקירה סיפרו השבוע כי חלקי הגופה היו במצב מזוויע: "צבים וחיות אחרות אכלו את הגופה. זה היה גוש בשר מחורר עם פיסות של עור".

החוקרים העריכו שיש קשר בין הגופות, אך לא היה להם קצה חוט שיסביר מי השתיים. הרמז המכריע הגיע כעבור ארבעה ימים. ביום ראשון, 16 באוגוסט, התקשר למשטרה אבי וינטר, מנכ"ל חברת "אפקון תעשיות" מפתח תקוה, ודיווח כי ביאטריס רודוב, מנהלת חשבונות אחראית ומסורה, נעדרת זה חמישה ימים. הוא סיפר כי ביום שני הקודם, 10 באוגוסט, יצאה לביתה - ומאז לא שבה. בירור קצר העלה כי רודוב מתגוררת ברחוב סוקולוב 15 ברמת גן, מרחק קצר מעגלת האשפה שבה נמצאה הגופה.

מכאן הדברים התגלגלו במהירות. הגופה בפח האשפה זוהתה כגופתה של ביאטריס, בת 61. הגופה בנחל אלכסנדר, זוהתה כזו של בתה, דניס, בת 35. החוקרים שהגיעו אל ביתה של רודוב, מצאו מסמכים של בן זוגה, אלי פחימה, והחלו לחפש אחריו. הוא אותר בחיפה עם רכבה של רודוב, כשהוא מתכנן להקים בעיר דוכן לממכר פסלים דקורטיביים. את אורח חייו של פחימה קשה להגדיר כשגרתי: הוא בן 60 היום, בעל עבר פלילי בתחום הרכוש, ואת פרנסתו הוא מוציא בעיקר מנשים שאיתן הוא מקיים מערכות יחסים מקבילות, כמעט בלי לנסות להסתיר זאת. אולם נראה שגם העבר הצבעוני הזה, לא רמז כי נגד פחימה יוגש כתב אישום חמור, המייחס לו את אחד הפשעים האכזריים שבוצעו בישראל.

על פי כתב האישום שהוגש כבר בספטמבר 2009, במועד לא ידוע בין 10 באוגוסט (שבו נעלמה רודוב), ל-12 באוגוסט (שבו נמצאה גופתה), רצח פחימה את ביאטריס ודניס, על פי תכנון מוקדם. אחר כך ביתר את גופות הנשים, והשליך אותן. התביעה טוענת כי לאחר הרצח, העלים פחימה בשיטתיות את הראיות לרצח, שהתבצע בדירתה של רודוב שבה המשיך להתגורר: הוא קירצף את הבית, העלים רהיטים, צבע חלק מקירות הדירה וניקה את הרכב באופן יסודי. בנוסף, הוא גם מואשם כי זייף המחאה של רודוב ופדה אותה.

לפני שבועיים החל בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בשקט תקשורתי מפתיע, שלב ההוכחות במשפט הרצח. ביום רביעי בשבוע שעבר, כשהשוטרים הוזמנו להעיד לפני השופטים שרה דותן, יהודית שיצר ושאול שוחט, היה האולם ריק מקרובי משפחה. "אין מי שיזעק את זעקת המנוחות", אומרים העוסקים במשפט. ביאטריס היתה אשה בודדה, אלמנה. בתה סבלה ממחלת נפש, ומערכת היחסים ביניהן היתה מורכבת וקשה. האם רכשה לדניס דירה באילת, והיא התגוררה לסירוגין בעיר הדרומית ואצל האם.

בשיער אסוף ומאפיר, עקב פחימה בעניין ובערנות אחר העדויות. כאשר פרקליטו הצליח לדחוק את אחד מהעדים, הוא חייך חיוך קטן. בשלושת השבועות ששהה בחדרי החקירות של היחידה הארצית לחקירות בינלאומית (יאחב"ל), הכחיש פחימה את המיוחס לו. "אני לא קשור לרצח", שב ואמר לחוקריו, גם כאשר טבעת הראיות לכאורה הולכת ומתהדקת סביבו.

גרוש פוגש אלמנה

ביאטריס רודוב לא היתה בת הזוג היחידה של אלי פחימה. נשים בודדות, אלמנות, גרושות, היו לחם חוקו. הוא אהב לפתות אותן במלים חלקלקות ובסיפורים שקריים על עסקים שבהם הוא מעורב. היו נשים שעליהן הרעיף כספים; מאחרות, הוא לקח אותם. פרקליטו, עו"ד מנחם רובינשטיין, המכיר אותו שנים רבות מתיקים שונים, נוהג לכנותו "אלי שקדים", כי כיסיו של פחימה תמיד תפוחים בשקדים - הוא מאמין שהם מוסיפים לכוח הגברא.

עם שתי נשים עיקריות ניהל פחימה מערכת יחסים ממושכת במשך כשני עשורים, ובמקביל. האחת היתה רודוב, שבמשך תקופות ארוכות נהג ללון בביתה כמה ימים בשבוע, ללוות ממנה כספים ולהשתמש ברכב שלה כבשלו. השנייה בחייו היתה ר', עולה בת 64 מבת ים, ששמה אסור בפרסום. "ביאטריס היתה בשביל הסקס", הסביר פחימה לחוקריו, "ר' בשביל האהבה". את זמנו חילק בין הבתים, על קו רמת גן-בת ים.

בשנות ה-80, כשגר בקרית שמונה, הורשע פחימה בעבירות רכוש. ב-86' התגרש ועזב את העיר הצפונית, כשהוא משאיר מאחור משפחה, שעמה ניתק את הקשר לשנים רבות. הוא הגיע לתל אביב חסר כל, והתגורר באכסניה ברחוב בן יהודה. לחוקרים סיפר שבמקצועו הוא מסגר ו"פה ושם עבדתי בבנייה, מסגריות, ריתוך". לאחר תקופה קצרה עזב את האכסניה לטובת הנשים שהכיר. "הכרתי כל מיני נשים ועברתי ממיטה למיטה", סיפר. "הייתי חי אצל הנשים שהכרתי... תמיד הייתי חופשי, גם כשגרתי אצל נשים אחרות, עשיתי מה שאני רוצה והייתי חופשי. יותר נוח שיש לך יותר תנאים, האשה שאני איתה משלמת שכירות, מנקה את הבית, מבשלת, מחזיקה את הבית".

את רודוב, כך סיפר, הכיר ב-92'. "היא היתה אלמנה. התפתח רומן. נשארנו כל הזמן ידידים. נהגתי לישון אצלה בדירה אחת לכמה זמן. היתה תקופה, יום כן יום לא... היא גם עזרה לי בכסף כשהמצב היה קשה. כשהיא נתנה לי, החזרתי לה". מקום עבודתו האחרון היה - למרבה האירוניה - במשחטת "יסכה" באור יהודה. שלושה חודשים לפני מעצרו עזב את העבודה.

רודוב עלתה לישראל ב-80' מבוקרשט בירת רומניה, עם בעלה מירו ובתה היחידה, דניס. אחיה מתגורר עם משפחתו בכרמיאל. אשתו, שביקשה שמשפחתה לא תזוהה, סיפרה בשיחת טלפון שרודוב למדה כלכלה באוניברסיטת בוקרשט, והצטיינה בלימודיה ובעבודתה. האח ומשפחתו, הקרובים היחידים של הנרצחות, סיפרו במשטרה שבין האב המנוח לבת דניס שררה מערכת יחסים קשה, שהיתה מלווה באלימות מצד האב. הוא נפטר לפני כ-20 שנה מדום לב בעת נסיעת עסקים לרומניה. ביאטריס ודניס נותרו לבדן, משפחה קטנה ובודדה. בשלב זה נכנס פחימה לתמונה, והקשר של רודוב עם אחיה הלך וניתק. הוא סיפר שביאטריס היתה מתקשרת אליו אחת לכמה חודשים, ושהפעם האחרונה שנפגשו היתה שנתיים לפני מותה. שבועיים לפני הרצח היא התקשרה למקום העבודה שלו, אך הוא לא היה שם, ולא החזיר לה טלפון. מה רצתה לספר לו כה בדחיפות?

לא אחת הפצירה אשת האח בביאטריס, לעזוב את פחימה. "כשהיא סיפרה לי עליו בהתחלה, אמרתי לה שאני לא רוצה לשמוע על האדם הזה, ושהיא צריכה לעזוב אותו. 'אל תבואי אלי עם בן אדם כזה', אמרתי לה", היא מספרת עכשיו ל"הארץ". "היא סיפרה שהוא ג'יגולו, שהוא הולך לכל מיני נשים בשביל כסף. היא חשבה שהוא יעזוב אותה. היא אמרה לו שיילך, אבל הוא היה חוזר. הבת שנאה אותו ונלחמה באמא שלה בגללו. בגלל זה היא עזבה לאילת. לא אהבנו את מה שהיא עושה ולא היה יותר מדי קשר. היא סיפרה לי שהיא לא רוצה גברים בחיים שלה, אבל הוא היה חוזר עם פרחים, עם בונבוניירות".

האשה השנייה, והשלישית

ר', בת 64, היתה עולה חדשה מרוסיה, כאשר פחימה התחיל איתה באמצע הרחוב בבת ים, לפני 18 שנה. "הוא היה כמו בן זוג", סיפרה בחקירתה, "הוא היה בודד, גרוש. הוא הציע לי נישואים כמה פעמים אבל לא הסכמתי, כי לא חשבתי שזה נכון". לחוקרים סיפרה שלא ידעה על שום אשה אחרת בחייו. "בחיים לא. הוא אמר לי כל הזמן שהוא אוהב אותי וגם לא היו סימנים של אשה אחרת". אך כבר שלוש שנים שהם ישנים במיטות נפרדות. "בסופי שבוע", היא מספרת לחוקריה, "הוא היה הולך לאנשהו. הוא היה אומר שהוא הולך לחברים... הוא לא היה מספר כלום. הוא היה בן אדם סגור... בא והלך מתי שבא לו. יש לו מפתח לדירה שלי".

בעדותה הוסיפה שפחימה סייע לה רבות בטיפול באמה, בת 90, המתגוררת עמה, באחזקת הבית ואף כלכלית. היא סיפרה כי פעם אחת התקשרה אליו כשהיה בנסיעה, ושמעה קול של אשה, אך לא שאלה שאלות.

ב-2005 המציאות התנפצה בפניה: בפתח ביתה פנתה אליה אשה, שעמה פחימה ניהל רומן. פחימה הגיע למקום ותקף את אותה אשה. בשל כך, הורשע בעסקת טיעון בשורה של מעשי אלימות כלפי אותה מאהבת. הוא הודה שתקף אותה במטרייה וגרם לה שבר ביד וחבורה מעל החזה, ושבפעם אחרת תקף אותה ברחוב, היכה אותה באגרופים וניסה לחנוק אותה. לפני שנשלח לחמישה חודשי מאסר בפועל, אמר לשופט: "איני אדם אלים".

אך כאשר השתחרר מהכלא, ר' קיבלה אותו בחזרה אל חיקה. "קשה לבד חמישה חודשים", הסבירה לחוקרים. האם ביאטריס רודוב ידעה מדוע פחימה נעדר ומה הסיבה לכך? הדבר עדיין לא ידוע.

זו לא היתה הפעם הראשונה שקשר רומנטי של פחימה הגיע לבית המשפט. עוד לפני אירוע התקיפה, התלוננה נגדו במשטרה אשה בעלת אזרחות בריטית שהיתה בקשר רומנטי עמו, בטענה שהוא מסרב להחזיר לה כספים שהלוותה לו. נגד פחימה הוגש כתב אישום בגין קבלת כספים במרמה, אך הוא זוכה.

גם באותו משפט ייצג את פחימה עו"ד רובינשטיין, המטפל בענייניו זה כ-20 שנה. במשפט הנוכחי הוא מייצג אותו, יחד עם עו"ד ארז אבוהב, ללא תשלום (פרו-בונו) בשל היכרותם הממושכת, ומתוך מה שהוא מגדיר כאתגר מקצועי: לזכות את מי שמואשם ברצח כפול וכה אכזרי. רובינשטיין משוכנע שהראיות נגד מרשו קלושות, ונסיבתיות.

כלום ושום דבר

ביום שני, 10 באוגוסט 2009, אסף פחימה את רודוב מהעבודה מוקדם מהרגיל, בשעה שלוש וחצי. לחבריה לעבודה הסבירה ביאטריס, שפחימה לוקח אותה לבקר את אחד מבניו, בביתו בקיסריה. אך בחקירה סיפר פחימה שהם חזרו הביתה. "עלינו לדירה", סיפר. "הבת שלה היתה בדירה. דיברנו. אני לא דיברתי עם הבת, אבל ביאטריס כן. 'שלום שלום, מה שלומך', ראינו טלוויזיה והתחילו ויכוחים בין האמא לבת, על נסיעה לאילת. האמא הבטיחה לה לנסוע לאילת. הן אכלו. שתינו בירה. והחיכוך המשיך ביניהן. היו צעקות. הבת צעקה על האמא. הבת יוצאת כל הזמן על האמא ואני שותק. לא מתערב. כי הבת שלה קצת דפוקה בראש. היא הולכת לפסיכיאטר, לוקחת כדורים. ככה עד אחת, אחת וחצי בלילה".

חוקר: מה וקרה אחר כך?

"הבת לקחה משהו ביד, לא שמתי לב, ויצאה מהבית. ישר אמא שלה לקחה את התיק שלה ויצאה אחריה. היא אמרה לי: 'אני הולכת לאילת איתה'. היא הלכה ואני לא שאלתי שאלות".

חוקר: מה עשית?

"נשארתי בבית והלכתי לישון".

חוקר: ניסית להתקשר אליה?

"לא. לא ניסיתי. היא השאירה את הטלפון בבית. אני לא לוחץ. למה שאני אתקשר? אין לי טלפון שלהן. ביאטריס שכחה את הפלאפון שלה מחובר לשקע של החשמל מרוב שהיא היתה בלחץ לצאת אחרי הבת שלה. אחרי זה אני הוצאתי את המפתח מהדלת, והלכתי לישון".

האחרון מלבד פחימה, שראה את רודוב בחיים, היה ע', בנו של פחימה, שהגיע אל ביתם בשעות הערב. הבן סיפר לחוקרים שאירחו אותו יפה ובאווירה נעימה. האב סיפר לחוקרים שבימים הבאים הלך וחזר לדירתה של רודוב. ביום חמישי, על פי עדותו, עזב סופית את הדירה והלך לישון אצל ר', שם בילה את לילותיו - עד שנעצר ביום ראשון. במשך כל הימים האלו, לא טרח פחימה לבדוק לאן ביאטריס נעלמה. החוקרים לחצו אותו בנקודה זאת. "המשכת לשהות בביתה של ביאטריס בשלווה ובשאננות, בלי שחשת צורך ליצור קשר עם ביאטריס? לברר מה קורה? זה נשמע לך נורמלי?" פחימה לא התרגש. "זו לא פעם ראשונה שאני לבד ימים שלמים כשהיא יוצאת".

את יום המחרת הוא תיאר כהתבטלות מוחלטת בבית, בטיילת בבת ים, בשוק הפשפשים ביפו, בתחנת דלק בראשון לציון, שם שטף את המכונית שטיפה חיצונית. "(חזרתי) לבית בערך ב-12. עליתי לשתות מים וירדתי לשטוף את האוטו מבפנים עם שואב אבק".

חוקר: למה שטפת את הרכב שלך גם שטיפה חיצונית וגם פנימית דווקא באותו יום?

"מבפנים של האוטו עשיתי רק עם השואב אבק ולא שטפתי. אין לזה הסבר. האוטו פשוט היה מלוכלך מאבק וחול של הרגליים".

פחימה המשיך לתלות את האליבי שלו באורח החיים שלו, החופשי מדאגות. הוא עבר לביתה של ר', ושב וטייל בשוק הפשפשים ביפו, טיילת בת ים, אזור התעשייה בחולון. "קניתי משהו בקיוסק, חזרתי לבית של ר'. פיטפטנו קצת ואחר כך הלכנו לישון".

מטרה חדשה

זיוה קליימן, חברה טובה של רודוב המתגוררת בחיפה, נהגה לשוחח עמה מדי יום. בצהרי יום רביעי, 12 באוגוסט, היא התקשרה לביתה, לאחר שלא הצליחה להשיג אותה בטלפון הסלולרי או במקום העבודה. להפתעתה, מי שענה לה היה פחימה. "הוא אף פעם לא נמצא אצלה בשעות היום", הסבירה לחוקרים את פליאתה. "הוא אמר לי: 'היא לא בבית. המשוגעת השתגעה', והכוונה היתה לבת שלה, 'והיא אמרה לביאטריס שהיא תתאבד, ואז ביאטריס יצאה בריצה אחריה'.

"הוא דיבר לא ממוקד. הוא היה מבולבל, דיבר לא ברור, או שהתחמק ממתן תשובה", תיארה קליימן את פחימה. "התעקשתי, 'מה זאת אומרת ברחה?' והוא אמר (שהבת) השתגעה והוא מתכוון לעלות לאוטו ולנסוע לאילת".

באותו ערב נכונה לקליימן הפתעה: פחימה התקשר אליה, והפעם נשמע רגוע יותר. היא מיד התעניינה אם יש חדש מביאטריס, אך לתדהמתה, לפחימה, היו כוונות אחרות לגמרי. "הוא שאל אותי מה שלומי, אם יש לי חבר, אין לי חבר'". היא קטעה את השיחה, וביקשה שיודיע לה אם יש חדש מביאטריס.

קליימן, שהכירה היטב את רודוב, שפכה אור על מערכת היחסים בין חברתה לפחימה: "הקשר ביניהם הוא ארוך שנים", סיפרה לחוקרים. "בשלב מסוים הקשר נותק בגלל בקשות כספיות שלו. הוא ביקש שתיקח הלוואות עבורו, על שמו, ותיתן לו אותן. הקשר חודש לפני שלוש שנים וחצי. הוא היה אומר לה שהוא רוצה להתחתן איתה, אבל זה היה בכאילו. סתם דיבורים באוויר. אני יודעת שביאטריס לא האמינה לו. הם מעולם לא יצאו לסוף שבוע, ולחו"ל היא היתה נוסעת איתי. הזהרתי אותה להיות ערנית מפניו. הבנתי מחברה לעבודה, שהיא בזמן האחרון ביקשה ממנו בחזרה את המפתח לבית שהיא נתנה לו, והוא סירב. גם הרכב שלה אצלו כבר שלוש שנים, והוא מסרב להחזיר לה אותו".

"לא, בכלל לא", השיב פחימה כאשר נשאל על ידי החוקרים אם ניסה לפלרטט עם קליימן.

פח של צבע

החוקרים לא קנו את הגרסה של פחימה. בידיהם היו ראיות, שלא התיישבו, לכאורה, עם הסיפור הבטלני שלו. אחת הראיות החזקות היא איכון מכשיר הטלפון הסלולרי שלו - זיהוי המיקום שלו על פי רישומי חברת הטלפון. הרישום העיד שבניגוד למה שסיפר לחוקריו, פחימה לא נשאר באותם ימים רק בגוש דן.

ב-10 באוגוסט, בשעה 9.28 בבוקר, בעת שרודוב היתה בפעם האחרונה במקום העבודה שלה, אוכן המכשיר הסלולרי של פחימה במגדל המים במכמורת, סמוך מאוד לנחל אלכסנדר. בשמונה בערב של אותו יום, הוא שוב אוכן באזור, הפעם במחלף נתניה. למחרת בשמונה בבוקר, שוב אוכן פחימה באזור נתניה. עוד גילו רישומי הטלפון, כי בניגוד לטענתו, שבסוף השבוע שלפני מעצרו בילה עם ר' ושהה בביתה, הוא אוכן כמה וכמה פעמים ברמת גן, באזור ביתה של רודוב.

כאשר החוקרים הפתיעו ושאלו מה עשה במחלף נתניה הסמוך לנחל אלכסנדר ביום ההיעלמות של ביאטריס, ענה כי הוא "לא זוכר כלום. אתה מדבר לפני חודש... רק שנייה, נזכרתי, שיום שני (יום ההיעלמות) הייתי בטיול עם ביאטריס".

חוקר: איפה?

"נסעתי איתה רחוק... הייתי איתה בחוף נתניה, לבד".

חוקר: בחקירתך סיפרת שחזרת לבית מהעבודה ולא יצאת מהבית למרות שהתכוונת לקחת את ביאטריס לשתות בירה. ועכשיו אתה אומר שיצאת איתה לנתניה?

"אני נזכרתי, אני לא מסתיר כלום". ואחר כך הוסיף: "לא זוכר, אני מטייל".

לאחר הרצח, טוענת התביעה, פחימה טישטש את הראיות נגדו. החוקרים שהגיעו אל דירתה של רודוב ביום מעצרו של פחימה, מצאו בה שני שטיחים רטובים על מעקה מרפסת הסלון. את כרית הספה מצאו רטובה על אדן חלון המטבח. השוטרים סיפרו שהבית היה נקי ומצוחצח.

על פי דו"ח של מעבדה ניידת של זיהוי פלילי, בחדר השינה נמצאו מצעי מיטה שהיו דומים בצורתם ובדוגמתם למצעים שבהם נמצאה גופתה של רודוב. החוקרים גם מצאו סימני ניגוב ושאיבת אבק אך את תשומת לבם משך בעיקר ריח של צבע טרי. הם הבחינו כי חלק מקירות הדירה - במטבח, בסלון ובחדר השינה - צבועים בצבע אפרסק, שלא תאם את קירות הדירה הצבועים בצבע בהיר. באופן מפתיע, השוטרים מצאו פח צבע בגוון אפרסק בדירתה של ר', אהובתו של פחימה מבת ים.

אך לחשוד היה הסבר. הוא טען שקיבל עבודת צביעה עבור ידידה בבת ים - בצבע אפרסק. "מה שנשאר מהצבע הבאתי לבית של ר' כדי לצבוע לה אותו", הסביר לחוקרים, "אבל לא הספקתי, והצבע נשאר אצלה בבית". החוקרים ביקשו שיסביר מדוע הצבע דומה לצבע הקירות בביתה של רודוב. "אני לא יודע", ענה, "קחו את הכל למומחים". החוקר הציג לפחימה תמונה מהפלאפון של ביאטריס, שבה הסלון לא צבוע בצבע אפרסק. "יש לכם טעות", השיב פחימה. בנו, שהיה האחרון שביקר בבית, נשאל בסוגיה, ואמר כי "לא זכור לי צבע מסוים, כנראה משהו קרם לבן, הצבע לא היה צעקני".

מתחת שכבת צבע האפרסק, מצאו חוקרי הזיהוי הפלילי נקודות זעירות של דם, כמו גם בין המרצפות. כשפחימה עומת עם הממצאים, השיב, "אין לי מה לענות". אחר כך, בשיחה שהוקלטה בזמן מעצרו, נשמע פחימה שואל את חבריו למעצר אם ניתן להבחין בדם שעורבב במים. במשפט יטענו עורכי-דינו, כי בלתי אפשרי לקבוע של מי הדם ועל מה הוא מעיד.

צ'ק שחזר

גם רכבה של רודוב זכה לניקוי יסודי. ביום שישי שלאחר היעלמותה, הגיע פחימה אל "מצבעת רמו" בשכונת פלורנטין בתל אביב, העוסקת בשחזור וצביעת רהיטים. בעל המקום, רחמים שישו, הכיר את פחימה מהימים שבהם עבד בעסק הסמוך, "סולם יעקב", לעבודות פרזול. מדי פעם פחימה קפץ למקום. הפעם, ביקש את צינור האוויר כדי לנקות את הרכב.

בעוד פחימה סיפר לחוקרים כי בסך הכל רצה לנקות את ההגה והמזגן מאבק, "חמש דקות", מתארים שישו ועובד נוסף ניקיון יותר יסודי. "כל תכולת הבגאז' היתה בחוץ", תיאר שישו בבית המשפט, "הוא היה בתוך הבגאז'". "שום דבר לא נראה לך חשוד?" שאלה השופטת שרה דותן. "שום דבר", ענה שישו, "כל אחד שרוצה לנקות, שינקה". "גם אתה נכנס לתוך הבגאז' לנקות?" הקשתה השופטת. פחימה מצדו, הכחיש בחקירה שניקה את הבגאז', וטען שגרסתו של שישו שקרית.

על פי כתב האישום, בין הניקיונות, מצא פחימה גם זמן לזייף המחאות של רודוב. ב-12 באוגוסט אחר הצהריים התקשר פחימה אל שלומי בודגזט, אותו הכיר מהפיצוצייה הסמוכה לביתה של ר'. זה המקום שבו נהג למלא טוטו, לקנות שקדים כדי למלא את כיסיו, ולהתרברב במעלליו הרומנטיים. "הוא התקשר וביקש שארד אליו", סיפר בודגזט בבית המשפט. "הוא בא עם המכונית שלו, הראה לי צ'ק (של רודוב) ואמר אם אני יכול לחתום (בשמה של רודוב) ולרשום צ'ק. אז רשמתי לו (את הפרטים של ה)צ'ק, רשמתי עשרת-אלפים שקל, סכום במילים, (אבל) סירבתי בתוקף לחתום (בשמה של רודוב). אמרתי לו, אני לא עושה דברים שהם לא חוקיים, וזה לא נראה לי. הוא אמר אין בעיה, אני אסתדר". בודגזט סיפר שפחימה הזיע קצת, ונראה מעט לחוץ.

באורח פלא, ההמחאה שכתב בודגזט הגיעה לידי המשטרה. היא התגלתה בארנקה של רודוב, שנמצא ב-14 באוגוסט באזור התחנה המרכזית בתל אביב על ידי עובד זר, שגילה אזרחות טובה והביאו לשוטר. זה היה יומיים לאחר שגופתה של רודוב נמצאה, אך יומיים לפני שזוהתה.

פחימה לא ויתר על הכסף. על פי כתב האישום, הוא זייף בעצמו המחאה אחרת של רודוב, על עשרת-אלפים שקל, וחתם בשמה. ביום חמישי שלאחר היעלמותה, פדה את ההמחאה בחברה בבת ים, וקיבל עבורה 9,800 שקל במזומן. בחקירתו במשטרה, סיפר שקיבל מרודוב שתי המחאות. "צ'ק אחד על 2,000 שקל, לפני חודש, והשני על עשרת-אלפים שקל. הייתי צריך עזרה של כסף בשביל היום-יום, בשביל לחיות", הסביר לחוקריו, "ואת הצ'ק של העשרת-אלפים הייתי צריך בשביל לתקן לה את האוטו, ומה שנשאר היא אמרה לי שאני אקח לעצמי". כאשר נשאל על ידי החוקר אם טיפל ברכב מאז שקיבל את הכסף, ענה שלא. "כי אני צריך איזה שבת לנסוע לנצרת, שם יותר זול".

חוקר: מה עשית בכל הכסף שקיבלת?

"ביזבזתי. הימרתי פעם אחת בחיים שלי, שם באלנבי המרתי בקובייה והפסדתי. זה היה בשבוע שעבר שהוצאתי את הכסף. הפסדתי איזה 4,000-5,000 שקל. את שאר הכסף ביזבזתי בדלק וקניות".

כאשר החוקרים ציינו בפניו כי ידוע להם כי ביקש משלומי בודגזט לכתוב לו צ'ק ולחתום בשמה של רודוב, ענה פחימה ב"לא זוכר".

השכנים המשונים

"זה תיק נסיבתי", אומר סנגורו של פחימה, עו"ד רובינשטיין, "והמשטרה לא בדקה הרבה מאוד כיווני חקירה נוספים. הם פירשו את ההתנהגות של אלי פחימה כהתנהגות תמוהה ומחשידה. התברר להם שהוא איש של הרבה נשים, זה יצר סטריאוטיפ שפעל נגדו, ובמשטרה החליטו שזה הכיוון - למרות שהיו גם כיוונים אחרים".

אמנם התביעה טוענת כי יש לא מעט ראיות הקושרות את פחימה לרצח הכפול, אך את הלילה שבין 10 ל-11 באוגוסט 2009, שבו נעלמו השתיים (ויממה לפני שנמצאה הגופה הראשונה בעגלת האשפה), מלווים סימני שאלה מסתוריים, שקשה להתעלם מהם.

בשעה אחת וחצי אחר חצות - בדיוק בזמן שלפי גרסת פחימה, עזבו רודוב ובתה את הדירה בסערה - חזרה משפחה שכנה מאירוע משפחתי אל ביתה, שבסמוך לבניין של רודוב. שמה של המשפחה אסור בפרסום, ובני המשפחה אף ביקשו להעיד בבית המשפט מאחורי פרגוד, משום שחשו סכנה לחייהם; בית המשפט לא נענה לכך.

האם העידה כי לפתע שמעה צרחות שהקפיאו את דמה. "שמעתי צעקות", סיפרה לשוטרים, "צווחות לא מוגדרות, שנשמעו כמו צעקות לעזרה של אשה. הזעקות חזרו על עצמן, אז ניגשתי לתריס בחלון והסתכלתי החוצה, לרחוב החרושת, ולא ראיתי שום דבר". במשטרה ומעל דוכן העדים סיפרה האשה כי לפתע הצעקות פסקו ואז ראתה את אלי פחימה מסתכל אף הוא מהמרפסת בקומה השנייה. "הוא הסתכל מהמרפסת שלו גם כן החוצה... הוא הסתכל כאילו הוא מחפש מאיפה הרעש. הוא הסתכל למטה מהמעקה ונעמד ככה. הוא פתח את התריס ויצא. גם הוא חיפש. הוא בטוח ראה אותי". בעדותו, אגב, פחימה לא זוכר צעקות ולא שכנה במרפסת. הוא, לגרסתו, ישן.

התביעה רואה בעדות זאת חיזוק לכך שהרצח התרחש באותו זמן ובקרבת מקום. בנוסף, מציינים שם כי פחימה נראה במרפסת כשהקולות נדמו. מנגד, ההגנה נשענת על מה שסיפרה האם בהמשך: שהקולות באו ממקום אחר. היא סיפרה שמאחר ולא ראתה דבר, נכנסה הביתה. "ואז התחלתי לשמוע רעש של מעדר. רעש של חפירות, ואז שוב הסתכלתי מהמרפסת בסלון". ילדיה, שמעידים גם על צעקות מצוקה, הצטרפו אליה.

"זה היה מכות כמו של גרזן בחול. כאילו מישהו ניסה לקבור. לא ראינו כלום. הכל משמיעה", היא מספרת. בני המשפחה, בעדותם במשטרה, משוכנעים כי הקולות לא הגיעו מדירתו של פחימה, אלא משביל הנמצא ברחוב החרושת. הם הפנו את החוקרים אל אדם המתגורר שם. "יש פה דייר שגר שם זמן קצר, הוא מאוד מוזר", סיפרה האם. "הוא יוצא בבוקר עם רכב הסעות". הבת הוסיפה בחקירה כי את אותו אדם לא ראו מיום שלישי.

האירועים המוזרים נמשכו גם למחרת, שעה וחצי לפני שנמצאה הגופה בפח הזבל. ב-11 בלילה, ישבה בת המשפחה מול המחשב. מהחלון, צדה את עינה דמות הסוחבת פח אשפה גדול ברחוב החרושת. "לא הבנתי מה יש לו לעשות שם עם פח זבל ירוק גדול", סיפרה לחוקרים. הדמות עוררה את חשדה, כאשר ניסתה להסתתר מפני ניידת משטרה שחלפה ברחוב, ונכנסה לבית סמוך. "הוא הסתתר כאילו אני לא יודעת מה", סיפרה הנערה לשוטרים, "כשהשוטר הלך, הוא לקח את הפח וירד את רחוב החרושת לרחוב הפודים... הוא נראה מין הומלס כזה".

לשאלת החוקרים, אם האדם שראתה הוא אלי פחימה, שאותו ראתה ערב קודם, היא ענתה שלא. היא תיארה את הדמות עם הפח כאדם בסביבות גיל 40-50, בעל כרס, שיער קצר וחזות מוזנחת. בעדותה בבית המשפט, חידד עו"ד רובינשטיין את העניין: "האדם שראית עם הפח, זיהית אותו כנאשם אלי פחימה?" "לא", השיבה הבת.

לטענת עו"ד רובינשטיין, המשטרה לא בדקה מי האדם המתגורר ברחוב החרושת, ומי האיש אשר גרר את פח האשפה הגדול. "הם מספרים שהם שמעו קולות של חבטות באדמה", אומר רובינשטיין. "האדמה היחידה ברחוב הזה שלא מכוסה באספלט, זה באמת בקצה הרחוב, בביתו של אותו שכן. אבל אף אחד לא בדק מיהו".

אגב, אדם הדומה לתיאור של הבת - בעל כרס וחזות מוזנחת, שסוחב פח אשפה ירוק - נלכד במצלמת אבטחה הממוקמת על ביתו של לא אחר מאשר נסים אלפרון, המתגורר ברחוב עמל הסמוך. על פי דו"ח שמילאו שוטרים שצפו בקלטת, ביום שלישי בלילה, 11 באוגוסט בשעה 10.25, נראה אדם המסתובב ברחוב, לבוש מכנסיים קצרים, חולצה ירוקה, "ובעל כרס קטנה ושיער קצר".

עו"ד רובינשטיין מזכיר כי המשטרה גם לא חקרה אדם נוסף, שאליו הגיעה זמן קצר לאחר מציאת הגופה, בעקבות מידע מודיעיני. אצל האיש, המתגורר בקרבת מקום, נמצאו סכינים מעוררות חשד. בדו"ח התפיסה מצוין כי בחדר השינה שלו נתפסו שלוש סכינים חדשות ובאמבטיה "שתי סכיני מטבח בתוך שקית לבנה". גם את כיוון החקירה הזה, לטענת עו"ד רובינשטיין, המשטרה לא מיצתה ו"האיש לא נחקר".

* * *

מאחורי כל רצח, בדרך כלל עומד מניע. מכתב האישום, כמו גם מהחקירה, לא ברור מה גרם לפחימה לרצוח את השתיים: האם רודוב ביקשה ממנו להסתלק מחייה? האם דרש ממנה כספים והיא סירבה? האם דרשה שישיב לה את הרכב וכספים שנתנה לו? האם משהו השתבש? ואם אכן רצח אותה ואת בתה - מדוע ביתר אותן? מדוע הסתיר את גופתה בצורה חובבנית, 300 מטר מזירת הרצח לכאורה? מדוע המשיך להתגורר בביתה, לנסוע ברכבה, ואפילו להשתמש בטלפון הנייד שלה? בין חפציה של רודוב נמצא יומן כתוב ברומנית. פרט לעמוד אחד, היומן לא תורגם. אולי בין שורות כתב ידה מסתתרים זהותו של הרוצח והמניע שלו? שאלות רבות אופפות את התיק, ספק אם יימצאו להן תשובות.

לפני שבועיים עלתה על דוכן העדים ר', חברתו השנייה של פחימה. "אני לא מאמינה שהוא היה יכול לעשות את זה", אמרה בהתרגשות לשופטים. "איך הוא התנהג איתי, בחיים לא היה לי גבר כזה. הוא היה טוב אלי ואל המשפחה שלי". בעדותה במשטרה, כמעט שנתיים לפני כן, סיפרה כי יום לפני שנעצר, הם נסעו ביחד לדלית אל-כרמל ואחר הצהריים נסעו לקניון הזהב בראשון לציון לקנות לו נעליים. שום דבר בהתנהגותו לא היה חריג. ובכלל, אלי עזר לה בקניות, בטיפול באמה הקשישה, "איך הייתי מוותרת עליו?" שאלה רטורית את החוקרים.

בתום העדות, נזכרה בשאלה שנשאלה בתחילת החקירה. "שאלתם איפה אני עושה קניות", ציינה, והשיבה מיד, "אני עושה קניות בסופר דוש". היא לא העלתה על דעתה שבתוך שקית של סופר דוש, רשת מרכולים מקומית המחזיקה שלושה סניפים, כולם בבת ים, נמצאו חלקים מגופתה המבותרת של רודוב, בתוך הפח הירוק בפינת רחוב עמל ברמת גן.*

estia@haaretz.co.il

סייע בהכנת הכתבה: שי פוגלמן

הגבר שאהב נשים

הפנקס של פחימה חשף את התחביב שלו

"לא כל מי שאוהב נשים, רוצח נשים", העירה השופטת שרה דותן במהלך אחד הדיונים. בפנקס שנמצא ברשותו של פחימה, היתה רשימה של נשים שאותן הכיר בזמן שנהג כבן זוג עם רודוב ועם ר'. את מאירה (שם בדוי, כמו כל השמות להלן), בת 79 מפתח תקוה, סיפר שהכיר דרך מודעה בעיתון, "זה היה רק קשר מיני. הקשר ארך תקופה קצרה מאוד". הוא סיפר לה שיש לו שטח של שני דונם על שפת הים. לעומת זאת ליעל סיפר שהוא מתפרנס מהשכרת בתים בכל הארץ.

"אין לי שום בעיה", אמר לחוקריו שתהו על הגוזמאות שלו. "אני אוהב לשכב עם נשים וניסיתי לעשות עליהן רושם". שולה מפתח תקוה, אותה הכיר לפני כשש שנים, סיפרה לחוקרים שהכירה את פחימה דרך מודעה בעיתון. הם נפגשו תכופות במשך שלושה חודשים. "הוא הציג את עצמו כבעל עסקים במיליוני שקלים, שהוא רוצה לקנות דירות, בתים, עסקים וחנויות", סיפרה לחוקרים. "הוא היה מפזר כספים בצורה מוגזמת. הוא היה שואל אותי מה להביא לשבת והייתי אומרת: 'עוגה ויין', אז הוא היה מביא עשר עוגות ושישה בקבוקי יין".

היא סיפרה שעל הקניות היה משלם במזומן. "היה לו כל הזמן הרבה כסף בכיס. היינו נפגשים בבתי מלון, הוא היה משלם". מערכת היחסים בין השניים עלתה על שרטון כאשר חברה גילתה לה שלפחימה יש בת זוג ידועה בבת ים. "דיברתי עם אלי בטלפון ואמרתי לו שאני יודעת שיש לו אשה שהוא חי איתה, ולמה שיקר לי. אלי התפרץ עלי ואמר: 'מי את שתגידי לי מה לעשות? מה את חושבת לעצמך? אז מה אם יש לי אשה נוספת'. הרגשתי מרומה וזה הספיק כדי לסיים את הקשר איתו".

עדות בתמורה

אחד מעדי התביעה החשובים ביקש מהתביעה טובה קטנה: אישור להפעיל קזינו

ברשימת עדי התביעה מופיעים שני גברים המעידים כי ב-11 באוגוסט 2009, בשעה 11.30 בלילה, הבחינו בפחימה חולף על פניהם מספר פעמים במקום שבו נמצאה הגופה, בפינת הרחובות העמל ורש"י, כשהוא נראה סהרורי ומזיע. אולם, לא בטוח כי עדותם ניתנה אך ורק מתוך רצון למצות את הצדק.

אחד מאותם שני עדים, א', הוא דמות מוכרת למשטרה. הוא הגיע לחוקרים לאחר שהתפרסם בכלי התקשורת שפחימה נעצר. הוא גם זה שהפנה את החוקרים אל החבר שהיה עמו, י'. אחר כך, הציב א' תנאי לשוטרים על מנת שיעיד בבית משפט: אישור להפעיל בקזינו. "ביקשתי פעם לסגור לי תיק?" שאל את החוקר, "לא. לא רציתי כלום. כלום, נשמה. אני אמרתי (לתובעת) משהו אחר: תני לי אישור לקזינו לשלוש שנים, כמו שנותנים לכל המלשינים שלכם... או פטור ממס לחברה שלי, או אישור לעבוד בקזינו". אותו עד לא הגיע להעיד בבית המשפט לפני שבועיים, ובית המשפט נאלץ להוציא לו צו הבאה.

אך חברו י' הגיע להעיד. הוא סיפר שבאותו יום שלישי ירד לקנות סיגריות בשעה עשר וחצי בערב וראה אדם חשוד המסתובב ברחוב הלוך ושוב, "הוא היה לחוץ, עצבני, מזיע, לא היה נורמלי". בהמשך העדות סיפר כי לאחר הפרסום זיהה שזהו פחימה. אולם מעל סניף בנק לאומי ברחוב עמל מוצבת מצלמה, שלמרבה הפלא לא קלטה את פחימה. "לפחות ממה שאנחנו ראינו, לא רואים כלום. אז אתה בטוח שזה היה פחימה?" הקשה עו"ד רובינשטיין על העד. "כן", השיב י'. השופט שוחט המשיך: "הוא לא מופיע במצלמה, אז איך זה מסתדר?" העד: "אני לא יודע".



אלי פחימה מובא למעצר. מחזיק שקדים בכיסים לחיזוק כוח הגברא?


ביאטריס ודניס רודוב. משפחה קטנה שנותרה בודדה לאחר מותו של האב המכה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות