בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דורון רוזנבלום | שלוש אפליקציות

(שלא ברור איך הסתדרנו בלעדיהן)

תגובות

1. אפליקציית "debate"

לאחר נאומו של בנימין נתניהו בקונגרס פנו אלינו רבים בשאלה: האם יש אפליקציה חינמית שתאפשר גם לי לדבר כמו ביבי? לשלוף בוויכוח רפליקה מוחצת ומהירה, נימוק קצר, משכנע וסותם-פיות, אשר - כבונוס - גם נוסך רוגע, בהעניקו פטור ממחשבה יצירתית כלשהי?

אפליקציית "debate" אינה יכולה להחליף כישורים טבעיים, או כאלה שנרכשו במועדוני ויכוחים במשך עשרות שנים של דברת מתנצחת; אבל היא מאפשרת לשלוף מהשרוול נימוקים-שכנגד (לא חשוב נגד מה) בלחיצת מסך קטנה.

ניסינו - ומה נאמר? זה עובד. בפונקציית "למה לא לדבר", הוקפצו לעומתנו המשפטים הבאים: "כי לכם יש 23 מדינות ולנו רק אחת"; "כי בלי חמאס אתם מייצגים חצי עם"; "כי עם חמאס אתם מייצגים תוכנית להשמדתנו"; "עד שלא תכירו"; "זאת לא השאלה, סנאטור"; "אוטובוס התלמידים כבר אמרתי?"

עובד יופי. אבל עדיין אין גרסה עברית.

2. אפליקציית "gotcha!"

מן הידועות היא - אך לא מן המפורסמות - שבישראל פועלת מחתרת ממוסדת, משוכללת ורבת היקף, שתפקידה אחד: להקשות על הצרכן למצוא מחדש מוצר שמצא חן בעיניו. איש אינו יודע מה סיבת הדבר ומה תכליתו (מלחמות עסקיות? סתם שעשוע ומשחקי מחבואים? סדיזם לשמו?), אבל אין לפקפק ביעילותו של המנגנון הזה.

מי מאיתנו לא טעם גבינה מתוצרת מסוימת, או לחם מסוג מסוים, ולא אמר לעצמו: "לא רע. מעכשיו אקנה זאת תמיד". נניח "גבינה לבנה 5 אחוזים 750 גרם תנובה, קופסה כחולה גבוהה", או: "לחם באלאנס, מאפיית אנג'ל, אריזה כסופה-שקופה". מי לא ציין לעצמו, נניח: "צריך לקנות חוט מאריך, עם הארקה, שני מטר", ולא התנסה במפח הנפש המסתורי שנלווה לכך?

ומדוע "מסתורי"? שכן ממש באותו שבריר שנייה שבו הקונה המיועד מתמקד במוצר ספציפי - נקלטים גלי המוח שלו ומועברים למשדרים רבי עוצמה המצויים על גג אחד ממגדלי העיר; משם מועברת האינפורמציה לקרן האלקטרונית של משרד הביטחון, ומשוגרת באמצעותה לצלחות לוויין. מצלחות הקליטה מועברת האינפורמציה באמצעות כבלים תת-קרקעיים לחדר בקרה ענקי, השוכן חמש קומות מתחת לאדמה באזור הרצליה.

כאן, מול מסכים מהבהבים, מחוברים לאוזניות ולמיקרופונים, עובדים עשרות ומאות ה"רצפטורים", שתפקידם הסיזיפי הוא אחד: להעביר במהירות האפשרית את מושא רצונך ל"מרכז ההעלמות", המצוי במערות חצובות באזור הר כנען. מאות "מעלימים" - בשכר סטודנטיאלי - מחוברים שם אונליין לרשת אינטרנט משנית, כלל-ארצית, המחוברת למרכזי ההזמנות של רשתות השיווק, לדודו מהום סנטר וללודמילה ממחלקת הגבינות:

"שימו לב!" מועברת הפקודה, "נא להעלים מיד גבינה לבנה 5 אחוזים 750 גרם תנובה! גו גו גו!!"; או: "רד אלרט! לסלק מיד חוט מאריך עם הארקה, שני מטר, מכל חנויות החשמל בגוש דן - חזור שנית: סלק מיד!!"

איש אינו יודע איך אנשי השטח ("הבולענים") עושים זאת (מחופשים לקשישה הממשמשת לחמים? לשחקני טניס המתעניינים בסלרי?), אך דבר אחד ברור: בהגיעך אל דוכן הגבינות מתברר שיש בו הכל - חוץ מידידתנו הלבנה, 5 אחוזים 750 גרם תנובה. יש "שטראוס"; יש חביצה 93 אחוזי שומן מהתנחלות עוקדים; יש גיבנת המיובאת מהרי אורל - 50 גרם בתוספת שום. אבל גבינה, לבנה, 750 גרם, תנובה - כבר אין. לא היה, ולא הווה, ולא יהיה לתפארה.

לשווא תחפש, תחטט, תנבור במקום שבו רק אתמול שכנה בטח גבינתנו הספציפית. אין. נאדה. יוק. פגה. התפוגגה.

"כבר לא מביאים זה יותר", אומרת לודמילה מהגבינות; וגם אם תביט ותנבור עמוק בעיניה הכחולות, כמנהגו של לארי דיוויד - לעולם לא תגלה אם היא בסוד העניין, חלק מ"הם" - או קורבן תמים כמוך. והוא הדבר בבעלי חנויות החשמל או בעובדי הרשתות.

"חוט מאריך שני מטר עם הארקה?" הם מיתממים (כושר המשחק שלהם הוא פנומנלי), "אני שלושים שנים במקצוע ולא שמעתי על דבר כזה..." "היה - אבל בדיוק אזל. ידוע שיש מחסור..." "אתה העשירי היום ששואל... הפסיקו לייצר. בגלל הר הגעש באיסלנד. אבל יש נורה ספירלית, 45 ואט".

נכלם, משתומם, סב הקונה על עקביו. בעיקר משתומם איך עלו עליו כל כך מהר. ואילו ב"מרכז ההעלמות" - שמחה וששון: "רצפטורים" ו"בולענים" קמים ומריעים, מחלקים כאפות: "עשינו את זה!" "נייס ג'וב!" מרעים מישהו ברמקול.

מובן שכנגד מנגנון כה משוכלל, שום אפליקציה לא תעזור. אבל הראש היהודי לא מתעייף מלהמציא פטנטים: האפליקציה הקטנה שלפנינו מתיימרת להערים על השיטה בדרך מגושמת משהו, המזכירה את ימי ה"אנטי-מחיקון". היא מערבלת את גלי המוח וגורמת להם לשדר מסרים מקודדים. למשל: "איני רוצה גבינה לבנה - אלא תרסיס נגד ג'וקים"; או "אני מעוניין בשפכטל ולא בחוט מאריך". התקווה היא שבשברי השניות האלה תיווצר מעין לקונה, שבה המערכת תתבלבל, ובפרק זמן זה יוכל הקונה לשים יד על המוצר בטרם יועלם.

ניסינו את האפליקציה והתאכזבנו: באתר ההורדה נכתב שהיא אזלה. אין.

3. אפליקציית "search me"

פיקוד העורף פתח באחרונה במסע-הסברה, המקודם משום מה (אולי במעין אירוניה חתרנית) באמצעות שירו של אריק לביא "זה קורה... שום דבר לא ידוע/ לא שנה לא שבוע/ רק ללכת, ללכת.../ ולחשוב שהייתי יכול/ לחזור על הכל/ אבל, בן אדם, זה קרה/ לא ידעתי איך זה בא לי", וכו'.

מה אמור מושא הפנייה, משמע הציבור, לעשות עם המסר הזה - לא ברור (מה, "לחזור על הכל"? כלומר, על כל המלחמות?); ואם "שום דבר לא ידוע" - מדוע פונים בעניין זה אלינו ולא לממשלה, הצועדת למלחמה הבאה כסומא בארובה? ברורה עוד פחות השורה האחרונה של הקמפיין, המציעה לאזרח לחפש את "המרחב המוגן".

קל להגיד. אך היכן הוא, "מרחב מוגן" זה? שאלה זו רלוונטית במיוחד, כאשר טילי חמאס מגיעים עד גוש דן, טילי חיזבאללה מכסים את כל הארץ עד אילת, לצד הטילים הכימיים והאחרים של סוריה, ומעל הכל - מרחף ומכסה את כל אזורנו "האיום האיראני".

למרבית המזל, עומדת לרשותנו אפליקציה חדשה ושימושית זו - ספק מכ"ם ספק ג'י-פי-אס - המאתרת את "המרחב המוגן" המומלץ ביותר יחסית למקום הימצאנו. ניסינו את האפליקציה בלב גוש דן, בשדרות רוטשילד, והתרשמנו מיעילותה: תוך שלוש שניות היא איתרה את "המרחב המוגן" המומלץ שלנו - "חוף מועדון הדיג 'הטרוטה' שליד האגם, יער הפארק הלאומי מאונט מנספלד, ורמונט".

פיס אוף קייק, כמו שאומרים. ההורדה חינם.



איור: ערן וולקובסקי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו