בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ציפרלנד | עשן בעיניים

גם אם נתאמץ ונאמין שבכוחנו לשנות את העולם, השפעתנו תישאר אפסית: הפסקת העישון לא תמנע מאתנו סרטן ומחאה נגד הכיבוש לא תגרום לו לברוח

תגובות

שנים רבות עבדתי לצד אקולוגית קנאית, שאכלה חרובים לארוחת צהריים, וניסתה לשכנע את הג'וקים שיצאו משקית הניילון שבה נארזו החרובים הללו להסתלק מרצונם, מפני שלהרגם במעיכה היה אסור על פי דתה. היא היתה סבורה שיש בכוחו של היחיד לשנות את גורלו ואת גורל כדור הארץ אם רק יתאמץ מספיק. חולת בריאות זו מתה לבסוף ממחלה קשה בטרם עת. גם ברוב הסוגיות האחרות שנאבקה לשנותן - הכיבוש בשטחים, הגזענות, החיפצון של האשה - לא חל הרבה שינוי לטובה.

מותה עזר לי להבין שהיכולת לשנות את גורלנו ואת גורל הפלנטה היא אחרי ככלות הכל אפסית, וכרוכה בעיקר באשליות. בראש וראשונה - באשליה הילדותית שעליה כתב המחנך יאנוש קורצ'ק את סיפורו המקסים "יותם הקסם", שאם משתדלים ומכוונים את מאמצינו למשאלה כלשהי, היא מתגשמת לבסוף. ולהיפך: שהילדים הרעים באים לבסוף על עונשם.

כדי לתחזק את האשליה הילדותית הזאת מופצים, חדשים לבקרים, סיפורים על ילדים רעים הבאים על עונשם: השבוע, במקרה או במכוון, השתרשרו ממרומים שני סיפורים כאלה: האחד: שיוכבדו ההגבלות והקנסות על המעשנים - הילדים הרעים המפיצים את סרטן הריאות. והאחר: שמחקרים חדשים מגלים כי השימוש בטלפון סלולרי מחיש את הסיכוי לחלות בסרטן המוח.

שני סיפורי ההוקוס-פוקוס הללו טומנים בחובם אלמנט של אמונה עיוורת בכוחו של "המחקר" להציע קשר הגיוני של סיבה ותוצאה בין עישון ושימוש בטלפון סלולרי לבין מחלות ומוות. מכיוון שרוב רובנו איננו מבינים דבר וחצי דבר במחקרים שאת תוצאותיהם מפרסמים ברבים, כל שיש לאל ידינו לעשות הוא לומר אחריהם אמן. בדיוק בדרך זו היו, בימים משכבר, כוהני הדת יוצאים אל העם לאחר התייחדות ממושכת עם האלוהים בתוך דבירו ומבשרים בפנים חמורות כי סיבת הבצורת או המגיפה או המלחמה היא החטאים שחטאו בני האדם לאלוהים.

האם אלה שהאמינו לדברי הכוהנים היו תמימים או טיפשים יותר מאלה המאמינים במחקרים על הקשר בין עישון ודיבור בטלפון סלולרי למוות בטרם עת? לא ולא: כאז כן עתה קוסמת לנו האשליה שיש לאל ידינו להשפיע על חיינו ולנצח את המקריות בפולחן כלשהו שאם נתמיד בו, ניוושע, ואם לא נתמיד בו, לפחות נדע שיש סיבה הגיונית לאסון שניתך עלינו. "אתה מעשן?" שואל אותך כל רופא הבודק אותך. אם יתגלה שחלית במחלה אנושה, הנה יש לו תשובה מן המוכן לשאלתך המטאפיסית "למה דווקא אני?" מפני שעישנת, ילד רע שכמותך. לאלה החולים שאינם מעשנים יוכל לומר: "זה בגלל האנשים הרעים שעישנו בסביבתך", ומהשבוע יהיה אפשר גם לשלוף את הפתרון הבא: "דיברת הרבה בטלפון הסלולרי, נכון? אז מה אתה רוצה?"

על העישון במקומות ציבוריים מוטל, תיאורטית לפחות, עונש מטעם המדינה. במה שנוגע למשוחחים בטלפון הסלולרי, ההנחה היא בינתיים שעונשם יבוא מידי שמים, כלומר אל המדעים המדויקים ישקול במאזניים את כמות הזמן ששוחחו בטלפון הנייד כנגד כמות הזמן שהוקצבה להם לחיות אלמלא הטלפון הסלולרי, יהנהן בראשו בצער ויאמר: "חביבי, אין מה לעשות, כתוב מהר צוואה".

לשלל האמונות הנאיביות והילדותיות ביכולתו של האדם לשפר את גורלו בכך שיעשה מעשים טובים שייכת גם האמונה, שאם נמחה חזק מספיק נגד הכיבוש בשטחים, נצליח להחלים ממנו. למשל: אם נתמיד לצפות בסרטים על הכיבוש, ובעבודות אמנות על הכיבוש, ונקרא סיפורים על הכיבוש ונצא להפגין נגד הכיבוש, הכיבוש ייבהל ויברח. את הנאיביות שבאמונה זו חשפה במקצת שרת התרבות לימור לבנת בדבריה השבוע, בפתיחת פסטיבל קולנוע דרום בשדרות. היא גינתה בחריפות את חד צדדיותו של הסרט "עדות" שפתח את הפסטיבל, המספר במעללי הכיבוש, ועזבה את האולם בטרם יוקרן, כאומרת: "שיהיה לכם לבריאות, הסרט שלכם, אני לא רוצה להידבק בו".

שריקות הבוז שבקעו מן האולם בעת שדיברה, שהתערבבו בקולותיהם של אלה בקהל שקראו: "תנו לה לגמור לדבר", שייכים שניהם לתחום המאגיה, אם לא לענף גירוש השדים. אלה ואלה אינם שונים מטקס המאגיה - האחרון לשבוע זה - של יום ירושלים. במסגרת טקס זה, לובשים כוכבי טלוויזיה ושדרנים, גם אלה הידועים בחריפותם ובציניותם, ארשת של כבוד לקונסנסוס העממי בדבר יכולותיה המאגיות של ירושלים.

והנה יש ביכולתי להוכיח באופן מדעי, שירושלים מזיקה לבריאות וגרמה וגורמת מוות בטרם עת בקרב אוכלוסייה רחבה. עוד יש ביכולתי להוכיח, שתוכניות הטלוויזיה המיוחדות ליום ירושלים גורמות בפירוש נזק למוח. מתי יקום השר להגנת הסביבה שיקנוס את הטלוויזיה על שיעור גבוה מדי של כסילות באוויר? *



איור: ערן וולקובסקי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו