בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מעקב "הארץ": למי זכות הראשונים לחידוש כתובת הגרפיטי של ברוך ג'מילי?

מעקב "הארץ": הפלמ"חניק נסים טוקטלי תובע את זכות הראשונים לגרפיטי על תחנת השאיבה בשער הגיא

תגובות

הפרויקט שמובילה תוכנית המורשת של משרד ראש הממשלה יחד עם חברת מקורות, לשקם את תחנת השאיבה המנדטורית בשער הגיא, שהכותרת שלו, כפי שפורסם ב"הארץ השבוע" היא חידוש כתובת הגרפיטי ההיסטורית של הפלמ"חניק המנוח, ברוך ג'מילי, העיר פלמ"חניק אחר לתבוע את מקומו בפנתיאון.

השבוע סיפר לראשונה נסים טוקטלי, שבימי הקרב על הדרך לירושלים במלחמת העצמאות היה לוחם פלמ"ח שטרם מלאו לו 18, שהוא וחבריו הטביעו את שמם על המבנה הצמוד לבאב אל-ואד עוד לפני ג'מילי. טוקטלי השתתף עם חבריו בפלוגה ב' של הגדוד החמישי של הפלמ"ח בפריצת מחסומים שהניחו הכנופיות הערביות על הכביש ב-15 במאי 1948, היום שבו הכריזו על הקמת המדינה. "הם הניחו סלעים גדולים על הכביש ואנחנו הגענו לשם, וביחד עם המשוריינים הצלחנו לפנות אותם", נזכר טוקטלי. "לאחר שפתחנו את הכביש הגענו לבניין המשאבה והתכוננו לקרב גדול, כי היינו משוכנעים שיש בפנים אנשי כנופיות. בסופו של דבר הבניין היה ריק".

"לא היו לנו אז יותר מדי הצלחות במלחמה", ממשיך טוקטלי, "ובערב, אני ועוד שני חברים, עלי רון וגד זינגר, עלינו על גג הבניין וכדי לחגוג עשינו פנטזיה, ירינו צרורות באוויר. המ"כ שלנו מאוד כעס ואמר שבפלמ"ח לא מבזבזים תחמושת ובתור עונש העמיד אותנו שם כל הלילה לשמור. אז כמו חיילים צעירים שצריכים לשמור לילה ארוך, חיפשנו במה להעסיק את עצמנו וכשמצאנו פחית צבע גם רשמנו את שמותינו על קיר הבניין".

אחרי המלחמה למד טוקטלי, יליד ירושלים, באוניברסיטה והמשיך בשירות בחיל המודיעין. לאחר שחרורו בדרגת סגן-אלוף שירת כקצין הביטחון של משרד ראש הממשלה. לאחר מכן עבר לחיפה, שם עבד כיועץ. לאחר מכן עבר לשוק הפרטי וב-16 השנים האחרונות הוא פנסיונר.

"אני לא רוצה לקחת, חלילה, שום דבר מברוך ג'מילי, שהיה בגדוד הרביעי", הוא אומר בחיוך. "הוא הפך למיתוס וכל חמש שנים היה הולך עם צבע ומחדש את השם שלו על הקיר. מישהו כיסה את השמות שלנו בסיד לפני כמה שנים, אבל למען הדיוק ההיסטורי חשוב להזכיר שהיו פלמ"חניקים שרשמו שם את שמותיהם לפניו, ולהזכיר לוחמים של הגדוד החמישי שהיו שם בקרבות הקשים ביותר". *



תחנת השאיבה בשער הגיא



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו