בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ד"ר אנני ספרינקל עוסקת בפורנו, אמנות והעצמה נשית

להיות זונה זו מתנה, תעשיית הפורנו היא סביבת עבודה נעימה, והצצה לתוך צוואר הרחם היא אמירה אמנותית. החיים על פי החוקרת והאמנית, ד"ר אנני ספרינקל

תגובות

כשהיתה בשנות ה-20 לחייה, ולאחר שהשתתפה כבר בעשרות סרטי פורנו, החליטה אנני ספרינקל הצעירה שהיא רוצה לביים את הסרט הבא שבו תככב. היא כתבה תסריט בן שישה עמודים לסרט שנקרא "Deep Inside Annie Sprinkle" ועתיד היה להיות הראשון בסדרה של סרטים בעלי שם דומה (אבל בכל פעם עמוק בתוך מישהי אחרת, כמובן). התקת נקודת המבט מעיניים גבריות לנשיות יצרה סרט שונה ומהפכני, כשבין היתר, נחזתה בו לראשונה שחקנית פורנו מאוננת ומגיעה לאורגזמה. הקרנת הבכורה נערכה בדרייב-אין באוהיו, ובהפסקה נטלה ספרינקל את המיקרופון והשמיעה הוראות ליושבים במכוניות: "תהבהבו באורות הגבוהים שלוש פעמים אם אתם חרמנים"; "תדליקו אורות חירום אם אתם פנויים"; "אם אתם קינקיים תתניעו"; וכו' - טקסטים שלימים עשתה בהם שימוש במופעה האוטוביוגרפי "פוסט-פורנו-מודרניסטית".

מאז, צילמה ספרינקל, בת 57', וביימה עשרות סרטי פורנו נוספים, כתבה טורים למגזיני סקס שונים (ביניהם טור קבוע למגזין "האסלר" במשך עשור), וכן, הפכה לאקטיביסטית בנושא זכויות לעובדות המין. בתחילת-אמצע שנות ה-80 השלימה באופן מלא את המעבר לעולם האמנות, והחלה להופיע, ליצור מיצגים, צילומים וסרטים בגלריות ומוזיאונים בעולם. בד בבד הנחתה סדנאות למיניות ולבסוף אף קיבלה תואר דוקטור במיניות האדם מהמוסד ללימודים מתקדמים למיניות האדם בסן פרנסיסקו. הטקסטים, הסרטים והעבודות שלה נלמדים במוסדות להשכלה גבוהה ובתוכניות למיניות ולמגדר בעולם.

כשהיא נשאלת השבוע שנערך באמצעות דואר אלקטרוני על בחירתה להמשיך לקדם את עולמה הישן למרות שהיא כבר לא באמת חיה אותו, עונה ספרינקל: "למרות שהיום אני כבר לא ממש שם, אני עדיין דואגת להשאיר תמיד רגל אחת בתעשיית הסקס. בשנים האחרונות אני מופיעה ומציגה את עבודותי באירועי אמנות ולא סקס, הנה, רק לאחרונה הנחיתי את פסטיבל הבורלסקה בטקסס (פסטיבל בן שלושה ימים הנערך בעיר אוסטין ובו מתארחים עשרות אמני בורלסקה, וודביל וקברט). העבודה שלי בתעשיית המין שילבה את שתי האהבות הגדולות שלי: עשיית סרטים וסקס. מה יכול להיות טוב יותר מזה? אולי רק אמנות לבדה".

היה נעים

אלן סטיינברג, ילידת 54', נערה יהודייה מבית טוב בפילדלפיה, הגיעה ב-73' לניו יורק ועשתה שם את צעדיה הראשונים בתעשיית המין תחת השם אנני ספרינקל. היא פתחה בקריירה של שחקנית פורנו, ובמקביל עסקה בזנות. הבחירה של ספרינקל בתעשיית המין לא נבעה מבעיות פסיכולוגיות או מילדות אומללה. "היתה לי תקופה נהדרת בתעשיית הסקס ואהבתי את זה מאוד", היא אומרת. "אנשים מתקשים להאמין לי, אבל באמת נהניתי. כשהגיע הזמן, המשכתי הלאה. אבל אני גאה בשורשים שלי בפורנו ובזנות. למדתי מזה המון".

בתוך זמן קצר יחסית, סטיינברג/ספרינקל קנתה לעצמה מעמד של כוכבת פורנו מבוקשת. "Deep Inside Annie Sprinkle", שצולם ב-81', הקפיץ אותה מדרגה נוספת, והפך אותה לאחת מכוכבות הפורנו המוכרות ביותר בארצות הברית, כאשר בו בזמן גם עוררה עניין רב בקרב אמנים וחוקרי מיניות. כבר ב"דיפ אינסייד" אפשר היה לחוש בחתימתה המיוחדת, שעתידה לאפיין גם את יצירותיה העתידיות: שימוש בחומרים אוטוביוגרפיים, מין מפורש והרבה הומור. באחת הסצנות היא מדברת ישירות למצלמה - מה שכמובן לא היה מקובל בז'אנר עד אז (ולמעשה גם מאז) - ומפרקת באמצעות כך את הכלל הקדוש ביחסי קהל-במאי: הניכור הנדרש לצופה על מנת להאמין שמה שעיניו רואות הוא לא סרט, לא בדיה, אלא מציאות.

ספרינקל ייצרה מבט ביקורתי על תפיסת המין שלנו, על ההגדרות והמושגים שאנחנו חושבים בעזרתם, על הגבולות שלנו ועל טאבואים. הרגע שבו חצתה את הקווים מקריירה של שחקנית פורנו וזונה לקריירה של אמנית מיצג, במאית וצלמת הפך סמל למהלך שבמסגרתו אשה שנחשבת מנוצלת ומושתקת הופכת לבוחרת, מייצרת, קובעת. אצל ספרינקל תמיד התלווה לכך גם טוויסט פוסט-מודרני. היא פעלה באופן שעירער על המוסכמות הקיימות, הסתכל עליהן מבחוץ וצחק עליהן. לא לחינם היה לה חלק בטביעת המונח "פוסט-פורנו-מודרניסטית" - כשם מופע היחיד שלה מ-88', שסיפר את סיפור הפיכתה לאלילת מין - שהפך למושג רווח בשיח. אותו מופע, אגב, הוצג במשך חמש שנים ב-16 מדינות, וספרינקל קראה על שמו גם את ספרה האוטוביוגרפי.

מה זה בעצם פוסט-פורנו-מודרניזם?

"פוסט-פורנו-מודרניסט הוא מי שהעבודה שלו מכילה סקס מפורש, אבל בו בזמן היא אמנותית, קונספטואלית, ניסיונית, פוליטית ו/או הומוריסטית יותר מאשר הדימויים שאנחנו מכירים בפורנו של הזרם המרכזי. בדרך כלל יש בעשייה הזאת רגישות ביקורתית, ולמרות שהיא מכילה סקס 'הארד קור' אין בה שום ניסיון להיות ארוטית בצורה המקובלת".

לפמיניסטיות רבות יש ביקורת על היחס שלך לזנות. הן טוענות בין השאר כי הגישה שאת מייצגת מאפילה על המצוקה של המאסה העיקרית של נשים שפונות לעבוד בזנות, שאינן בוחרות במקצוע מרצונן החופשי.

"אחד מהישגי הגדולים הוא תביעת 'היום הבינלאומי למיגור האלימות נגד עובדות מין' שנערך בכל 17 בדצמבר מאז 2003. עובדות מין הן קורבנות של החברה האנושית בלמעלה מ-30 מדינות. יש זונות שהן קורבנות של רצח, אונס ושוד, אבל יש בינינו גם כאלו שבוחרות לעבוד במין מרצונן החופשי, ויש בינינו הרבה ווינריות, כאלו שאוהבות את עבודתן ועושות טוב לאנושות ואינן בשום אופן קורבן. החוקים שנוגעים לעבודת מין ולעובדות המין אינם הוגנים, וזו הסיבה העיקרית ליחס המשפיל של אנשים כלפי זונות. אבל אנחנו מחנכות את הציבור, אנחנו מפזרות אהבה ואנשים מתחילים לתפוס את העניין".

מה את עונה לאותן פמיניסטיות שמגלות כלפייך יחס קשה?

"לפמיניסטיות שחושבות שאני לא חלק מהן אני אומרת שאני אולי לא פמיניסטית מהסוג שלהן, אבל אני פמיניסטית, ואני שמחה שיש כל מיני סוגים של פמיניסטיות. אנחנו צריכות את כולן. אני אוהבת נשים על כל סוגיהן, גם את הפמיניסטיות שלא אוהבות אותי, ואני אוהבת גם אתכם, הקוראים".

מדוע אותן פמיניסטיות לא אוהבות אותך, לתפיסתך?

"חלק מהן לא יכולות לדמיין איך סקס עם זר יכול להיות נפלא, מעניין ומעצים. אבל בנקודה הזאת גם חשוב לציין שלא לכל אחת יש את מה שדרוש כדי להיות זונה. זו מתנה; צריך כישרון מיוחד כדי להיות כל כך נדיב. זונות יכולות להיות מדהימות או להתייחס לאנשים בצורה נוראה. זה נובע מהצורה שבה כל אחת גדלה וחונכה. לי היו חיים נהדרים. הייתי זונה במשך 20 שנה ויצאתי מנצחת גמורה, וזה מרתיח מאוד חלק מהפמיניסטיות. אולי הן קצת מקנאות. אני יודעת את זה כי גם אני לפעמים מקנאת בזונות. הן עושות כיף והרבה סקס ואני עסוקה מדי בלעשות אמנות! אני עובדת כל כך קשה שלפעמים אני חושבת שהייתי מעדיפה להיות זונה שוב. חיי זונה הם נהדרים ופשוטים".

כיף בפורנו

גליה יהב, אוצרת ומבקרת אמנות, ומי שתירגמה את ספרה של ספרינקל "פוסט-פורנו-מודרניסטית" לעברית (הוצאת אסיה, 2004), היא מאלה שחושבים שקיימת בעיה ביחס של ספרינקל לזנות: "ספרינקל היא דמות מאתגרת ואמביוולנטית. מצד אחד היא פמיניסטית, אשה חזקה ובעלת מיניות עצמאית, עם יחס מעצים ואפילו מהפכני לעוסקות בזנות. מצד שני, היא בעצמה פעלה כל חייה בכפיפות לשוביניזם ולסקסיזם עצומי ממדים. מושגי היופי שלה תואמים לפנטזיה הגברית הפורנוגרפית: ניראות של כוכבנית שכולה אומרת פיתוי וסיפוק חשקים גבריים. היא הרי התפרנסה מזה שגברים צפו בה, אוננו עליה, השתמשו בה. ואפילו במופע שלה השאלה אם היא באמת הגיעה או לא הגיעה לאורגזמה נשארה משנית. להערכתי, ההבנה של ספרינקל לגבי תעשיית המין כמחפצנת וסוחרת בנשים, מאוד מוגבלת, וגם מוטה, עקב הצורך שלה להמשיך ולהתפרנס שם. היא מבולבלת - היא היתה בין מייסדות ארגון למען זכויות לעובדי/ות מין, אבל גם משתתפת בהסוואת החיים האיומים הנגזרים על העוסקים בתחום, דרך התיאור שלהם כחיים הרפתקניים ונוצצים. היא לכאורה מדברת על הכל, אבל לא חושפת את אקט הקנייה - את העובדה שזנות ופורנו הם עניין פשוט של כמה כסף צריך להשקיע כדי לבזות ולמחוק בן אדם. הרי ניסיון חייהן של רוב העוסקות במלאכה הזאת הוא מזעזע".

ד"ר עמליה זיו, מרצה בתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בן גוריון ובחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, מציגה גישה מעט שונה: "סוגיית הזנות אינה פשוטה ויש להיזהר כשניגשים אליה. הסטטיסטיקות על נשים שעובדות בזנות מספרות סיפור מאוד קשה, בעיקר מבחינת מצבן הבריאותי והנפשי ותוחלת החיים שלהן. מאידך, לא חייבים להסכים עם הנחת המבוקש, שפמיניסטיות כמו קת'רין מקינון ואנדריאה דבורקין מניחות לגבי פורנוגרפיה: אם אשה עושה דבר בזוי ומשפיל אז היא בהכרח קורבן".

"אני רואה את הפורנו כהשתקפות של החברה שלנו", פורשת ספרינקל את משנתה לגבי הסוגה. "להסתכל על פורנו זה כמו להביט במראה. ואולי צריך לומר פורנו ברבים, כי יש סוגים רבים כל כך של פורנו. יש פורנו פמיניסטי ויש פורנו שהוא עדיין מאוד מיזוגיני - היחס הכמותי ביניהם משקף את הלכי הרוח בחברה שלנו. העובדה היא שבמדינות שבהן הפורנו אסור, אין השפעה לטובה על היחס לנשים. יש נשים שאני מכירה שעושות כיום פורנו פמיניסטי, שחלקו שייך לזרם קיצוני של-BDSM (שליטה, כניעה, סדיזם ומזוכיזם), אבל הן אוהבות לעשות את זה".

זו לא הפעם הראשונה שספרינקל מצליחה להתחמק באלגנטיות בדיונים מהסוג הזה. בראיונות עבר עמה, בטקסטים שלה וכן בספרה "פוסט-פורנו-מודרניסטית" היא מדלגת בקלילות פעם אחר פעם מעל הבעייתיות המובנית בעצם ההשתייכות לתעשיית המין. היא עצמה איננה קורבן, אבל רוב הזונות הן לא ילדות מבית יהודי טוב, אלא בנות מרקע סוציו-אקונומי קשה שעברו ברובן הגדול התעללות מינית.

וספרינקל? בספר שלה היא מתארת את הכניסה לעולם הזנות כהמשך הטבעי של עבודתה עד אז, כמוכרת פופקורן בבית קולנוע שהציג סרטי סקס. תחילה היתה טלפנית שקובעת פגישות ל"מסז'יסטיות" ותוך זמן קצר הפכה לאחת כזאת בעצמה. רק לאחר חודשיים, הבינה שהיא זונה: "אף אחד לא הגה את המילים 'זונה' או 'מספר'. הלקוחות היו 'קליינטים' ואנחנו הענקנו 'עיסוי גוף'. בתמימותי החזקתי מעצמי מסז'יסטית חרמנית שאיכשהו תמיד מוצאת את עצמה מזדיינת עם הלקוחות. עבדתי כפרוצה חודשיים תמימים עד שהבנתי! זה בכלל לא היה כמו הסיוטים המתוארים בטלוויזיה ובסרטים" ("פוסט-פורנו-מודרניסטית", עמ' 33). תיאור קליל שכזה מלווה גם את עיסוקיה בעולם הפורנו. מה שאנחנו מכירים כעולם גברי, קשה ונצלני, לעתים גם כלפי ילדים חסרי ישע, מתואר על ידי ספרינקל כסביבת עבודה נעימה ויצירתית שמשולבת בסקס ואהבה: "החיים על הסט היו קלילים ופתוחים מבחינה מינית. אף אחד לא שפט אותי, למען האמת כיבדו אותי" (עמוד 34, שם). אפשר להאמין לספרינקל שהמסלול שלה היה שונה משל הרוב, אבל לפעמים קשה לסלוח על ההתעלמות שלה ממנו.

מין עם אמא. אדמה

ספרינקל היא אחת מארבעה ילדים להורים יהודים ממוצא מזרח-אירופי שהיגרו לפילדלפיה. הבית התאפיין בתודעה פוליטית מפותחת - הוריה קידשו את "תרבות הנגד" אשר צמחה בשנות ה-60 על רקע מלחמת וייטנאם - וכבר בגיל 14 התנסתה ספרינקל לראשונה בסמים פסיכדליים. חותם נוסף שהשאירו עליה שנות ה-60 ניכר בעיסוקה התדיר בתפיסות ופרקטיקות ספיריטואליות, אופנה שקרנה עלה בסיקסטיז ובסבנטיז. לימים, בסוף שנות ה-80, בעת שהשתתפה בסדנה שהעבירה לינדה מונטנו, אמנית בעלת גישה מתקדמת לדת ולדתיות, חוותה ספרינקל לטענתה מעין התגלות, הארה. מאז ועד היום העבודות שלה, כמו גם התפיסות שאותן היא מקדמת, טבולות כולן בטעם ניו-אייג'י רוחני; ומונטנו הפכה למנטורית שלה ולמי שסייעה לה לעצב את תפיסת ה"אקו-סקסואליות" שלה, מונח מפתח נוסף ביצירתה.

מתי גילית לראשונה את האקו-סקס ומה זה בדיוק?

"לראשונה שמעתי את הרעיון של 'האדמה כמאהבת' ב-Wise Woman Center (מרכז להעצמה נשית לא רחוק מהעיר ניו יורק), שם הנחיתי סדנאות סקס במשך 10 שנים. אבל הפעם הראשונה שבה התאהבתי בטירוף ובתשוקה באדמה ובטבע היתה בגיל 14 כשלקחתי אל-אס-די לראשונה. למדתי אז בתיכון בפנמה, שם גרנו בגלל שליחות של אבי. היו לי כמה טריפים מאוד רעים בהמשך הדרך, אבל לצדם גם לא מעט רגעים של יופי מעודן וטהור על החוף שלאורך הקו המשווה. הסתכלתי על השמים ועל הים, והתאהבתי. אחר כך גרתי בניו יורק 22 שנה, ונהגתי להסתכל על השמים דרך החלון ולאונן עם ויברטור. כך נוצר קשר ארוטי ביני ובין השמים".

את סוג החוויות הזה, שבבסיסו התענגות ארוטית כתוצאה מהמפגש עם איתני הטבע, החליטה לנסות ולתווך לרשות הכלל: "בסדנאות הסקס הקדוש שלימדתי, הייתי שולחת את הנשים ליער כדי לתקשר בצורה ארוטית עם הטבע באמצעות החושים שלהן. הן היו מטיילות ביער, לבד, ואז חוזרות וחולקות עם כולן את הסיפורים. היה מדהים לשמוע את הסיפורים הללו. הרבה מהנשים סיפרו כי זו היתה ההתנסות המינית הטובה ביותר שאי-פעם היתה להן! נתתי להן את הרשות להיות מאהבות של הטבע, והן הלכו על זה. זה היה מאוד רוחני. כל סקס הוא בעצם אקו-סקס. כולנו חלק מהטבע, אנחנו לא באמת נפרדים ממנו.

"בת', בת-זוגי רחוקה מהעולם הזה, כך שאנחנו מאזנות זו את זו", היא ממשיכה. "כרגע, ההשראה הגדולה בחיי היא תנועת האמנות 'פלוקסוס' (תנועת אמנות בינתחומית שהוקמה ב-62' בארצות הברית, שאת חבריה מאפיינת נטייה לאמנות מושגית). אני מעריצה אמני פלוקסוס כמו יוקו אונו, ג'ון קייג' ונאם ג'ון פאיק, ואני אוהבת אמני פרפורמנס כמו לינדה מונטנו, מרינה אברומוביק, ג'פרי הנדריקס ואחרים".

"בת', בת זוגי" היא אליזבת' סטפנס, אמנית בזכות עצמה. בשבע השנים האחרונות מסתובבות השתיים בעולם עם מופע חתונה מיוחד, אשר נערך בכל פעם בעיר אחרת. החתונה הקרובה תיערך ב-30 ביולי בקייפ ברייטון בקנדה. זו תהיה "חתונה לבנה", שבה יינשאו ספרינקל ובת' זו לזו, ולשלג. התאריך שנבחר לאירוע הוא יום-הולדתו של ג'פרי הנדריקס, אמן הפלוקסוס שספרינקל מעריצה.

החתונות הן אירועים אמנותיים-סקסואליים-רוחניים שמערבבים את כל החומרים בארגז הכלים של ספרינקל לכדי חגיגת צבעים אחת גדולה. "בדיוק סיימנו את משימתנו לערוך בכל שנה חתונה אמנותית אחת גדולה בנושא אחר ובצבע של הצ'קרות השונות", היא אומרת. "עשינו כבר 11 כאלה. אנחנו מאוד נהנות להשתעשע עם הקונספטים האלה. עכשיו אנחנו עובדות על המניפסט האקו-סקסואלי ובאמצע יוני תהיה לנו תערוכה גדולה שבמסגרתה ייערך הסימפוזיון השני לאקו-סקס בסן פרנסיסקו. אנחנו חוקרות את הארוטיקה של הטבע, ובדרך, משנות את הדימוי של האדמה כאמא לדימוי של האדמה כמאהבת. המטרה היא לתת השראה לאנשים לבנות מערכת יחסים הדדית יותר עם הארץ. לתת לה, במקום שרק היא תיתן לנו ללא סוף. אנחנו רוצות להפוך את התנועה הסביבתית ליותר סקסית, כיפית ומגוונת".

לא כולם שמחים כמו ספרינקל על הארומה הניו-אייג'ית של עבודותיה האחרונות. גליה יהב טוענת ש"בעבר עשתה ספרינקל דברים רדיקליים, שמחים ומעניינים יותר. טקס השתנה רב-משתתפים, למשל, מעניין אותי הרבה יותר מהחתונות האקו-סקסואליות שלה. בסופו של דבר היא וזוגתה כנראה כן צריכות אישור חברתי חיצוני לקשר שלהן".

מה את חושבת על האמנות שלה כאמנות? האם היא בעלת ערך אמנותי אמיתי?

"האמנות הפמיניסטית של שנות ה-60 וה-70 היתה מחאתית וקודרת. ברור שספרינקל מגניבה, חוגגת ומצחיקה, ולא צדקנית. אבל היא לא הגיעה למיינסטרים של האמנות. היא לא מוזכרת בכל האנתולוגיות של האמנות הנשית הפמיניסטית, אלא רק באנתולוגיות האלטרנטיביות יותר, וזה לאו דווקא נאמר לזכותה. הצלם רוברט מייפלת'ורפ הגיע לשיאים מדהימים בלי לרכוב על טיקט של זונה, וגם אנדריאה דבורקין, הסופרת הרדיקלית, נחלצה מהביבים. ספרינקל נחשבת לכל היותר לאקזוטיקה מוזרה. היא זרה בכל השדות".

מנגנון ההתענגות

ד"ר סיוון שטאנג, חוקרת מיניות, מגדר ותרבות חזותית, ועורכת-שותפה במגזין "מיס. יוז", דו-שנתון בנושא מיניות שאירח בגיליון האחרון את עבודותיהן של ספרינקל וסטפנס, מסכימה עם יהב: "היא משחקת בכמה שדות במקביל, ובכולם היא יוצאת דופן - בשדה האמנות, כמו גם במסורת הפמיניסטית העכשווית. ההיברידיות של הדמות שלה יוצאת דופן. ההומור שלה חודר למרכז הממסד האמנותי, שהוא בדרך כלל סגור לאג'נדות, במיוחד לאג'נדות פמיניסטיות.

"אני רואה את העבודה של ספרינקל כמעין פרודיה אחת גדולה. היא צוחקת על הפורנו המיינסטרימי, מערערת על ההסכמה על מהותו של הגירוי המיני, והיא גם לא נראית כמו הדימוי הנשי המקובל בפורנו. בעבודות שלה אפשר לראות נשים עם דימוי גוף אחר, ואורגזמות עצמאיות של נשים. האשה בשדה הפורנוגרפיה כפי שספרינקל מבינה אותה הופכת מאובייקט המבט הגברי לסובייקט יוצר. את אותו הדבר היא עשתה עם נשים ועם נשיות. למשל הדיבור שלה על השפיכה הנשית, אקט שנחשב טאבו, או אזור לא ידוע. על פי התפיסה המקובלת, זהו נוזל בזוי שיוצא מהגוף הנשי. אבל ספרינקל מעלה על נס את הרעיון של השפיכה הנשית, של נשים שמייצרות בעצמן את מנגנון ההתענגות שלהן".

הידועה ביותר מבין העבודות ה"מיתולוגיות" שיהב ושטאנג מתייחסות אליהן (ראו גם במסגרת), נקראת "Public Cervix Announcement" (תשדיר שירות לצוואר הרחם). במסגרת אותו המופע הוזמן הקהל לעמוד בתור כדי לקבל הצצה אל תוך צוואר הרחם של ספרינקל, אשר ישבה בפישוק רגליים על הבמה, תוך שהיא מגישה לכל צופה פנס שיאיר אל תוך מחשכי הפות. ספרינקל מאירה את המקום החשוך והלא ידוע - אותו סמל של חסר פרוידיאני - מוציאה אותו אל מרכז בימת הפורנו והאמנות. שנית, היא מאפשרת לאחרים להסתכל לתוכה מיוזמתה, ובכך מאיינת ממשמעות את המסתורין הנשי, את החידה הנעלמה, היבשת השחורה. היא הופכת לסובייקט בוחר, מחצין וגאה באיבריו וביכולותיו.

ד"ר עמליה זיו, המעבירה בין השאר קורס בנושא פורנוגרפיה, מספרת על תגובות תלמידיה לעבודות של ספרינקל: "הן מגוונות. אני חושבת שחלק מהסטודנטים מאוד אוהבים את מה שהיא עושה, כיוון שאחרי שמכירים פורנוגרפיה מיינסטרימית, ספרינקל מביאה משהו מאוד מרענן. יש כאלה שחושבים שזה מעניין אבל לא מספיק סקסי, ויש שמתמלאים יראה, כי אני מראה להם את הסרט שבו היא מדגימה אורגזמה של מעל לחמש דקות, מה שמעורר קנאה, יראה ובעיקר ייאוש. אני חושבת שהיא גם מעוררת הרבה מאוד בלבול כי קשה להבין את העמדה שלה: עד כמה היא רצינית ועד כמה פרודית. ספרינקל היא בו בזמן מעין ד"ר רות' וגם אחת שמדגימה על עצמה שפיכה נשית ואת האורגזמה הארוכה בתבל. יש בזה משהו מבלבל ומהמם. הרבה אנשים מרגישים אחרי שהם רואים אותה שהמיניות שלהם דלה ומצומצמת".

בראיון שהעניקה בשנת 95' לדיוויד ג'יי בראון ורבקה מקלן נוביק עבור ספרם "Voices From The Edge", המחישה ספרינקל באמצעות סיפור קצר את עוצמתה של הפתיחות המינית - התמה שהפכה לדגל שלה: "כשעבדתי כזונה במנהטן, נכנסה לשם יום אחד אשה חרדית, אמא לארבעה ילדים. העבודה הקודמת שלה היתה ברובע הבגדים והיו לה שדיים ענקיים. התפקיד שלי היה להראות לה את המקום ולהסביר לה את העבודה. היא היתה מפוחדת; התברר שהיא החליטה לעזוב את בעלה מכיוון שהוא התייחס אליה חרא. בסופו של דבר היא הפכה להיות זונה מאושרת. היא עושה המון כסף, יש לה דירה מדהימה והיא אוהבת סקס. לפני שהגיעה אלינו היא לא עשתה סקס עם אף אחד חוץ מעם בעלה. השינוי גרם לה לקחת את עצמה בידיים, ומאותו יום היא לא היתה מוכנה לאכול חרא מאף גבר. ובשבילי המודעות העצמית למיניות שלי ולמיניות של אחרים, זה שיכולתי להיפטר מהפחד ומתחושות האשמה, הפך אותי לאדם שמח וחזק הרבה יותר".*

elinrus@gmail.com

פוסט פורנואיזם

חמש עבודות סקסיות, מקסימות, מצחיקות וחשובות של אנני ספרינקל

1. "Public Cervix Announcement". העבודה המוכרת והמשפיעה ביותר של אנני ספרינקל (בתמונה), שהתקיימה במסגרת המופע "פוסט-פורנו-מודרניסטית", ובמהלכה הוזמן הקהל לקבל הצצה אל תוך צוואר הרחם של ספרינקל באמצעות פנס.

2. "The Sluts And Goddesses Video Workshop Or How To Be A Sex Goddess In 101 Easy Steps". סרט מ-92' שנוצר בשיתוף מריה ביטי ובו כל השחקניות הן נשים. הסצנה הזכורה ביותר ממנו היא מה שספרינקל מכנה ה"Megagasm" - אורגזמה מתמשכת של חמש דקות שלמות.

3. "פוסט-פורנו-מודרניסטית". הסצנה הזכורה ביותר מהמופע המונומנטלי של ספרינקל היא זו שהתרחשה בסופו - מיצג אוננות רוחני-פיזי לאור נרות.

4. "פין-אפ פוסט-מודרני". 54 דימויי נשים שהודפסו על קלפים, על ידי ספרינקל בשותפות עם קתרין גייטס. בכל הקלפים מופיעות נשים בעירום מלא או חלקי עם אביזרים לא סטנדרטיים כמו נשקים, פאות ושפמים.

5. "בלט-חזה". מיצג שבו ספרינקל, לבושה בחצאית טוטו וכפפות שחורות, שיחקה עם שדיה לצלילי הדנובה הכחולה. ספרינקל הופיעה עם גרסאות שונות שלו במועדונים ומסיבות, אך גם בתוכניות טלוויזיה ברחבי העולם, כמו בטלוויזיה הממלכתית הסלובנית, שם ביצעה אותו לצלילי תזמורת הפולקה. בברלין היא הופיעה באצטדיון כדורגל במהלך המחצית בליווי להקת סמבה.



ספרינקל והדגל זרוע הכוכבים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו