בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הלל פרטוק עובר לצייץ ממשטרת ישראל

הלל פרטוק, מהשבוע דובר משטרת ישראל, משוכנע שלא מדובר בגוף המסואב, המוגבל והלא אמין שהציבור רואה בו. שוטרים שסרחו, קצינים במועדוני חשפנות ותחושת ביטחון אישי שאיננה - כל אלו כבר מסומנים כ"מקרים בודדים" שמעיבים על סיפור ההצלחה. האם יצליח למתג את המשטרה כפי שעשה לעיר תל אביב? התשובה בטוויטר של המפכ"ל

תגובות

שישי בצהריים, שדרות ח"ן. אירוע לרגל חנוכת תערוכה של האמן מתי גרינברג. יצירות שלו המבוססות על מגילת רות תלויות בין העצים לכל אורך השדרה. ראש העיר, רון חולדאי, יושב בשורה הראשונה. אלכס אנסקי מספר על המגילה ומקריא קטעים ממנה. לפתע, ברקע, מופיע גרר של העירייה. רכב החונה על פינת רחוב מאנה גלש לאדום-לבן. לא ממש מפריע, אבל חוק זה חוק, גם בשישי בצהריים. פקח מתחיל לרשום את פרטי הרכב, הגרר שולח זרועות להעמיס. חולדאי מגניב מבט, מנסה להתעלם. מאחוריו עומד הלל פרטוק, צופה בעצבנות. כעבור כמה שניות הוא חוצה את הכביש וניגש לפקח. "למה עכשיו?", הוא שואל אותו. "תעשו סיבוב ותחזרו עוד עשר דקות. מה כל כך דחוף? למה באמצע הטקס?". הפקח לא משתכנע, הגרר ממשיך בשלו. חצי דקה אחר כך הרכב הסורר כבר בדרך לחניון. פרטוק שב לאירוע מאוכזב. הפעם הוא לא הצליח למנוע פגיעה בשמו הטוב של המוצר אותו הוא משווק: העיר תל אביב.

פרטוק משמש דובר עיריית תל אביב זה עשר שנים. דובר הוא רק ההגדרה הרשמית. אולי נכון יותר להגדיר אותו מפיק אירועים ואיש שיווק. "זה אירוע תל אביבי קלאסי", הוא מסביר בדרך חזרה משדרות ח"ן אל בניין העירייה. "הרעיון הוא להנגיש אמנות לציבור. רוב הציבור לא הולך למוזיאונים. אני לוקח עבודות אמנות טובות, איכותיות, ומציג אותן בשדרה לקהל הרחב". אירוע האמנות בשדרה היה אחד האחרונים שלו בשירות העירייה, רגע לפני האתגר החדש שנטל על עצמו: לנסות ולשקם את תדמיתה המקרטעת של משטרת ישראל.

פרטוק, 48, יליד קרית שמונה ובן למשפחה מסורתית, נכנס בימים אלו לתפקיד דובר משטרת ישראל. בתחילת השבוע עזב את בניין העירייה ועבר למטה הארצי של המשטרה בירושלים. המפכ"ל החדש, יוחנן דנינו, הוא שבחר בו לתפקיד הדובר. את הג'ינס, הטי שירט והכפכפים שהוא רגיל ללבוש בעירייה יחליפו מעתה מדים ועליהם דרגות תת ניצב. הוא ייכנס לנעליו של הדובר הוותיק ניצב משנה רפי יפה. פרטוק מנסה ללמוד את המוצר החדש במהירות. במרכז השולחן שלו כבר פתוח הגיליון האחרון של "מראות המשטרה". אבל גם הוא יודע שזה משחק אחר לחלוטין.

למה לך להכניס את הראש שלך למיטה החולה של המשטרה?

"אני מתנגד להגדרה הזו של מיטה חולה. היו לי הצעות בשוק הפרטי. לא רציתי. בשוק הפרטי יש יותר כסף, אבל בעיניי יש פחות עניין. משטרת ישראל היא גוף חיוני וחשוב. הם עושים דברים חשובים. אפשר ליצור לו יותר אמון ויותר אהדה. אני חושב שזה אפשרי".

איך הגעת לתפקיד? היכרות עם המפכ"ל?

"לא. הוא פנה אליי, שמע עליי, עשינו כמה שיחות, התברר שיש כימיה ושיש על מה לדבר. התברר שהוא גם כן מאוד רוצה לעשות את השינוי הזה, לחשוף את המשטרה באופן אחר ממה שהיא נחשפה עד עכשיו. כל בן אדם שמח כשהוא רואה שהוא מסתובב ברחוב ורואה נוכחות של משטרה. הוא מרגיש בטוח יותר. עכשיו צריך לתרגם את זה לאהדה ולאמון. זה לא תורגם מספיק טוב".

נדמה כי פרטוק לא ממש מעכל עדיין לאיזו ספינה טובעת נכנס. בשנים האחרונות נאלצה המשטרה להתגונן בתקשורת בעקבות פרשות כמו השוטרים הנוקמים בנהריה, סאגת מינוי המפכ"ל, פרשת בר לב המביכה, תמונות לא מחמיאות של שוטרים מפזרים מהומות באלימות ולצד זה דיווחים על שוטרים שסרחו. גם הנתונים לא מחמיאים למשטרה. לפני כשנתיים פורסם ב"הארץ" מחקר שהצביע על כך שהמשטרה אינה יודעת על 60% מהפשיעה בישראל. אנשים אינם מדווחים לה כי אין להם אמון בה. סקר של המשרד לביטחון הפנים שפורסם בנובמבר 2010 גילה ש-57% מהציבור חושבים שהמשטרה אינה ממלאת את תפקידה כראוי. בכנסת מאשימים את המשטרה בסילוף שיטתי של נתוני הפשיעה כדי להציג תמונה ורודה יותר. לפרטוק אין עדיין פתרונות קסם בשרוול.

איך מתמודדים עם הנתונים המביכים?

"זה אומר שתהיה לי הרבה עבודה. אני מבין לאן אני הולך. זה אומר שאני אצטרך לעבוד עוד כמה שעות כל יום. כולם מוכנים להתכוונן לדבר הזה. גם השר והמפכ"ל מדברים על שינוי, אני מניח שהם מדברים על שינוי כי גם הם קוראים את הסקרים השונים".

אם מביאים דובר, אבל לא משנים את השוטרים בשטח, למה שתמונת המצב תהיה אחרת?

"בשיחות שהיו עם דנינו בהתחלה הוא אמר שהיעדים שלו הם להעלות את שכר השוטרים, לקבל כוח אדם איכותי, לשפר את תנאי השכר. הוא דיבר על שינוי בערכים של המשטרה, למשל לתת יותר שירות. הוא דיבר על להיות נוכחים יותר ברחוב. הוא דיבר על יותר טיפול בפשיעה שאנשים לא מדווחים עליה. ברגע שאלו הם היעדים, אם מצליחים לממש אותם, התפקיד שלי לדאוג שיהיה שינוי בסופו של דבר באמון ובאהדה של הציבור".

הסברה טובה או מיתוג מחדש יכולים לשקם את תדמית המשטרה בעיני הציבור?

"שיווק נכון, הסברה נכונה ומיתוג נכון יכולים לשפר מעמד של כל גוף, של כל מוצר".

מה התכנית שאתה מביא אתך למשטרה? עומדת להיות מהפכה בדוברות?

"יש לי כוונות, יש לי תוכניות, יש לי מטרות. אבל כמו שאתה מבין, בסוף יש גם מציאות. אני מניח שהמציאות תצטרך להתיישר עד כמה שאפשר לפי היעדים וחלק מהיעדים יצטרכו להתאזן מול המציאות. השוטרים בכל הרמות שנתקלתי בהם עד עכשיו הם אנשים איכותיים, מסורים, נאמנים לתפקיד שלהם באופן יוצא דופן. זה ברור לי שיש משהו בינם לבין מה שיוצא החוצה שמפריע. יש רעש. אין סיבה שבסוף זה יצא עקום. המטרה שלי היא לנקות את הרעש כדי שזה יצא טוב".

אתה עובר ממקום מאוד פלורליסטי למקום מאוד שמרני. קח לדוגמה את היחס לקהילה הגאה. תל אביב נחשבת לביתה, בעוד המשטרה פינתה לפני כמה שנים אירוע שלהם עם כפפות. איך אתה מרגיש עם המעבר?

"אני לא בטוח שאין פלורליזם במשטרה".

בבית, הוא מספר, קראו "מעריב". החלוקה היתה קבועה: אבא שלו פתח את עמודי החדשות, הוא לקח את עמודי התרבות. רצה לקרוא על החיים בעיר הגדולה. תל אביב היתה בגדר חלום מגיל צעיר. "כתושב קרית שמונה נשאתי עיניי כל הזמן לעיר שנקראת תל אביב. הדבר הראשון שעשיתי כשהשתחררתי זה להגיע לעיר הזו", הוא מספר. ותל אביב לא אכזבה אותו. בדרך לעירייה הוא פוסע בכיכר רבין, מביט בפועלים תולים בכיכר שלט ענק המבשר על שישה אירועים גדולים הצפויים להתקיים בעיר החודש, ומתמוגג. "אני אחראי לזה ששלושה מהם מתקיימים", הוא מציין בגאווה.

המפנה בתפישתם של פרטוק והעירייה את תפקיד הדובר, נולד בעקבות הכרזת אונסק"ו על העיר הלבנה כאתר מורשת עולמי. מאותו הרגע החליטה תל אביב לכוון גבוה יותר, לליגה של הגדולים. "רון קרא לי לחדר ואמר: 'אני רוצה שתעשה איזה טקס שיבואו נציגים מאונסק"ו', כל העבודה הרגילה של הדוברות. אני לא ישנתי כל הלילה כי הבנתי שיש פה הכרה עולמית בתל אביב. למחרת חזרתי אליו עם סדרת אירועים שהתקיימו שנה אחר כך. שיווקתי את זה בעולם. היתה נהירה לראות את הפלא הזה שנקרא באוהאוס". שנה אחר כך חיפש פרטוק דרך להמשיך ולרכוב על גל ההצלחה. כך, הוא משחזר, נולדו אירועי הלילה הלבן. "באתי לרון ואמרתי לו בוא נפתח את העיר כל הלילה. ורון כדרכו מבין עניין וישר אמר לי 'לך על זה'. המודל הכלכלי היה שכל מוסד שרוצה לעשות עיר לבנה - הפרסום עליי. היום הוא האירוע התרבותי הכיפי הכי עשיר וגדול בישראל".

וזו היתה רק ההתחלה: שירה על הדרך, ריצת לילה, סובב אופניים, יום כדור הארץ, אמנת הילדים ובתים מבפנים הם רק חלק מהאירועים המיוחדים שהפכו למזוהים כל כך עם תל אביב. חלק מהאירועים יזם פרטוק בעצמו, אחרים הוא קידם בהתלהבות ופרש עליהם את חסות העירייה. "לא הסתפקתי בעבודת דוברות והסברה רגילה, שהיא מחויבת המציאות וחיונית ונדרשת, אלא ניסינו להכניס תוכן נוסף בעבודה הזו של ההסברה. ניסיתי להוציא החוצה שכבות נוספות של העיר הזו ולגעת באנשים", הוא מסביר.

אומרים שאתה האיש שמיתג את תל אביב.

"כשהגעתי לפה הגעתי לתפקיד הדובר, הוא היה במובן הארכאי של העניין. אני מקבל שאלות, עונה עליהן, מוציא הודעות לעיתונות. הבנתי שזה לא יעבוד ככה. לעיר הזו יש הרבה יותר להציע. למזלי ולשמחתי, מי שעמד בראש העירייה היה רון חולדאי, שהוא איש עם חזון. המזל השני שלי שהוא לא פחות חשוב זה שהוא נתן לי יד חופשית. הרעיון הוא לא להסתפק בדוברות אלא גם לעשות מיתוג, פרסום, וגם לקיים אירועים שמספרים את אותו סיפור של עיר חיה ותוססת לחופי הים התיכון, עיר שמחה, עיר עם מורשת".

בזמן הראיון נשען פרטוק לאחור על הכסא ומניח את רגליו על השולחן במשרדו בקומה ה-12 בבניין העירייה. חיוך עולה על פניו כשהוא מדבר על הכמיהה לתל אביב. מבחינתו, לראות תיירים זרים באים לעיר כדי לבלות בלילה הלבן או להשתתף במרתון, זוהי הגשמת חלום. אבל המציאות התל אביבית נוצצת פחות מזו שפרטוק מנסה לצייר. התנועה תקועה, אין תחבורה ציבורית יעילה, למצוא חניה בשעות הערב והלילה זו משימה כמעט בלתי אפשרית ומחירי הדיור והמחיה בשמים.

אין פער עצום בין המיתוג לבין המציאות?

"כשאתה טס לניו יורק אתה אומר אני לא אטוס לניו יורק כי אין לי חניה שם? כשאתה קונה שעון משובח אתה אומר אני לא אקנה אותו כי הוא יתקלקל? מיתוג הוא מלה נרדפת להשראה. בתל אביב יש השראה. אתה לא נמנע מלקנות רכב אקזוטי משום שהוא מתקלקל. אתה קונה אותו בגלל השם, משום שאתה נכנס לאוטו ואתה אומר 'וואו', אתה מרגיש מיוחד. בניו יורק, בלונדון, בפריס יש בעיות אחרות. גם לתל אביב יש את הבעיות שלה".

אז תל אביב מספקת את מה שהיא מבטיחה?

"בהרבה מובנים היא מספקת הכל. החינוך, הגנים, הפארקים, הניקיון, שירותי הרווחה והתרבות הם מהטובים בארץ. יש בעיר הזו חיי לילה שאין בשום מקום אחר. הבעיה של התחבורה הציבורית היא כלל ארצית. זו בעיה של המדינה שהחליטה לשים את זה עד עכשיו בסדר עדיפויות לא גבוה. אני חושב שגם המדינה מבינה שחייבים לפתור את העניין הזה. הבעיה של החניה אופיינית ללב העיר, כמו בכל עיר גדולה. היצע החניה הוא דבר שמנסים להגדיל על ידי הגדלת חניונים, הרחבה של כחול לבן, חניה במקומות מסוימים באדום לבן גם בשעות הלילה. מצד שני זו בעיה למצוא חניה ליותר מ-200 אלף משפחות. לא בטוח שזה יסתדר אי פעם".

הפער בין צפון ומרכז העיר לדרומה ממשיך להתרחב. לא השארתם אותם מאחור?

"הייתי כתב מוניציפלי בעיתון 'העיר'. אני זוכר את יפו ואת דרום העיר לפני 20 שנה. ככתב מוניציפלי ביקרתי את העניין הזה - לא רצו להשקיע ביפו. אני רואה את יפו ואת דרום העיר היום. מה שהיה אז ומה שיש היום, כמעט אפשר לדבר על שתי מציאויות שונות. ביפו הושקעו כמיליארד שקלים בעשר שנים, סכום עצום לכל הדעות. אתה מסתובב ורואה עיר חדשה, מתחדשת. שיעור ההשקעה של העירייה בדרום העיר בתחום של החינוך, הרווחה, הוא כמעט פי ארבעה מהממוצע. גם כאן הקהל מצביע ברגליים. ביד אליהו למצוא דירה היום קשה באותה מידה כמו במרכז העיר. אני חושב שזו התשובה האמיתית לטענות האלו".

ובכל זאת תושבי הדרום חשים מופקרים. העירייה, לטענתם, לא מתמודדת למשל עם ריבוי העובדים הזרים.

"אני חייב להסתייג. יש במקומות מסוימים עם בעיה של עובדים זרים שאיתה צריך להתמודד. ההתמודדות היא לא של תל אביב לבד, היא התמודדות של מדינת ישראל. המדינה צריכה להחליט מה היא עושה עם העובדים הזרים". אז העירייה למעשה מסירה את ידיה? "היא לא מסירה. העירייה הקימה את ארגון מסיל"ה, את בית הספר ביאליק רוגוזין שעוסקים ברווחת ובחינוך ילדי הזרים. כרגע המדינה לא בולעת ולא מקיאה. המדינה צריכה להחליט מה היא עושה עם זה. העירייה כרגע מייצרת פתרונות, כי היא קודם כל רואה בהם בני אדם".

אתה מכיר את הביטוי "מדינת תל אביב".

"אם מדברים על מדינת תל אביב, אני יודע שאתה מתכוון לכיוון הרע, של הבועתיות והניתוק. אני מדבר עליו מהכיוון החיובי. אתה נכנס לעיר הזו דרך השדרות הרחבות ועובר דרך פארקים והרחובות נקיים ואתה עובר דרך בתי קפה עמוסים ואתה אומר לעצמך 'מאיפה כל האנשים האלה מגיעים?'. כשאתה מגיע מבחוץ יש איזו תחושה של מדינה אחרת. אני רואה את זה באור החיובי. תל אביב היא חלק ממדינת ישראל. כל פעם כשאני חוזר מההורים שלי בקרית שמונה, אני רואה את התל אביבים, את השדרות, את הפארקים עם הילדים, את יפו, את הים, וטוב לי. זו תחושה של שמחה, שכיף בעיר הזו, שיש לה מה להציע ויש מה לקחת ממנה".

למה תל אביב נתפשת כעיר שיקית וירושלים כמיושנת? מה הם עושים לא נכון?

"לא יודע מה הם עושים לא נכון. אני אגיד מה צריך לעשות. כל עיר צריכה ליצור את הייחודיות שלה בהתאם למי שהיא ולמה שהיא. הדנ"א של תל אביב הוא לא זה של ירושלים. מה שנכון לתל אביב לא נכון לירושלים. בתל אביב לילה לבן היה הצלחה גדולה. להגיד לך שזה יצליח בירושלים? לא יודע. שמעתי שעכשיו בירושלים מתעניינים לעשות ריצת לילה. יכול להיות שזה יצליח, יכול להיות שלא. החוכמה היא ליצור אירועים ומיתוג ושיווק שהם נכונים לעיר. אתה לא יכול למכור את עצמך כבריא ואתלט אם אתה לא בכושר ויש לך אחוזי שומן גבוהים. המיתוג שלך צריך להתאים למי שאתה".

באחרונה דירג מדריך הטיולים הפופולרי "לונלי פלנט" את תל אביב במקום השלישי ברשימת הערים המומלצות ביותר לשנת 2011, אחרי ניו יורק וטנג'יר שבמרוקו. "תל אביב היא ההפך המוחלט מירושלים", נכתב בה, "עיר חטאים מודרנית על הים, לעומת עיר עתיקה קדושה על גבעה. הדוניזם הוא הדת האחת שמאחדת את תושביה. יש יותר ברים מבתי כנסת, אלוהים הוא די-ג'יי והגוף של כולם הוא מקדש". תל אביב, קובע "לונלי פלנט", היא בלי ספק העיר הכי בינלאומית בישראל.

על פי הגדרת תפקידו, שימש פרטוק דובר העירייה, דובר מועצת העיר וכן יועץ התקשורת של ראש העיר. חולדאי לא היה לקוח קל. החיבור שלו לתקשורת לא טבעי, להפך. ראש העיר נכווה מהעיתונות לא פעם לאורך הדרך והעדיף להתרחק ממנה. פרטוק נקלע בין הפטיש לסדן. "זה נכון, החיבור של רון לתקשורת לא טבעי. בשבילי החיבור טבעי. אני הייתי הגריז", הוא מעיד.

חיפשו אותו על לא עוול בכפו?

"אני יודע שחיפשו אותו על לא עוול בכפו. אני מכיר אותו, רואה מה הוא עשה. כשהגעתי לפה הוא אמר לי שמתמקדים בו בדברים הפחות חשובים ולא במה שהוא עושה. זה תסכל אותו. העיר אז הייתה בתנופת פיתוח מטורפת. כשהגעתי לפה אמרו לי: אתה לא תצליח כי זו עיר קשה והמקומונים קשים. אני בא מתרבות המקומונים. אני מכיר את הנחת היסוד שככל שהם יותר רעים ככה הם מוכרים יותר. זו הנחת יסוד מוטעית. תושבים רוצים לקרוא מה קורה בעיר, לא רק מה רע בעיר. עשינו כמה פעולות שגרמו לכך שבעצם יכירו במה שהוא עושה".

חולדאי לא הרבה להתראיין או להתבטא. זה קו שאתה הובלת?

"זה בא ממנו. אני תמכתי כיועץ תקשורת בקו הזה. חשבתי שבסוף יש עבודה שצריך לעשות. אחרי שאתה עושה את העבודה תן לתוצאות לדבר".

אחת הפרשות התקשורתיות הזכורות ביותר בתקופתו של פרטוק היא הריסת אולם אוסישקין. חולדאי ספג ביקורת מכל עבר. אוהדי הפועל תל אביב ראו בו את התגלמות הרוע, התקשורת לא הרפתה ממנו. הכתם דבק בו עד היום. על ההחלטה לא מתחרטים בעירייה. בחזית ההסברה לעומת זאת נדמה שהיו עושים כמה דברים אחרת, אם היו יכולים להשיב את הגלגל לאחור.

"בראייה לאחור יכול להיות שהיינו צריכים לצאת עם ההחלטה קודם לכן", מודה פרטוק. "יכול להיות שהיה צריך לעשות הכנה מוקדמת, להסביר למה אנחנו עושים את זה. היום כשאנחנו עושים שבילי אופניים אז אנחנו רגישים הרבה יותר, אנחנו מסבירים למה שבילי אופניים כמו ברחוב בלוך באים על חשבון מקומות חניה. באוסישקין לא עשינו את זה מספיק טוב. זה לקח שלמדנו. החלק השני היה בלגיטימציה. כמו שעשינו בבלומפילד, שהפכנו אותו לאצטדיון של כל קבוצות העיר, היינו צריכים אולי יותר להשקיע בכיוון שנוקיה צריך להיות האולם של כל הקבוצות שמשחקות בתל אביב. בקטע הזה פחות הצלחנו. ההסברה פה היתה חשובה".

"אוהבים לא לאהוב"

גם המפכ"ל לשעבר, משה קראדי, מייחס חשיבות רבה לשיפור תדמית המשטרה. אבל לדעתו, המשטרה היא גוף שקשה מאוד לשווק. "את המשטרה אנחנו אוהבים לא לאהוב", הוא קובע. "נקודת הפתיחה היא לא פשוטה. באופן טבעי רוב נקודות החיכוך שלך כאזרח הן בדרך כלל לא נקודות חיכוך נעימות. תפסתי אותך כשוטר בלי חגורת בטיחות - לא משנה אם אני צודק או לא - אתה לא תאהב אותי. פרצו לך הביתה ולא הגעתי בזמן - לא חשוב אם יש לי ניידות או לא - בסוף אתה הקורבן ואתה מאשים אותי כמשטרה". קראדי מברך על הרצון לשנות את מבנה הדוברות, כמו גם על מינוי איש מקצוע. "הפער בין הדימוי של המשטרה בעיני הציבור לבין מה שהיא שווה באמת הוא פער תהומי, בלתי נתפס ומתסכל. היא לא מושלמת, יש מה לתקן ולשפר, אבל הדרך שבה היא מוצגת והדימוי והתדמית, בלשון המעטה, לא בנקודת שיא".

לדבריו, להסברה נכונה חשיבות מכרעת באופן שבו הציבור רואה את הארגון. "טרגדיה של מפכ"ל או של כל מפקד משטרה היא בדיוק סיפור הדלי שאתה יכול למלא ולמלא אותו ויבוא מישהו וישפוך לך את הכל ברגע. דובר, בטח ובטח שמבחינה מקצועית יש לו יכולת לשפר את התהליכים. המוצר של משטרת ישראל הוא מוצר טוב. יש בו מעת לעת תקלות. הטרגדיה של המשטרה היא שמה שקורה מעת לעת הופך להיות העיקר. בתקשורת אתה נחשף כל הזמן לאותו שוטר שאוזק הולכת רגל. לך תספר שלפני חצי שנה הכנסת לכלא שלושה ארגוני פשיעה. מי בכלל זוכר?".

פרטוק אמור לעמוד בראש מערך דוברות משודרג. בשנה וחצי האחרונות הוביל הדובר היוצא, ניצב משנה רפי יפה, עבודת מטה רחבה שנועדה להוביל מהפכה בהסברת המשטרה. עד כה, היו דוברי המחוזות כפופים רק למפקדי המחוז. זה יצר לעתים מצב שבו המחויבות הראשונה של הדוברים היתה למפקד המחוז ורק אחר כך לארגון כולו. מעתה, על בסיס התפישה של דובר צה"ל, פרטוק צפוי להיות מפקדם הישיר של כל אנשי הדוברות, בניסיון להוביל קו אחיד. מעבר לכך, בדומה לקודמיו, הוא ישמש גם יועץ התקשורת של המפכ"ל דנינו.

קראדי סבור שקשה מאוד לשווק את המשטרה. איך בכל זאת עושים את זה?

"זה רק אומר שקיבלתי החלטה נכונה לקחת את התפקיד הזה", משיב פרטוק. "יש שיטות מקצועיות, יש ניסיון, יש כוונות ויעדים של מי שעומד בראש המשטרה. ביחד הכל אמור להביא שינוי. אני חוזר לאותה אמת בסיסית ראשונית: המשטרה היא משטרה חיונית לביטחון של כל אחד ואחד מאתנו ולתחושת הביטחון. בסופו של דבר כשאתה רואה שוטר ברחוב אתה מרגיש בטוח, אתה יודע שפה לא יהיה פשע. לשם צריך לחזור, שהתחושה הראשונית תהיה תחושה של ביטחון, של אמון, של אהדה. המשטרה צריכה לחזור לנראות שלה, שיראו אותה, לנוכחות שלה. וברגע שזה יקרה אני חושב שבאמת יהיה אפשר לדבר על לשפר את התחושה של הציבור ביחס למשטרה".

אז איך מתמודדים למשל עם פרשת בר לב או השוטרים הנוקמים? יש למשטרה בכלל סיכוי לא לצאת מהן חבולה?

"אני חייב להאמין שכן. השר לביטחון הפנים ומפכ"ל המשטרה מתעסקים במה, אני מתעסק באיך. איך להוציא את זה. אני לא יכול להבטיח הצלחה, בטח לא מאה אחוז הצלחה. אני אתן דוגמה: בחיפה היה סיפור שהתפרסם על שוטר שאזק פסיכולוגית ערבייה שחצתה מעבר חציה באדום. התגובה הראשונית של המשטרה היתה שהמקרה הועבר למחלקה לחקירות שוטרים. למחרת הודיעה המשטרה שהיא משעה את השוטר עד לגמר החקירה ושהמשטרה לא תסבול שוטרים שההתנהגות שלהם לא תעמוד בנורמות ובערכים שהמשטרה מאמינה ודוגלת בהם. זו היתה האמירה, אמירה נכונה. זה יעד שצריך לעמוד בו. אני מאמין שברגע שהתגובות יהיו נחרצות, אמיתיות, כנות, נכונות, ככה מחזירים אמון. נוסף לפעילות, כמובן".

התפישה שקראדי קידם היתה כמה שיותר פתיחות לתקשורת. דודי כהן העדיף לשחרר פחות מידע. איפה אתה על הציר הזה?

"לא יכול להגיד לך. בתל אביב פתחתי את העירייה בפני התקשורת. אבל היא היא לא גוף ביטחוני, אין פעילויות סודיות, אין עניין של חיי אדם או פעילות מבצעית. לא בטוח שזה יעבוד במשטרה".

לכל שוטר צריכה להיות מודעות תקשורתית?

"כן. אני עדיין לא יודע איך לעשות את זה. שוטר הוא כמו חייל. גם חייל במדים שנמצא בפעילות מבצעית בעזה או בירושלים או בשטחים, גם הוא בסופו של דבר חשוף והם צריכים לדעת, להבין את זה. אני עדיין לא יודע איך להגיע למצב שבו באמת הם יהיו מודעים לנוכחות תקשורתית".

פרטוק קידם בשנים האחרונות את חיבורה של העירייה לעולם הטכנולוגי. אתר האינטרנט של העירייה זכה שלוש פעמים ברציפות בפרס האתר הטוב ביותר במגזר הציבורי. בשנה החולפת, הצטרף ראש העיר גם לפייסבוק ולטוויטר. חולדאי מצייץ לאחרונה מדי יום וגם משיב לעתים לשאלות הגולשים. הקשר הבלתי אמצעי הזה, מסביר פרטוק, "לא נוגע לתל אביב הממותגת והנוצצת. זה על היומיום: 'למה לא פיניתם את הזבל? למה מאפשרים לעשן בברים? למה לא נלחמים בנסיעה של אופנועים על המדרכות?'. הדבר הזה הוא הצלחה אדירה. יש לנו אלפי חברים".

אז בקרוב גם למפכ"ל ולראש אגף החקירות יהיו חשבונות פייסבוק וטוויטר?

"כן. זה העולם שאנחנו חיים בו. זה עולם של פייסבוק וטוויטר. זה חלק מהמציאות התקשורתית הקיימת. אי אפשר להתעלם ממנה".

אתה רואה את יוחנן דנינו יושב ועונה לשאלות הציבור בפייסבוק?

"בעיני רוחי כן. מה ההבדל בין לענות בפייסבוק לבין לענות ברחוב או לשאלות עיתונאים? בזמן הנכון, במקום הנכון זה משהו שהוא נכון לשימוש. הוא משרת ציבור ואין שום סיבה שלא. המשטרה מטפלת במגוון רחב של בעיות וכדאי שישמעו ממנו ישירות את מה שהוא כמובן רוצה ויכול. הוא אומר את זה בנאומים שונים, אין שום סיבה שלא יגיד את זה בפייסבוק ישירות ויכול להיות שגם בטוויטר". ?



צילום: איליה מלינקוב


בכיוון השעון: ראש העיר רון חולדאי, המפכ'ל יוחנן דנינו וזירת הרצח בבר-נוער בתל אביב . תצלומים: מוטי מילרוד , ניר כפרי ולימור אדרי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו