בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך להפוך מיוצרים מיוסרים לאנשי עסקים משופשפים?

גלריה תל אביבית תלמד אמנים צעירים איך להפוך מיוצרים מיוסרים לאנשי עסקים משופשפים שיודעים לגמור את החודש

תגובות

כשרקפת ברוקנטל, בת 28 מירושלים, נכנסה לאחרונה לגלריה "שורשים" במרכז תל אביב, היא נראתה קצת נבוכה. בשתי ידיים היא אחזה בתיק העבודות שלה. בקול מהוסס בירכה את הנוכחים לשלום ומיהרה להתיישב, כדי לא להתבלט יתר על המידה. בהמשך, כשהתבקשה להציג את האיורים שלה, התנצלה בכל פעם שהוציאה אותם מהתיק.

ברוקנטל, במקור מקיבוץ חפץ חיים, לומדת זו השנה השלישית במסלול איור בבצלאל. כישרון יש לה בשפע. האיורים שלה מקסימים ומיוחדים. מה שקצת חסר לה הוא ביטחון עצמי. וזה בדיוק מה שעושה אותה מועמדת טובה לקורס חדש וייחודי שבימים אלה שוקדים על הכנתו בגלריה, תחת השם "מיוצר לאמן".

"הסטודנטים מסיימים את הלימודים בבתי הספר לאמנויות עם משבר. חלקם נמצאים ממש בדיכאון. לימדו אותם ליצור, איך לעשות ומה לעשות, אבל אף אחד לא לימד אותם איך להשתלב בשוק העבודה, איך להפוך את הכישרון למקצוע", אמרה סימה סימון, מנהלת הקורס ומבעלי הגלריה. "בתי הספר מתמקדים בהפיכת התלמידים לאמנים, אבל לא מכינים אותם להתמודדות בשוק הכלכלי, כדי שיוכלו למכור את האמנות שלהם. הם יודעים איך ליצור אמנות, אבל אין להם מושג איך להיות אמנים".

ויש הרבה מה ללמוד, כנראה. "עולם האמנות לא בנוי רק מהאמנים, אלא גם מצרכני האמנות, שעובדים לפי כללים שצריך להכיר וללמוד", הוסיפה סימון. ברשימה יש נושאים כמו איך להקים ולנהל עסק שאפשר יהיה להתקיים ממנו; איך להתבלט מעל האחרים ולמכור; איך להציג את האמנות שלך ואיך להתמודד עם היבטים משפטיים שקשורים בה, כמו שמירה על זכויות היוצרים.

יוני דנציגר, בן 31 מתל אביב, הוא אמן ומעצב בוגר מגמת התקשורת החזותית במכון אבני. את פריצת הדרך עשה בתקופה האחרונה, וכיום הוא מציג תערוכת יחיד בגלריה "גוונים" בקיבוץ העוגן בעמק חפר. "יישויות" הוא השם שבחר לעבודות שלו, שעוסקות בפוביות ובמאניות. "רוב האמנים לא מכירים את הצד המסחרי. הם צריכים את הזמן כדי להתמקד ביצירה שלהם ובאמנות עצמה", אמר. "אם היו להם כלים נכונים, הם היו יכולים לחסוך זמן רב של חיפוש אחרי הלימודים".

כשסיים את הלימודים כיתת רגליו בין גלריות בניסיון לשווק את עצמו, למצוא קהל לעבודותיו ומקום שיסכים להציג אותן. זה לא היה קל. "היו כאלה שהביעו עניין, אבל היו גם אחרים שסלדו מהעבודות שלי. לא ויתרתי. התקדמתי לאט לאט", הוסיף.

סימון מכירה מקרוב את הסיפור - מצדו השני של המתרס. זה שבע שנים שהיא מנהלת את הגלריה. מאות אמנים עברו תחת עיניה. "ראיתי את הכאב של האמן הצעיר בתחילת דרכו, שבא אלי ואין לו מושג איך להתחיל. הם לא יודעים מה הזכויות שלהם, איך מציגים עבודות, איך מיח"צנים אותן".

כבעלת תואר שני ביזמות עסקית ובינלאומית, עם השנים הבינה סימון שחייבים לחבר בין התחום העסקי והאמנותי כדי לסייע לאמנים להצליח. בקורס החדש שהיא מארגנת ילמדו הדורות הבאים של האמנים איך לקצר את הדרך מהיצירה לבנק. במקום לשלוח את היצירות לכל גלריה שנקרית בדרכם, בבחינת "שלח לחמך", הם ילמדו להבחין בין סוגים שונים של גלריות ולפלח את עולם האמנות, יעמדו על ההבדלים בין מוזיאונים עירוניים לגלריות מסחריות ולחללים אלטרנטיביים. הם ילמדו להבדיל בין תערוכת יחיד לתערוכה קבוצתית ובין תערוכה היסטורית לתערוכת נושא, יכירו את האספנים החשובים שפועלים היום בארץ ואת שיקולי הגלריות והאספנים בבחירת האמנים והיצירות.

במקום להתמקד בתהליך היצירה, הם ילמדו גם על השחקנים האחרים במגרש, על השוק הכלכלי של האמנות והתעשייה. הם יכירו את העיתונאי, שמחפש את האייטם הכי מעניין, ואת הצרכן - אספני האמנות, שיש להם דרישות משלהם - וילמדו איך לפנות אל כל אחד מהם. הם ילמדו להתגבר על המבוכה ולהתחיל לשווק וליח"צן את עצמם.

נתן צ'אנס

אחד המרצים בקורס יהיה צבי פדלמן, בן 49 מראשון לציון. פדלמן, מעצב ומאייר, הוא ראש המחלקה לתקשורת חזותית במכון אבני. עד היום אייר יותר מ-200 ספרים. לפני שהפך את האיור לעיסוק המרכזי שלו עבד כארט דירקטור במשרדי פרסום. "המצאתי סיסמאות וג'ינגלים, הכתבתי לאחרים מה לקנות. האיור היה אז רק צד קינקי בבית, בערב, כי לא עושים ממנו כסף", אמר. אחרי שנסגר המשרד שעבד בו, החליט בכל זאת לתת צ'אנס לתחביב ולהפוך אותו לעסק רווחי.

בהרצאות שלו ינסה להסביר לאמנים הצעירים דבר או שניים על יח"צנות, שיווק ומיתוג, תוך שימוש בכלים מעולם הפרסום. "הפרסומת הוותיקה של ?דפי זהב', ש'אם אתה לא שם - אתה לא קיים', הרבה יותר קרדינלית היום", אמר. לצורך במיתוג, הוא אומר, יש שתי סיבות:

הראשונה היא הגידול בביקוש ללימודי אמנות בבתי הספר. "כשאמנים צובאים על דלתות בתי הספר לאמנות והכיתות צפופות, עולה מספר האמנים שבתי הספר ?מייצרים', אך פוחתת היכולת לזהות את הפוטנציאל של כל אחד ואחד מהם", אמר. הסיבה השנייה לצורך במיתוג היא האינטרנט.

"יש מגוון גדול מאוד של אמנים, שנפתחה להם במה בזכות הרשת", מסביר פדלמן. "כל אחד שעושה איזו שטות ביוטיוב זוכה לכמות אדירה של חשיפות. אנחנו צריכים ללמוד לחבר את האמן לחשיפה הזאת".

"האמן צריך למצב עצמו במקום מסוים אצל חובבי התרבות והאמנות. נועז, יומרני, צעיר ואקלקטי. אם הוא לא ימצב את עצמו מראש, הוא פשוט לא יהיה", אמר. באופן גלוי וישיר הוא הודה שעידן האמן המיוסר של פעם מת - כנראה עם הולדת האינטרנט. "את האמנות הנכונה היום מייצרים כדי למצוא חן בעיני המזמין. כולנו עובדים תחת השרביט של החשבונית", אמר. "אנחנו צריכים להתפרנס מהעבודה הזאת. אין מה לעשות, כשצריך לשלם את שכר הדירה מהאמנות, מתחילים לשחק במשחק הזה", הוסיף.

פדלמן מודע לבעייתיות שבדבריו. "כולנו חצויים בין שני עולמות. עולם האמנות הנעלה מחד, ועולם האינסטנט מצד שני. האמן צריך את איש השיווק כדי להמציא לוגו, סיסמה וחתימה דיגיטלית נכונה - תרבות שהיא אנטיתיזה לאמנות", אמר.

גם הוא, כמורה בבית ספר לאמנות, מודה שיש בעיה בשיטת הלימוד הנוכחית. "זו בועה שעוטפת את הסטודנטים בכלים מקצועיים, שמושתתים על דיסציפלינות פדגוגיות של אמנות. המנחה מלמד אותם בדרך אחת, אבל זו לא אמת המידה של השוק. רק בשנה האחרונה הם חוטפים את הביקורת האמיתית מבחוץ", אמר.

דברו תכל'ס

ברוקנטל, עדיין סטודנטית, סיפרה שהגישה הרווחת בבית הספר שהיא לומדת בו דוגלת בהפרדה בין הרווח הכספי לאמנות. "נותנים לנו להרגיש, שאם נלמד איך להרוויח כסף מהאמנות, נוזיל את העניין", אמרה. "מלמדים אותנו שנה שלמה דברים קטנים ושוליים, שבית הספר מחשיב כדרך נכונה לעצב, אבל כשאתה יוצא החוצה לשוק זה לא מעניין את הלקוחות. אין זמן להתעסק בזה באמת. היה עדיף שיסבירו לי איפה להתחיל לחפש, מה הצעדים שאני צריכה לעשות. שידברו אתי ת'כלס", הוסיפה.

סימון, מצדה, מנסה לפצח את הקוד שיאפשר לעבור את המחסום הניצב לפני כל אמן בתחילת הדרך. "יש פחד לקלקל את האמנות וללכלך אותה. אמנים צעירים שמתעקשים שהם, כאמנים, לא מתעסקים במכירות, במסחר ובשיווק. חייבים לשבור את המחסום הזה", אמרה.

רק כך, לטענתה, יוכלו האמנים להגיע אל הפטרונים הגדולים - הבנקים ואילי ההון. "האמנות במיטבה מוצגת היום במרתפי הבנקים. הערך האמנותי הוא לא הצד החזק של הבנקאים, אלא דווקא הנדל"ניסטי", אמר פדלמן. סימון הוסיפה כי "הבנקים הם היום הרגולטורים של האמנות. הם משפיעים על המחירים. אם היצירה שלך אצלם - הצלחת למצב את עצמך. זה חלק מקורות החיים שלך".

פדלמן סיפר על סטודנט שלו, שאחת מעבודותיו נמכרה השנה על ידי בנק לאומי - אבל אין לו מושג למי ותמורת איזה מחיר. "האמן כבר לא יודע להעריך את האמנות שלו", אמר.

ומה חושבים האמנים עצמם? דנציגר מסרב לראות את האמנות שלו כמוצר. "בלב ובנשמה אני אמן, אין לי ספק בזה. זה חלק ממני. זה כדור של יצירה שמתפרץ ויוצא החוצה. אמנות זו אמנות ולא מוצר", אמר. אבל הוא גם מכיר במגבלותיו. "האנשים שיקנו אותה יתייחסו אליה כמוצר, למרות שלי קשה להתייחס לזה כך", הוסיף.

"אני יושבת על הגבול בין אמנות למסחור הזה", אמרה ברוקנטל. "כמאיירת, יש לי מרחב מאוד מצומצם שבו אני יכולה לעשות את האמנות שלי. בסופו של דבר אני עובדת בשביל לקוח, בשביל כסף. אם אני רוצה למכור - יש שוק, ואני חייבת לציית לחוקים שלו".

סימון מסכימה. "אם אתה רוצה ליצור למגירה - אף אחד לא יפריע לך. אבל ברגע שאתה רוצה למכור את היצירה שלך, אתה צריך ללמוד את הכללים", סיכמה.

סימון משוכנעת שמאז ומעולם, גם אם באופן לא מודע, דרו עולם השיווק והאמנות בכפיפה אחת. פעם, כשתפסה על חם גנב שפרץ לגלריה שלה, הוא אמר שהוא מחפש את המונה ליזה. אז הבינה, לדבריה, כי "כל אחד, גם בלי לדעת כלום על אמנות, יודע מי זאת המונה ליזה, למרות שהיא בפירוש לא האמנות הטובה ביותר שנוצרה בתקופתה. ובכל זאת, מישהו יח"צן ומיתג אותה - והפרסום הוא מה שיצר אותה".



מלמעלה: צבי פדלמן, סימה סימון, רקפת ברוקנטל ויוני דנציגר. פטרוני האמנות כיום הם הבנקים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו