בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך הביאו הפרות את חברי קיבוץ אפיקים לעשות עסקים עם וייאטנם?

זה התחיל מאיש אחד עם רעיונות מוזרים בסדנה של הקיבוץ, והסתיים כעבור 30 שנה בחברה גלובלית שמלמדת את הווייטנאמים לשתות חלב, ואת הקיבוצניקים של אפיקים לדבר כמו אנשי עסקים. סיור לבן בעמק הירוק

תגובות

"זאת אהבה די טריוויאלית", היא אומרת ושוקעת בתוך ספה בלויה. בשעת צהריים, מחוץ למכון חליבה המוקף במטעים אינסופיים של בננות ירוקות, חן וייס, משוחררת טרייה משירות צבאי, מוצאת לעצמה מנוחה. "בשש בבוקר הגעתי לחליבה הראשונה", היא מספרת כשבידה האחת כוס מיץ פטל ובשנייה קופסת סיגריות. "פרות הן דבר מאוד טריוויאלי לקיבוצניקים", היא פוסקת כבדרך אגב, ואוספת מחדש את שערה. "זאת חיה מקסימה, נורא טובה, אולי נראית גדולה, אבל בסך הכל היא ממש עדינה. יש לנו פה כמעט 400 חולבות. מבחינת סדר גודל, הרפת שלנו יחסית בסדר, כלומר, סטנדרטי פלוס. יש קיבוצים שמחזיקים רפתות קטנות משלנו, אבל יש שמחזיקים גם רפתות של 1,500-2,000 ראש".

מולה, על שולחן הבנוי מגזע עץ רחב-ממדים, מונח עיתון נשים וקופסת עוגיות המשמשת כמאפרה. בצמוד לקיר, אופניים אדומים ועליהם דגל ישראל. וייס, בת קיבוץ אפיקים, מדגישה שהיחסים החמים שפיתחה עם הבהמות הגדולות לא הופכים אותה לעוף מוזר בסביבתה. "אני אוהבת את מה שאני עושה, את העבודה הפיזית, את הפרות, אבל אני לא מיוחדת בעניין הזה", היא ממשיכה כשברקע הרדיו מנגן. "כרגע אני עובדת יחד עם שלושה בוגרי המחזור שלי ובזמן התיכון היינו כאן חמישה. האהבה הזאת היא כמעט מסורת במשפחה שלי. אבא ואמא שלי אמנם לא היו רפתנים, אבל אחותי מדריכה בכל מיני מקומות בעולם כיצד לתפעל מערכות חליבה שמייצר הקיבוץ. אח שלי למשל עובד עכשיו ברפת שהקיבוץ הקים בווייטנאם".

בני משפחת וייס, כמו עשרות מחברי קיבוץ אפיקים שבעמק הירדן, קשורים בכל נפשם למפעל "אפימילק" (AfiMilk), המתמחה בייצור מערכות חליבה ממוחשבות. המפעל, שנחשב לאחד השחקנים המרכזיים בענף הרפת ובשוק החלב הישראלי, הפך בשנים האחרונות למקור החמצן של הקיבוץ. "עד לפני כעשור עמדנו בפני קריסה כלכלית וחברתית", מתאר גיל כץ, חבר קיבוץ ומנהל קבוצת מחקר במפעל. "רק לא מזמן היינו קהילה פושטת רגל, על כל המשתמע מכך. היתה פה אווירה קשה. האמון בערכים הסוציאליסטיים ובשיתוף מאוד נפגע באותה תקופה. לא היה כסף. שגשוג המפעל איפשר לנו להחזיר את החובות לבנקים ובעיקר לבנות מחדש חיי קהילה ששומרים על ערבות הדדית, על אף שהקיבוץ עבר הפרטה. השנה למשל נקלטו בקיבוץ מאה חברים חדשים".

1. דרך החלב

ביקור בקיבוץ הנושק לדרומה של הכנרת, חושף תמונת חיים צבועה לבן. ענף הרפת שהחל לפעול עם ייסוד הקיבוץ ב-1932, שינה אמנם את פניו, אבל עדיין נחשב למרכיב דומיננטי בזהות האישית של אנשי המקום. שנים ארוכות זאת היתה עוד רפת קיבוצית, עד שב-79' נרשמה נקודת המפנה. דווקא בעת שהתנועה הקיבוצית החלה לחוש את המשבר המתקרב, באפיקים הומצא המד האלקטרוני הראשון בעולם המציג כמה ליטרים נחלבו מפרה בזמן החליבה. באופן מפתיע, איש לא חשב על זה קודם.

הפיתוח הזה, בבית מלאכה קטן שעסק בייצור של אמצעי עזר מיוחדים לחקלאות, סלל דרך חדשה לאפיקים, שהיה בדרכו ללכת בדרך כל קיבוץ. בתהליך הדרגתי, לצד דעיכת מפעל הדגל "קלת-אפיקים" שייצר לבידי עץ, החליטו החברים למקד את פעילותם הכלכלית המשותפת ברפת התעשייתית. היעד החלוצי הבא היה, לספק לרפתני העולם את הכלי הניהולי המושלם, מערכת ממוחשבת שתתוכנן על פי ניסיון הרפתנים המיתולוגיים של הקיבוץ.

"היתה פה אבולוציה", אומר כץ. ב-84', חמש שנים לאחר המצאת מד החלב, יוצרה בקיבוץ מערכת ממוחשבת לניהול רפת החלב. הוא אומר שחקלאים הם בדרך כלל אנשים שמרנים, שמעדיפים להמשיך במסורת העבודה של אבא וסבא שלהם - תהליכי פיתוח, שינוי וחדשנות מתקדמים בתחום הזה מאוד לאט. בישראל התמונה היתה אחרת. "בארץ התאפשרו תהליכי שינוי מהירים בזכות זן חדש של עובדי אדמה שהחליטו, בחסות הפרויקט הציוני, להפוך את הפירמידה ולהתחיל להיות חקלאים. אולי היו להם דעות קדומות בנושאים אחרים, אבל לא בחקלאות. הם ניסו כל דבר, אף פעם לא היו מקובעים", אומר כץ.

על עדר הפרות הקיבוצי היתה מוטלת משימה כבדה - הן לא היו צריכות לפרנס משפחה בודדת, אלא קבוצה גדולה של אנשים. בדומה לקיבוצים אחרים, גם באפיקים התפתחה במהירות רפת גדולה, לעומת הרפתות המשפחתיות הקונבנציונליות שפעלו עד אז בעולם. "הייחודיות של הרפתנות הישראלית, שהיום היא מותג בעולם, היתה התמודדות עם ניהול של עדר גדול של פרות חלב, כשהפיקוח והטיפול האישי בפרה כמעט בלתי אפשרי", ממשיך כץ בקצב דיבור מהיר. "מתוך הסיטואציה הישראלית, פותחה כאן יכולת ניהול כזו, תוך אופטימיזציה של הפרה הבודדת, שתיתן יותר. היום, בגלל שתהליך הגלובליזציה מתבטא בענף החלב בצמצום מספר העדרים, ובגידול מספר הפרטים בכל עדר, לרפתנות הישראלית יש יתרון של 50 שנות ניסיון על פני שאר העולם בניהול עדרים גדולים".

באפיקים, המונה היום 1,500 חברים, ידעו לנצל את הידע שרכשו בזיעה ועמל בהצלחה שאולי אפילו עולה על מה ששיערו בתחילה. מחוץ לחלון המשרד שבו יושב כץ, במגרש החניה הנושק לרפת הוותיקה, עומד עכשיו צי של עשרות מכוניות, ובאחוריהן חרוץ באנגלית שם המפעל. בדומה לתהליכים שהתגבשו בתנועה הקיבוצית, גם באפיקים הבינו שלמען הישרדותם, לצד השדות הפתוחים עליהם להקים תעשייה של טכנולוגיה חכמה, כזו שמחייבת שינוי במודל הקיבוצי המסורתי.

מתוך מבוך משרדי וממוזג, מתבהר כי הרפת באפיקים משמשת היום כתפאורה עבור לקוחות המפעל המבקשים להתבשם בניחוחות נוסטלגיים. אף על פי שהיא עובדת, והחלב המיוצר בה אכן משווק, היא משמשת בעיקר אתר ניסויים לבדיקה ולפיתוח המוצרים השונים, שעתידים לקנות לקיבוץ תהילה בשוק החלב העולמי - התוכנות, הרכיבים, הגאדג'טים שמאפשרים לרפתן לנהל את החליבה.

"לפני ובזמן שאנחנו מפתחים מוצר, אנחנו מנהלים לגביו מחקר ברפת", מספר כץ, שפיתח את אחד המוצרים שעשויים לבסס את מקומו של אפיקים בשוק הגלובלי. "פיתחנו כאן ספקטומטר לחלב, מכשיר שמורכב על הצינור שמתחבר לעטיני הפרה ומאפשר לרפתן לבחון לא רק כמה חלב יצא, אלא את מרכיביו: שומן, חלבון, לקטוז, דם ורמות של תאים סומטיים, שהם תאים לבנים שמתו לאחר דלקת. זהו מכשיר אנליזת החלב הראשון שנמכר בעולם, ומודד את מרכיבי החלב במכון החליבה, בזמן אמת". המכשיר האלקטרו-אופטי מאיר את החלב, ומנתח את מרכיביו על פי האור שחוזר ממנו. הוא פותח במשך שש שנים יחד עם מדענים ממכון וולקני. ב-2006 יוצרו דגמים ראשונים, לפני שנתיים החל השיווק הרשמי, וכיום, מתגאה כץ, נחלבות באמצעותו כ-30 אחוז מהפרות בישראל.

אפימילק היא כמובן לא החברה היחידה הפועלת בשוק העולמי. בישראל היא הוותיקה והגדולה ביותר, אך לא היחידה; ובעולם יש כמה שחקניות ענק, אירופיות ואמריקאיות. הפיתוחים של אפיקים, והפריסה העולמית שהחברה הצליחה להשיג - מדרום אמריקה ועד המזרח הרחוק - הופכות אותה לתחרותית ברמה בינלאומית. הספקטומטר אמור לתת דחיפה נוספת.

כץ, ששב לקיבוץ משיקגו לאחר פוסט-דוקטורט בכימיה פיזיקלית, טוען כי המכשיר תורם לאיכות החלב. "המעקב אחר החלב מאפשר לחקלאי לספק חלב טוב יותר, לזהות בעיות באופן מיידי", הוא אומר. "אם בעבר התמקדנו בעיקר בשיפור וייעול היצרנות של הפרה, היום אנחנו משקיעים משאבים גם במחקר של חומר הגלם שהיא מייצרת. אנחנו משקיעים מאמצים במחקר מולטי-דיסציפלינרי שמשלב פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, אימונולוגיה וטכנולוגיית מזון, כדי לשפר את איכות החלב. בעבר למדנו את הפרה בעיקר דרך פרמטרים חיצוניים של התנהגות, היום אנחנו עושים זאת גם דרך החלב שהיא מפיקה. זה כמו בדיקת דם שנלקחת שלוש פעמים ביום, בכל חליבה. המטרה היא לפצח כמה שיותר פרמטרים שיסייעו לנו למדוד מתי טוב ומתי רע לפרה, להבין את הגורמים המשפיעים על כמות ואיכות החלב שהיא מייצרת".

איך הבדיקות היומיות האלה מסייעות לרפתן?

"עד שהמכשיר יצא לשוק, מידע על המוצקים שבחלב נאסף רק אחת לחודש או נותח במעבדה חיצונית. הספקטומטר לימד אותנו שאחוזי המוצקים יכולים להשתנות מיום ליום, אפילו בין חליבה לחליבה, לפעמים גם באופן דרמטי, למשל כאשר הפרה חולה או מיוחמת. צריך לזכור שהחקלאי מקבל כסף על המוצקים שנמצאים בחלב, על אחוזי השומן והחלבון, לא על הליטרים. המחלבות (יצרניות מוצרי החלב) לא מתעניינות במים שמייצרת הפרה. לכן זה קריטי עבור הרפתן למקסם את תפוקות המוצקים, למשל באמצעות אספקת מזון או דאגה לשעות הרביצה של הפרה ברפת. החקלאי גם יכול להשביח גנטית את העדר ולאסוף אליו פרות שמניבות חלב עשיר יותר".

2. חופש לאנשים

בין שבילי הקיבוץ, אפשר למצוא את ביאנה רונה, שהגיע לעמק הלח מקופנהגן, עיר החוף הסקנדינבית, בירתה של דנמרק, התחתן עם בת קיבוץ והשתקע בישראל. "הגעתי להתנדב בקיבוץ ב-75'", הוא מספר במבטא דני קל ועיניו הכחולות מתכווצות אל מול האור המסנוור. "הייתי סוציאליסט ורציתי לראות אם הרעיון הקיבוצי מתאים לי. מבלי לקבל החלטה, נשארתי פה המון שנים, כי המקום קסם לי. העבודות הראשונות שקיבלתי היו עבודות חקלאיות קשות מאוד. אבל מטבע הדברים, כיוון שהייתי צעיר, חייתי עם זה בשלום. היינו פה עשרות מתנדבים וחווינו חיי חברה מרתקים. בתור מי שהגיע ממדינה מאוד הומוגנית, שלא השתנתה במשך מאות שנים, הרגשתי שנפלתי לקלחת של תרבויות".

בין שלל העבודות שהוטלו עליו, התבקש רונה, היום סמנכ"ל המכירות במפעל, לסור אל בית המלאכה של אלי פלס, הרוח החיה שעומדת מאחורי סיפור ההצלחה של פיתוח המערכות הממוחשבות לניהול החליבה. "אלי היה זקוק לעוזר", נזכר רונה וחיוך ממתיק סוד עולה על פניו. "כיוון שהוא היה אדם מאוד חכם, אבל גם מאוד לא קל, אף אחד מחברי הקיבוץ לא רצה לעבוד איתו. הוא היה מהילדים הראשונים שנולדו פה, בנעוריו נחשב למופרע, לא הסתדר במסגרות הלימודיות ולכן נשלח לבית ספר מקצועי. מה שייחד אותו היה שלמרות שלא למד, הוא היה אוטודידקט שחיפש לכל בעיה פתרון הנדסי. כל דבר סיקרן אותו. למעשה, רק אחרי שנמאס לו שהוא לא יכול לחתום על ההמצאות שלו, כשהיה בן 45, פנה ללימודי הנדסה בטכניון".

רונה הסכים לקבל את התפקיד שאיש בקיבוץ לא רצה, והתמנה לשולייתו של פלס. "נוצרה בינינו כימיה נורא מיוחדת", הוא מספר בהערצה. "אלי פיתח כלים חקלאיים מיוחדים, למשל מכונות שהחדירו חמצן לבריכות הדגים ונקראו 'חמציות', או ציוד השקיה, ומכונה שמאביקה פריחות של תמרים. אבל כיוון שענף הרפת התפתח טוב יותר, החלטנו להתמקד בו. אלי היה האיש שפיתח את מד החלב האלקטרוני, שממנו הכל התחיל. עד אז מדדנו את החלב באמצעות ספירת שנתות שסומנו על כדי זכוכית. אי אפשר היה למדוד חלב בזרימה והרפתנים חישבו את תפוקת הפרות בפנקסים. היום זה אולי לא נראה משמעותי, אבל הפיתוח של אלי היה מהפכה של ממש".

פיתוח מד החלב עודד את פלס להמשיך לפתח מוצרים טכנולוגיים שסייעו לרפתני הקיבוץ לנהל את הרפת. "מד החלב יצר אתגר של איך לאסוף את המידע ולטפל בו", מסביר רונה. "לשמחתנו, באותם ימים יצאו לשוק המחשבים האישיים הראשונים, אז חיברנו את מד החלב למחשב. פיתחנו גם תג זיהוי אלקטרוני לכל פרה, ומערכת שמזהה כל פרה שנכנסת למכון החליבה, ואוספת את נתוני החליבה שלה. תוך כדי הפיתוחים הללו, אלי הוסיף למערכת מד צעדים, שגם הוא היה מכשיר פורץ דרך ורב השפעה: הוא גילה שבזמן ייחום, הפעילות של הפרה מוכפלת ואף משולשת". היצירתיות הביולוגית וההנדסית הזאת נקטעה ב-94', כשפלס נהרג בתאונת דרכים ליד קיבוץ גשר.

נראה שלצד ההבנה הטכנולוגית הגבוהה, לפלס היתה גם הבנה של צורכי השוק.

"כן, כי ברגע שמזהים שהפרה מיוחמת, נפתח לנו חלון הזדמנויות להזריע אותה. עיקר החלב של הפרה מגיע אחרי המלטה, אז נפתח אפיק חלב של כ-340 יום. פספוס של הזרעה דוחה ימי חליבה עשירים, ואנחנו נאלצים לחכות לייחום נוסף שיבוא לאחר 21 יום. החשבון הוא פשוט: פרה טובה מניבה 50 ליטר ביום. אם אנחנו מפסידים 21 ימים כאלה, הפסדנו למעשה כאלף ליטר חלב. היופי הוא שלא רק שלא חסמו את היצירתיות של פלס, אלא אימצו את הרעיונות שלו. יש משהו במסגרת הקיבוצית שנותן חופש לאנשים. הרבה מאוד אנשים הצליחו לעשות במסגרת הזאת דברים שלא היו יכולים לעשות במקומות אחרים. במקום עבודה רגיל אתה נכנס למסגרת, בקיבוץ אין גבולות, לטוב ולרע".

המוצרים זכו מיד להצלחה?

"ממש לא. עברנו דרך ארוכה. בהתחלה, בקושי הצלחנו לחלק את המוצרים שלנו בתור מתנה לחג לקיבוצי האזור. במבט לאחור, קרה פה דבר נדיר".

3. כמו ברמת אביב

פריצת דרך נוספת התרחשה בתחילת שנות ה-80, אז נחתם חוזה הפצה בין אפיקים לחברת "פולווד" האנגלית, המייצרת מערכות חליבה. את המהלך הנהיג פלס, והוא פתח לקיבוץ את השוק העולמי. היום, יודע לספר כל בן קיבוץ, אלפי מערכות חליבה שיוצרו כאן מותקנות במעל 50 מדינות ברחבי העולם. מדובאי, למשל, פנו לאפיקים בבקשה להתאים את ציוד החליבה הישראלי לחליבת נאקות גמלים. מניו זילנד ביקשו סיוע בהקמת מחלבת כבשים. תאגיד בנטון האיטלקי רכש מאפיקים שתי מערכות חליבה ממוחשבות בחצי מיליון דולר. אפילו סין בתמונה ובמחוז היילוניאנג, לרפת הגדולה ביותר במדינה שהוקמה כדי לענות על הצורך הגובר לחלב טרי של שמונה מיליון תושבי בייג'ין סיטי, נמכרו 20 מערכות לניהול חוות בקר.

אחד מהשיאים שאליו הגיע "אפימילק" - שעד שעבר מיתוג לשוק הבינלאומי נקרא "צ.ח.מ אפיקים" - התרחש לפני שנה וחצי, אז זכה הקיבוץ במכרז ענק בווייטנאם שצפוי לספק עם השלמתו חצי מיליון ליטר חלב ביום, 40 אחוז מצריכת החלב במדינה. בפרויקט הענק, דרומית לבירה האנוי, תוקם שרשרת מלאה של ייצור החלב, מגידול מזון הפרות ועד הפצת החלב. הפרויקט אמור להחזיק 12 רפתות ענק, שיכילו 30 אלף חולבות. עבור אפימילק, שינהל את הקמת הרפתות ויפעיל אותן, ההכנסות הישירות צפויות להסתכם ב-50 מיליון דולר. לשם השוואה, היקף מכירות החברה ב-2009 כולה נאמד ב-20 מיליון דולר, וב-2008 ב-35 מיליון.

"הפרויקט האדיר הזה הבשיל בזכות בנקאית וייטנאמית בכירה, מעין שרי אריסון מקומית, אשה בעלת משאבים מאוד גדולים והשפעה פוליטית", מספר מנכ"ל המפעל רונן זקצר, שבתפקידו הקודם היה משנה למנכ"ל "אירונאוטיקס", מהחברות הביטחוניות הגדולות בישראל. "היא החליטה שהיא רוצה ליצור מהפכה בצריכת החלב בווייטנאם, המגיעה ל-11 ליטר וחצי לנפש בשנה, לעומת 130 ליטר לשנה בישראל. להערכתה מוצר טוב, תדמית בריאותית ומיצוב שיווקי אגרסיבי, ישנו את הרגלי הצריכה של המקומיים. היא הקצתה לפרויקט 1.2 מיליארד דולר. עד היום העברנו מניו זילנד 10,000 פרות. מתוך 12 רפתות הקמנו כבר שלוש. כמעט 20 ישראלים עובדים שם. ההצלחה שלנו תהיה אם נוכל להעביר את הפרויקט לניהול וייטנאמי, שלא יהיו זקוקים לנו שם".

זקצר, שנולד שני קילומטר דרומה מאפיקים, בקיבוץ אשדות יעקב, מתמוגג מהמספרים האסטרונומיים. במשרדו, כשמעליו מפה גדולה של העולם, הוא נסחף לתאר את ההזדמנויות הכלכליות המצויות לפתחו. "צריכת החלב בעולם גדלה כל הזמן, בעיקר במדינות המתפתחות. עשרות-מיליוני אנשים עוברים היום ממעמד עני למעמד ביניים: בהודו, בסין ובאינדונזיה למשל. עלייה ברמת החיים מביאה לגידול בסל המזון שמתבטא בעיקר במוצרי חלב ובשר. באותן ארצות מתפתחות יש ביקוש עצום שהולך וגדל למוצרי חלב, אבל בגלל מגבלות קרקע, מים ואיכות הסביבה, בלי טכנולוגיה אין סיכוי לעמוד בביקושים הללו. בארצות המתפתחות, תפוקת חלב ממוצעת לפרה עומדת על 3,000-4,000 ליטר בשנה. בישראל, בזכות הטכנולוגיה והידע, אנחנו עומדים על כמעט 12 אלף, מקום ראשון בעולם".

מבלי שהוא מתכוון, הוא חושף את השיח החדש והמתוח שמלווה את אפיקים למרות ההצלחה. "יש פה יכולות ותפיסה עסקית שנוצרו על ידי אנשי הקיבוץ לפני 30 שנה - חזון טכנולוגי והבנה מעמיקה של הטכנולוגיה והרפתנות", הוא אומר. "אבל זה לא אומר שהחברה מתנהלת כגוף קיבוצי. זו חברה עסקית לכל דבר המתנהלת לפי קריטריונים של חברה ציבורית. במועצת המנהלים שלה יש אמנם רוב לדירקטורים חברי קיבוץ, אבל יושבים גם דירקטורים מקרן השקעות פורטיסימו, שהשקיעה בנו לאחרונה 40 מיליון שקל. אנחנו מתנהלים כמו כל חברה בהרצליה מבחינת יעדים ושיקולים עסקיים. בהנהלת החברה, שלושה מתוך שבעת הסמנכ"לים הם חברי קיבוץ. מתוך 190 עובדי החברה, 55 הם חברי קיבוץ. היותך חבר קיבוץ אינו קריטריון מספיק כדי שתעבוד פה. זה לא מספיק. אתה צריך להיות טוב".

כמה תעשיות קיבוציות הצליחו לממש את החלום של הצלחה עסקית עולמית, והפכו לתאגיד בינלאומי - כמו למשל חברת מיגון הרכב "פלסן-סאסא" של קיבוץ סאסא שהכנסותיה הסתכמו בשנה שעברה בכ-870 מיליון דולר, או יצרנית מוצרי ההשקיה "נטפים" שבבעלות קיבוץ חצרים שמוערכת בשווי של כ-900 מיליון דולר.

המטרה היא להצטרף אליהן?

"זאת תופעה די מדהימה בעיני, שמספר חברות קיבוציות הפכו למובילות שוק עולמי בתחומים מסוימים. 'פלסן סאסא' ו'נטפים' הן דוגמאות טובות, אם כי יש הבדלי גודל ביניהן לבינינו. אבל מי יודע, אולי".

4. זהות נפרדת

נירה קלדניצקי, חברת קיבוץ בת 71, לא מסתירה את החשש שמלווה אותה ואת חלק מחבריה. היא עובדת במפעל מראשית שנות ה-90, שימשה כחברת ההנהלה שלו, והיום אחראית על התמחור של המוצרים שלהם בישראל. "התרחש במקום הזה שינוי משמעותי", היא אומרת. "לפני 20 שנה המפעל היה הרבה יותר קטן, הן מבחינת מספר העובדים והן מבחינת היקף ההכנסות והמוצרים. כשנכנסתי לכאן, היתה אווירה לגמרי משפחתית, לא היה שום דיסטנס בין אנשים. כל בוקר קמתי ואמרתי לעצמי: 'הנה, אני הולכת לפגוש את האנשים שאני אוהבת'. שיעור חברי אפיקים במפעל היה מאוד גבוה, במחלקת האלקטרוניקה ישבו חברי הקיבוץ, בנים ובנות שהלחימו את המוצרים בידיים. היום מחזה כזה לא יעלה על הדעת. פעם, אם היינו מסיימים לייצר אלף תגי זיהוי היתה חגיגה, היום זה כמעט עניין יומיומי. המוצרים מורכבים בסין וחוזרים אלינו לבדיקה".

היא חושפת את קו הגבול המתרחב בין דור הוותיקים לדור עובדי ההיי-טק במפעל הקיבוצי. קלדניצקי מודאגת מהמחיר שאנשי אפיקים עשויים לשלם על התעצמותו של מפעלם. "פעם, כשהיתה לך בעיה היית פונה ישר לאלי פלס, המנהל האגדי של המפעל, לא לראש צוות או ראש מחלקה. היום אנחנו מסתכלים על המפעל הזה בגאווה עצומה, יצרנו פה יצירה יוצאת דופן, אבל גם בחשש. אני מאמינה שקהילה חייבת ליצור בתוכה משהו גדול ומשותף. יצירה כזאת מחברת אותנו, גורמת לנו להשוויץ במקום המאוד מיוחד שהגענו אליו".

והחשש?

"לאחרונה נכנסו שותפים למפעל (קרן פורטיסימו) שהיה לגמרי בבעלותנו. בעבר, המנכ"ל אולי היה שכיר, אבל המפעל היה שלנו. היום יושבים בהנהלה מעט מאוד מחברי הקיבוץ, יש שותפות, יש משקיעים מבחוץ ולכן יש תחושה כאילו החפיפה המלאה בין המפעל לקיבוץ, עשויה להיפרד. החשש הוא שאנחנו יכולים לאבד את היהלום שבכתר".*

יתרון הרפת על הלול

קטעים מתוך "הביתה", ספרו של אסף ענברי, בן קיבוץ אפיקים

1928. מגוריהם הזמניים של מייסדי אפיקים ברפת של קבוצת כנרת. "הרפת היתה המבנה היחיד בשטח... מאורת בטון צרה שחולקה לתאים באמצעות מחצלות תלויות. התא המרכזי, הגדול, היה חדר האוכל... המחצלות שבין התאים הגיעו כמעט עד הרצפה, ומבעד לרווח השתרבבו בלילות ידיים ורגליים. מדי פעם בפעם, בחסות הנחרות, התגלגלו בחורים שהתחזו לישנים (שהרי טבע האדם הוא להתגלגל מתוך שינה) אל תאיהן של בחורות שכנות, ולא תמיד נדחו. הפלישות החרישיות הניבו שלושה הריונות, ובסוף החורף, כשההריונות כבר היו גלויים לעין, נערך בירור ובו הודו חמישה בחורים באשמה".

1942. אסון הרפתנים. "התנובה המרשימה של השנה היתה תנובת הרפת. יתרון הרפת על הלול, על הדיר ועל הארנבייה הוא שנמיות ותנים אינם טורפים פרות, ככה שאין מה להחמיא לרפתנית יותר מדי, ובכל זאת, כאות הוקרה על תנובת החלב, הוצאה גיטה פרלסון ליום שיט בכנרת, עם עוד עשרה רפתנים מצטיינים מקיבוצים אחרים. הסירה טבעה באמצע האגם. לא היו ניצולים".

1945. אלי פלס בן 12. "תנופת הבנייה, התובלה והחרושת זרעה את הקיבוץ במסמרים, קרשים, צינורות, מיסבים ופגרי מנועים שביניהם התהלך אלי פלס בן השתים-עשרה, הבן של נחמיה וטוניה. מנחמיה, איש התחזוקה של קלת, הוא ירש את החוש הטכני, ומטוניה אופת העוגות הוא ירש את הכישרון לעבוד עם מה שיש. נגמר הקמח? ננסה עם קמח תפוחי אדמה. אין אבקת קקאו? נפורר ביסקוויטים. הוא חיטט בכל מוקדי העזובה, קושש ברגים, צירי דלתות, קת של מסור, יצול חלוד, ראשי ברזים וכדומה, צבר את אוצרותיו בסככה והתעסק בהם שעות... הוא גם בנה טיסן שהופעל באמצעות גומייה; כשהגומייה פותלה עד קצה גבול יכולתה, התניע שחרורה הפתאומי את המדחף, שהתנתק מהחרטום ועף לבדו".

1994. התאונה. "אלי פלס, החבר הכי רווחי באפיקים, הממציא שהמגזר העסקי ציפה ממנו לפיתוחים טכנולוגיים חדשים שדי במכירת הפטנט עליהם כדי לשלם את משכורותיהם של יו"ר המגזר העסקי ומנכ"ל הקהילה, נסע לתל אביב באיזה עניין, וכשחזר נרדם על ההגה או חטף התקף לב ליד קיבוץ גשר, התהפך ונהרג".

מוווו-צר

ההמצאות שהופכות את אפיקים לאימפריה

מד חלב. מערכת המשמשת הן למדידת כמות החלב של פרה בודדת והן לבקרה של כל מכון החליבה. המכשיר מודד גם את המוליכות החשמלית של החלב, שמספקת מדד לבריאותה.

מד צעדים. התקן קטן המוצמד לרגלי הפרה, מזהה אותה ומונה את כמות הצעדים, שעולה בתקופת הייחום ומסמנת את הזמן האופטימלי להזרעה.

אפיפארם. תוכנה לניהול מכון החליבה והעדר. התוכנה בונה בסיס נתונים על פי תגי הזיהוי וחיישנים ברפת, ומספקת דו"חות שונים - פוריות, רבייה, בריאות, יעילות חליבה - לניהול טקטי ואסטרטגי של העדר.

אפיאקט. מערכת גילוי ייחום הבוחנת מדדי פוריות, סיכויי התעברות, גילוי מוקדם של הפלות, הפרעות במחזור ומספקת התראה של 24 שעות לפני המלטה.

אפילאב. מכשיר אלקטרו-אופטי המנתח את מרכיבי החלב: שומן, חלבון, לקטוז, דם ותאים לבנים מתים המעידים על דלקת. משתלב בזמן אמת עם מערכת אפיפארם.

בשביל מה זה טוב

תעשיית החלב מנסה לשכנע אותנו שהנוזל הלבן חשוב לבריאותנו. האמנם?

ביום שני שעבר נערך במועדון רוגטקה בתל אביב כנס לכבוד גארי יורופסקי, פעיל אמריקאי למען זכויות בעלי חיים, המבקש לשחוט את הפרה הקדושה של מיתוס הסידן והבהלה לחלב. "תעשיית החלב מסבירה, שהסיבה העיקרית לקיומה היא כדי שתקבלו סידן", אמר יורופסקי בהרצאה המצולמת שהוקרנה באירוע. "אומרים לנו: 'תאכל קצת גבינה', 'תשתה חלב', 'עצמות חזקות, גוף חזק'. באמריקה אנחנו צורכים את כמות החלב הגדולה בעולם: אי אפשר לקבל כריך בלי גבינה. אנחנו דוחפים גבינה לבצק של הפיצה ולסלט. זו חברה של מכורים לגבינה".

בהרצאתו, מעלה יורופסקי פרדוקס: איך ייתכן שבחברה שצורכת כל כך הרבה חלב, יש שוק כה מפותח של תוספי סידן מלאכותיים. "חשבתי שכולם מקבלים סידן ממוצרי החי", הוא אומר בציניות. "אז קבלו חדשות: אתם לא. החלבון לא מרשה לזה לקרות. חלבון מן החי הופך את הדם לחומצי, כך שהגוף לוקח את הסידן והזרחן מהעצמות ולא מהחלב. הזרחן מנטרל את החומציות והסידן מופרש דרך השתן".

התנועה הטבעונית מתנגדת לצריכת חלב פרה. את טענתה מגבים מחקרים שמצאו מתאם מסוים בין צריכת חלב מרובה לכמה מחלות כמו פרקינסון או סרטן הערמונית. לטענתם, יש לצרוך סידן מדגים, שומשום, ירקות חיים ומבושלים, סויה ועוד. אולם מומחי תזונה לא מתרשמים מהטענות.

"אומרים לנו שחלב הוא תוספת צעירה לתפריט היומי שלנו, כ-10,000 שנה בלבד, מאז החלה ההתיישבות החקלאית, ולכן הוא מזון 'לא טבעי' וקשה לעיכול", אומרת מנהלת המחלקה לתזונה קלינית במרכז הרפואי רמב"ם, ד"ר גילה רוזן. "אבל גם חיטה, שעורה ושיפון הם תוצאה של ההתיישבות החקלאית, הם הרבה יותר בעייתיים לעיכול ואצל חלק מהאוכלוסייה אף גורמים לתחלואה קשה כמו צליאק. מנגד, היקף הרגישות האלרגית לחלב נמוך מאוד".

עד כמה חשובה לנו צריכת סידן?

"מחקרים רבים הראו שצריכה נאותה של סידן יכולה למנוע מחלות עצם כגון אוסטיאופורוזיס, מחלות כרוניות כמו יתר לחץ דם וכנראה גם סוגי סרטן, בעיקר המעי הגס".

רוזן מוסיפה כי קשה להגיע להמלצות צריכת הסידן היומית בלי מוצרי חלב, ולדבריה ספיגת הסידן ממזונות אחרים אינה טובה תמיד, ומקורות אחרים - כמו סרדינים, פירות מיובשים או כרוב - אינם מתאימים לילדים. בחלב יש גם רכיבים תזונתיים התורמים לגדילה ולבריאות, היא מוסיפה: "מחקרים הראו שלסידן ולחומצת השומן CLA מהחלב יש השפעה חיובית על שימור מאסת גוף רזה והפחתת השמנה".



הרפת של אפיקים, הדור הקודם. כיום משמשת בעיקר לניסויים


הרפת. מתוך הקש, הבוץ והחופש התפרצה היצירתיות של אלי פלס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו