בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מת אל שווימר, מר התעשייה האווירית וממייסדי חיה"א

לאחר שהבריח לישראל מטוסי קרב נשללה אזרחותו בארה"ב. ב-2006 זכה בפרס ישראל

תגובות

אדולף (אל) שווימר, הנחשב למר התעשייה אווירית, מת בליל שבת בבית החולים שיבא בתל השומר, ביום הולדתו ה-94. שווימר הקים את התעשייה האווירית והיה המנכ"ל הראשון שלה.

ב-1951 שכנע אותו ראש הממשלה דוד בן גוריון בצורך הלאומי של ישראל להקים מפעל לשיפוץ מטוסים. שווימר פירק את החברה שהקים בקליפורניה ועלה לישראל כדי להקים מפעל לתחזוקת מטוסים. הוא מונה ב-1953 למנכ"ל הראשון של התעשייה האווירית ואת התפקיד מילא 24 שנים, עד 1977. אז נאלץ להתפטר על רקע מחלוקת עם שר הביטחון דאז, עזר ויצמן, בעקבות המהפך הפוליטי ועליית הליכוד לשלטון.

שווימר נולד בניו יורק ב-1917 והיה מהנדס טיס בחברות תעופה אמריקאיות ובכלל זה TWA. הוא שירת במלחמת העולם השנייה בחיל האוויר האמריקאי ולאחריה, בעת שהועסק בחברת תעופה אמריקאית, פנו אליו בחשאי נציגי ההגנה בניו יורק בראשות טדי קולק. הם ביקשו את עזרתו בהגנת היישוב בעקבות החלטת החלוקה של האו"ם בנובמבר 1947 להקים שתי מדינות - יהודית וערבית - בארץ ישראל.

שווימר נענה לבקשה וסייע להבריח מטוסי תובלה והפצצה, כולל 17-B (המבצר המעופף) מארה"ב דרך צ'כוסלובקיה לישראל, לרשות חיל האוויר. בעצירת הביניים בצ'כוסלובקיה העמיסו המטוסים המוברחים נשק שהיה מיועד לצה"ל. להברחת המטוסים מארה"ב נרקם סיפור כיסוי יצירתי, כאילו הם מיועדים להשתתף בסרט. לשם כך הקים אל שווימר חברת סרטים הוליוודית פיקטיבית. המטוסים המוברחים היו מעודפי הצבא האמריקאי או גרוטאות שהורכבו והוכשרו לטיסה. פעילותו זו נחשפה על ידי האף-בי-איי והוא הועמד לדין ב-1950 בארה"ב. הוא הורשע וזכויותיו, כולל אזרחותו האמריקאית, נשללו ממנו. רק כעבור כ-50 שנה, בעקבות פניות לבית הלבן, נענה הנשיא ביל קלינטון, עם סיום כהונתו ב-2001, והעניק לשווימר חנינה שהחזירה לו את הזכויות.

שווימר עלה לישראל והצטרף לחיל האוויר. אחר כך הקים את התעשייה האווירית, שהפכה בניהולו לגדולה והמובילה מבין התעשיות הביטחוניות בישראל והיתה כלי מרכזי בחימושו של צה"ל במערכות נשק מתקדמות. לאחר מלחמת ששת הימים הוא היה מעורב במבצע הריגול שאיפשר לישראל להשיג את התוכניות והשרטוטים של מטוס המיראז' הצרפתי לאחר שממשלת צרפת של הנשיא דה גול הטילה אמברגו נשק על ישראל וסירבה לכבד את החוזה ולהעביר לידיה את מטוסי המיראז' שהוזמנו קודם למלחמה. התוכניות הושגו באמצעות מהנדס בחברה השווייצית שהיתה קשורה למפעלי מרסל דאסו בצרפת. על יסוד תוכניות אלה בנתה התעשייה האווירת את מטוס הנשר ואחר כך את מטוס הכפיר.

שווימר היה ידוע כמנכ"ל קפדן שלא נרתע מעימותים עם הממונים עליו, בהם שרי הביטחון משה דיין ועזר ויצמן. לאחר שפרש מתפקידו כמנכ"ל מינה אותו פרס באמצע שנות ה-80, כשהיה ראש ממשלה, ליועץ מיוחד ללא תשלום. במקביל ניסה שווימר להשתלב בעולם העסקים, אך לא הצליח בו. כמה מהמיזמים שבהם היה מעורב, נכשלו.

הוא הסתבך גם במה שמכונה פרשת אירנגייט - מכירת נשק ישראלי מתוצרת אמריקאית ולבקשת גורמים בממשל האמריקאי למשטר הפונדמנטליסטי באיראן בתמורה להתערבות המשטר בשחרור בני ערובה אמריקאים ומערביים. אל שווימר היה שותף בקנוניה זו יחד עם איש העסקים יעקב נמרודי ובידיעת מנכ"ל משרד החוץ, דוד קמחי. שווימר היה האחראי על חכירת המטוסים והובלת הנשק, אך בכמה מקרים, עקב תקלות וליקויים, המטוסים נתקעו בדרך ועוררו את זעמם של האיראנים. שווימר, שהיה ממייסדי סביון, התגורר בשנים האחרונות בתל אביב ובאחרונה התערערה בריאותו.

ב-2006 זכה בפרס ישראל על מפעל חיים ותרומה לחברה ולמדינה. בנימוקי השופטים נאמר: "אל שווימר הקדיש את חייו למפעל הציוני, לישראל ולתעשייה האווירית. בזכותו מדינת ישראל חברה במועדון האקסקלוסיבי של מדינות המייצרות מטוסים אזרחיים וצבאיים ומטוסים ללא טייסים ופעילה בתחום החלל, בשיגור לוויינים ובייצור ספינות לחיל הים".

מפקד חיל האוויר לשעבר, האלוף (מיל') עמוס לפידות, הכיר את אל שווימר מקרוב. "כמפקד חיל האוויר", סיפר לפידות ל"הארץ", "פתאום קיבלתי ממנו טלפון. שאלתי אותו, 'מה מביא אותך אליי?' 'תשמע', הוא עונה לי, 'טייס שהיה מתנדב במח"ל בזמן מלחמת השחרור (טייסים שהתנדבו מחו"ל לשרת בחיל האוויר הישראלי שהוקם אז) מת. הוא גר בלוס אנג'לס. בצוואתו ביקש שישרפו את גופתו ואת אפרו ייקחו לארץ ישראל ויפזרו במטוס של חיל האוויר הישראלי. רעיון יפה. אני את האדם לא הכרתי, במלחמת השחרור הייתי ילד. עניתי לו: 'אל שווימר, אני אבדוק ואתן לך תשובה'. קראתי בשקט אליי את הרב הראשי של חיל האוויר דאז וסיפרתי לו את העניין. ביקשתי ממנו שיבדוק אם אנו יכולים מבחינה דתית למלא את הבקשה.

"הוא הלך וחזר אליי. תשמע, הוא עונה לי, לא אמרת לי אם הוא יהודי או לא. צריך לשאול שוב; כי אם במקרה הוא יהודי אי אפשר לעשות את זה, מפני שאם ישמעו הדתיים שפיזרו אפר מעל גוש דן, הרבנות תקבע שכל גוש דן הוא בית קברות ואסור יהיה לכהנים, למשל, להיכנס לכל האזור; אם הוא היה גוי - אין בעיה. אנו יכולים לעשות זאת. בדקנו ובאמת הוא היה גוי ואמנם אחרי חודשיים-שלושה הופיע אלמנתו של אותו טייס מתנדב עם צנצנת האפר. עשינו טקס בשדה התעופה דב בתל אביב, עלינו לאוויר ופיזרנו את אפרו".

לסיכום אמר לפידות: "שווימר היה ציוני ברמ"ח אבריו, שיכול היה לבוא למקום כמו ישראל בשנות ה-50 ומכלום להקים את התעשייה האווירית. היה לו חזון אדיר שהפך לאחת מהתעשיות התעופתיות המובילות בעולם. מבחינת יצירתיות, היוזמה, התקדמות וההתגברות על בעיות, לא רק טכנולוגיות אלא גם בעיות לאומיות, הוא הרים את הכפפה".

נשיא המדינה שמעון פרס פרסם אמש הודעת הספד על שווימר. בהודעתו אמר פרס כי "אל שווימר היה איש ואגדה, הוא תרם תרומה מכרעת לביטחונה של מדינת ישראל ולעליונותה האווירית".

שווימר הניח אחריו את אשתו רינה, בנו דני, בתו דפנה ונכדים. הלווייתו תתקיים מחר.



אל שווימר מארח את ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון בתעשייה האווירית


אל שווימר בביתו ב-2008. "היה ציוני בכל רמ"ח איבריו"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו