בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מצב משפחתי | משפחת וואנה

תל אביב

תגובות

משפחת וואנה בביתה בתל אביב. מימין: תומס, סוזי, הילארי, אדיסון ולווינה

* משתתפים: אדיסון (36), סוזי (32), תומס (12), לווינה (10) והילארי (בן 7).

* הבית: דירה בבניין אפור, קלוף-טיח, ליד התחנה המרכזית החדשה. מתנשפים לקומה שלישית.

* נכנסים: המבוא מצופה עץ משוח בלכה כהה, משמאל מטבח מסודר עם מיקרו, טוסטר, שני מקררים וכלים שטופים תלויים לייבוש, בהמשך שני חדרים ומרפסת.

* שני חדרים: בקטן גרים ההורים (עם ברדלס על כיסוי המיטה, לפטופ ושולחן קוסמטיקה עשיר), בגדול פרגוד שמחלק את החלל לשניים. מהעבר האחד - סלון עם 2 ספות, טלוויזיה, ארון זכוכית לסרוויסים, שידה עם פרחים עמידים ותמונת ישו על הקיר. מהעבר השני - מתחם הילדים.

* מתחם הילדים: מעבר לפרגוד שלוש מיטות עם מצעים צבעוניים, נוגעות זו בזו.

* בין ערביים: בחלון הומים אוטובוסים, במרפסת מצטופפים 3 זוגות אופניים, אל השולחן מוגשות עוגיות שושנים לצד מיץ תות-בננה. מתכבדים.

* נדל"ן: גרים בשכירות, משלמים 3,000 שקל בחודש, מקבלים 56 מ"ר, נכנסו באוגוסט שנה שעברה, לפני כן גרו שנה בזכרון יעקב.

* זכרון יעקב: "היתה הוראה", אדיסון, "שפליטים לא יגורו בין חדרה לגדרה". את פתרון המגורים מעברו הצפוני של התחום האסור אירגנה עבורם שרון.

* שרון: לבנה, 32, עורכת לשונית, 3 שנים וחצי מתנדבת ב"אסף" - ארגון סיוע לפליטים.

* פרנסות ועיסוקים: אדיסון פועל ניקיון במסעדה על חוף ימה של הרצליה. "מנקה הכל", אומר, "כלים, רצפה, קירות". עובד 6 ימים בשבוע ("שבת חופשי"), מתחיל ב-8, גומר ב-5, נוסע בקו 501 ("מחזירים נסיעות"), צהריים אוכל במסעדה, מרוויח 5,000-5,500 שקל בחודש, לפעמים עושה שעות נוספות, מרוצה. בעבר, בסודן, היה מורה בבית ספר יסודי, אבל לא נראה לו שיחזור ללמד. דרום-סודן, שתקבל עצמאות ביולי, אימצה את האנגלית כשפתה הרשמית ואין הוא שולט בה, לפחות לא ברמת הוראה. המשפחה מדברת ערבית, הילדים כבר שולטים בעברית.

* עיסוקי סוזי: עובדת 4 ימים בשבוע כחדרנית במלון בצפון תל אביב, נוסעת בקו 4, מתחילה ב-7, מסיימת ב-3 וחצי, מרוויחה 20.7 שקל לשעה, מרוצה מהיחס, מחפשת עבודה נוספת.

* הילדים: שלושתם לומדים בבית ספר ברמת אביב ג' במסגרת מדיניות פיזור ילדי הפליטים ברחבי העיר. נוסעים וחוזרים בהסעות של העירייה, לתומס, תלמיד כיתה ו', יש חברים בכיתה ובעיות בספרות. אחר-הצהריים הוא משחק כדורגל בקבוצת הילדים של מכבי תל אביב ("מגן שמאלי"). בשנה הבאה ילמד בחטיבת הביניים של ביאליק רוגוזין, הקרוב לביתם.

* לווינה: תלמידת כיתה ד', אוהבת אנגלית ועברית, למורה שלה קוראים גילה, לחברה הכי טובה שלה קוראים שלי ואחר-הצהריים היא משתתפת בחוג מלאכת-יד במרכז הקהילתי לוינסקי עם מדריכים מתנדבים.

* הילארי: תלמיד כיתה א', לחבר הכי טוב שלו בכיתה קוראים יובי, לחבר הכי טוב שלו בשכונה קוראים חסן, לאחרונה החליט שיהיה רופא אחרי שבילה לילה באיכילוב ("חבר דחף אותי בכנסייה ופתח לי את הראש").

* קורות אדיסון: יליד 76', ג'ובה, בירת דרום-סודן, בן למשפחה נוצרית המשתייכת לשבט ה"באריה". אביו, חייל בצבא הממשלה, מת ב-2002, ילדותו עברה בחרטום הבירה, שם למד יסודי, תיכון, 4 שנות אוניברסיטה ועשה גם תואר בהוראה. בהיותו בן 19 פגש את סוזי.

* סוזי: ילידת 77', ג'ובה, אחות לשישה אחים ואחיות, שניים מאחיה נהרגו במלחמות, אביה, החקלאי, מת ממחלה. סיימה בית ספר יסודי, בתיכון לא למדה.

* הפגישה: אדיסון ראה את סוזי לראשונה כשהיתה בת 16. זה היה בעת ביקור האפיפיור בדרום-סודן ב-93'. שנתיים מאוחר יותר הבחין בה שוב מחוללת בטקס מסורתי של השבט, שבו שתו ורקדו כל הלילה לקצב תופים ("כנראה בכריסמס"). באותו מעמד התאהב ולמחרת יצא לביתה שבאומדורמן והציע לה נישואים. סוזי האזינה, ביקשה לחשוב על ההצעה ומקץ כמה ימים הסכימה. בטרם התחתנו יצאו שנתיים, ראו סרטים הודיים ("עם אמיטב בצ'אן הסופר-סטאר"), אדיסון שילם למשפחתה מוהר בשווי 10 פרות והיתה חתונה.

* החתונה: 97', "עם המון אנשים, כולם הביאו קש מאני" (בערך 10,000 ג'נה - 150 שקל לאורח). לירח דבש לא יצאו, כל ילדיהם נולדו בחרטום ("עם אפידורל"), כולל פיטייה הקטן, שלא שרד את המסע לישראל.

* המסע לישראל: את סודן עזבו ב-2004 אחרי שאדיסון נחשד בשיתוף פעולה עם מורדי הדרום, נכלא בכלא ג'ננה (במערב המדינה) ועונה 3 חודשים. כששוחרר לקח את המשפחה, עלה על ספינה ויצא על הנילוס לאסואן שבמצרים. 4 שנים גרו בקהיר עד "התקרית בגן מוסטפה מוחמד", שבה נהרגו לדברי אדיסון 200 סודנים על ידי מצרים. או-אז החליט להגר לאוסטרליה, אבל תעודת הפליט שקיבל מהאו"ם לא סייעה בידו. בקשותיו בשגרירות נדחו וב-2008, כשהמצב החמיר, ביקש מסוזי שתחליט - סודן או ישראל ("למרות ששמעתי שנהרגים שם בגבול"). סוזי אמרה שלסודן היא לא חוזרת והמסע לסיני החל.

* סיני: אדיסון יצר קשר עם בדואים, הללו אמרו שיש צורך לפצל את המשפחה, אדיסון תומס והילארי יצאו ראשונים, סוזי, לווינה ופיטייה (בן השנתיים) נותרו מאחור, ממתינים לתורם. דרכם של היוצאים החלה במשאית חול שנסעה לכיוון אל-עריש, אחרי 8 ימים הגיעו להרים והלכו יממה ברגל עם פליטים מאריתריאה. הבדואים שהובילו אותם התחמקו מפטרול מצרי וכשהגיעו לגבול השעה היתה 3 לפנות בוקר. מישהו הרים את הגדר ו"זהו", אומר אדיסון, "היינו בישראל". אחרי חצי שעה הגיעו חיילים ישראלים ("גם הרבה חיילות") ואמרו - אל תפחדו.

* ישראל: את הילדים, מספר אדיסון, העלו ראשונים לרכב ("בגלל שהיה קר"), אחרי זה לקחו אותו ואת האריתריאים "וכולנו נפגשו במחנה". לדבריו, הופתע מהיחס ("נתנו לנו שוקולד"). אחרי יומיים נלקחו כולם לבאר שבע, שם אמרו להם - לכו. אדיסון והבנים תפסו מונית לתל אביב ובסיוע סודני ותיק מצאו דירה. אחרי 7 חודשים הצליח אדיסון לחסוך כסף כדי לחלץ גם את סוזי ולווינה.

* מסעות סוזי ולווינה: היציאה הראשונה שלהן הסתבכה, הבדואים תעו בדרך "ואז", מספר אדיסון ביבושת, "פיטייה מת מצמא". בהמשך, חיילים מצרים עצרו אותם, סוזי ולווינה הועברו לכלא מצרי ואחרי שסוכלה כוונה לגרשן לסודן ("בעזרת הצלב האדום"), השתיים יצאו למסע שני והגיעו אחרי תלאות רבות לגבול. "הבדואים סחטו אותנו", אדיסון, "אמרו אם לא תשלם עוד 3,000 דולר נשחט את אשתך והילדה". עם חציית הגדר נעצרו סוזי ולווינה על ידי חיילים ישראלים ונלקחו לכלא קציעות.

* קציעות: 3 חודשים שהו שם כשאדיסון מבקר אותן מדי שבועיים. יום אחד סוזי התקשרה ואמרה - "אני בבאר שבע, בוא לקחת אותי". מאז הם בארץ עם ויזה מתחדשת כל 3 חודשים, בלי רישיון עבודה ובלי זכויות סוציאליות. אומרים שמתקן הכליאה שנבנה בימים אלה בדרום, מיועד להם. אדיסון: "הישראלים אנשים טובים, אם אני משווה למצרים, זה דבר אחר לגמרי". מה שמשגע אותו זה חוסר הוודאות. אדיסון: "אם אני אקבל אזרחות ישראלית, אני אשלח את הילדים לצבא כמו כל הישראלים".

* סדר יום: אדיסון וסוזי קמים ב-6. אדיסון מתפלל ומכין תה, סוזי מתרחצת ומכינה פיתות לילדים לבית הספר (עם סלמי או שוקולד). הילדים קמים ב-6 וחצי ועל ארוחת בוקר מדלגים. סוזי יוצאת ראשונה, אדיסון והילדים אחריה (ב-7). * צהריים: אדיסון אוכל במסעדה שלו, סוזי אוכלת במלון שלה, הילדים מחממים לעצמם "אוכל ישראלי" (שניצל, קציצות, מקרוני) בבית. בערב יאכלו רק חלבי ואחר כך אדיסון יצפה בבי-בי-סי, או בערוץ הסרטים המצרי. סוזי מעדיפה סרטים הודיים. עד 11 הולכים לישון ולפני כן מדברים קצת בסקייפ, אבל רק עם חברים בישראל. עם חברים בסודן לא מעזים ("זה מסוכן בשבילם").

* נטל הבית: בעיקר סוזי. בשבת, אם הוא לא הולך לכנסייה, אדיסון ("לפעמים") עוזר.

* חלומות: "יום אחד, כשהארץ שלנו תהיה טובה, נחזור אליה", אדיסון, "ואם לא, אני רוצה לקבל רישיון להישאר כאן". סוזי: "רק שהממשלה תיתן לנו להישאר. אנחנו לא יודעים מה יהיה מחר". אדיסון חולם גם על רכב ("אבל הסודנים לא נוהגים בארץ, אולי רק בשבת, כי אין הרבה שוטרים").

* שלום: "אני מתפלל שיהיה שלום בין ישראל לפלסטינים".

* געגוע: "לארץ שלי", אדיסון. "למשפחה שלי", סוזי.

* האושר (בסולם מ-1 עד 10): אדיסון - 5, סוזי - 3, תומס - 5, לווינה - 8, הילארי - 10.

משפחות המעוניינות להשתתף במדור מוזמנות להתקשר: 5624687-03, אי-מייל: avner@haaretz.co.il, רוצים להשתתף במדור? עכשיו אפשר בפייסבוק. www.facebook.com / haaretzonline



חדר הילדים. פרגוד חוצץ



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו