בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האלף הבא | פזמון חוזר

אם חשבתם שאחרי עשר עונות, לאמריקאים יימאס מ"אמריקן איידול", אז לא. להפך. הם רוצים עוד מאותו דבר בערך. דפנה לוסטיג אנפלאגד

תגובות

קשה היה להאמין שאחרי עשר עונות של "אמריקן איידול", תגיע למסך תוכנית כישרונות חדשה שתצליח להתסיס את הטלוויזיה האמריקאית. אם עוד נותר שמץ של תקווה כזו אצל מישהו, הרי שמרב הציפיות להחייאת הז'אנר הונחו על כתפיו של סיימון קאוול, השופט המיתולוגי של "אמריקן איידול", ומי שנחשב, עבור תוכניות מסוג זה, לנביא, פרופסור ומשיח.

קאוול מתכנן כבר למעלה משנה את השקת המותג הבריטי שלו, "אקס פקטור", בארצות הברית בסתיו הקרוב. אחרי ששודרה במשך שבע עונות באנגליה וזכתה להצלחה אדירה, גם ברייטינג וגם במצעדים, קאוול מאמין שיש מקום לתוכנית כישרונות נוספת בארצות הברית. בניגוד אליו, בתחילת עונת הטלוויזיה הנוכחית עמדה באוויר התחושה שבכל מה שקשור לתחרויות שירה על המסך הקטן, זוהי תחילתה של השקיעה. ההיסטוריה האיידולית כבר נכתבה, ויהיה קשה מאוד לשחזר אותה.

אלא שהקהל, כהרגלו, חשב אחרת לגמרי, וריסק את ההנחה הזאת עם השלטים. בעונתה הנוכחית, נטולת הקאוול, גייסה "אמריקן איידול" את המוזיקאים ג'ניפר לופז וסטיבן טיילר אל שורותיה כשופטים, ועשתה הכל כדי לרענן את הפורמט ולהשיב אליה את הבאזז. וזה עבד: התוכנית, שסיימה לפני כשבועיים עונה מוצלחת, נהנתה מ-25 מיליון צופים בממוצע כל שבוע. בערב הגמר נספרו שם מעל ל-100 מיליון הצבעות. גם הרייטינג של הגמר היה טוב יותר משהיה לה בעונתה האחרונה עם קאוול.

בואו נתפייס

אלא ש"איידול", סוסה זקנה בת עשר עונות, לא היתה יכולה לעשות מהפך כזה לבדה. "The Voice", הפורמט החדש שהציגה אן-בי-סי לפני כמספר שבועות, אדפטציה אמריקאית לפורמט הולנדי, הגיע בול בזמן כדי לעזור לה לקבור את אחרוני הספקנים ולרומם את ראשוני הזייפנים.

"The Voice", ממש כמו "אמריקן איידול", מציעה פאנל שופטים מרשים, שכולל בין היתר את כריסטינה אגילרה (ברגע הכי פחות מזהיר בקריירה שלה) ונבחרת של זמרים שיכולים, עם הדרכה נכונה, להפוך לזמרי אולפן או כוכבי ברודוויי ראויים. היא נבדלת מ"איידול" בכך שהשופטים אינם רואים את המתמודדים ויושבים, בתחילה, כשגבם מופנה אל הבמה. רק אם מישהו מהם אוהב את השירה שהוא שומע ולוחץ על כפתור ה"אני רוצה אותך" שמולו, מסתובב כיסאו אל הבמה והמתמודד נגלה לעיניו.

מבין השופטים שהסתובבו, בוחר המתמודד אחד שידריך אותו בהמשך התוכנית. אם אף שופט אינו מסתובב - המתמודד מודח. התחרות עצמה מתחילה אחרי שכל שופט הרכיב קבוצה בת שמונה זמרים. גם "אקס פקטור" בנויה על מודל שבו השופטים משמשים כקואצ'רים.

על אף שעל פניו התוכניות הללו נלחמות זו בזו, נוכחותם של כמה פורמטים זהים על המסך אינה מייצרת עבורם בעיית רייטינג. להפך, העניין בהן רק גובר. המלחמות הן על הפרטים הקטנים; השגת שופטים טובים, למשל, היא עסק מורכב שבו רשמה "הקול" ניצחון ראשון על פני "אקס פקטור" האמריקאית. סי-לו גרין, זמר סול זוכה גראמי ומפוצץ בכישרון וחן, לא נענה לחיזוריו של קאוול, שרצה אותו כשופט בשורותיו, ובחר להצטרף אל אגילרה ו"הקול" במקום.

"נראה היה לי שתוכנית כמו 'אקס פקטור' ו'אמריקן איידול' מיצו את עצמן", הסביר גרין את בחירתו, והוסיף כי בחר בתוכנית ה"פרודוקטיבית ופרו-אקטיבית" מבין השתיים שהוצעו לו. כשגרין משתמש בתואר "פרו-אקטיבית" הוא מתייחס לכך שב"הקול", רק מתמודדים עם כישרון מוכח ניצבים בפני השופטים; אלמנט הלוזרים האומללים שמקרקרים באודישן כמו קרפדות והופכים לבדיחה מול כל האומה נעדר ממנה, ובהפגנתיות.

בכך מזהה גרין גורם חשוב בהצלחה של "הקול", ששני שופטיה הנוספים הם כוכב הקאנטרי בלייק שלטון ואדם לווין, סמל סקס ומנהיג להקת הרוק-פופ "מארון 5". ההצלחה הזאת מושתתת במידה רבה על העובדה ש"הקול" היא תוכנית מפויסת וחיובית, כזו שמתאימה כמו כפפה לתקופה הנעימה והחייכנית יותר שחווה אמריקה כעת. פרידתו של קאוול מ"אמריקן איידול" סימנה גם את פרידתם של האמריקאים מטרנד ההשפלות בפריים-טיים. יותר מכך - ב"הקול" מוטלת על השופטים חובת הוכחה שאינה נופלת מזו של המתמודדים; התחרות בין השופטים, מעושה ככל שתהיה, הופכת אותם לנגישים יותר. תמו ימיו של השופט כסמכות מרוחקת ותכליתית. השופט החדש צריך לעשות משהו עבור הצופה: להצחיק, להתלבש ממש יפה, להתחיל עם המתמודדות. הוא לא יכול סתם לשבת שם ולרטון. שיהיה שופט "פרו-אקטיבי".

לופז הנחמדה

גם ב"אמריקן איידול" אימצו השנה את הגישה הנחמדה. ג'ניפר לופז, שבעברה צברה מוניטין של דיווה מהגיהנום, עושה כמיטב יכולתה לשנות את תדמיתה ומפזרת ביקורות נלהבות ללא שליטה, גם לביצועים שאינם מצדיקים אותן. היא וטיילר נקטלו בעיתונות האמריקאית מדי שבוע על מאמציהם להקסים ולשבות את לב הקהל בכל מחיר, אבל הציבור אכל את זה בלי מלח.

אחרי שנים של כישלונות מתמשכים, "איידול" הצליחה להחזיר את לופז למרכז השואוביז האמריקאי, ובזכותה חוותה לופז רנסנס בקריירה שלה. אחרי שנבחרה על ידי המגזין "פיפל" לאשה היפה בעולם לשנה זו - תואר ראוי בהחלט - היא ממשיכה לדהור על הפלטפורמה שהחזירה אותה לפסגה, והפרויקט הבא שלה יהיה מסע לגילוי כישרונות בדרום אמריקה, שאותו תנהל ביחד עם בעלה, הזמר הלטיני המצליח מארק אנתוני.

כשנשאלה לופז אם היא מתכוונת לייצר עוד גרסה ספרדית של "איידול", היא הבטיחה שתוכניתה תהיה מסע אמיתי לאיתור כישרונות חבויים ונשבעה כי לא תכלול שיפוט וקטילות. המסר ברור: בעוד ש"אמריקן איידול" היא עדיין המלכה האם, התוכניות החדשות שקמו תחתיה הן לגמרי וויליאם וקייט. תוכניות נחמדות לאנשים נחמדים, תכנים חיוביים לאומה חיובית.

קשה לדעת איך ישתלב קאוול, מלך העלבונות, ברוח החדשה והמחויכת הזאת. באופן מסורתי, הוא לא משחק במגרש הנחמדות וההקסמה, ובצדק. לזכותו ייאמר שבתחום הקטילות, אין שני לו. על אף שבמהלך הקריירה ישב לצד שמות גדולים בהרבה ממנו - פאולה עבדול, שרון אוסבורן, ואלן דג'נרס למשל - כשופט היה קאוול תמיד המלך הבלתי-מעורער בשולחן. יכולתו המופלאה לנסח בבוטות וביובש את המשפטים המעליבים ביותר, בשילוב עם הזרות שלו והמבטא הבריטי, הפכה אותו למונוסודיום גלוטומט של תוכניות השירה: למרות שזה לא בריא לצרוך אותו, כולם רק רוצים עוד.

מבין השופטים החדשים בסביבה, אף אחד לא באמת מצליח למלא את מקומו. בנימה מקומית, היחיד שמתקרב לכך הוא דווקא יאיר ניצני נטול המורא, שמפגין מקצועיות בתפקידו כשופט בעונה הנוכחית של "כוכב נולד".

הרכבת צוות השופטים החדש של "אקס פקטור" היתה מלאכה מרגיזה, שבוודאי חרשה כמה קמטים חדשים בפניו הבוטוקסיות של קאוול. הוא הסתבך כשהימר ובחר בכוכבת הפופ ושופטת "אקס פקטור" הבריטית, שריל קול, כשופטת בגרסה האמריקאית. הבוסים בפוקס הגיבו רע למבטא הכבד שלה (שמקורו בצפון-מזרח אנגליה) ובנוסף, סברו שהיא לא יפה מספיק עבור הטלוויזיה האמריקאית. היא נזרקה בבושת פנים לאחר תקופה קצרה. ניקול שרזינגר, כוכבת פופ שחורה ויפהפייה שנבחרה בתחילה להנחות את התוכנית, החליפה אותה והיא תשפוט לצדם של קאוול, פאולה עבדול הוותיקה ואנטוניו "אל-איי" ריד, אחד ממפיקי המוזיקה הגדולים ביותר בארצות הברית.

על פניו, גם הצוות החדש לא נראה חזק מספיק בשביל להתחרות במגה-סטארים שמציעות התוכניות האחרות. מצד שני, קאוול מקצוען פי כמה מכל העושים במלאכה וייתכן שנוכחותה של שרזינגר, בשילוב עם הייבוא האחר של קאוול, מנחה הטלוויזיה הוולשי סטיב ג'ונס, שניהם אנשים יפים ביותר, תזרים לכל העסק אפיל חדש, צעיר וסקסי, שבהחלט חסר בפורמטים הקיימים.

"כשהכוכב שלך הולך, אתה צריך להמציא מחדש את התוכנית שלך", אמר לאחרונה ל"ניו יורק טיימס" מייק דארנל, נשיא ברשת פוקס שמשדרת את "אמריקן איידול" ותשדר החל מספטמבר את "אקס פקטור". אבל, הוא המשיך, "בסופו של דבר התוכניות האלה הן כמו הסופרבול וטקס האוסקר - כן, יש להן עונות פחות מצליחות, אבל אנשים רוצים להמשיך לאהוב אותן. אם רק תיתן להם משהו לאהוב, הם יחזרו אליך". מה שאומר שגם אם אתם לא מתגעגעים לסיימון קאוול עכשיו, כשהוא יחזור לא תאמינו עד כמה הוא חסר לכם.*



סיימון קאוול


כריסטינה אגילרה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו