בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיעור היסטוריה | לא שחור-לבן

על אילו מעשים מצטערים הפקידים הבריטים של סוף תקופת המנדט?

תגובות

לא רחוק מהעיר וילאך בדרום אוסטריה הוקם אחרי מלחמת העולם השנייה מחנה לכ-200 פליטים יהודים, ניצולי השואה מפולין. בראשית 1946 ביקר במחנה המדינאי הבריטי, איש הלייבור, ריצ'רד קרוסמן; הוא בא כחבר בוועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לבדיקת בעיות היהודים באירופה ובארץ ישראל.

המחנה נוהל כמתקן מעצר; חיילים בריטים אסרו על הפליטים לצאת, שמא ינסו להגיע לארץ ישראל. קרוסמן שוחח עם "שוטר המחנה", נער כבן 16 שנבחר לתפקיד על ידי הפליטים עצמם. שש משנות חייו עברו עליו במחנות ריכוז. קרוסמן שאל אותו אם יש לו קרובים באמריקה; הנער השיב שאמו נמצאת שם. קרוסמן שאל אם הוא כותב לה, והנער הגיב בזעם. הוא ניתק אתה כל קשר, אמר: "היא בגדה בייעודו של עמי". קרוסמן שאל למה כוונתו. "היא ברחה לאמריקה", השיב הנער, "בחברתו של גוי. ייעודו של עמי הוא לשלוט בארץ ישראל". קרוסמן שאל כיצד הוא יודע מה הייעוד של עמו והנער השיב: "כך כתוב בהצהרת בלפור".

הסיפור הזה מופיע בספר שכתב קרוסמן בקיץ 1946; שנים רבות לאחר מכן חזר עליו בשיחה עם ההיסטוריון הבריטי מרטין גילברט. השבוע כלל גילברט את הסיפור בהרצאה על קץ המנדט שנשא באוניברסיטת תל אביב. גילברט, בן 75, חיבר יותר מ-80 ספרים, מה שעושה אותו לאחד ההיסטוריונים הפוריים בהיסטוריה; הוא חיבר את הביוגרפיה המקיפה ביותר על וינסטון צ'רצ'יל וכמה ספרים חשובים אחרים. הוא וקרוסמן נפגשו בגנזך ויצמן ברחובות, סיפר גילברט, וציטט מפיו סיפור נוסף: באחד ממחנות העקורים ראו שניים מחברי הוועדה האנגלו-אמריקאית יהודי מפולין קורע לגזרים תעודה שהבטיחה לו זכות להגר לאמריקה. הוא חושש שהשואה עלולה לחזור על עצמה גם שם, אמר.

קרוסמן השתכנע שרוב היושבים במחנות העקורים מעוניינים להתיישב בארץ ישראל, אך גם שאל את עצמו מה היו מחליטים אילו ניתן להם לבחור בין ארץ ישראל לארצות הברית. ארה"ב לא הציעה להם לבוא: העקורים נדרשו לבחור בין ארץ ישראל לשיבה לארצות מוצאם, בהן פולין, שהיתה בינתיים למדינה קומוניסטית ואנטישמית. מטבע הדברים העדיפו את ארץ ישראל. השאלה שקרוסמן הציג לעצמו נותרה פתוחה; גילברט לא הזכיר אותה.

זו היתה הרצאה נאה, ערוכה בסדר כרונולוגי. בעימות בין ארצו לבין הציונות - גילברט מתייצב לצד הציונים. אין זה סיפור בשחור-לבן, הקפיד להגיד, וציטט אי-אלה פקידים בריטים שגילו אהדה לחלופה הציונית, ובהם שגריר בריטניה בפולין. אך רוב המובאות שלו שיקפו עוינות גדולה לציונות, וגם לניצולי מחנות הריכוז. אלה מהם שנקלעו לאזורי הכיבוש הבריטיים בגרמניה ובאוסטריה הושמו במחנות הסגר. מנות המזון שלהם קוצצו, כמו לא היו קורבנות הנאצים, אלא חיילי אויב שבויים.

שנים רבות אחר כך פגש גילברט את הדיפלומט הבריטי ג'ורג' רנדל, שביקש להתוודות באוזניו: "יש משהו שאני מתחרט עליו", אמר. גילברט זקף את אוזניו: סוף סוף, חשב לעצמו, אך רנדל אמר: "אני מתחרט על כך שלא עשיתי יותר כדי למנוע את הקמתה של מדינת ישראל". גילברט לא אמר שעוינות הפקידים הבריטים שיקפה אנטישמיות: נראה שפשוט העדיפו את הנפט הערבי. בסופו של דבר עזבו הבריטים את הארץ בשל התגברות הטרור העברי. הטרור השתלם אפוא. זו תיאוריה מקובלת; את המרד הערבי שהמאיס את ארץ ישראל על הבריטים כבר בסוף שנות ה-30 לא הזכיר גילברט, כמו לא היה לו חלק בסיפור הזה.

הביקורת שמתח על מדיניות ארצו היתה מרה מאוד. בנימה דומה מדבר בבריטניה ההיסטוריון הישראלי אילן פפה, אבל הוא תוקף שם את מדיניות הציונות. ההבדל בין השניים הוא זה: פפה נחשב בעיני ישראלים רבים לבוגד-שונא-עצמו. סר מרטין קיבל מהמלכה שלו תואר אצולה, ובין הנוכחים השבוע בהרצאתו היה מתיו גולד, שגרירה היהודי הראשון של בריטניה בישראל. *



מחנה עקורים בגרמניה, 1947



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו