בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתברר שהתהפוכות במדינות ערב נוגעות גם לישראל

האמונה שישראל מנותקת מהסביבה ומחוברת רק לאירופה ולאמריקה היתה מאז ומתמיד אשליה

תגובות

המדיניות האזורית של ישראל מסתכמת בהצבת חומות גבוהות: חומות ביטחוניות, חומות כלכליות ויותר מכל חומות תרבותיות, שמפרידות אותנו מהסביבה ומחזקות את האשליה שישראל שייכת למערב ורק בגלל מזלה הרע נתקעה בשכונה קשה של ערבים ומוסלמים. חלומות "המזרח התיכון החדש" של שמעון פרס, שהטיף לשיתוף פעולה אזורי, נגוזו מזמן. את מקומם תפשה גישת "הווילה בג'ונגל" של אהוד ברק ובנימין נתניהו, שרואים את ישראל כמעוז הקדמי של המערב במזרח התיכון.

בנאומו בקונגרס בחודש שעבר ציטט ראש הממשלה את הסופרת האנגלייה ג'ורג' אליוט, ממבשרות הציונות במאה ה-19, שחזתה את מדינת היהודים כ"כוכב בהיר של חופש בתוך ים העריצות במזרח". כך מתאר נתניהו את המציאות האזורית וזה הבסיס למדיניות "השלום הכלכלי" שלו. כשר האוצר בעשור שעבר, נתניהו דיבר על צמיחה כלכלית מאחורי חומות הפרדה, על פי המודל של דרום קוריאה. כראש הממשלה הוא הראה בשנתיים האחרונות שהטריק עובד. ישראל נהנתה משקט ביטחוני ומבום כלכלי, בשעה שהמדינות סביבה שקעו במשבר חברתי ובהסתאבות שלטונית, עד שנקלעו לגל מהפכות.

הפגנות הגדר במג'דל שמס ביום הנכבה בחודש שעבר וביום הנכסה בתחילת השבוע, סדקו את האידיליה והראו לישראלים שהם לא מנותקים ממה שמתרחש מעבר לחומה. מתברר שהתהפוכות במדינות ערב נוגעות גם לנו. 37 שנות השקט ברמת הגולן התערערו בבת אחת, רק מפני שמשטרו של בשאר אסד נאבק על חייו.

רובם המכריע של הישראלים עדיין מבודדים ממהפכות האביב הערבי. מג'דל שמס שוכנת בנקודת קצה, בסיבוב האחרון שלפני העלייה לסקי בחרמון. האירועים שם לא הורגשו בתל אביב ובירושלים, בראשון לציון ובחיפה, שתושביהן מתכננים עכשיו את חופשות הקיץ בחו"ל.

אבל האמונה שישראל מנותקת מהסביבה ומחוברת רק לאירופה ולאמריקה היתה מאז ומתמיד אשליה. לתהפוכות במדינות האזור היתה תמיד השפעה מכרעת על מדיניות החוץ והביטחון של ישראל: המהפכה המצרית ב-1952 הובילה למתקפות המסתננים מעזה ולמבצע קדש. המהפכות בסוריה בשנות ה-60 הובילו למלחמת ששת הימים, ניסיונות הפלת המשטר בירדן ב-1958 וב-1970 קירבו את ישראל למערב ואת מנהיגי ישראל לבית המלוכה ההאשמי.

מלחמת האזרחים הלבנונית שאבה את ישראל פנימה, לכיבוש רב שנים של דרום לבנון. המהפכה האיראנית ב-1979 יצרה אויב מושבע ורב-כוח לישראל. מלחמת איראן-עיראק, ומלחמת המפרץ הראשונה, ניפצו את "החזית המזרחית". קריסת ברית המועצות, משענתם של המשטרים הערביים הרדיקליים, הובילה לוועידת השלום במדריד בשנות ה-90. השינויים הפנימיים בטורקיה גזלו מישראל בעלת ברית חשובה וסיבכו אותה במשבר המשט.

הרשימה הארוכה הזאת מלמדת, שגל המהפכות הנוכחי במדינות ערב ישפיע בשנים הקרובות גם על ישראל, ויכתיב את מדיניות החוץ והביטחון שלה הרבה יותר מכפי שנראה עכשיו. החשש מהמהפכה המצרית כבר הביא את נתניהו להאיץ את בניית גדר הגבול בדרום ולדבר על הגדלת תקציבי הביטחון. המלחמה הפנימית בסוריה מסוכנת במיוחד לישראל, בגלל קרבתה הגיאוגרפית, העוצמה הצבאית הסורית, הקשר לחיזבאללה ולאיראן והסכסוך הפתוח על רמת הגולן. כל הסימנים מראים, שהיא תלך ותחריף ותעמיד בספק את שרידותה של סוריה המאוחדת.

במצב כזה ישראל צריכה להיזהר שלא להישאב לתוך המאבקים הפנימיים במדינות ערב, ולהסתבך שוב במלחמות. בו בזמן עליה לגשש אחר הזדמנויות אסטרטגיות, למשל אם משטר אסד יתחלף בממשלה פרו-מערבית שתתנתק מאיראן ומחיזבאללה. צריך לחפש סדקים בחומה, וגם לחזק את הקשר עם ארצות הברית, שמערך הבריתות שלה באזור התערער והיא זקוקה לישראל יותר מבעבר. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו