בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אזור הדמדומים | שדה קישואים, שדה קרב

"אל תתאמצו לחפש אותנו, אנחנו כבר לא כאן", נכתב על טי-שירט זרוקה בשדה. זה מה שנשאר אחרי פשיטה של מתנחלים על השדות של פרעתה. איכר פלסטיני נפצע בראשו מאבן שהם יידו והחל מדמם. ומי נעצר? האיכר הפצוע ואחיו

תגובות

תמונת שלווה: איכר הולך בשדהו החרוש, מלקט צנונים אדומים שהחלו לבקוע מתוך האדמה. הרחק במרחב פוסע עוד איכר קשיש, עודר את אדמתו בטורייה. האדמה הזאת חרושה להפליא, תלמים, תלמים, מצמיחה בינות לטרשיה גם מלפפונים, קישואים, חמניות, שומשום, חיטה ואבטיחים. הו, האדמה הטובה, גן ירק פורח, מה לנו יפה מזה? מה לנו אידילי מזה?

כשהגענו השבוע לשדות הכפר פרעתה, מדרום-מערב לשכם, ראינו את שני האיכרים הללו ולבנו רחב. דחלילים נטועים באדמה להגן על היבול מפני הציפורים וחזירי הבר, על אחד מהם כאפייה וגם כמה חולצות. כמה כלבים נבחנים שקשורים בשלשלות ברזל בגבולה, אמורים להגן על האדמה מפני מזיקי החקלאות האחרים כאן: המתנחלים מחוות גלעד הסמוכה.

תמונת היפוך: ביום חמישי בשבוע שעבר שוב פשטו מתנחלים על השדות המרהיבים הללו, מאיימים להציתם ועוקרים גידולים במנוסתם. שני האיכרים הללו, שפגשנו בשדותיהם, עוואד טאוויל בן 49, וחוסיין איברהים בן 71, הם ניצולי פשיטות של המתנחלים. טאוויל נפצע במצחו בהתקפה של יום חמישי שעבר, איברהים נפצע בהתקפה דומה לפני כשנה.

עכשיו מלקט טאוויל את צנוניו, צלקת עם תפרים מכסה על עינו הנפוחה והוא נשען על מקל, מתקשה ללכת בגלל הפצע ברגלו. הוא אומר שאת המקל הזה השאירו המתנחלים במנוסתם, עכשיו הוא נעזר בו בהליכתו בשדה, מתגאה בשללו. איברהים החלים, אולי לכן הוא מעז להתקרב יותר אל הבתים של חוות גלעד, שקמה בחלקה על אדמות הכפר.

חבורת איכרים נחה השבוע בצל עצי הזית בפאתי שדה הבעל הזה, בזמן שחבריהם עסקו באיסוף החציר. טאוויל קוטף לנו עלי מרווה להריחם ובעוד אנחנו פוסעים בינות לתלמים, הוא מספר את סיפור הביעותים של הלילה שבין חמישי לשישי שעבר.

הם ישבו, איכרי הכפר, מתחת לסככתם בשעת ערב מוקדמת. הגברים נשארים כאן מדי לילה בשדותיהם עד שעה מאוחרת, כדי להגן עליהם מפני פורעים. לפתע הבחינו בקבוצת מתנחלים יורדת מהרכס שמאחוריו מסתתרת חוות גלעד, ומתקדמת לכיוון השדות.

טאוויל אומר שארבעה מתנחלים ניסו להצית אש בקצה השדות, בתקווה שתתפשט. האדמה החרוכה על הגבעה מעידה שאכן היתה שם אש, אבל למרבה המזל היא לא התפשטה לשדות. האיכרים מיהרו לטלפן לכפר להזעיק עזרה, וכ-20 מתושביו באו מיד. החל קרב האבנים הרגיל: תושבי הכפר מיידים אבנים בפולשים אל שדותיהם, המתנחלים מיידים אבנים אל האיכרים. האיכרים הזעיקו את הצבא, שבא במהירות. החיילים יידו רימוני עשן ורימוני הלם.

אחד המתנחלים יידה אבן בראשו של טאוויל מטווח קצר, בעוד אחד החיילים, אומר טאוויל, עומד מנגד. מצחו של טאוויל נשטף בדם והוא נפל. "אני מפחד מהם", הוא אומר עכשיו בעברית שלמד בשנים הארוכות של עבודה בשיפוצים בסביון ובקרית אונו. כשניסה להימלט, עצר בעדו אחד החיילים ואז יידה מתנחל עוד אבן, שפגעה ברגלו. שני חיילים עצרו אותו, קשרו את ידיו וכיסו את עיניו בפלנלית. הם עשו זאת גם לאחיו, עדנאן. שום מתנחל, אין צורך לומר, לא נעצר. כרגיל.

אחרי זמן מה נלקחו שני האחים הכפותים, האחד מהם מדמם, לבסיס צה"ל בחווארה, שם הושבו על הרצפה למשך שעות. טאוויל טוען שהחיילים בעטו בו ברגליהם, קיללו אותו והשפילו אותו. מדי פעם השמיעו יללות חתול ונביחות כלב להפחידו. חייל אחד חבש את מצחו, אבל הדם ניגר. הוא ביקש שישחררו את הלפיתה החזקה של האזיקים על ידי אחיו, שנכבלו מאחורי גבו למשך שעות, אבל החייל השתיקו בגסות. הוא אומר שישבו כך על הרצפה, מצחו שותת דם, במשך כשעתיים.

אחר כך לקחו אותם לתחנת המשטרה באריאל. בשלוש לפנות בוקר הזעיקו השוטרים אמבולנס ישראלי. לדברי טאוויל, נהג האמבולנס שאל את השוטרים, "למה הוא כאן?" השוטרים השיבו שטאוויל עצור לחקירה, והפרמדיק אמר: "איזו חקירה, הוא צריך להיות בבית חולים". כעבור שעה קלה הגיע למקום אמבולנס פלסטיני שלקח את טאוויל לבית החולים רפידייה בשכם, שם תפרו את מצחו. בשש בבוקר, אחרי ליל סיוט, חזר האיכר אל ביתו.

דובר צה"ל סירב להעביר תגובה השבוע, והיפנה אותנו למשטרת ישראל, בטענה ששוטרי מג"ב הם שהיו בשטח. דוברת מחוז ש"י במשטרה, נורית צמח, הפנתה אותנו חזרה לצה"ל, אבל גם העבירה את התגובה הבאה: "לעניין השאלה מדוע לא נעצרו מתיישבים בחשד שיידו אבנים - יש להפנות את השאלה לצבא שפעל במקום.

"המשטרה קיבלה לידיה שני מעוכבים פלסטינים, המעורבים במעשה, אך בשל פציעתם ומצבם הרפואי, הוחלט להפנותם לקבלת טיפול רפואי ולשוב לחקירה במועד מאוחר יותר. עם שובם, הבחינו השוטרים שאחד החשודים עדיין אינו חש בטוב ולכן נלקחו מהם פרטים, הוזמן מד"א למקום והם הובאו לקבלת טיפול רפואי נוסף".

"אתה רואה את הזקן שעובד שם באדמה?" שואל טאוויל בעוד אנחנו ממשיכים ללכת בשדותיו, "לפני שנה המתנחלים פתחו לו את הראש". זה קרה ב-15 בפברואר 2010 בצהריים, כשהתקלקל הטרקטור שלו. כתריסר מתנחלים קרבו אליו, שניים מהם רכובים על סוסים ולצדם כמה כלבים. הזקן מספר שנפצע בראשו וגם אחרי ששכב על האדמה המשיכו המתנחלים לבעוט בו. מאז הוא לא יוצא עוד אל אדמתו לבדו, הגם שהוא טוען שהוא מפחד "רק מאלוהים".

אנחנו ממשיכים ללכת בשדות, עולים על הגבעה שמשקיפה אל בתי חוות גלעד הסמוכה שבעמק. מתברר שמה שאנחנו רואים זו רק ההרחבה של החווה. כ-15 בתי עץ וקרוואנים פרושים בעמק, כמה מהם צבועים בצבעים עזים: אחד סגול כהה והאחר ירוק-עד, ודגל כחול כהה, לא מוכר, מתנוסס על אחד מהם. בצדם מבנה שנהרס ולצדו כבר מוקם עכשיו מבנה עץ חדש, עדיין ללא גג, בדיוק על האדמה של איברהים סלאח מפרעתה. בעבר גם נכרתו כאן 62 עצי זית של סמיח שנעה, אף הוא בן הכפר. טאוויל מזהה כל חלקה לפי בעליה המקוריים. לול תרנגולות חדש עומד גם הוא בעמק.

הנה מה שכתוב באתר הבית של חוות גלעד: "למרות התלאות, התנכלויות ה'שכנים' הערבים, הצקות מידי המשטרה והרס המקום בידי כוחות הביטחון, המקום חי ופורח. בחווה חיות כיום ארבע משפחות, מספר נערים, שלוש ארנבות, שני סוסים וכמה כלבי שמירה... אחיזתנו במקום נועדה לממש את זכותנו על ארץ ישראל, להודיע לעם ישראל ולעולם כולו, שכל הניסיונות להחליש אותנו ולהמיס את לבבנו לא יועילו".

"אל תתאמצו לחפש אותנו, אנחנו כבר לא כאן", כתוב בעברית על טי-שירט זרוקה בשדה. בשבת שעברה, יומיים אחרי ההתקפה, שוב פשטו המתנחלים על פרעתה. אשתו של טאוויל צילמה את מה שהתרחש בווידאו שלה: קבוצה של צעירים, כולם בחולצות לבנות כיאה לעונג שבת, נראית יורדת אל הכפר. המתנחלים נראים מיידים אבנים, אחד מהם רעול פנים, חברו עטוף בטלית. אשה צועקת לעברם והם משיבים בצעקות.

בתו של טאוויל ממהרת בינתיים להביא את שקית הראיות והמוצגים: הנה חולצת אביה מוכתמת בדם, הנה התחבושות שהאדימו על מצחו, הנה הפלנלית שכיסתה על עיניו והנה שיירי התחמושת שנאספו בשדה הקישואים שהיה לשדה הקרב: "כדור 40 מ"מ, מטול מיוחד" וגם: "רימון הלם סנוור, השהייה 3.5 שניות".



עוואד טאוויל. את המקל, הוא אומר, השאירו המתנחלים במנוסתם, עכשיו הוא נעזר בו בהליכתו בשדה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו