בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נשיא המדינה, שמעון פרס: אנחנו דוהרים לעבר הקיר

אחרי ארבע שנים בתפקיד, הנשיא פרס מודאג ומזהיר "אנחנו עומדים לחטוף מכה", אבל נזהר מלומר את הדברים בפומבי * ציפי לבני רואה את נתניהו על הטיטניק, חובק בזרועותיו את אהוד ברק * שמונה ח"כים ביקרו בקבר יוסף, וחזרו על מנת לספר * ואופיר אקוניס מודה לראש הממשלה שהביאו עד הלום

תגובות

שמעון פרס חגג השבוע ארבע שנים תמימות במשכן הנשיא. רק שלוש שנים נותרו לו עד למהלך הבא בקריירה, שמן הסתם כבר מבשיל במוחו. כשזה נוגע לפרס, המלה "חגג" מופרכת מיסודה. גברים פולנים אינם חוגגים. הם מתעטפים בהרהורים נוגים ושוקעים בחשבון נפש נוקב. 48 חודשים הוא נשיא המדינה, 26 מהם לצדו של בנימין נתניהו כראש ממשלה, ומה יש לו להראות?

אי אפשר לבוא אליו בטענות. הוא באמת מתאמץ. הוא חושב, הוא מוגיע את מוחו, הוא הוגה רעיונות יצירתיים לבעיות מורכבות ומעלה אותם על הכתב. הוא נפגש, בסתר, כולל בימים האחרונים, עם מנהיגים, לא משנה מאיזו מדינה או רשות. הוא לוקח ללב. הוא מטלפן ונפגש ומתייעץ, ונאדה: המצב רק מחמיר.

פוליטיקאי בכיר שמכיר את פרס היטב ופוקד את לשכתו לא מעט, אמר עליו השבוע: "הוא ייזכר כנשיא שהשפיע הכי מעט". זו אמירה מרושעת. אבל ייתכן שההיסטוריה תוכיח את אמיתותה. אנשים שפגשו אותו השבוע בבית הנשיא, שמעו ממנו, דווקא ביום חגו, נבואות זעם שכמותן טרם ראו אור.

הנה מקבץ שלהן: "בסוף נגיע להסכם עם הפלסטינים, השאלה אם לפני כן נחטוף מכה, או לא. בסוף, מי שיקבל את עיקרון בסיס קווי 67', יזכה בתמיכה עולמית. מי שידחה אותם - יפסיד את העולם. החרמות הכלכליים על ישראל הולכים ומתגשמים לנגד עינינו. לא צריך חרם, מספיק שבנמלים באירופה או בקנדה יפסיקו לפרוק סחורה ישראלית. זה כבר מתחיל. ספטמבר זה רק תאריך. השאלה מה יהיה לפני ומה יהיה אחרי.

"אני מוטרד מהמשך הקיפאון. אני מוטרד מכך שישראל תהפוך למדינה דו לאומית. מה שקורה היום זו גרירת רגליים מוחלטת. אנו עומדים להתנגש בקיר. אנו דוהרים במלוא העוצמה למצב שנפסיד את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית".

הוא נאבק בעצמו, שלא לצאת החוצה ולזעוק את הדברים. הוא מבין את מקומו. הוא מכבד את המוסד בראשו הוא עומד. הוא אינו ראש האופוזיציה, ואינו סגן ראש האופוזיציה. למרות שציפי לבני, בפגישותיהם, כולל השבוע, דוחקת בו להיות כזה, להתייצב לצדה. הוא גם מבין שהוא אינו ראש ממשלה.

מה ייצא לו מלריב עם ביבי? השמאל ימחא לו כפיים ,מישהו יכתוב מאמר ובכך זה ייגמר. הוא יהפוך מנשיא של כל העם לנשיא של חלק מהעם. השפעתו לא תגדל. הפירות שהוא מנסה לקצור לא ימהרו להבשיל. הוא יחזור להיות החתרן ההוא מפעם. אהבת הציבור שהוא מתחמם לאורה, תסור ממנו כהרף עין.

לפני כשנתיים, מעט אחרי שנתניהו נכנס לתפקידו, נאם פרס בוועידת אייפא"ק בוושינגטון, והודיע לנוכחים שנתניהו עומד לעשות היסטוריה. כשהוא אמר זאת, הוא האמין בכך. הוא בוודאי רצה להאמין בכך. הוא קיווה שנתניהו ינצל את ההזדמנות הנדירה שזכה לה, בדמות תקופת כהונה שנייה, ויצעיד את ישראל לקץ הסכסוך, או לפחות יקדם אותה באופן משמעותי בנתיב הזה. שנתיים מאוחר יותר פרס כבר אינו אומר את הדברים הללו.

כטובע שנאחז בקש הוא נתלה עדיין באמירות של נתניהו על מדינה פלסטינית על גושי ההתיישבות ועל נוכחות צבאית ארוכת טווח לאורך נהר הירדן. הוא ימשיך לנצל כל הזדמנות, להידחף לכל סדק, להתרוצץ בעולם כאחוז תזזית כדי להפיץ את בשורת הכלכלה הישראלית בין הגויים (ובחשאי, הרחק מן ההמון הסואן להתיישב לעוד סיעור מוחות עם מנהיג פלסטיני זה או אחר) ולקוות שיום אחד זה יקרה. בגיל 88 (עוד חודשיים, בעזרת השם) מה כבר נותר לו לעשות, מלבד לקוות לטוב.

מלך העולם

איזה שבוע נפלא עבר על קואליציית נתניהו. מעולם לא היה להם טוב יותר. בשישי שבת הם חגגו "גיבושון" - כך בלשון העיתונים - במלון בצפת. גיבושון הוא מונח צבאי. טירונים בתחילת דרכם שמתגייסים ליחידות מובחרות עוברים סדרת אימונים מתישה, קורעת ומפרכת, על מנת לאבחן את מידת התאמתם למסגרת ויכולתם לחיות ולפעול זה עם זה וזה לצד זה.

ממתי הקואליציה של נתניהו זקוקה לסוג כזה של פעילות? הרי אין מגובשת ממנה. אין הרמונית ממנה. אין שורדת ממנה. אין דבוקה לכיסאות ממנה.

לא הספיקו השרים לפרוק את הטרולי עם הסבונים המיניאטוריים ובקבוקוני השמפו ממלון "רימונים", ותשעה מהם, יחד עם ראש הממשלה ורעייתו, המריאו ליממה וחצי ברומא, לפגישות עם עמיתיהם.

שר החינוך, גדעון סער, שזכה ליטול חלק בשני האירועים, הצפתי והרומאי, אמר (בפרפרזה על אמרתו של הוגה הדעות הצבאי קרל פון קלאוזביץ: "המלחמה אינה אלא המשך המדיניות בדרכים אחרות"): "הנסיעה לרומא אינה אלא המשך הגיבושון בדרך אחרת".

אור ליום שלישי חזרו נתניהו ושריו מרומא. עוד מעט ראש הממשלה נוסע לפולין, ובין לבין, הוא ולבני שוב התכתשו השבוע במליאת הכנסת, במסגרת דיון של 40 חתימות שמחייב את ראש הממשלה להיות מרותק לכיסאו.

הריטואל הזה מתקיים פעם בחודש. והוא כמעט אינו זוכה לסיקור. כמו במערכון של הגשש, היא שואלת את אותן שאלות והוא משיב אותן תשובות. או להיפך.

הח"כית רונית תירוש (קדימה) שחתומה על הצעת החוק לפטור ראשי ממשלה מכהנים מחקירה פלילית, אלא אם רצחו או אנסו, זכתה בחמש שניות של תהילת עולם כשהניחה גביע קוטג' על שולחנו של נתניהו. גימיקים זולים הפכו להיות ההתמחות של המחוקקים מקדימה בקדנציה הזו. בתעלוליהם הם גורמים לנתניהו להיראות ממלכתי.

לשניהם, לביבי ולציפי, היו נאומים סבירים. אם נאומים היו פותרים את הבעיות, היינו נמצאים במקום לא רע בכלל. כמה שעות אחרי הדיון אמרתי ללבני שכבר שנתיים היא נואמת את אותו נאום. "זה נכון", היא אמרה. "השבוע נזכרתי בסרט ?טיטניק'. היה שם קטע שבו ליאונרדו דיקפריו עומד על הסיפון, מחבק את חברתו וצועק אל מול הרוח: אני מלך העולם! בזמן שבחדר האוכל ובאולם הנשפים הנברשות שעל התקרה התחילו להתנדנד. זה נתניהו. מאז שהוא חזר מוושינגטון, הוא בהתרוממות רוח, חוגג, מכריז שהוא מלך העולם, שריו רוקדים בנשף, ואו-טו-טו - ההתנגשות עם הקרחון".

ומי הנערה שהוא מחבק שם על הסיפון?

לבני צוחקת: "בוא נגיד שזאת אהוד ברק".

את חייבת להודות שחמשת או ששת העקרונות שהוא הציג בנאומו בכנסת לפני חודש שאותם הוא שב והזכיר בדיון, מקובלים על קדימה. וכשהוא מטיח בכם: ?לאיזה מהעקרונות הללו אתם מתנגדים', אין לך תשובה.

"הוא מצא לעצמו פטנט עם העקרונות הללו שלו. הוא אמר אותם בכנסת, זה נכון, אבל הוא לא העביר אף לא אחד מהם בממשלתו או במפלגתו. אנחנו ניהלנו משא ומתן על העקרונות הללו: הפליטים, סיום הסכסוך, ירושלים, מדינה מפורזת. את הכל אמרתי בחדר המו"מ ועל הכל התווכחתי, ועל העקרונות האלה שמרתי בזמן שבחוץ האשימו אותי במכירת נכסי המדינה. והוא רק נואם. אפילו את נאום בר-אילן הוא לא העביר בממשלה".

את לא מתייאשת לפעמים?

"לא. כל עוד אני פה אני אגיד את הדברים בכל דרך, בכל מקום ומול קהל אפשרי. אנחנו במקום מאוד פרובלמטי. הוא מעביר את מדינת ישראל למצדה, ולא על מנת לראות אופרה".

שבחי אוסלו

אם לא שמתם לב, ביום שלישי השבוע זקף עם ישראל את קומתו, הרים את ראשו, והחזיר את כבודו האבוד ואת גאוותו הלאומית. שמונה ח"כים מסיעות הימין נכנסו לשכם, ותחת אבטחה כבדה של שוטרים פלסטינים וחיילים ישראלים, באו לקבר יוסף, התפללו שם, ומיהרו להוציא הודעות לעיתונות בהן הביעו את התרגשותם מן המעמד ההיסטורי. זו היתה הפעם הראשונה מזה 11 שנים, מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה, שביקור כזה נערך לאור יום ולא בחשיכה.

קדמה לביקור מסכת ארוכה של מגעים, תרגילים ואיומים, בין לשכת יו"ר הכנסת למערכת הביטחון. היא החלה לאחר מותו של חסיד ברסלב, בן יוסף לבנת, שיחד עם חבריו הסתנן לפני כשלושה שבועות לקבר באישון לילה וללא תיאום, ונורה למוות על ידי שוטר פלסטיני.

נציגי סיעות הימין פנו ליו"ר הכנסת ראובן ריבלין, וביקשו את חסות הכנסת ואישורה לביקור. ריבלין פנה למשרד הביטחון ולשב"כ. הם התנגדו בטענה לפרובוקציה שתוביל להתלקחות ולבלגן. "אתם אומרים ?לא' כדי לבחון את תגובתנו", אמר ריבלין לנציגי המערכת. "איזו פרובוקציה יש כאן? הרי הסכם אוסלו קובע שמותר לכל ישראלי להגיע לקבר, בתיאום. אנחנו מעוניינים לתאם".

ראשי מערכת הביטחון חזרו בהם מהתנגדותם. סוכם שכמה ימים לאחר מכן, ייצא הביקור לפועל בעשר בבוקר. לילה קודם, בחצות, התקשר שר הביטחון אהוד ברק לריבלין. על הקו היה גם ראש השב"כ יורם כהן, ומפקד האזור. נתניהו היה אז בוושינגטון, בין הפגישה עם הנשיא ברק אובמה לנאום בקונגרס. אנשי הביטחון אמרו לריבלין כי הם ערבים לכך שהח"כים לא יישרטו במהלך הביקור, אבל במהומות שעלולות להיווצר כתוצאה מכך, יש חשש שלא מעט פלסטינים ייפגעו מאש צה"ל, מה שיעיב על ביקורו של נתניהו בארה"ב. נתניהו, אגב, ידע על התוכניות אך לא התערב. הוא השאיר את תפוח האדמה הלוהט בידי ריבלין.

בתום השיחה הלילית ריבלין השתכנע. הוא הורה לקצין הכנסת להתקשר לח"כים ולמסור להם שהביקור נדחה בשבוע. ריבלין סיכם עם ברק וכהן שהביקור ייערך בשבוע שלאחר מכן, כלומר, לפני שבוע. בהגיע המועד, ריבלין הודיע למערכת הביטחון שהביקור עומד לצאת לדרך. "לא", אמרו לו מי שאמרו, "השבוע זה לא טוב. יש בעיות, עניינים. שבוע הבא יהיה בסדר".

"סופית"? שאל ריבלין. "בטח", אמרו לו הביטחוניסטים. שוב הוא הודיע לח"כים שהביקור יידחה בשבוע, לשבוע זה. במקביל, הוא ביקש ממערכת הביטחון לשגר לו מכתב ובו האישור לביקור. למחרת הוא קיבל את המכתב, עיין בו, וראה שהביקור מאושר אמנם אבל לאישור נוספה מלה אחת: "עקרוני". חלפו הימים, והגיע השבוע השלישי.

בתחילת השבוע ריבלין הודיע למשרד הביטחון ולשב"כ, שהשבוע הוא השבוע. הסיור ייצא לדרך. תראה, אמרו לו בני שיחו, יש חשש למהומות, העסק רגיש. אולי נדחה?

"אין בעיה", אמר ריבלין, "אם אתם לא רוצים שהח"כים ייצאו, אני אצא. אני לא זקוק לאישורכם. אפעיל את 730 (היחידה לאבטחת אישים בשירות הביטחון הכללי) והם ידאגו לי. לא אסכים להיות הכלי שבאמצעותו מוליכים שולל חברי כנסת".

באותו יום שר הביטחון ברק היה בסין. הוא ניסה להשיג את ריבלין כמה פעמים בטלפון. אבל ריבלין היה עסוק ולא התפנה לחזור אליו. ברק הבין את המסר ואישר את הסיור. הח"כים יצאו וחזרו, ושערה מראשו של איש לא נשרה, ושום מהומה לא פרצה, ואף כדור לא נורה. הכל עבר בשלום. ההיסטריה הביטחונית היתה, כמו במקרים רבים, מוגזמת.

משכם חזרו הח"כים לתחילת ישיבת מליאת הכנסת, לפרק הנאומים בני הדקה. בזה אחר זה הם ניגשו למיקרופונים בפינות אולם המליאה, ובמשך דקה דיווחו לפרוטוקול על חוויותיהם. "אתם רואים", אמר להם ריבלין, "אשריכם שזכיתם לקיים את הסכם אוסלו".

לא מקובל

על דוכן הנואמים בכנסת, בנוכחותו של ראש הממשלה, עמד בצהרי יום רביעי ח"כ אופיר אקוניס מהליכוד, והתקוטט עם חברי האופוזיציה. "אני מבקש להגיד דבר שאינו מקובל בחיים הפוליטיים בישראל", אמר אקוניס לקראת סיום נאומו. הכנסת השתתקה בציפייה. "אני רוצה להגיד תודה", אמר אקוניס. "תודה, אדוני ראש הממשלה, שבמסעך לארה"ב עמדת על האינטרסים החיוניים של ישראל. תודה, שזקפת את קומתם של ישראלים רבים. תודה, שריעננת את זיכרונו של העולם כי ישראל נמצאת ביו"ש בזכות, ולא בחסד. תודה".

אקוניס היה דוברו של נתניהו במשך שנים. במידה רבה הוא עדיין סוג של. הוא נחשב לח"כ המקורב ביותר לנתניהו. הוא משוחח עמו על בסיס קבוע, כמעט יומי, ומפיץ את מסריו בתקשורת, בנאמנות ובדבקות שאין להן שיעור. הבעת התודה שלו לנתניהו אינה מקובלת בערך כמו הבעת התודה של נער בר מצווה להוריו, שהביאוהו עד הלום.

הח"כים במליאה פרצו בצחוק גדול. סגן יו"ר הכנסת, אחמד טיבי, שניהל את הישיבה ניסה להסות אותם. "אל תשסעו את דבריו", קרא טיבי לעבר ספסלי קדימה, "הוא מנסה לומר דבר שאינו מקובל בפוליטיקה ואתם מפריעים לו". *



שמעון פרס


ברלוסקוני עם נתניהו ברומא



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו