בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מפלגת הגוש הגדול

נתניהו חושש מעצרת האו"ם ומליברמן, לבני חוששת ממופז. פתרון הקסמים יכול להיות ממשלת ביבי-ציפי-ברק. הקואליציה החדשה תבטיח לראש הממשלה עוד שנתיים בשלטון ואת אהדת העולם

תגובות

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ביקר השבוע ברומא אצל ידידו ועמיתו סילוויו ברלוסקוני, כדי לגייס את אצבעו נגד ההכרזה הצפויה באו"ם על הקמת המדינה הפלסטינית. נתניהו לא נזקק למאמץ גדול לשכנע את ברלוסקוני, שתמיכתו בעמדת ישראל הובטחה מראש, וכך עבר הביקור בנעימים. אבל ראש ממשלת איטליה, המסובך כדרכו בפרשיות סקס, חשדות לשחיתות וסערות פוליטיות, לא יוכל לחלץ את ישראל מ"הצונמי המדיני" שאורב לה בספטמבר. אפילו ירתום נתניהו לעגלתו עוד מנהיג אירופי או שניים, זה לא באמת יעזור לו.

לנתניהו יש דרך הרבה יותר אפקטיבית לסכל את המהלך הפלסטיני באו"ם, לגרור את יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס בחזרה למשא ומתן, ולהוציא את ישראל מהבידוד הבינלאומי - והיא שינוי פוליטי מבית: סילוקו מהממשלה של שר החוץ, אביגדור ליברמן, והחלפתו בציפי לבני. צירוף קדימה לקואליציה במקום מפלגות הימין הקיצוני, ישראל ביתנו והבית היהודי, יאותת לעולם שנתניהו מתכוון ברצינות להצהרותיו החוזרות על "שתי מדינות לשני עמים". ישראל תיראה שוחרת הסדר, ולא סרבנית שלום ותאבת התנחלויות, ועבאס יצטרך להוכיח את רצינותו.

לבני שותפה להערכה הזאת ורוצה להצטרף לנתניהו ב"ממשלת הצלה לאומית". בראיון שהעניקה בסוף השבוע שעבר, היא חזרה על הצעתה "לייצר דרמה פוליטית, להקים קואליציה חלופית שתציל את מדינת ישראל". לדבריה, היא מוכנה ליטול את הסיכון "שזה יהיה הדבר האחרון שאעשה בפוליטיקה". עכשיו היא מצפה לטלפון מראש הממשלה. גם שר הביטחון, אהוד ברק, תומך בצירוף קדימה לממשלה.

הדרמה הפוליטית שמתארת לבני תעניק לשותפיה רווח פוליטי מיידי. נתניהו יינצל מאימת הצונמי המדיני ולבני מאימת ההתמודדות עם שאול מופז בפריימריס. אם תמונה לשרת החוץ ומופז יוגלה למשרד התשתיות, או למשרד לביטחון פנים, הוא יתקשה לגבור עליה. ובכל מקרה, ההתמודדות ביניהם תידחה כי הקואליציה החדשה תכהן עד לתום הקדנציה בנובמבר 2013.

לבני רוצה וברק תומך מהאגף, אבל נתניהו מתנכר להם ולא מתקשר. מאז נאומו בקונגרס האמריקאי בחודש שעבר ראש הממשלה שבר ימינה, התארח אצל ראשי המתנחלים הקיצוניים בישיבת "מרכז הרב" והזמין את חברי הקואליציה לסופשבוע משותף בצפת, שבו שרו "לא לפחד כלל". התנהלותו מעידה, שהוא מנסה להתבצר מאחורי הקואליציה הימנית שלו ולהתגונן בעזרתה מפני לחציו של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, לקבל את הנוסחה של "קווי 1967 עם חילופי שטחים" כבסיס לחידוש המו"מ עם הפלסטינים. אבל בינתיים הכל דיבורים. נתניהו לא עשה שום צעד בלתי הפיך, שימנע ממנו להשליך את משתתפי הגיבושון בצפת לאופוזיציה. חופש הפעולה שלו נשמר, כמו שהוא אוהב.

להיסוסים של נתניהו יש סיבה מובנת: הוא פוחד שליברמן יחגוג על חשבונו בחוץ, ויבנה את עצמו מהאופוזיציה כמנהיג הבא של הימין. כל צעד שממשלת נתניהו-ברק-לבני תעשה לקראת הפלסטינים, רק יתדלק את הקמפיין הנגדי של ליברמן, שיציג את ראש הממשלה כשמאלן וסמרטוט בידיה של יו"ר קדימה. מי כמו נתניהו יודע שמסרים כאלה מדליקים את בוחרי הימין. הוא גם זוכר איך בבחירות הלפני האחרונות, ב-2006, הליכוד בראשותו הקדים את ישראל ביתנו רק ב-116 קולות.

לכן, לא די לנתניהו במהלך הנועז כשלעצמו של החלפת הקואליציה, שיקנה לו שקט בטווח הקצר, ועלול להפילו בבחירות הקרובות. כנגד הלחץ המדיני הגובר מבחוץ, והתחרות של ליברמן מבית, עליו לחשוב על מהפך הרבה יותר משמעותי במפה הפוליטית הישראלית: איחוד הליכוד, קדימה ועצמאות לסיעה משותפת, שתיהנה מתמיכת 60 ח"כים בכנסת הנוכחית, ותתמודד כגוש אחד בבחירות לכנסת הבאה.

זמן איחוד

הגוש הפוליטי המאוחד ילכד את מפלגות המרכז הציוניות סביב מצע משותף, שנתניהו תיאר כ"עמדות ההסכמה הרחבה" בנאומו בכנסת ב-16 במאי, ערב נסיעתו לגבעת הקפיטול ושוב בנאומו בכנסת שלשום, שבו קרא לקדימה לתמוך במדיניותו. נתניהו דיבר שם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, כשישראל שומרת בידיה את גושי ההתנחלויות וירושלים מאוחדת, ותובעת סידורי ביטחון קפדניים בפלסטין - והפלסטינים מסכימים לסוף הסכסוך, ומכירים בישראל לשתי מדינות. עבאס לא מקבל את הדרישות האלה, אבל אפשר לגבש סביבן את הליכוד, קדימה ועצמאות.

האחדות הפנימית תהיה תשובת ישראל לתהפוכות ולחוסר הוודאות במדינות ערב וברשות הפלסטינית, ותחזק את העמדה הישראלית במו"מ עם הפלסטינים. כלפי פנים, מפלגת הגוש תבטא את השיבה לממלכתיות הבן-גוריונית, שנשענה על כוחה של מפא"י כמפלגה הדומיננטית.

הגוש המאוחד ייהנה מרוב גדול בציבור ויהיה בלתי מנוצח בבחירות הבאות. גם אם חלק ממצביעי הימין ינדדו לליברמן, לאיחוד הלאומי ולבית היהודי, וחלק ממצביעי השמאל שתמכו בלבני יעזבו בחזרה לעבודה ולמרצ, עדיין יישאר גרעין גדול של בוחרי המיינסטרים שיצביעו בעד רשימת נתניהו-לבני-ברק. לא ליברמן, לא יאיר לפיד ולא מפלגת העבודה המחודשת, לא יוכלו לאתגר את רשימת הגוש במאבק על הנהגת המדינה. במקום להתמודד נגד ליברמן על הקולות השוליים בימין ולהיגרר לעמדות קיצוניות, יוכל נתניהו להתייצב בראש מפא"י החדשה ולהיכנס להיסטוריה כמהפכן פוליטי ומאחד האומה, ולא רק כשרדן, שצבר יותר שעות ראשות-ממשלה מאחרים.

ברעיון האיחוד אין חידוש גדול. ההיסטוריה של מפלגות ישראל ידעה גלים של איחודים ופילוגים עוד מלפני הקמת המדינה. בסיבוב האחרון, הליכוד התפצל לפני חמש שנים וחצי, ומפלגת העבודה התפרקה לפי כמה חודשים. לא מעט ראשי ממשלה נדדו בין מפלגות. דוד בן גוריון היה ח"כ מטעם מפא"י, רפ"י והרשימה הממלכתית. שמעון פרס היה במפא"י, רפ"י, העבודה וקדימה. אהוד ברק בעבודה ובעצמאות. אריאל שרון בליברלים, שלומציון, חרות וקדימה. אהוד אולמרט בחרות, המרכז החופשי וקדימה.

עכשיו הזמן לגל הנגדי, גל האיחוד. יצחק בן אהרן קרא ב-1963 לאיחוד שלוש "מפלגות הפועלים" - מפא"י, אחדות העבודה ומפ"ם - כדי למנוע את עליית הימין לשלטון. במאמרו "עוז לתמורה בטרם פורענות", שהופיע באותו יום בעיתוני שלושת המפלגות, הוא הסביר שהתנועות הנפרדות "אינן נחלתם של בן-גוריון, טבנקין ויערי", והאינטרס המשותף צריך לגבור על המחלוקות הרעיוניות והאישיות. אפשר להפנות היום קריאה דומה לנתניהו, לבני וברק, תחת הכותרת "עוז לתמורה בטרם צונמי". העברית השתנתה, אבל לא הפוליטיקה.

ברגע שנתניהו אימץ את עיקרון "שתי מדינות לשני עמים", נמחק ההבדל האידיאולוגי בינו ללבני וברק. ההסכמה ביניהם הרבה יותר גדולה מההסכמה בין נתניהו לאגף הימני במפלגתו, ששולל הקמת מדינה הפלסטינית. לבני ורוב חבריה להנהגת קדימה באו מהליכוד ויכולים לחזור אליו, בדיוק כפי שאחדות העבודה ורפ"י חזרו למפא"י בשנות ה-60 והקימו יחד את מפלגת העבודה. הסיבות שגרמו לפילוג הליכוד והקמת קדימה כבר לא רלוונטיות: איש לא מדבר היום על נסיגה חד-צדדית מהגדה.

נגד הבית

לא רק הליכודניקים לשעבר של קדימה יכולים לחוש בנוח בסיעה משותפת עם נתניהו, סילבן שלום, בוגי יעלון וגדעון סער. גם הנציגה האחרונה של מפלגת העבודה ההיסטורית בצמרת קדימה, דליה איציק, תקבל את האיחוד. איציק היא התומכת הכי עקבית בממשלת אחדות לאומית, עוד מהימים שקדימה היתה בשלטון, ולאחרונה נפגשה עם ברק ועם שלום שמחון כדי לקדם את כינונה.

הקמת גוש מאוחד תחייב את לבני לוותר על התמודדות עם נתניהו בבחירות הקרובות ולקבל את מנהיגותו, בהנחה שחזרתה למשרד החוץ ולהובלת המו"מ עם הפלסטינים תקדם אותה במאבק על הירושה. נתניהו ייהנה מבחירה כמעט ודאית לקדנציה שלישית, אם לא ייפול בהסתבכות לא צפויה. הוא ישוחרר מאימת המתנחלים והימין הקיצוני, וייהנה מחופש פעולה עצום בעזרת הרוב המוחלט בכנסת.

האם נתניהו מסוגל למהלך כזה? עד היום, הוא היה בשיאו כשעמד על שלו אל מול תקיפים וחזקים, ונהג בניגוד לנטייתו הרגילה לרצות את סביבתו. כך היה כשהצביע בעד הבחירה הישירה לראשות הממשלה והפר את המשמעת הסיעתית שכפה פטרונו הפוליטי יצחק שמיר ב-1992. כך היה כשנאבק בהסכמי אוסלו והתייצב כראש אופוזיציה צעיר וחסר ניסיון מול ענקי התקופה, יצחק רבין ופרס.

כך היה כשהתמודד נגד ההסתדרות, הוועדים הגדולים והבנקים כשר האוצר. וכך היה בביקורו האחרון בוושינגטון, שבו נאבק באובמה וזכה לפופולריות שיא בישראל. האם יעז גם לצאת נגד "הבית" הפוליטי שלו ובני משפחתו, אנשי הימין הקיצוני, ויקים את תנועת המרכז החדשה?

שרון ביקר אצל ברלוסקוני בנובמבר 2003. הביקור הוקדש בעיקר לשיחות סרק וחיבוקי ידידות, כמו בביקור נתניהו השבוע. וכמו נתניהו עכשיו, גם שרון היה נתון אז תחת לחץ כבד ליזום מהלך מדיני ולחדול מהישיבה על הגדר.

בחשכת הלילה, כשחברי הפמליה והעיתונאים יצאו לסעוד ולבלות ברומא, הוא נפגש בסוויטה שלו עם השליח האמריקאי אליוט אברמס, וסיפר לו בסוד על כוונתו לפנות את כל ההתנחלויות מרצועת עזה. כך נולדה תוכנית ההתנתקות, ששינתה את גורלו הפוליטי של שרון ואת ההיסטוריה של ישראל. מעניין יהיה לגלות בעתיד, האם נולד ברומא המהפך הגדול של נתניהו - או שהוא רק התבצר עוד יותר מעבר למתרס הימני. *



לבני. רוצה


נתניהו. לא מתקשר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו