בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

במשטרה חוששים מביזה, התושבים - מהעתיד לבוא

השוטרים הוציאו מהדירות חפצים יקרי ערך, והדיירים השתכנו באופן זמני במלון סמוך

תגובות

על גג בית סמוך לאזור הפיצוץ בנתניה, בעברית מתובלת בצרפתית, מתארת ויויאן אביטל את מה שאירע בליל חמישי האחרון. "הייתי מול הטלוויזיה, וכבר היינו במיטה, כמעט ישנו", היא מספרת. "עשינו 'שמע ישראל' ופתאום שמענו בום גדול. היתה פאניקה, אנשים שבכו, והייתי בפחד. חשבנו בהתחלה שזה פיגוע, זה היה פיצוץ גדול מדי".

מיד לאחר שפונתה מבית החולים, שבה אביטל לראות מה נשאר מדירתה שברחוב העצמאות. "בבית שלי הכל הרוס. לא נתנו לי להיכנס לראות מה קרה כי אמרו שזה מסוכן. רק על הבית כנסת שלנו אני חושבת", היא אומרת, ומצביעה על המקום שבו היה ממוקם פעם בית הכנסת "שבת אחים".

אחרי שפינוי ההריסות הסתיים, נותר מה שהיה פעם ביתם-מבצרם של תושבי הבניין הזה חשוף לעיני כל. פה תמונה ממוקמת באלכסון, שם פינת אוכל שאיבדה את מקומה בסלון. שורת כיסאות המתפללים של בית הכנסת ניצבת גם היא בין שברי הקירות. "מזל שאת ספרי התורה הצליחו לחלץ", אומר אחד מהתושבים שבאו למקום, עוד אחד מתיירי האסונות הישראלים, בעודו מציץ אל ההרס והחורבן בין לוחות המתכת שמגדרות את הבניין.

בינתיים, כמה שוטרים יוצאים מהבניין עמוסי מזוודות; הסיבה, מסבירים במרחב השרון, הוא החשש שגנבים יחליטו לנצל את ההזדמנות ולבזוז תכשיטים, כסף וחפצים יקרי ערך של הדיירים והתיירים במלון "חוף" הסמוך. היום יוכלו התושבים לבוא לתחנת המשטרה ולקבל בחזרה את רכושם.

"כל הבית שלי שם, זה אסון גדול", אומרת סוניה דזיק, שמתגוררת בבניין זה חמש שנים. "עכשיו אני אלך לבית של הבת שלי ברעננה, אבל אחר כך, מי יודע. אבל כל זה לא חשוב, העיקר שאנחנו פה", היא מוסיפה, כשבידיה מזוודה גדולה עם מה שהצליחו לחלץ מבין הריסות דירתה.

אל"ם יורם לב-רן, מפקד בה"ד 16, בית הספר לחילוץ והצלה של פיקוד העורף, אוחז גם הוא ניצול מהפיצוץ. יותר נכון, שני ניצולים: שני גורי חתולים קטנטנים, בני פחות מחודש, מתכרבלים בקופסת קרטון. הכתם הרטוב בקופסה מוכיח שגם הם, כמו מרבית מאלו שהתגוררו עד לפני כמה שעות בבטחה בביתם, מפחדים מהעתיד לבוא.

בזמן שמשוחררי בתי החולים מגיעים חזרה לזירת "הפיגוע", כפי שלא מעט מקציני משטרה ואנשי עירייה מקפידים לכנות את האירוע, בתי הקפה והמסעדות במקום מלאים עד אפס מקום: סקרנים לצד עיתונאים, ותושבים מקומיים שלא מוותרים על הבירה של שישי בצהריים, בייחוד כשממול מתרחשת ההצגה הכי טובה בעיר. "התחלתי לצעוק על אנשים: 'מה אתם יושבים ואוכלים, כשמול הפרצוף שלכם נהרגו אנשים לפני כמה שעות?'", אמרה בכעס קטיה זכריאן, בת 18 שנפצעה גם היא בפיצוץ.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו