בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מעצר אילן גרפל במצרים | הצילו! מרגל!

אם היה קל יותר להבחין בין מרגל אמיתי לבין סתם קוני-למל מתקן עולם מטעם עצמו, מצרים לא היתה טורחת לעצור את אילן גרפל

תגובות

איך מבחינים בין טיפוס של מרגל אמיתי לטיפוס של סתם קוני-למל שנוחת בקהיר וחושב את עצמו לישו הנוצרי, מרטין לותר קינג או לורנס איש-ערב המתעתד להושיע את האומה הערבית, ונכנס לדמות חזק כל כך, שחוקריו מתבלבלים בעצמם מן ההצגה המוצלחת?

אילו היה קל כל כך להבחין בין שני הטיפוסים, הרי גם אנו עצמנו, כאן בארץ, לא היינו נסערים בשעתנו מפרשת ענת קם, למשל, אותה חיילת מוסרת-דיסקטים, שנמנתה בעיני אחדים עם טיפוס הקוני-למל, ואילו אחרים החשיבוה מרגלת מסוכנת וסוף הפרשה ההיא מי ישורנו.

אילו היה קל כל כך להבחין בין קוני-למלים המתחפשים למושיעי עמים, לבין מרגלים אמיתיים, שכידוע פרנסתם על ההתחפשות למשהו שאינם, כלומר האי-אמיתיות היא מהותם, אולי לא היו מתאנים לטלי פחימה בשעתה, שאשמתה העיקרית היתה כנראה שלקחה ברצינות קצת יותר גדולה מהנחוץ את תפקיד קוני-למל.

והיא חבשה את בית האסורים, חבשה ועוד איך, וזה לא היה במצרים הלא-דמוקרטית אלא כאן, במעוז הדמוקרטיה של המזרח-התיכון.

אפשר להמשיך כך ולמנות עוד ועוד מקרים - והם רבים מספור - המתרחשים לא במצרים אלא כאן, במעוז הדמוקרטיה, שבהם לוכד השב"כ צעירים נלהבים אלה ואחרים, קוני-למלים טיפוסיים המבקשים לתקן את העולם ולחוש את הריגוש שבהתכתבויות עם גורמים חתרניים באינטרנט.

מיד הם מוכרזים כחוליית טרור שנתפסה, ושום גורם דיפלומטי ושום מליצי יושר משום כיוון שהוא אינם מתערבים למענם כאשר נחרץ דינם לשבט.

כלומר, למען ההגינות, הבה נודה שאין לישראל אף לא שמץ לגיטימציה לבוא בזנב של טענה אל מצרים בנוגע לקוני-למל התורן, אילן גרפל, שנתפס על ידי שלטונות הביטחון שם.

כל שיכולה ישראל לעשות הוא לבקש מהרב הראשי לנסח תפילה חדשה שתיאמר בבתי הכנסיות: "יזכור עם ישראל את הלהיטות שלו עצמו לשים את ידו ולשלוח לכלא מרגלים מדומים לפני שהוא מטיף מוסר לעמים אחרים, ויזכור אלוהים הרחמן והרחום לסלוח לכולנו על כסילותנו, וישחרר את כל האסירים והשבויים לחופשי, אמן".

העלבון היחיד שיכולה ישראל לתבוע מיד מצרים הוא שמצרים גנבה ממנה, בלי לשלם זכויות יוצרים, את המונופול על הזכות להיחשב מדינה במצב של פוסט-טראומה.

זה קרה אט אט ובאין רואה אחרי מהפכת כיכר תחריר של 25 בינואר. מצרים גילתה את המשאב היקר הזה, העולה בחשיבותו על כל הנפט והגז בבטן אדמתה: האהדה העולמית לסבלו של עם שיצא מעבדות לחירות ומאפלה לאור גדול, ושלשם שינוי אינו העם היהודי.

מהבחינה הזאת, של ההתקוטטות בין שתי השכנות הטוענות כל אחת "אני סובלת יותר", לא היה יכול ליפול בידי מצרים דבר טוב יותר מאילן גרפל הלה. אבל אנא, ארץ הנילוס האהובה, אל תיפלי לאותם פחים שנפלה בהם שכנתך ישראל, שבסופו של דבר איבדה את האהדה של העולם. ואחד הפחים היקושים הללו הוא הפיתוי לעשות מכל זבוב פיל, ומכל קוני-למל - מרגל.

ועוד נטייה מסוכנת שמפתחים עמים פוסט-טראומטיים, שמוטב להימנע ממנה בטרם תיפלי גם את בפח הזה, הו מצרים: יחד עם ההתפתחות הדמיון הרואה בכל קרן רחוב סכנה קיומית לאומה, מתפתחת בראשם של בעלי הדמיון המפותח, בעיקר מקרב הצעירים, היומרה להציל את המצב, למצוא את הפתרון הטוטלי לכל הבעיות כולן.

אחד לוקח אקדח ויורה בראש ממשלה, אחר מרביץ לערבים או מצית מסגד, ושלישי סתם מנג'ס - זה כנראה המקרה של אילן גרפל.

לטובתכם, אם כן, ישוחרר אילן גרפל, כי אם לאו, כמו בטור הנדסי, תכסה את ארצכם, כמו את ארצנו, מכת מנג'סים. או אז יהיה מאוחר מדי, וגם אם תזחלו על ארבע ותבקשו את חומר ההדברה כדי להיפטר מהמכה לא ניתן לכם אותו.

ולמה? כי גם הדיסקט ובו המרשם לייצור החומר נחטף על ידי איזה קוני-למל אחד והועבר למקום לא ידוע. *



איור: ערן וולקובסקי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו