בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסע אל היהודים האחרונים של אינדונזיה

כמעט בחשאי חיה לה קהילה יהודית באינדונזיה, המדינה המוסלמית המאוכלסת בעולם. המעטים שנותרו שם נאחזים במורשת בת מאות שנים, אך חוששים שקנאים עלולים לפגוע בהם

תגובות

עיר הענק הטרופית, ביתם של כעשרה מיליון תושבים, מסתירה סודות רבים בין שכונות העוני, עצי הבננה, גורדי השחקים ותעלות הביוב המצחינות. המקומיים יאמרו שכאן, בבירת אינדונזיה, המדינה המוסלמית המאוכלסת בעולם, אין יהודים.

במקום שבו עמד פעם בית הכנסת של ג'קרטה יש כיום צומת כבישים הומה ומזוהם. מלבד כמה מצבות מוזנחות בבית הקברות פאטאמבורן במרכז העיר, האחרונות שבהן משנות ה-60, נמחקו הסימנים הבולטים לחיי יהודים בעיר.

ואף על פי כן, הקהילה היהודית קיימת ונאחזת בשורשיה החלשים כקוראת תיגר. "אנו חיים בחשאיות גדולה כל כך שסבתי נהגה לומר לי ?לעולם אל תגידי שאת יהודייה'", נזכרת מורין האנה, בת 61, בת לאב נוצרי-אינדונזי ואם הולנדית-אינדונזית יהודייה.

האנה התחמקה משאלות על אמונתה. היא גדלה במדינה שאינה מכירה ביהדות כדת רשמית אך מחייבת את אזרחיה להאמין באלוהים, למדה את התפילות היהודיות בבית, עם סבתה, אבל בבית הספר קראה את הברית החדשה ובתעודת הזהות שלה נכתב שהיא פרוטסטנטית.

היא הסתירה את יהדותה גם מבעלה הנוצרי. רק לאחר שילדה ילד שני, בן, גילתה לו את האמת. "הוא התחיל לחשוד כשקראתי לבני נוודה-דיין וכשסיפרתי לו שהילד נימול מסיבות בריאותיות. אחרי זה סיפרתי לו", אמרה האנה על בעלה המנוח.

לפי החוקה שחברו האבות המייסדים של אינדונזיה ב-1945, האזרחים רשאים לבחור את דתם. היא אף מכירה ביהדות. אבל, למעשה, המדינה מחייבת כל אזרח להירשם כבן לאחת משש הדתות הרשמיות - איסלאם, נצרות קתולית או פרוטסטנטית, בודהיזם, הינדו ותורת קונפוציוס. מי שמסרב להירשם, לא יקבל מסמכים חיוניים כתעודת נישואים, לא יתקבל לעבודה ממשלתית ובכלל ייחשב חריג.

תבלינים

רבי-הסבים של האנה באו לאינדונזיה כשהיתה מושבה הולנדית. הם באו מהולנד בסוף המאה ה-19 ועסקו בסחר תבלינים. כבר במאה ה-16 נזקקו הפורטוגלים וההולנדים, שהשתלטו על סחר התבלינים בארכיפלג, לימאים, אנשי כספים, סוחרים ופקידים יהודים. אבל נראה שסוחרים יהודים מהמזרח התיכון באו לאזור עוד קודם לכן. הגיאוגרף הפרסי בן המאה התשיעית, איבן חורדאדבי, תיאר יהודים שהפליגו בימי הביניים בין נמלי אירופה והמזרח הרחוק ודיברו ערבית, פרסית ויוונית. הם עברו לעתים באוקיינוס ההודי או במימי אינדונזיה.

טיאוקו קוט מחמוד עזיז, שעושה דוקטורט באנתרופולוגיה באוניברסיטת גאדג'ה מאדה, סבור שסוחרים יהודים באו לאצ'ה, באי סומטרה במערב אינדונזיה, בין המאות השמינית ל-13 וסחרו בקמפור ובזהב. "אני מוסלמי, אבל מתעניין בתולדות היהודים כאן, אולי בגלל ההקשר השלילי שיש להם באינדונזיה", אמר. הוא מחפש ראיות לחיים יהודיים באינדונזיה בתחילת ימי הביניים. אף שהדבר לא הוכח עדיין, טיאוקו טוען שהפורטוגלים מנעו התיישבות יהודים בארכיפלג, כי ראו בהם מתחרים בסחר בתבלינים. זה מעיד, לדעתו, על כך שסוחרים יהודים פעלו באזור עוד לפני בוא הפורטוגלים.

האנה הולכת רחוק יותר וטוענת לקשר תנ"כי בין היהודים לאינדונזיה. "מלכת שבא הביאה אגוז מוסקט למלך שלמה. זה כתוב בתורה", אמרה והוסיפה שהתבלין נמצא אז רק באיי בנדה האינדונזיים.

מעטות מאוד, אם בכלל, ההוכחות הארכיאולוגיות לנוכחות יהודית באינדונזיה. הדבר מקשה עוד יותר לספר את תולדות הקהילה. "יהודי אינדונזיה סגורים מאוד. קשה ליצור אתם קשר. הם חוששים מהמנטליות האיסלאמית", אומר טיאוקו.

היסוס

גם בעלי קשרים פוליטיים או צבאיים מנהלים את חייהם באלמוניות. יאפטו סוריוסומארנו, בן של יהודייה-הולנדית וגנרל מוסלמי מוערך, נשא לאשה יהודייה וקרא לילדיהם גולדה, אבישלום וידידה. הוא סיפר ל"הארץ": "נולדתי יהודי כי זה רצון האל".

אבל האיש החזק הזה, מנהיג "פרמודה פנקסילה", תנועת נוער צבאית-למחצה המונה כשישה מיליון חברים, מזדהה פומבית כמוסלמי. במארס, הוא היה אחד מארבעה שקיבלו מטעני נפץ מוחבאים בספרים. האחרים היו מוסלמי-ליברלי רב השפעה, קצין משטרה בכיר שנאבק בטרור, וכוכב רוק יהודי. מוסלמים קיצונים משמיצים אנשים כאלה בקביעות.

בניסיון מוזר לטהר את האווירה הוזמן יאפטו למסיבת עיתונאים שאירגנו שני ארגונים הידועים כאנטישמיים, אגודת עורכי הדין המוסלמים ופורום הקהילה האיסלאמית, כדי להודיע שאינם אחראים לניסיון הפיגוע. יאפטו נענה להזמנה ובא מוקף חברי פרמודה פנקסילה רכובים על אופנועים ולבושים מדים שחורים-כתומים.

פרמודה פנקסילה הוא ארגון לאומני התומך בחוקה הפלורליסטית כביכול של אינדונזיה, מה שמציב את יאפטו אל מול מוסלמים החותרים למדינת הלכה מוסלמית. משנשאל מדוע נענה להזמנה, הסביר ש"זה פעל לטובתי. כל הפנאטים ראו שאני לא אויבם".

אחרים מהססים לדבר או אינם מדברים כלל. חבר פרלמנט יהודי, שעלה לרגל למכה ועם זאת בא לבית הכנסת בסינגפור בחגים, סירב להתראיין.

אחרים מגלים את יהודתם תוך ניצול הבורות הרווחת. "הם חושבים שאני מוסלמי", אומר יעקב ברוך, בן 28, ההולך בג'קרטה כשכיפה לראשו וציצית משתרבבת תחת חולצתו. רק תושבי-חוץ יהודים פונים אליו בשל לבושו. בכל מקרה, הוא מהסס למסור פרטים רבים מדי. "כששואלים אותי ?אתה הולך למסגד ביום שישי, או לכנסייה ביום ראשון?', שאלה שגרתית כאן, אני לא מרגיש בכלל בנוח".

כיהודים אינדונזים רבים גם ברוך חשב בילדותו שהוא נוצרי. רק בגיל 17 גילה את האמת, כשאחות סבתו גילתה לו את מוצאו, שנשמר בסוד מאז עצמאות אינדונזיה. "היא סיפרה שהם הפסיקו לשיר שירים כמו ?הבה נגילה' ולאפות חלות לשבת, כי זה נעשה מסוכן", סיפר. לאחר שהתאושש מהלם הגילוי, יצא למסע קשה להיכרות מורשתו. כשסיפר זאת למורה הקתולי שלו, זה הגיב: "זה בסדר, אפילו שהרגתם את האל שלנו".

את 11 השנים האחרונות הקדיש ברוך ללימודים במסגרת חב"ד, ובהם חמישה חודשי הכשרה בבית כנסת בסינגפור, בהדרכת אנשי הארגון. פרויקט "תגלית" דחה את בקשתו לבקר בישראל. "הסיבה היא שאני נושא דרכון אינדונזי", הוא אומר.

כעת מנסה ברוך לחדש את הפולחן הדתי היהודי בג'קרטה ומשמש רב בכל מקום שחוגגים את החגים בעיר, למרות הקושי הרב. הוא גם מטפל ב-20-30 חברי הקהילה היהודית בעיר הולדתו מנאדו, באי הצפוני סולווסי. ברוך הפך ב-2004 בית שבנה אחי סבו לבית כנסת, שפועל במסווה של ארגון צדקה.

בלי רב

בית הכנסת מעולם לא היה חשוב מאוד ליהודי אינדונזיה. האנה מספרת שפסח 1945, כמה חודשים לפני הכרזת העצמאות האינדונזית, היה הפעם האחרונה שהתאסף מניין בג'קרטה. בהמשך החרימה המדינה כל נכס שנחשב הולנדי, לרבות בית הכנסת.

בסורבאייה, במזרח האי יאווה (שבו שוכנת ג'קרטה), בכל זאת התקיים שנים רבות בית כנסת, ונערכו התפילות - לרוב ברשות הפרט ולא כעניין קהילתי. "מעולם לא היינו שומרי מצוות. תפילות השבת שלנו נערכו בבית, לא היינו אורתודוקסים", מספר דייוויד אברהם.

כמו בבית הכנסת בג'קרטה, גם בזה שבסורבאייה לא היה מעולם רב ומקווה. כיום הוסרו ממנו הסימנים המזהים ואין בו פעילות. בית הכנסת סגור בגלל יריבויות פנים-קהילתיות והחשש שקיצונים מוסלמים יפגעו בו, כפי שאכן קרה ב-2009, במבצע "עופרת יצוקה". דייוויד, שחי בג'קרטה, הוא עורך דין ועובד עם אביו. לדבריו, "זקני העדה שימשו למעשה כרבנים".

האנה בת ה-61 נחשבת זמן רב אחת מזקנות העדה. היא מוסרת לדור הבא מה שלמדה מסבתה. "'זאת תפילת שחרית וזאת תפילת ערבית וזאת תפילת שבת' - כך היא לימדה אותי, וכך אני מלמדת את הנכדים שלי", סיפרה. "כשיש בעיה במשפחה הם פונים אלי ושואלים איך מתפללים. בטקסי ברית המילה אני אומרת את התפילה, ואז הרופא, לרוב מוסלמי, מל את הילד. כשמישהו מת אני קוראת את התפילות ומטהרת את הגופה".

בשבת היא עושה קידוש. "במשפחה, יש כאלה שבאים ויש כאלה שלא", סיפרה וציינה שבני משפחתה, כמו יהודים רבים בג'קרטה, פונים לדת רק בעתות מצוקה או שמחה. "לא כולם במשפחתי רוצים להיות יהודים", אמרה.

סכנה

היחס הדו-ערכי הזה לווה במשך מאות שנים בחשש לעתיד הקהילה, מצד מבקרים יהודים. הנוסע רבי יעקב הלוי ספיר ביקר ב-1861, והפעיל הציוני ישראל כהן בא ב-1921. שניהם הביעו דאגה לעתיד הקהילה, לנוכח השיעור הגבוה של נישואי תערובת והיעדר מסורות יהודיות.

במלחמת העולם השנייה עמדה הקהילה בסכנת השמדה, כשהיפאנים פלשו לאיים ורדפו וכלאו יהודים, כמו גם אזרחים הולנדים. אביו של דייוויד אברהם, אדוארד, שהוריו באו בטעות מבגדאד ב-1919 (הם חשבו שעלו לספינה המפליגה להודו), היה בן שש כשנתפס עם אמו. שניהם נכלאו. אמו ילדה במחנה השבויים ואביו מת בו.

לדבריו, ערב כניעתם "היפאנים הכריחו אותנו לחפור את קברינו. לא ידענו למה אנחנו חופרים ואז הם התחילו לדחוף את הנשים לבור. למזלנו, הגיעו החיילים הנפאלים (מבעלות הברית). היינו נקברים חיים אלמלא באו בזמן", נזכר אדוארד.

יהודים רבים עזבו את אינדונזיה לאחר שחרורם. הגירה המונית נוספת נרשמה בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70, בשל גל רדיפות של קומוניסטים כביכול. ואף על פי כן יש עדיין קהילה יהודית. "אנחנו עדיין כאן תודה לאל", אומרת האנה.

במוזיאון בית התפוצות בתל אביב נכתב כי "רק כעשרים יהודים" חיים כיום באינדונזיה, אבל האנה וברוך מעריכים שבג'קרטה יש כ-100 יהודים ובמדינה כולה כ-200, אם מחשיבים צאצאים לאבות יהודים. מה שמקשה על אומדן מדויק הן התבוללות דה-פקטו והחשאיות שנובעת ממנה. "קשה לספור את היהודים כי הם לא רוצים שיזהו אותם. אבל אם אתה עושה מסיבה הם באים, ומובן שהם באים בראש השנה", מספרת האנה.

ואכן, בסיור שעשתה לאחרונה האנה בבית הקברות התגלתה עוד משפחה שלא הכירה, ושמה אשר. עובדי בית הקברות סיפרו שהמשפחה גרה עדיין בג'קרטה, אבל עולה לקבר רק פעם בשנה, בחג המולד. "אני רואה משפחות שמחליטות להיות נוצריות או מוסלמיות, כי זה קל יותר", אומרת האנה על הגמישות שמצריכים החיים כאן.

אבל גם המשוכנעים נדרשים לפשרות. "סבתי אמרה לי: אם את רוצה להישאר כאן, אם את רוצה לקנות אדמה, כדאי לך לא להתחתן עם יהודי. תתחתני עם הראש ולא עם הלב", מספרת האנה. ואכן, בתה נשואה למוסלמי, אף שנכדתה מזדהה כיהודייה.

רק באחרונה החל כוכב הרוק האינדונזי אחמד דהאני, בן 39, להתחקות אחר שורשיו היהודיים. לדבריו, הוא לא ידע על מוצאה היהודי של אמו עד שפירסם את שם אביה, סבו, על גב הדיסק שהוציא ב-2004 והביע תודה לגנים היצירתיים שירש. קבוצות מוסלמיות קיצוניות מצאו שפרדריק רודולף קוהלר היה יהודי-גרמני. אמו של דהאני התנצרה, ואחר כך התאסלמה כדי להינשא למוסלמי. הם פרודים כיום. כשנשאל דהאני על מוצאו, הירהר לרגע. "בעצם, אני לא יודע אם לראות ביהדות דת או גזע", אמר.

יש המסרבים לבחור ואומרים שהם מייחסים אותו משקל לאינדונזי וליהודי שבהם. "אם תשאל אותי מה אני, אומר לך שאני יהודי, אבל גם אינדונזי. אני באמת מרגיש בבית כאן", אומר דייוויד אברהם, שאינו בטוח אם ירצה לעלות לישראל.

גם בשביל האנה, שחברת הנסיעות שלה מארגנת לנוצרים אינדונזים טיולים בארץ הקודש, עלייה היא עניין קשה. "חשוב להיות כאן כדי שהארץ הזאת תבורך. הרי כתוב בתורה, שאחרי חורבן הבית אלוהים פיזר אותנו בין האומות כדי שאחרים יבורכו", אמרה. *

הכותבת היא עיתונאית עצמאית המתגוררת בג'קרטה



מנורת ענק המשקיפה על העיר מנאדו באינדונזיה. באזור מתגוררים כ-20-30 יהודים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו