בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על קצה הצוק

על רבים מהמצוקים בחופי הים התיכון מאיימת סכנת התמוטטות, יחד עם הבתים הבנויים עליהם. השבוע אושרה תוכנית ממשלתית להצלתם, אך יש הטוענים שאין בה די ושהיא תפגע קשות בנוף

תגובות

פיסת הנדל"ן היוקרתית ביותר בישראל היא כנראה בחלק הכי דרומי של קיבוץ פלמחים. הנוף - קו ישיר למימי הים התיכון שנראים צלולים להפליא. הקרקע - רצועת החוף העשויה כולה חול זהוב מהודק. הרוח הקרירה מנשבת גם בימים הלוהטים של יוני, ושקט מופתי סביב. שכנים? עליהם אין כמעט מה להלין. למען האמת, גם לפני כחודשיים, כשאירעה מפולת הסלעים האחרונה באזור, הם לא השמיעו קול. ככה זה כשמדובר בבית עלמין.

הרוח והגלים נוגסים עוד ועוד במצוק שעליו נבנה בית הקברות, וכמו מסלול החיים, גם סופם של סלעי הכורכר צפוי. "אני מניח שיום יבוא וזה יקרה. הגדר הזו, שמקיפה את בית העלמין, תהיה באוויר", אומר מיקו כהן, יליד הקיבוץ, בן 42, ש"חי ונושם את הים", כדבריו. "יש לי אנשים יקרים שקבורים פה, אבל צריך להפסיק להשתמש במקום", הוא קובע. "אנחנו הולכים להגדלת מספר התושבים בקיבוץ, ובסוף אף אחד לא ישים לב שאחת מפיסות הנוף הכי יפות בארץ תהפוך לבית קברות אחד גדול. בסוף זה יתמוטט. במוקדם או במאוחר, בית הקברות הזה יהיה בים".

אם אכן יקרוס המצוק, יתנחמו כהן וחבריו, פעילי סביבה מהאזור, בכך שבצוק היפה הזה לא תהיה עוד צלקת מעשי ידי האדם, בדמות בית העלמין. התמוטטות המצוק תהיה סמלית - תבוסה של האדם במאבקו נגד התהליכים הטבעיים המתרחשים בחוף.

השבוע הורתה המועצה הארצית לתכנון ובנייה, המוסד העליון העוסק בכל נושא תכנוני - מתוכניות מתאר ארציות, דרך חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה ועד לשמירה על עתיקות ומקומות קדושים - על הכנת תוכנית מתאר ארצית להגנה על מצוקי החוף לאורך הים.

אחרי שנים שבהן קרסו מצוקים מבלייה טבעית, תהליך שהוגבר בגלל פעילות אנושית בים וביבשה, החליטה הממשלה לגבש מדיניות כוללת להתמודד עם התופעה, שגבתה ב-2009 את חייו של הראל ברלין, צעיר שמצוק קרס עליו כשבילה בחוף מצפון לנתניה.

צוות בין-משרדי המליץ בין היתר על הקמת שוברי גלים כדי לבלום את פגיעת הגלים במצוקים. לצד זה הומלץ ליצור הגנות פיזיות על מצוקים ברצועת חוף שהוגדרה כמסוכנת במיוחד ואורכה בין עשרה ל-13 קילומטרים, הכוללת בין היתר את חופי נתניה, אשקלון והרצליה. קריסתם, לפי מסמך המדיניות שאושר בממשלה באפריל 2010, עלולה לסכן את שטחי הבנייה העירונית, את הבנייה צמודת הקרקע ואת האתרים הארכיאולוגיים לאורך החוף.

מיגון פרטי

במושב בית ינאי, במועצה האזורית עמק חפר, לא חיכו להחלטה הממשלתית והחלו בעבודות למיגון המצוק. התושבים מימנו הקמת סוללת סלעים, שתגן מהתמוטטות על המצוק שעליו בנויים חלק מבתי היישוב. היה גם מי שהתנגד למהלך: חלק מתושבי בית ינאי והאזור טענו שנגרם לחוף נזק בעת העבודות, ושצומצם השטח שבו יכולים הנופשים לצעוד לאורכו.

עמותת "אדם טבע ודין" עתרה נגד ראש המועצה האזורית, רני אידן, לבית המשפט של מחוז המרכז לעניינים מינהליים, בטענה שהמהלך אושר באופן לא חוקי וגרם נזקים קשים לחוף.

במועצה אזורית עמק חפר הסבירו אז כי מדובר ב"עבודות חירום הכרחיות... נוכח אזלת היד והיעדר המענה של הגורמים הממלכתיים האחראים על הטיפול בנושא". ד"ר שחר קול, תושב בית ינאי זה שמונה שנים, טוען ש"עשו בבית ינאי עזרה ראשונה בסיסית, כדי להרחיק את האנשים מקו המצוק. אומרים לנו שאנחנו ?כובשים את הים', אבל אלה שטויות. בואי נניח שאני אקרוס - מה יקרה למטה? במי יפגע הסלע שיתמוטט? אם יהיה למטה מישהו זה יהיה אסון".

ה"נגיסה" המתמדת של הרוח והמים בבתים אינה מונעת מבית ינאי להיהפך יעד נדל"ן אטרקטיבי. ברחוב הצוק ביישוב, העובר על קו המצוק, יש בית אחד בשלבי בנייה מתקדמים. הפיגומים שם רעועים לא רק בגלל גובהם, אלא גם כי חלקת האדמה שהם הוצבו עליה מועדת לפורענות.

הפתרון שהרשויות מצאו לעת עתה הוא להציב שלטים המזהירים מפני התקרבות למצוק. אלו אמנם פזורים על החוף, אבל סימני הצמיגים של רכבי שטח מצפון לחוף בית ינאי, שמתחלפים ככל שמדרימים בטביעות כפות רגליים יחפות, מוכיחים אחרת.

"עכשיו יש שלטים בכמה שפות (שמזהירים מפני ?סכנת דרדרת אבנים' ומתריעים כי ?אסור להתקרב לשפת המצוק', ג"כ), והנה - הזהרנו. השלטים האלה נסחפים לים כל חורף, ולא עושים רושם על אף אחד", מוסיף קול.

נדמה שגם הרשויות הבינו שאין דרך להילחם במתרחצים, ואפילו פחי האשפה מוקמו בצמוד למצוק. קרש העץ שהונח בין שני סלעי כורכר שהיו פעם חלק מהמצוק, ומשמש ספסל ישיבה למשתזפים, מושך מתרחצים.

אין ים

אלי כהן, שמתגורר יותר מ-40 שנה בקיבוץ פלמחים, מספר שבחג שבועות האחרון הזהיר את המתרחצים בחוף הפראי של הקיבוץ מפני הסכנה. "אמרו לי ?אנחנו מודעים', ולא ממש זזו", הוא אומר. "חבר'ה צעירים יושבים פה עם נרגילה, מסתכלים בים ומבסוטים. המצוק גם מטיל צל, אז אנשים מתקרבים לכאן. אין סיכוי שיוותרו על זה".

קול מבית ינאי מספר שבימי הנופש העמוסים, בחודשי יולי-אוגוסט או בחגי תשרי, נפרסים עשרות אוהלים בין הים למצוק. "השלטים הופכים ליתדות. אתה צריך משהו שייתן הגנה אמיתית, לא ישראבלוף". השנה החליטו במועצה האזורית לנסות לגרום לצעירים להגר מעט צפונה מחוף בית ינאי.

"רצועת חוף הים בין בית ינאי לצוקי ים נתחמת בצדה המזרחי על ידי מצוק כורכר לא יציב! דווקא חוף ציורי זה מושך בני נוער רבים לבלות את חופשת הקיץ בזולות (אוהלים) הסמוכות למצוק", נכתב במודעה באתר המועצה. "כדי שלא יקרה אסון נוסף... נא הקימו את הזולות ברצועת חוף בטוחה".

במצב הזה, נדמה, החלטת המועצה הארצית צריכה לשמח רבים. אבל יש מי שרואה אותה כבלתי מספקת. דרור עזרא, רכז תחום ים וחופים במפלגת הירוקים וחבר מועצת העיר הרצליה, נשמע מאוכזב למדי לאחר דיון המועצה הארצית. "הם לא רוצים להניח לחופי ישראל לנפשם", הוא אומר. "יש כוונה לשים בכל החופים הצפוניים, כולל חוף אפולוניה, חוף נתניה, והחוף של עמק חפר, שוברי גלים. מדובר בבנייה בכל חופי ישראל. פשוט לא יהיה ים".

הוא מלין על כך שה"כסף הציבורי יגן על נדל"ן פרטי שיקום בחוף. זה אבסורד. מדובר בסבסוד המיליונרים הכי גדולים בישראל. הדרך להגן על הציבור היא להרחיק אותו מהמצוק. אין אפשרות להפוך מצוק כורכר, שהוא מצוק חלש, למצוק חזק ואדיר. וגם החזקים מתפוררים בסוף".

גלית כהן, סמנכ"לית לתכנון במשרד להגנת הסביבה ומיוזמי מסמך המדיניות, טוענת שההיפך הוא הנכון. "אחד העקרונות המרכזיים של מסמך המדיניות הוא שמירה על האינטרס הציבורי. לכן, ההמלצה היא להקים הגנות רק במקומות שיש לציבור הרחב יכולות ליהנות מתועלת נוספת", היא מסבירה. "אנחנו יודעים שיש לכך השלכות סביבתיות, זה עולה המון כסף, ויש לזה גם השלכות חברתיות. הפתרון האחרון הוא לא לעשות כלום. אנחנו החלטנו להתערב במקומות שיש נגישות רחבה לציבור וחשיפה גדולה של האוכלוסייה. אנחנו לא באים ומגינים על בתים ועשירים, בשום פנים לא.

"על כן הלכנו בעיקר על הגנה באזורים העירוניים, כמו נתניה והרצליה. למקומות כמו בית ינאי יש בעיה. מה פתאום שכל אזרח יקום ויבנה משהו מתחת לבית שלו ויהרוס את החופים של הציבור? רצינו למנוע פעילות נקודתית של רשות אחת, שתעשה ותהרוס לשכנות שלה. כל המערך הזה נועד למנוע פעילות נקודתיות שתפגע בחופי הציבור".

מיקו, הקיבוצניק מפלמחים, מסביר את התנגדותו האידיאליסטית כמעט לתוכנית: "אני לא מאמין בזה. אם היה לי בית על המצוק, הייתי משקיע כדי להגן עליו. אבל זה תהליך טבעי ובלתי נמנע. אי אפשר להילחם בטבע, בבליה. חבל על האנרגיה. מעשי אדם סופם להיהרס בטבע".

כהן מוסיפה כי "ברוב החוף אנחנו לא רוצים לגעת. ישנם הגולשים, וגם הנוף, ואנחנו לא רוצים לפגוע. הרי בסך הכל מדובר בתהליך טבעי".

עזרא, חבר מועצת העיר הרצליה, תקף בעבר את התוכנית למיגון חוף אפולוניה, שעיקרה הצבת סוללה גדולה של סלעים, למרגלות המבצר הצלבני. הצבת הסלעים במקום הובילה לצמצום ניכר של רצועת החוף הצרה. גם המשרד לאיכות הסביבה הודה בעבר שהיוזמה הזיקה, בסבירות גבוהה, לחוף סידנא עלי הסמוך.

עם זאת, העבודות אכן תרמו לחיזוק המצוק באתר. לראיה, בסופת חורף גדולה בדצמבר האחרון, חוף אפולוניה לא ניזוק כלל. "בסערה בדצמבר לא נפל גרגר אחד מהמצוק בזכות הסלעים שהצבנו. הם סופגים את האנרגיה של הגלים", אומר יגאל בן-ארי, מנהל מחוז מרכז ברשות הטבע והגנים, האחראי גם על הגן הלאומי. "לא נשאר חוף, אבל באתרים היסטוריים לא היתה לי ברירה. המבצר הזה הוא אתר מורשת בינלאומי. יש בעיה, זה נכון, זה לוקח חלק מהנוף הציבורי, אבל זה היה הדבר הנכון בזמן הנכון, שנעשה בשיתוף פעולה עם עיריית הרצליה, מול שלל אנשים שחשבו שלא צריך לעשות את זה. אבל כשבאים להתייחס לנקודות היסטוריות כמו אתר אפולוניה - אין מנוס".

חגי יוחנן, מנהל הגן הלאומי אפולוניה, רואה דווקא צד חיובי במפולת הסלעים הטבעית. בשנת 1979, הוא מספר, כשהתמוטט חלק מהצד הדרומי של המבצר, התגלה פתח מנהרה עתיקה מהמבצר לים, ששימשה להברחה. "המנהרה נמשכת 88 מטרים מתחת למבצר הצלבני, עם גומחות לנרות שהאירו את הדרך", מספר יוחנן, ארכיאולוג בהכשרתו. "אנחנו שואפים לפתוח את המנהרה לציבור, שיוכל להגיע עד החוף ממש, כשתושלם החפירה הארכיאולוגית במקום".

גם אופן המיגון היבשתי, שהושם כעת לפתח הרשויות המקומיות בהתאם לתוכנית המתאר הארצית העתידית, הוא מושא למחלוקת: האם להציב סלעי ענק בשולי המצוק, שישמשו מעין סוללת הגנה, בדומה למה שנעשה באפולוניה ובבית ינאי? ואולי להגן על המצוק בעזרת צמחייה ורשתות מתכות, בניסיון לעצור את הידרדרות הסלעים? זו האפשרות המועדפת על אנשי המשרד להגנת הסביבה.

לצד זה ישנה שאלת ההסדרה של גג המצוק המועד ליפול, שעיקרה טיפול בניקוז כדי למנוע חלחול מים הפוגעים ביציבותו. כך או כך, המאבק על עתיד המצוקים עדיין בעיצומו, ויסלים ככל שתוכנית המתאר הכללית לטיפול בהם תתמקד בחוף זה או אחר. המתים בפלמחים יכולים בינתיים לנוח בשלום, עד סופת החורף הבאה. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו