בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ועידת הנשיא | זו לא ועידה של אוכל, זו ועידה של כסף

ועידת הנשיא הפכה לאירוע פאר שמושך סלבריטאים ומפזר נאומים שנונים ומלאי תקווה שמשביעים את רצון כולם. רק רועי צ'יקי ארד חזר רעב

תגובות

אירועי הפאר שיוזם שמעון פרס קיימים תמיד בשני מישורים. מצד אחד, הנאומים השנונים ומלאי התקווה הננו-פוטוריסטית של פרס, עליהם נבזק אבק כוכבים של מפורסמים בינלאומיים, הפעם זו הזמרת שאקירה. מצד שני, המציאות העגומה והאפרורית שנמצאת שם מחוץ לאולם הכנסים רווי הדיילות הענוגות. בחוץ יש אנשים קשי-יום שנאבקים על קוטג', מדינה שלמה שלא מסוגלת לממן ספריה קטנה בקריית שמונה. נראה כאילו ישראל קטנה על החזון של שמעון ולא ממש קשורה אליו.

בכניסה לועידת הנשיא אתמול במגדלי האומה בירושלים עמד אתמול גבר רוסי גדול עם זקן עבות וכובע מצחיה שחור ואמר רק 'להיכנס' בקול שקט, כיסיו מלאים מפות ומסמכים. המאבטחים היו מבוהלים ולא ידעו איך להגיב. כששאלו אותו אם הוזמן, הוא התעקש 'להיכנס'.

פרס ושאקירה. תצלום: אמיל סלמן

אמרו לי להגיע בשתיים לבדיקה הביטחונית. למרות שמסיבת העיתונאים המשונה של כוכבת הפופ שאקירה ושל פרס התחילה בארבע. מיהרתי, כדי שלא יהיה תירוץ לסנן אותי. בזמנו "הארץ" רצו לשלוח אותי בפמליית הנשיא לספרד, ונפלתי בתואנה של פנייה מאוחרת מדי. כך שחששתי שאם אאחר, שוב אשאר בחוץ. מסתבר שסתם הייתי פרנואיד, כולם היו נחמדים, ונשארו לי שעתיים לשרוף.

טיילתי בחוץ, חולף במעבר התת קרקעי שמחבר את בנייני האומה והתחנה המרכזית. מישהו צייר על הקירות בטושים איור יפה בנוסח אפריקאי. לא רחוק מנגן עוד עיוור, ישב זמר רחוב בשם משה שבתאי ששר מכל הלב את השיר 'למראית הדה ז'ה וו' ובידו רעשן קטן שאותו טלטל מפעם לפעם. לא הרבה זרקו לו כסף. הוא גם מכר ספרי שירה בעשרה שקלים. קניתי ספר בשם 'הצדעה לישראל' של אהרון אלמוג. כששאלתי את משה למה הוא מוכר ספרי שירה הוא אמר לי שהוא שר, ולכן הוא אוהב שירה. אני פותח את הספר ורואה את המשפט "הילטון ירושלים. השעה שתיים\ והנה מי בא אם לא\ כושן רשעתיים".

בחדר התקשורת ההומה אני שואל מישהי, שחשבתי לעוזרת מאופרת מדי מבית הנשיא, היכן השירותים. אחר כך אני מבין שזו איילה רשף, כוכבת האח הגדול. איילה היתה קשורה לרגע מביך מבחינתי. כשסייעתי לסבתא שלי לסדר את הסימניות בדפדפן האינטרנט, איילה התמשמשה עם איזה גברברון על מסך הטלוויזיה שליד המחשב. ייתכן שמאז הפכה לעיתונאית. יש שמועות שמחירם של האחרונים עולה לאחרונה.

סילברמן בדיבור צפוף עם שאקירה. תצלום: חיים צח

מגיע כותב ממעריב, שנראה מותש. אני מכיר אותו בזכות יוזמות בתחום המוזיקה האלטרנטיבית, אבל תמיד שולחים אותו לסקר אירועי טראש. "היינו עם שאקירה בבית ספר דו לשוני עד עכשיו. איזה טמטום. פשוט בזבוז זמן. אבל בשביל הטור שלך זה קלאסי", הוא אומר. אני מקשקש עם מישהי שהולכת עם הרבה תגים ובהם גם תג ירוק של הקומיקאית שרה סילברמן, המוזמנת לועידה. "האמת שאני סטודנטית מנוצלת, הם יודעים שאני בכל מחיר רוצה להסתובב עם שרה סילברמן, כמו שלפני שנה הסתובבתי עם אלי ויזל". אני שואל איך ויזל. היא טוענת שהוא נחמד מאוד ואף הזמין אותה לחדר להקליד את נאומו. "זה אולי ישמע רע", היא אמרה. לא הספקנו לפתח את הנושא, כי כמה עיתונאים ארגנטינאים שאלו 'מי יודע לצלם' והתנדבתי לצלם אותם תמונות מטושטשות. היא קינאה מאוד בכך שהלכתי עם סנדלים, התיישבה והורידה את נעלי העקב הייצוגיות כמחאה לרצפת אולם הכנסים. הרגשתי שעשיתי משהו טוב.

בהמשך היו עוד הרצאות של ג'ימי ויילס מויקיפדיה, אליל יחסי הציבור והפרסום מרטין סורל, ופרופסור דן אריאלי, שהיה מרשים. היום, רביעי, אמור להיות היום של אנשי ההון הישראלי, שפרס תמיד אהב את חברתם. הוא כמובן נאם בחתונת בנו של יצחק תשובה. על הלוח עמדה רשימת ההרצאות 'האם נתגעגע למזרח התיכון הישן', זו כותרת של אחת מהם. וזכרתי בבדואי בסיני שאמר שהוא לא מבין למה הישראלים לא מבינים שהמהפכה במצרים היא משהו חדש, שהעולם התקדם קדימה, ולמה אנחנו בישראל לא משתמשים בפתגם 'לא בוכים על חלב שנשפך'.

במסדרונות, מישהו לוחש לחברו "מה היא עושה פה בעצם?". "שאקירה? אין לי מושג", עונה מישהו. "התכוונתי לאיילה מהאח הגדול", אומר רעהו. לאחר מכן, שניהם הולכים ליישר כרזת שנור ביידיש של קרן היסוד שתלויה לא בקו ישר. "זה בדקויות, אחי", הוא מדגיש. בדוכן של קרן היסוד היו האנשים הנחמדים ביותר באירוע, ואף לא נעלבו כששאלתי אם העסק הזה עדיין רץ והציעו לי לתרום.

אנחנו מחפשים אוכל בכל חדרי בנייני האומה, ומוצאים רק כוסות מיץ. "מיץ תפוזים ואשכוליות, זה מה שאפשר לבחור בועידת הנשיא", מתלונן כתב מרדיו ירושלים. בפינת חדר התקשורת המאובזר אני מאתר חבילת עוגיות שוקולד צ'יפס גמורה, ובאין רואים, אני אוכל את הפרורים, מרגיש מעט טוב יותר. אף שהועידה היא בנושא המחר וכולם מדברים על קיימות ואקולוגיה, אפשר להכין קפה רק בכוסות חד פעמיות מזהמות. וזה מה שאני עושה.

פרס עם שאקירה ובן זוגה, ג'רארד פיקה, בלם ברצלונה. תצלום: משה מילנר, לע"מ

באולם הסמוך מוצגים הישגי האקדמיה בישראל. יש שם דברים מעניינים מאוד, אבל המקום ריק כמעט. כל העיתונאים מתעניינים בשאקירה. רק הכתב של הרשת הערבית אל-חורה באולם, שם על עיניו כיסוי ומדגים סונאר אישי. בחוץ אני עוקב אחרי יחיאל לקט, איש קק"ל המיתולוגי, המהלך במסדרונות עם צרור מפתחות. אחריו חולפים שני פועלים ערביים, שנראים ילדים, ומושכים מטאטא גדול. הדי.ג'יי באולם המלא כוסות נראה מתוסכל לשים רק נעימות. "הטראנסים והחפירות יתחילו כשפרס יגיע", הוא מתבדח.

על הבמה בחדר מסיבת העיתונאים צמד דגלי ישראל יפהפיים עם מעין עיטור מוזהב. מעולם לא ראיתי דגלים יפים יותר. אדם עם גרוגרת גדולה מוסיף עוד דגל. אני סופר 16 צוותי טלויזיה שמתעניינים באייטם המופרך הזה. מעל לחמישים יום שובתים עובדי חיפה כימיקלים ומתבצרים במפעל בתלונות על ניצול, ואיש מהבלוגרים עם הלב היהודי החם לא יגיע לשם. זה עולם שנמצא מחוץ לכנסי הנשיא. מישהי אומרת שלא הספיקה לבדוק אינפורמציה על שאקירה ותציץ בויקיפדיה. 'נכבד את האורחים בקימה', אומרת האחראית. הצלמים זועמים, כי אם העיתונאים יעמדו, הם לא יוכלו לצלם את הכניסה של שאקירה ופרס. 'אתה מעדיף שנבטל את הקימה?', שואלת המארגנת צלם. הצלם אומר כן.

ואז פרס נכנס בעניבה ורודה עם שאקירה. מיד נרשמת תקרית מביכה: אחרי כמה דברים נמלצים, פרס קורא לשאקירה - שאריקה. ומיד מתקן לצחוק כולם. לאחר מכן הוא אומר "כבשת את ישראל בלי ירייה אחת", כשהוא לא רומז למוצא הלבנוני שלה. הוא מחמיא לעומק של שיריה, ומספר שהתרגש מהם מעומק לב. 'אפשר לחשוב שזה בוב דילן', לוחש אחד הצלמים מאחורה. שאקירה מחייכת במבוכה, ונראית דווקא נחמדה. גם העובדה שהיא יוצאת עם בלם משחקת לטובתה. ואכן, כל הצלמים צועקים לבלם ברצלונה פיקה בשמו הפרטי כדי שיצטלם גם, כאילו היה חברם מהמילואים.

על אף ש'ועידת הנשיא' של שמעון פרס מראה שהמשיכה של הסלבז אליו עזה מתמיד, כיום לא ניתן לחמוק מתפקידו של פרס כמגן אנושי של מדיניות דשדוש השלום של נתניהו. בתמורה, מדי פעם פרס זורק משפט סתום על חשיבות שיחות השלום או מגניב פתקית לאבו מאזן בעיר ספר סקנדינבית. אבל המדיניות היא כשל חברה מזהמת הלוקחת דמות ירוקה כדי להראות אקולוגית.

לבמה מטפסת ילדה מתוקה עם קוקיה ורודה, כצבע עניבת כבוד הנשיא. היא מסבירה שבהתאם למסורת התימנית היא נותנת שרשרת מסורתית לשאקירה, שעברה דורות במשפחתה. היא מנסה לענוד את השרשרת לזמרת, דבר שלוקח זמן ארוך מדי. זה רגע מביך. אחר כך הילדה רק רוצה לברוח מהבמה, אבל פרס מחזיק אותה. "הבאתי שתי ליידיס", הוא משוויץ. ואז כולם יורדים ושאקירה רצה בחזרה לפודיום כי שכחה את הדפים שעליהם כתבה את הנאום.

אני רעב, נוטש את ההרצאות באמצע כדי לאכול במסעדת אזורה בשוק מחנה יהודה. המלצר רואה אותי עם התג הטפשי ששכחתי להוריד, ומבקש שאמסור דרישת שלום לבנות של לשכת הנשיא. אני אומר שלא היה אוכל. "זו לא ועידה של אוכל, זו ועידה של כסף", הוא אומר לי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו