בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זוית חיובית על גל ההתקוממות הערבי

השפעת איראן נחלשת, טורקיה מחפשת בעל ברית חדש ואסד עשוי להיות מוחלף במשטר פרו-מערבי. מבט אופטימי מירושלים, במלאות חצי שנה ל"אביב הערבי"

תגובות

לפני כשנתיים ביקרה בדמשק אישיות בכירה ממדינה מערבית גדולה, כדי לדון בהפשרת היחסים. בסיום החלק הפורמלי של הביקור הזמין נשיא סוריה, בשאר אסד, את האורח לסעודת ערב אינטימית עם בנות הזוג. ישבו ודיברו לתוך הלילה בז'קטים פתוחים, בלי עניבות ובלי יועצים ורשמי פרוטוקול. "הבעיה שלי", גילה אסד את לבו, "היא שבכל שנה מגיעים חצי מיליון סורים לגיל 18, ואין להם תקווה או עבודה".

אסד ידע, אם כך, שמתחת לכיסאו רוחשת פצצת זמן חברתית, שמסכנת את היציבות הפנימית בסוריה. אבל הוא לא עשה מספיק כדי לשנות את המצב הזה ולתת תקווה לצעירי ארצו. במקום להציע להם עתיד והזדמנויות ולשחרר קצת את רסן הדיקטטורה, אסד התמקד בקוסמטיקה. הוא ניהל קמפיין בינלאומי למיתוגה מחדש של סוריה כמדינה חילונית ומערבית, שנשען על דמותה המצודדת של אשתו אסמה.

הקמפיין הגיע לשיאו בכתבת תדמית מתקתקה על הזוג הנשיאותי, שפורסמה במגזין האופנה "ווג" בתחילת השנה הנוכחית. הכל נראה מושלם, חוץ מהטיימינג: עד שהראיון התפרסם, הצעירים חסרי העתיד והמנוח התמרדו נגד השלטון. תמונת אסד משחק עם ילדיו בצעצועים נראית בדיעבד כבדיחה עצובה, כשמניין ההלוויות של מתנגדי המשטר בסוריה מתקרב ל-1,500 ויותר מרבבת פליטים חצתה את הגבול לטורקיה. עורכי "ווג" גילו לתדהמתם שהאב האוהב והשרמנטי הוא בעצם רודן אכזרי ורצחני, והסירו את הכתבה המביכה מאתר האינטרנט של המגזין. גם בארמון הנשיאות בדמשק הפסיקו את הקמפיין; דף הפייסבוק של אסמה אסד, שבו תועדו מסעותיהם של בני הזוג, התעדכן בפעם האחרונה לפני חודש.

אסד הצעיר איכזב את חסידיו במערב, שראו בו "רפורמטור" ותלו בו תקוות שווא. ברגע המבחן הוא נהג בדיוק כמו אביו וכמו בעלי בריתו האיראנים, ושיסה את כוחות הביטחון שלו במפגינים. בנאומו השבוע הבהיר אסד שלא יוותר, ורק הציע לנהל "דיאלוג לאומי" ריק מתוכן כדי לשחרר לחץ.

אסד שורד בינתיים בשלטון משלוש סיבות: יריביו לא הצליחו לרכז כוח מספיק וטרם הגיעו ללב הערים הגדולות; הצבא שומר על לכידותו ועל נאמנותו לנשיא; רוסיה ואיראן נותנות לו גיבוי מבחוץ והממשל האמריקאי נרתע מקריאה מפורשת להדחתו ומסתפק במלמולי סרק על "רפורמה". המפגינים במצרים הביאו מאות אלפי אנשים לכיכר המרכזית בקהיר, והפילו את הנשיא חוסני מובארק. המרד בסוריה מתנהל בערי שדה, שקל לכתר אותן, להרחיק מהן את התקשורת הבינלאומית ולטבוח בתושביהן. זאת האסטרטגיה שבשאר למד מאביו, חאפז אסד: "כתר ורצח".

אי–פי

ההצלחה חלקית. למרות נחישותו לשלוט והברוטליות של חייליו, אסד לא מצליח להכריע את ההתקוממות. המורדים מודעים לנחיתותם מול עוצמת האש והניידות של הצבא, השולט בצירי התנועה המרכזיים, ולכן בחרו באסטרטגיה של התשה. מבחינתם, הכי חשוב להראות דבקות במטרה ולא להיכנע. כתחליף לריכוז כוחם בדמשק, הם מפגינים בעת ובעונה אחת בערים רבות, כדי לפצל את כוחות אסד ולהחזיק את אש המרד בוערת.

המורדים מקווים בוודאי שאם יתמידו, יתעורר בצבא גל עריקות ואסד ייפול. בניגוד לעמיתיהם בלוב, הם לא יכולים לסמוך על תמיכה בינלאומית. איש לא יבוא מאמריקה או מאירופה כדי להפציץ בשבילם את ארמונו של אסד, וממילא הפטנט הזה לא הועיל עד עכשיו גם נגד מועמר קדאפי.

נדנדה

אבל גם אם ההתקוממות בסוריה רחוקה עדיין מהכרעה, היא הביאה כבר לשינוי מאזן הכוחות במזרח התיכון. הרוח התהפכה: איראן בנסיגה, וישראל מתחזקת מחדש. החרדות שעורר בישראל הגל הראשון של "האביב הערבי" נרגעות בהדרגה, והתהפוכות במדינות השכנות מצטיירות עכשיו כהזדמנות אסטרטגית.

נקודת המפנה הקודמת באזור נרשמה לפני חמש שנים, במלחמת לבנון השנייה. הכישלון הצבאי בעימות עם חיזבאללה חשף חולשה ישראלית והביא להתחזקותה של איראן, הספונסרית של חסן נסראללה. אסד הידק את הברית הצבאית, המדינית והכלכלית עם שליטי טהראן. חיזבאללה השתלט על לבנון וחמאס על רצועת עזה, וטורקיה התרחקה מישראל והתקרבה לאיראן, לסוריה ולחמאס.

מבחינת ישראל, המצב רק החמיר בשנה האחרונה. פרשת המשט הטורקי לעזה חוללה קרע גלוי בין ירושלים לאנקרה, ועם נפילת מובארק איבדה ישראל גם את הברית האסטרטגית עם מצרים ונותרה מבודדת וחרדה. התחליף שמצא ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בהתקרבות ליוון פושטת הרגל, לא יכול למלא את מקומן של אנקרה וקהיר.

השבוע נראה שהנדנדה האסטרטגית נוטה בכיוון ההפוך. איראן, הקרועה במאבקים פנימיים בהנהגתה, מנסה להציל את כיסאו של אסד. אם ייפול, האיראנים יאבדו את בעלת הברית הכי חשובה שלהם, נקודת המשען של השפעתם האזורית. בישראל ניצלו את המצב כדי להזין את התקשורת הבינלאומית בדיווחים על המעורבות האיראנית העמוקה בדיכוי המפגינים בסוריה, כאילו אסד זקוק לדחיפה מבחוץ כדי להילחם על חייו.

טורקיה לא חיכתה לנפילת אסד וראש ממשלתה, רג'פ טייפ ארדואן, התייצב בראש מתנגדיו הפומביים. ארדואן גינה את מעשי הטבח בסוריה ודרש מאסד להנהיג רפורמות. הטורקים הגיבו באכזבה לנאום אסד ביום שני, שבו דחה את האולטימטום שלהם. המסר ברור: ההפשרה בין דמשק לאנקרה הגיעה לקצה, ואתה גם מדיניות "אפס סכסוכים עם השכנים" שהוביל שר החוץ הטורקי, אהמט דבוטולו. נגמר הסיפור. עכשיו חוזרים למאבקי הכוח והסכסוכים המוכרים מפעם. "איראן וטורקיה נאבקות על השליטה וההשפעה בסוריה", מנתח מומחה ישראלי למזרח התיכון.

כשטורקיה נאבקת עם איראן, היא מתקרבת מחדש לישראל ולארה"ב, יריבותיהם הגדולות של האיראנים במערכה על השליטה וההשפעה במזרח התיכון. ביום שני ארדואן שוחח בטלפון עם הנשיא ברק אובמה, כמה שעות אחרי נאום אסד. לפי ההודעה הטורקית, שיחתם התמקדה בסוריה ובלוב ונגעה גם בתהליך השלום "כגורם חשוב ביציבות האזור". השניים הביעו תמיכה "בדרישות החוקיות" של המפגינים הסורים, וסיכמו ש"יעקבו מקרוב" אחרי המצב בסוריה. למחרת פירסמו הטורקים את האיגרת ששלח נתניהו לארדואן, ובה בירך אותו על ניצחונו המוחץ בבחירות והציע לפתור את כל הבעיות הפתוחות בין המדינות.

ככל ששלטונו מתארך, ארדואן מתגלה כדיפלומט הטוב באזור, אם לא בקהילה הבינלאומית כולה. אין כמוהו בזגזוגים ובתמרונים בין מעצמות ומדינות, ובלבד שטורקיה תתעצם ושלטונו יתחזק. בגידתו הנוכחית באסד, חברו הטוב מיום אתמול, מזכירה במדויק את התהפוכות ביחסיו עם מנהיגי ישראל.

הוא יכול להרשות לעצמו: בשליטתה על מצרי הים השחור והאגן המזרחי של הים התיכון, טורקיה נהנית מעמדה גיאופוליטית ייחודית. ארדואן פשוט ממשיך במסורת שהתחילה בימי החיתים והביזנטים ונמשכה אצל העותמנים. בספרו "האסטרטגיה רבתי של האימפריה הביזנטית", שיצא בשנה שעברה, הראה החוקר האמריקאי אדוארד לוטוואק איך קיסרי קונסטנטינופול נמנעו ממלחמות והסתמכו על מגעים דיפלומטיים ובריתות מתחלפות כדי לקיים את האימפריה שלהם, שהאריכה ימים יותר מכל אימפריה אחרת בהיסטוריה.

בלי בידוד

נתניהו פועל בדרך דומה. גם הוא מעדיף דיבורים על מלחמות. איגרתו לארדואן וניסיונות הפיוס ביניהם מלמדים שהוא רוצה לחדש את הברית עם טורקיה, שותפתה הטבעית של ישראל מול העולם הערבי ואיראן. השבוע יעמוד הניסיון הזה במבחן המשט החדש לעזה. האם הטורקים יירתעו ויבטלו את המשט? ואם ייצא לדרכו, האם לוחמי השייטת יבצעו את פעולות ההשתלטות שהציגו לתקשורת, ושוב ייפגעו נוסעי האוניות? או שההכנות המוקדמות, והכוויות מהעימות הקטלני בשנה שעברה, יביאו להרגעת הרוחות?

אם המשט יתבטל, או יעבור בשקט, נתניהו וארדואן יוכלו להתקדם אל שיקום היחסים מפגעי ההתלקחות הקודמת. האינטרס ההדדי קיים. אבל אם הפיאסקו מהקיץ שעבר יחזור על עצמו, היחסים יעמדו בסכנה. הצלתם היא המבחן המשותף של נתניהו וארדואן.

תחושת הרווחה בישראל מפריצת הבידוד, קריסת המשטר הסורי והיחלשות האויב האיראני ניכרה השבוע בנבואתו הפומבית של שר הביטחון, אהוד ברק, שאסד ייפול מהשלטון "תוך חצי שנה". ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, פינטז על החלפת העלאווים בשלטון הרוב הסוני בסוריה. בכירי הממסד המדיני והביטחוני מדברים בשבחה של הדמוקרטיה במדינות ערב, ולא רק מזהירים מפני סכנות האיסלאמיזציה והתפרקות הסדר הקיים, כמו שעשו בחצי השנה הקודמת.

בשיאו כמו בדעיכתו, אסד מוכיח את מרכזיותה של סוריה במערך הכוחות האזורי, ואת יכולתה להטות את מאזן הכוחות בסביבה. אם יוחלף במשטר סוני פרו-אמריקאי, ישראל תוכל להסדיר את סכסוך הגבול בגולן ולהישען על "הקשת הצפונית" - סוריה וטורקיה - במאבק נגד איראן וכתחליף, או השלמה, לברית שנחלשה עם מצרים. נראה שגם המצרים מבינים את התהפוכות האסטרטגיות: הדיבורים על חידוש יחסיהם עם טהראן דעכו, והם אירחו השבוע את יצחק מלכו, שליחו של נתניהו. אף אחד לא רוצה להישאר לבד במזרח התיכון. *



אסד ונתניהו. סוריה עדיין ממלאת תפקיד מרכזי באזור



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו