בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה זוגות מפסיקים לעשות סקס? הסקסולוגית בטינה ארנדט ממש מאוכזבת

הסקסולוגית בטינה ארנדט לא יכלה להיות זבוב על הקיר, אז במקום זה היא גייסה 98 זוגות שיכתבו יומן מחדר המיטות שלהם. היא הציצה, ונבהלה

תגובות

נשים שרוצות יותר סקס ("עגבניות עסיסיות"). גברים שמזייפים כאב ראש ברגע האמת ("קלחי סלרי"). נשים שחולמות על חיים ללא סקס (ומוצאות שניקוי תנורים מענג יותר ממנו). בעלים שמוכנים לשלם לנשותיהם רק כדי לגעת בהן.

בטינה ארנדט פגשה את כולם, וירקות רבים אחרים בערוגות החשק, ורצה לספר לחבר'ה. רק אצל הסקסולוגית האוסטרלית, שהיא גם פסיכולוגית קלינית, סוציולוגית-אנתרופולוגית, בעלת טורים ותוכניות רדיו, מחברת רבי מכר ומרצה מבוקשת בכל רחבי העולם ("מה יותר כיף מלפטפט בארוחת צהריים בחדר מלא בנשים עם כובעים?") קורות תאונות כמו מתרגם לשפת הסימנים שמתקשה עם הביטוי "שפיכה מוקדמת". השבוע היא בכלל בכנס על אושר בבריסביין, לצד הדלאי למה; ברגעי הפנאי הנדירים היא מחפשת דייטים באינטרנט ("יצאו מזה כבר שני סיפורי אהבה מקסימים, וייתכן שהשלישי בדרך"), אז על שעמום אין מה לבנות.

"יומנים מחדר המיטות" ("יומני הסקס", במקור) הוא ספרה הראשון של ארנדט שרואה אור בעברית, בימים אלה ממש (הכורסא וידיעות ספרים), בתרגומה המצוין ומלא החיים של עטרה אופק. ארנדט גבתה, במהלך פרקי זמן שנעו בין שישה לתשעה חודשים, יומנים אינטימיים מפורטים מ-98 זוגות בגילים, דרגות ותק זוגי ומצבי צבירה שונים. בני הזוג ניהלו את היומנים בנפרד, והממצאים לעתים מעוררי השתאות ואפילו אימה. יש שם תרחישים ראשומוניים, שבהם כל צד רואה, חווה ומפרש את הזוגיות שלו באופן שונה לחלוטין; עדויות לסבל מתמשך, תסכול מיני ורגשי של שנים; אי יכולת לדבר על הדברים הבסיסיים ביותר בקשר הזוגי, התעלמות שיטתית ממצוקותיו של בן הזוג.

אחד הגברים מדבר על תהום של אלף קילומטר הפעורה בינו ובין זוגתו במיטה. אחת הנשים מתארת בפרוטרוט את עבודות הבית במקום את חיי המין שלה, ומסבירה שכביסה, שאיבת אבק וספונג'ה הן האויב האמיתי של החשק המיני, בעיקר כשהבעל מנסה לעזור ועושה הכל לא נכון. אותו בעל אומר לה שגם אם יזכו בלוטו ויהיה לה צי של משרתים שיעשו את כל עבודות הבית במקומה, היא עדיין לא תרצה לשכב איתו. היא מכחישה ומכחישה, אבל ביומנה מודה שהוא צודק. ועדיין, הגברים לפי ארנדט הם אלה שמצטיירים כגיבורים הטרגיים של הסקס המונוגמי בשנת 2011.

ארנדט משכילה כל הזמן לפרק את מטעני הנפץ האלה בקלילות ובהומור ("כשאתה מדבר עם אנשים על סקס אתה חייב להצחיק אותם כדי שירגישו בנוח. ההרצאות שלי מתגלגלות במהירות למופעי סטנד-אפ. אבל לפעמים יש גם דמעות"). מי כמוה יודע עד כמה צודקים פתגמים עממיים כמו: "נשים מקוות שהגבר שלהן ישתנה אחרי הנישואים, אבל הוא לא משתנה; גברים מקווים שהאשה שלהם לא תשתנה אחרי הנישואים, אבל היא כן משתנה".

ניתוחיה את היומנים, בעקבות ניסיון של שלושה עשורים לפחות, מפגשים עם אלפי מטופלים שחלקם שומרים איתה על קשר חברי עד היום וקצתם טוענים שהצילה את חייהם, ואחרי שלושה ילדים משלה ("כשאני מנסה לדבר איתם על סקס הם בדרך כלל אומרים לי: אמא, תשני את הנושא", שלא לדבר על תגובות ה"אוי לא, אמא כתבה עוד מאמר על מין אוראלי") ושני בעלים (הראשון, אהבת חייה, מת מהתקף לב בגיל 37. השני היה עורך דין, ולאחר גירושיהם היא מנועה משפטית מלדבר עליו) - מאירי עיניים ומרחיבי לב, ושותלים תקווה גם במדבריות הייאוש הצחיחים ביותר.

נישואים וסקס? אה?

ארנדט היא אשה יפה, גבוהה וצחקקנית בת 61. היא גרה בבית כפרי מקסים במרכז סידני, אבל מפליגה בדימוייה למחוזות רחוקים יותר. הנה, למשל, סיפורה של הפרה מווי-ווי. מתוך הספר: "הפרה היחידה באחת העיירות באוסטרליה הפסיקה להניב חלב. בסופו של דבר מצאו לה התושבים תחליף, כשהביאו מהעיירה הקטנה ווי-ווי פרה שהתגלתה כמציאה של ממש: היא הניבה המון חלב וכולם היו מאושרים. עד מהרה החליטו שכדאי ליצור לה דור המשך, ולכן קנו פר והביאו אותו לרעות באחו עם פרתם האהובה. אלא שבכל פעם שהפר התקרב אליה, הפרה התרחקה ממנו. אנשי העיירה המודאגים פנו אל הווטרינר המקומי ושאלו אותו מה לעשות.

"'בכל פעם שהפר מתקרב אל הפרה שלנו, היא זזה ומתרחקת', אמרו לו. 'אם הוא מתקרב אליה מאחור, היא זזה קדימה. אם הוא מתקרב אליה מקדימה, היא נסוגה לאחור'.

"הווטרינר הירהר לרגע ושאל: 'תגידו, קניתם את הפרה הזאת בווי-ווי?' אנשי העיירה היו המומים, שהרי לא הזכירו בפניו אף מילה על מוצאה של הפרה. 'אתה באמת וטרינר פיקח', אמרו בהתפעלות. 'איך ידעת שקנינו את הפרה בווי-ווי?' אז ענה להם הווטרינר, ומבטו עגום: 'אשתי היא מווי-ווי'.

"ביליתי חלק ניכר מ-35 השנים האחרונות בהקשבה לסיפורים על נשים מווי-ווי. מאז שהתחלתי לעבוד כמטפלת מינית בראשית שנות ה-70 אנשים תמיד סיפרו לי על חיי המין שלהם. יותר מכל אני שומעת על סוגיית המשא ומתן בקשר לזמינות של הסקס. איך זוגות מתמודדים עם המתח של הגבר המייחל ומקווה, בעוד שכל מה שזוגתו נכספת לו הוא האושר של שינה באין מפריע? זוהי דרמה לילית המתרחשת בחדרי השינה שלנו בכל מקום, מקור למתיחות ולאומללות אינסופית.

"אבל הדרמה הזאת היא בדרך כלל סרט אילם, בכיכובם של זוגות שלעתים נדירות מדברים על המשא ומתן הסמוי שמתנהל ביניהם. החישובים שלו: 'מה אם אני...? זה יגרום לה ל...?' הטקטיקה שלה: לשמוט את הספר שלה כשהוא מופיע בפתח חדר השינה ולהעמיד פני ישנה; להישאר ערה עד מאוחר ולקוות שהוא יירדם. מתחים. טינה. אשמה. ולעומתם הזוגות הנדירים האלה, שמצליחים באורח פלא לשמר תשוקה הדדית".

אפרופו הטריק של שמיטת הספר, ארנדט מצטטת קומיקאי אמריקאי שסיפר שבת זוגו תמיד צוחקת או בוכה או נסערת בזמן שהם מקיימים יחסי מין, "תלוי איזה ספר היא קוראת באותו רגע". ארנדט נשבעת שפגשה נשים כאלה, שהסבירו ללא בושה שקריאה תוך כדי סקס עוזרת להן לעבור את הליך החובה המייגע הזה.

בניגוד לרומנטיקת הפופ של "כל מה שאתה צריך זה אהבה", אהבה ללא סקס, מתברר, אינה מספיקה ואינה מחזיקה מעמד.

ארנדט אינה חוששת לפתוח חזית מול השדולות הפמיניסטיות וארגוני הנשים. "כל השיח הציבורי על מיניות בהקשר חברתי נשלט על ידי נשים, חד משמעית. קולם של הגברים כמעט אינו נשמע לעולם. אתה מדליק טלוויזיה, ורואה בתוכנית של אופרה ווינפרי ושאר תוכניות האירוח רק מצעד קלון אחד מתמשך של גברים שעשו משהו 'לא בסדר', שהתנהגו 'לא יפה', שלא הצליחו לשמור את הריץ'-רץ' שלהם סגור, ש'הסתבכו', ואתה פשוט מרגיש איזו אצבע מאשימה ענקית שיוצאת מהמסך ונוזפת בגברים באשר הם.

"אנחנו לעולם לא חוגגות יחד איתם את כוח החיים העצום והחיוני הזה, שהוא סקס. נשים מגינות על השערים של כלי התקשורת בגופן כשזה נוגע לנושאים חברתיים, ואוסרות לנהל דיון או דיאלוג על מה הגברים רוצים, על מה חשוב לגברים ומה מפריע להם בכל הקשור לסקס. זה מעוות לגמרי. לכן וידויי הגברים בספר מעוררים כאלה תגובות רגשיות עזות. אנשים פשוט נדהמים לשמוע גברים שופכים את לבם ומדברים על סקס - משהו שכמעט אף פעם לא נתנו להם לעשות בשום מקום. האמת היא שעוצמת התגובות הביאה אותי לכתוב ספר נפרד שמוקדש כולו לגברים, ונקרא, בפשטות, 'מה גברים רוצים במיטה'".

איך זה קרה בעצם, שגברים מוצאים את עצמם, כפי שעולה מן הספר, במצב של בני ערובה מיניים עם נשותיהם?

"לפני שנות ה-60 היתה תחושה של ביטחון מיני בחיי נישואים. נשים ידעו שמין הוא חלק מה'עיסקה' שבחיי נישואים, ולא חשבו בכלל להתמרד. בשנות ה-60 התחלנו ללמוד, באמצעות התנועה הפמיניסטית, על אלימות מינית בחיי הנישואים, על בעלים שאונסים את נשותיהם, והתחזק מאוד המסר המוצדק של זכות האשה לומר לא לסקס. אני תומכת בזכות הזאת כמובן, ולא חושבת שמישהו יכול להתנגד לה, אבל אני לא בטוחה שהכוונה המקורית היתה לומר לא לסקס במשך 20 שנה רצופות, כפי שנשים רבות מפרשות אותה.

"תחשוב כמה זה נורא לגברים, העובדה ש'החנות סגורה' מעתה ועד עולם, והם אסירים במיטת הכלולות שלהם. זה לא רק עניין של פורקן מיני - כל גבר יכול לאונן. אבל להרגיש דחוי, לא רצוי ולא נחשק על ידי האשה שאתה אוהב, שנה אחר שנה, זה סוג של גיהנום. זה משפיל ומבזה לגברים, להתחנן כל הזמן לסקס. היו גברים שכתבו על כך בהומור וברוח טובה, שסיפרו שפעם בעשר פעמים יש להם מזל והם מקבלים את מבוקשם, אבל ברור שמאחורי החיוך מסתתר עצב גדול.

"יש נשים 'נדיבות' שאומרות לבן הזוג: עשה בי מה שתרצה, רק אל תפריע לי. גם זה לא מספיק, כמובן. גברים רוצים להרגיש נאהבים, וזאת זכותם המלאה. זה לא רק העניין של הנישואים; פגשתי רווקות ורווקים בני 20 שכבר אין להם כוח וחשק לסקס. בני 20!"

החושניות שנגוזה

"לנשים יש ליבידו שברירי שצריך תנאים מסוימים כדי לפרוח", ממשיכה וטוענת ארנדט. "גברים יכולים לתדלק תשוקה כמעט בלי מאמץ. כל הדיבורים על 'האשה החושנית' של פעם, זו ששום גבר לא יכול היה להשביע את תיאבונה המיני, נמוגו עם השנים. לאן היא נעלמה, אני תוהה. תסתכל על סמנתה ג'ונס ב'סקס והעיר' (שמתעסקת בעיקר בחיי מין של רווקים, אגב, בהנחה שלנשואים אין חיי מין?) - היא קיימת, אבל מוצגת כסוג של פריק, של תופעה ייחודית קיצונית. המון נשים שאני פוגשת אומרות 'לא בא לי, אז אני לא עושה את זה', ובכלל לא חושבות על אפשרות העונג וההנאה שסקס עשוי להסב להן.

"לנשים יש תגובה כימית שונה במוח לתהליך ההתאהבות. בשלב הראשוני של הזוגיות הן רוצות יותר סקס, והגברים ששואלים את עצמם אחרי שנים לאן נעלמה חתלתולת המין שאיתה התחתנו, ומרגישים מרומים, מתקשים לקבל את התשובה שהמצב הנוכחי של בת זוגם הוא המצב האמיתי, ואותה תאווה מוגברת היתה רק פאזה מלאכותית שנבעה מאותה תגובה כימית במוח. אבל הרבה נשים מתגעגעות להילולות החשק של פעם, ומוכנות לנסות כל סם חדש שמבטיח להגביר את הליבידו שלהן.

"סקס הוא כוח מניע אצל גברים. אחד מהם אמר לי שלא היה דבר טבעי ומובן יותר בעיניו מאשר נשיא ארצות הברית (ביל קלינטון, במקרה הזה), גבר שגורל העולם וצרותיו מונח על כתפיו, וכל מה שיכול להרגיע אותו ולהחזיר אותו למסלול זאת מציצה אחת מוצלחת בחדר הסגלגל. נשים במצבי לחץ לא מסוגלות לחשוב בכלל על סקס, בוודאי לא כפתרון ללחץ. גברים יכולים לשכב גם עם נשים שלא מוצאות חן בעיניהם. כמו בפתגם הנושן: אתה לא מסתכל על מדף האח כשאתה מבעיר את האש. אתה שומע על גברים מכורים לסקס שמבקשים עזרה, ועל הרבה פחות נשים כאלה.

"קראתי ספר מבריק של סקסולוגית צעירה שעברה ניתוח לשינוי מין והפכה לגבר, והיא מתארת להפליא את החרמנות הבלתי-פוסקת שכמויות הטסטוסטרון החדשות בגופה מעוררות בה, ואת ההלם שלה, כפמיניסטית שחצתה פיזית את הקווים, מהיחס המחפיר והלא-הוגן שגברים זוכים לו בדיונים חברתיים בכלי התקשורת, שאותם מובילות נשים.

"הלב של 'יומני הסקס' הוא הסיפורים האישיים והמורכבות העשירה של חיי זוגיות, של גבר ואשה שחיים ביחד וההתנהלות היומיומית שלהם עם הנושאים והבעיות האלה. תגלית מעודדת שעלתה לא מזמן במחקר שנעשה בקנדה היתה שנשים יכולות ליהנות מסקס גם בלי תשוקה בוערת, פשוט לזרום עם זה ו'להיות שם' בכל דרך שמתאימה להן. פשוט להתחיל לעשות אהבה, והתשוקה תתעורר מעצמה, ואיתה תבוא ההנאה. זה נשמע אולי עניין של מה בכך, אבל למעשה מדובר בפריצת דרך באופן שבו נתפסת הגישה של נשים לסקס".

ארנדט לא נדרשה לזוגיות של הומואים ולסביות, שהיא נושא למחקר נפרד, אך היא רומזת בספרה על "מיתת המיטה הלסבית - ככה קוראים לזה כששני יצרי-מין נשיים וחלושים מתחברים זה לזה, והארוטיקה מתה בזריזות מות נשיקה". בוי ג'ורג' אמר פעם שהוא מעדיף כוס תה טובה על סקס, וארנדט מספרת על לסביות שפיצה משפחתית עם תוספת גבינה עושה להן את זה יותר מכל מגע מיני.

"ליזיסטרטה" של אריסטופנס היתה שם קודם, כזכור, עם הרעיון המהפכני שלה לשביתת סקס כללית של נשות יוון במטרה לשים קץ למלחמה מיותרת. אבל מה התירוץ של האשה החדשה?

ארנדט חוזרת על הצהרתה שסקס הוא כוח קיומי מאשש חיים. "תראה את הספרים והסרטים על מלחמות העולם - היה שם תמיד המון סקס ונולדו המון תינוקות. דווקא תחת סכנה ואיום ממשי על חייך, הליבידו פורח". תשוקה בצל האזעקה, כפי שניסחה זאת עירית לינור ב"שירת הסירנה".

ארנדט אינה מטיפה לנדיבות מינית כדי לצאת ידי חובה או "לעשות טובה", אבל היא בהחלט מאמינה שגישה פחות "דרמטית" והרת גורל לנושא היתה פותרת את רוב המשברים.

הכדורגלנים ואני

סקסולוגית אוסטרלית, כמו כל דבר ששם התואר "אוסטרלי/ת" מוצמד לו, נשמע אוטומטית אקזוטי. אבל ארנדט מבקשת להרגיע את הרוחות, טוענת שהסיפורים דומים בכל העמים והשפות, ושהחסרונות והיתרונות שווים בסופו של דבר בין כל התרבויות והיבשות, וגם אם האיטלקים והצרפתים, למשל, נחשבים למאהבים טובים במיוחד, בוודאי יש גם בהם מאהבים עצלים או סתם לא מוכשרים, והסטריאוטיפים מרבים לשקר.

"יש אולי תרבויות שבהן יש גישה משוחררת יותר ונטולת עכבות לסקס ולנגזרותיו, כמו עירום, אבל לנשים מיסודן יש יחסים מוזרים עם גופן שלהן, רובן מתביישות בו ומעדיפות להתחבא מתחת לסדינים, וזאת קרקע פורייה נוספת לעוד בעיות".

אנשים תמיד יחששו לדבר על סקס, מתנבאת ארנדט, ומצביעה על הרגרסיה המעניינת, מאור לחושך, שעברה על העולם בעשורים האחרונים. "בשנות ה-70 היתה לי תוכנית רדיו באוסטרליה שבה יכולתי לדבר על הכל, כולל הכל. אני זוכרת שקיבלתי מכתבים מכדורגלנים שסיפרו לי שהקשיבו לתוכנית לפני ואחרי משחקים ולמדו ממנה הרבה. היום פשוט אסור לומר מילים מסוימות ולהעלות נושאים מסוימים בשעות מסוימות, שהן רוב השעות.

"באמריקה זה בכלל מטורף. עם כל מהפכת האינטרנט וזמינות הפורנו וכל זה, אין כמעט דברים שמותר לומר בכלי התקשורת הממסדיים. המוסר הכפול ממש מגוחך ואבסורדי. לפעמים זה גובל בממצאים מדהימים כמו: באמריקה נמכרים יותר טמפונים עם מוליך מאשר בכל מקום אחר בעולם. אפילו לגעת בעצמן הן פוחדות שם. ולהיניק בפומבי - כמעט לעולם לא. ותראה את הסופרים האמריקאים הצעירים ממין זכר - איפה הם ואיפה החרמנות המתפרצת של דור ההורים, פיליפ רות' ונורמן מיילר וארנסט המינגוויי, שהפרוזה שלהם רצופה זקפות? יש איזו נימה חסודה ו'חנונית' שעוברת בתרבות האמריקאית החדשה, וזה מוזר ואולי קצת מדאיג.

"אבל הדבר החשוב ביותר בעיני הוא להפסיק להאשים זה את זה. הנשים סרבניות הסקס אינן עושות את זה בזדון או רק כדי לשחק משחקי כוח ושליטה. הסיבות מגוונות כל כך, וחלקן כאמור נובע מהבדלים ביולוגיים פשוטים. הידברות משותפת וכנה יכולה לפתור הרבה בעיות ולמנוע הרבה כאב מיותר, וכמובן להוביל להרבה לילות של הנאה ושמחה".*



איור: אמיתי סנדי


בטינה ארנדט. קריאה תוך כדי סקס עוזרת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו