בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ברשימת המטופלים שמגיע להם מרשם לקנביס רפואי מצאו את מי לקפח

למה מעדיפה מדינת ישראל לפטם קורבנות תקיפה מינית בתרופות פסיכיאטריות במקום לאפשר להן לעשן

7תגובות

הסיוטים של ד', בת 26 מאזור הצפון, החלו לפני כשבע שנים, אז לדבריה אנס אותה בן זוגה לשעבר. בעקבות האונס טופלה בדרכים שונות וחשבה שהתגברה על הקשה מכל, אך לפני כשנתיים ראתה במקרה את האנס לא רחוק מביתה ובאחת חזרו אליה הסיוטים. "התחילה אפיזודה של דיכאון שנמשכה עד לא מזמן, כמעט בלי לישון ולאכול. כל החיים שלי התהפכו, התפטרתי מהעבודה, הכל נעצר", היא מספרת בקול שקט. "חזרתי לתרופות - נגד דיכאון, הרגעה, ציפרלקס, לוסטרל ופרוזק, כדורי שינה שיצרו אצלי ממש התמכרות, זה היה סיוט. לא היה מצב לעבור את היום בלי הכדורים האלה. ואז גיליתי את הקנביס".

כ-6,000 חולים בישראל מטופלים כיום בקנביס רפואי (מריחואנה), רובם סובלים מכאבים כרוניים וממחלות סופניות. הפוטנציאל הטיפולי של הקנביס ידוע זה שנים רבות ואף הוכר על ידי משרד הבריאות, אך חולים לא מעטים - למשל נפגעות תקיפה מינית, הסובלות מתסמונת פוסט-טראומה ומחזיקות בהמלצה פסיכיאטרית לטיפול בקנביס רפואי - נתקלים במחסומים ביורוקרטיים.

יו"ר הוועדה הרפואית המייעצת לקנביס רפואי, ד"ר יהודה ברוך, הכיר לפני שנה וחצי ביעילותו של החומר לטיפול בסובלים מפוסט-טראומה. בתוך שנה אושרו 142 בקשות של נפגעי פוסט-טראומה לטיפול. עשרות חיילים שלקו בפוסט-טראומה בעת שירותם הצבאי טופלו ועדיין מטופלים בקנביס רפואי, באישורם ובתמיכתם של משרדי הבריאות והביטחון, אך נפגעות תקיפה מינית נשארו ללא מענה.

מבחינתה של ד', המריחואנה אינה סם אלא תרופה. "כשהייתי מעשנת לא הייתי זקוקה לתרופות", היא אומרת. "זה לא הפך את החיים לטובים ויפים אבל זה הפך אותם לנסבלים". אל התרופות השונות וכדורי השינה שנטלה היא אינה מעוניינת לחזור, בגלל תופעות הלוואי. "כדורי שינה - אם תיקחי אותם בלילה תצליחי להביא את עצמך למצב של לישון, תצליחי להכניס את עצמך למיטה ולכבות את האור, אבל בבוקר את לא אותו בן אדם. את לא מתפקדת. הכמות שאני צריכה כדי להירדם, תגרום לי, ביום שאחרי, להיות זומבי, המוח שלי מחוק, מדברים איתי ואני לא מתפקדת. איך אפשר לחיות ככה? איך אפשר לעבוד ככה? ללמוד, לצאת מהבית, לתקשר עם אנשים?

"את התרופות נגד דיכאון אני מסרבת לקחת גם בגלל עלייה גדולה במשקל שהיתה לי, והצלחתי לרדת רק אחרי שהפסקתי לקחת אותן, וזה גם כאבי בטן ובחילות בלתי פוסקות, וגירודים בעור ויובש וכאבי ראש. אלה החיים עם תרופות. אז נכון, אני לא בדיכאון, אני לא רוצה למות, אבל אני גם לא רוצה לחיות, אני לא אני, אני לא מרגישה כלום, אני איזה רובוט, לא שמחה, לא עצובה, לא כלום. אני קו ישר. זה גם לא חיים".

ביוני 2010 ביקשו ד' והפסיכיאטרית המטפלת בה ממשרד הבריאות אישור לטיפול בקנביס רפואי. אף שעברה מאז כבר שנה, היא עדיין מחכה לתשובה כלשהי מהמשרד. בלית ברירה היא מעשנת חומר שהשיגה בדרכים לא חוקיות. "אז אני עבריינית", היא אומרת. "כי אני צריכה טיפול, ואני לא יכולה לחזור לתופעות הלוואי הקשות, זה רק מרע את המצב".

הקנביס אמנם מועיל, אבל הפחד מפני המשטרה הכניס אותה לחרדה מתמשכת. "היום רוב הסיוטים שלי זה שבאה אלי המשטרה, שהם נכנסים אלי הביתה, זה כמו אשכרה אונס, כאילו זה המקום הבטוח היחיד שנשאר לי - והוא לא בטוח בעצם".

פוחדים להירדם

רבבות אנשים בישראל סובלים מטראומות שונות בכל שנה, החל מהלם קרב, פיגועים ותאונות דרכים וכלה במחלות מסכנות חיים, מתוכם כ-3,000 נפגעי תקיפה מינית. אחוז קטן מתוכם אינו משתחרר מהטראומה שעבר ומוגדר כסובל מפוסט-טראומה. הטיפול המקובל כיום בחולים אלה משלב טכניקות של טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי עם מגוון תרופות פסיכיאטריות ובהן נוגדי חרדה, כדורי שינה ונוגדי דיכאון, אך בשנים האחרונות החלו חוקרים ברחבי העולם להתעניין באפשרויות טיפול טבעיות יותר, ובמיוחד בפוטנציאל הגלום בקנביס רפואי. בניו מקסיקו שבארצות הברית, למשל, אושר כבר בחקיקה טיפול בקנביס רפואי לחיילים נפגעי טראומה שחזרו מעיראק ומאפגניסטן.

חוקרים ישראלים ערכו כמה מהמחקרים המעניינים בתחום. מחקריהם של פרופ' רפאל משולם, חתן פרס ישראל לכימיה ומבכירי החוקרים בתחום הקנביס הרפואי, ושל ד"ר אירית עקירב מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה הציגו, כל אחד בנפרד, כמה מהיתרונות הבולטים של הטיפול. "בשלב הזה מדובר על חולדות בלבד", מבהירה ד"ר עקירב, "אך המודל רלוונטי גם לבני אדם".

"החומר הפעיל במריחואנה, ה-THC, מחקה פעילות של חומרים בגוף הקשורים למערכת חשובה שנקראת המערכת האנדו-קנבינואידית", מסביר פרופ' משולם. "זוהי מערכת שיש לה תפקיד קריטי בוויסות תפקוד תקין של אכילה, מצבים נפשיים שונים ובין השאר שכחה. שכחה היא לא בהכרח דבר שלילי. אם את נכנסת לחנות כלבו ויש שם אלף איש, את רוצה לזכור את הפנים של כל אחד מהאנשים האלה? בוודאי שלא. אותו דבר גם העניין של טראומה. כי מה זה בעצם פוסט-טראומה? קרה משהו נורא ואדם התרשם מזה קשות, ועובר שבוע, עובר חודש - וזה לא עובר. האדם לא מצליח לשכוח".

הניסויים שביצעו פרופ' משולם ועמיתיו התבססו על מתן קנביס רפואי לעכברים שנחשפו לטראומה (שוק חשמלי), לאחר שנוטרלה בגופם המערכת האנדו-קנבינואידית. התוצאות החיוביות היו ברורות. הנחת היסוד אושררה בניסויים נוספים ובהם ניסוי מפורסם שערך ד"ר ג'ורג' פרייז'ר, פסיכיאטר קנדי בעל ניסיון עשיר בטיפול בפוסט-טראומה אצל חיילים. "שם ראו שיפור משמעותי אצל כ-70 אחוז מהחיילים שהשתתפו במחקר ובעיקר בשינה של המטופלים", אומר פרופ' משולם. "ולמה אנחנו בודקים דווקא את השכחה והשינה? כי אלה דברים מהותיים. אחד הדברים הנוראים ביותר אצל אנשים הסובלים מפוסט-טראומה הוא שהם לא מצליחים לישון, הם סובלים מסיוטים אז הם פוחדים להירדם".

ד"ר עקירב ערכה ניסוי דומה, עם חולדות, ובו בדקה את השפעת הקנביס הרפואי על מנגנון המכונה "למידת הכחדה", המשמש בני אדם וחיות כדי להתגבר על טראומה שחוו בעבר. בניסוי זה הוזרק הקנביס הרפואי ישירות לאזור במוח הנקרא אמיגדלה, שאחראי על הזיכרון הרגשי ועל תחושת פחד. בנוסף נחשפו החולדות גם ללחץ נוסף, המדמה את הסטרס הקבוע שבו נתונים חולי פוסט-טראומה.

"הקנביס הרפואי סייע לחולדות ללמוד את 'למידת ההכחדה' למרות הטראומה והלחץ הנוסף", אומרת ד"ר עקירב. "זה חשוב מאוד, משום שחוקרים ופסיכיאטרים טוענים שגם בני אדם שמפתחים פוסט-טראומה הם אנשים שיש להם שיבוש במנגנון של למידת הכחדה, כלומר הם לא מצליחים ללמוד שמשהו שפעם היה מסוכן עכשיו הוא בטוח". מטרת הטיפול בקנביס הרפואי אינה ליצור תחושת "היי" או אופוריה, היא מדגישה. "זה כלי, החיות לא ב'היי' וזה לא שנמחק להן לגמרי הזיכרון. המטרה היא פשוט להשפיע על אותו מרכיב בזיכרון האמוציונלי שאחראי על למידת הכחדה".

הרואין רפואי

הקנביס הוא תרופה לכל דבר, קובע פרופ' משולם. הוא אינו מבין את הרתיעה של פסיכיאטרים רבים משימוש בחומר בטענה שהוא מסוכן וממכר: "רוב רובם פשוט לא מתמצאים, נקודה. גם בתרופות הפסיכיאטריות קשה לדעת מה יעזור למי, משום שקשה לדעת איזה מנגנון השתבש ואיזו תרופה תעזור, אבל לומר שמריחואנה לא יכולה לעזור זה פשוט חוסר ידע".

ממצאי המחקרים שנערכו עד היום בישראל ובחו"ל ידועים למשרד הבריאות, אך נדמה כי כיום, במקום פתרונות מוצבים עוד ועוד קשיים בפני החולים. "מדהים שבשביל הפוסט-טראומה אני מקבלת בקלות וללא ויכוחים מיותרים סמים קשים כמו אופיאטים", מספרת נ', בת 27 מאזור הדרום, המתמודדת עם פוסט-טראומה בעקבות תקיפה מינית. "אני קוראת לזה הרואין רפואי, כי אין הרבה הבדל בין הרואין שנמכר ברחוב לבין האוקסיקונטין שנרשם לי. נותנים לי גם כדורי שינה ממשפחת הבנזואפינים ועל הדרך לקינוח נותנים לי ריטלין. הפרדוקס נמצא בעובדה שכל התרופות ממכרות ומסוכנות הרבה יותר מאשר מריחואנה".

"המצב הנוכחי אבסורדי", מסכים ד"ר איליה רזניק, פסיכיאטר מומחה והמנהל הרפואי של המכון הישראלי לנוירופסיכיאטריה אבחנתית. "בעבר הקנביס אושר לפוסט-טראומה ואז פתאום דוקטור ברוך דרש שמי שפונה לאישור לפוסט-טראומה יהיה בעל נכות מוכרת מהביטוח הלאומי או ממשרד הביטחון ושיהיה ניסיון מוכח לפחות בשלוש תרופות פסיכיאטריות במשך תקופה ארוכה מאוד, לפחות חצי שנה ניסיון עם כל תרופה. הוא דרש שאנחנו נפנה לקנביס רק את אלה שעמידים לכל שאר התרופות ושקנביס יהווה קו טיפול שלישי או רביעי לפוסט-טראומה. הוא בעצם דרש דרישות הרבה יותר מחמירות ממה שנדרש על פי ניסויים קליניים, כי קנביס זה בסך הכל צמח מרפא, ואתה לא יכול להשוות צמח מרפא עם פרוזק ודומיהם, שבפיתוח שלהם הושקעה כל חוכמת העולם המדעי".

למי בעצם מתאים הקנביס?

"קנביס מתאים למקרים בינוניים, אי אפשר לדרוש לתת אותו רק למקרים הכי קשים, שבהם שום תרופה לא עוזרת. זה פשוט לא נכון לעשות דבר כזה. אדם שאובחן אצלו סרטן מקבל קנביס ישר. אז למה בפוסט-טראומה צריך לחכות למקרים הכי קשים לפני שמוכנים לתת להם את זה, אם בכלל? זו גישה של משרד הבריאות שהיא אטומה וחסרת כל בסיס מדעי ואני אומר את זה לפרוטוקול, כי אני וד"ר ברוך שוחחנו על זה בכמה כנסים מדעיים ואמרתי כבר אז - זה לא נכון מה שאתם עושים. ואם בן אדם לא רוצה לבקש נכות? אדם מתבייש להגיע לוועדות. אז מה, אז הוא לא זכאי? זה לא יכול להיות קריטריון של משרד הבריאות".

מה עמדת עמיתיך הרופאים?

"הממסד הרפואי בסוגיה הזאת מתחלק לשני חלקים: כ-95 אחוז הם ניטרלים עד שליליים לקנביס, והשאר ניטרלים עד חיוביים. לא יותר. למה? זה קונסרבטיביות. תמיד לימדו שקנביס זה רע, קנביס זה סם, ברגע ששומעים קנביס רואים כבר אזיקים באופק. אז בורחים מזה.

"יש מעטים מאוד בארץ שיש להם ניסיון עם קנביס רפואי. יהודה ברוך מרשה לעצמו לקבוע קריטריונים, אבל אומר, 'תשכנעו אותי. אני פתוח'. הוא לא אדם רע, אנחנו ביחסי ידידות טובים, הוא פתוח להצעות, אבל הקריטריון שהוא קבע לא מבוסס על נתונים מדעיים, נקודה".

זומבי מהלך

"אנחנו לא מקבלות אישור", אומרת ד'. "כנראה שרק גברים מקבלים אישורים לפוסט-טראומה. אנחנו לא חיילות גיבורות שחטפו טראומה כי ניסו להגן על המולדת. רק עכשיו אני מבינה שאני אזרח סוג ב' - אני אשה, אני נפגעת תקיפה מינית, אני סובלת מדיכאון, אבל כנראה אני פחות טובה ממישהו שכואב לו הגב".

לטענת משרד הבריאות, לא ניתנים יותר אישורים לקנביס רפואי לטיפול בפוסט-טראומה, אלא אם כן החולים סובלים גם ממחלה אחרת שעשויה להצדיק את השימוש בחומר (ראו מסגרת). נכי צה"ל שקיבלו בעבר אישור ממשיכים בטיפול בקנביס רפואי, אך חוששים להתראיין, אפילו בעילום שם, מחשש שהאישור שקיבלו יישלל מהם.

מי שמסכים בכל זאת להתראיין בשמו הוא אברהם שרווד, שנפצע באסון הנגמ"שים ב-2004 וראה את חבריו נהרגים לידו, וסובל מאז מבעיות גופניות ומפוסט-טראומה. "הרופא הקודם שלי התנגד נחרצות למריחואנה", אומר שרווד. "כל פגישה הוא פשוט היה נותן לי מרשם למשהו אחר או מעלה את המינון. הבעיה עם התרופות האלה שתופעות הלוואי שלהן מאוד קשות, יש בזה הרבה קורטיזון, אדם מתחיל להשמין, הכל נאגר בגוף והפנים מתנפחות, אתה נראה כמו זומבי מהלך. התרופות האנטי-פסיכוטיות עושות לך כל מיני בעיות בקיבה, עד היום יש לי צרבות מזה. מבחינתי - אני אומר רק מבחינתי, אני לא יודע לגבי אחרים - התרופות הפסיכיאטריות נכשלו בטיפול בפוסט-טראומה. ואז יום אחד חבר שלי ראה שאני מסתובב עם מין קלמר כזה מלא תרופות, לבוקר, לצהריים ולערב, ושאל אותי אם אני רוצה אולי ללכת לרופא אחר שייתן חוות דעת שנייה. ככה הגעתי אל ד"ר ברוך ואמרתי לו שאני רוצה לרדת במינון של התרופות ולחזור לתפקד".

לדברי שרווד, ד"ר ברוך - אותו ד"ר ברוך שמונע מתן קנביס רפואי לנפגעי פוסט-טראומה - הוא שהושיע אותו. "מבחינתי, האיש צדיק", אומר שרווד. "הוא הציל אותי. הוא שאל אותי אם אני רוצה לנסות מריחואנה רפואית ומאוד נלחצתי, פחדתי מתופעות הלוואי של זה, דברים שעכשיו אני קולט שהם שטויות אבל ממש שיקשקתי כשהוא אמר לי את המילה מריחואנה. הרופא הקודם שלי כל כך הפחיד אותי ואת אבא שלי, הוא אמר לו שאני אתמכר ושאני אגיע לסמים קשים, להרואין. אבל בעצם כבר השתמשתי בהרואין, כי הכדורים שנתנו לי היו עם מורפיום, ומה זה מורפיום?"

למרות חששותיו החליט שרווד לנסות במשך חודש את הטיפול בקנביס הרפואי. "החיים שלי השתנו מקצה לקצה", הוא אומר, נרגש. "הפנים חזרו לעצמם, אני יורד במשקל, חזרתי להיות בן אדם. אנשים מפחדים, אבל יש בעיות שנגרמות מהתרופות עצמן, ומרוב תרופות כבר לא יודעים ממה אדם סובל. בינתיים אני עם מריחואנה וד"ר ברוך השאיר לי תרופה פסיכיאטרית אחת, הוא אומר שהיא מאזנת אותי בינתיים ולאט-לאט הוא יוריד לי גם אותה. פשוט ירדתי מ-17 תרופות לחמש, כולל אלה נגד כאבים ונגד הפגיעה העצבית ביד והצרבות".

בתגובתו של ד"ר יהודה ברוך אין התייחסות לשרווד, אך אפשר להבין ממנה כי גם אם קיבל מטופל שלו אישור לטיפול בקנביס רפואי, הסיבה לא היתה התופעות הפוסט-טראומטיות אלא בעיה רפואית אחרת. "אף מטופל פרטי (שלי) לא קיבל אישור לטיפול בקנביס רפואי בגין PTSD", מסר ד"ר ברוך בתגובתו. "ככלל, איני מקבל בקליניקה הפרטית חולים המבקשים לקבל טיפול בקנביס רפואי. למיטב ידיעתי, רק שלושה מטופלים שעברו דרך הקליניקה הפרטית שלי בשש השנים שאני עוסק בתחום קיבלו אישור לקנביס רפואי מטעמים רפואיים. רוב מוחץ של 142 האנשים (שקיבלו אישור כזה) הם מבקשות של פסיכיאטרים אחרים".

שום דבר לא עזר

דווקא בעקבות דבריו החמים של שרווד, והניסיון החיובי בטיפול בחיילים נפגעים בפוסט-טראומה, קשה להבין מדוע נמנע משרד הבריאות לספק את אותו טיפול יעיל גם לנפגעות תקיפה מינית, הסובלות מפוסט-טראומה קשה לא פחות. זאת בדיוק השאלה ששואלת כבר חודשים רבים ל', עצמאית מצפון הארץ בשנות ה-30 לחייה, הסובלת זה שנים מפוסט-טראומה בעקבות תקיפה מינית בילדותה.

"ככה גדלתי, ואני לא יודעת מה זה להיות נורמלית", היא אומרת. "אני יודעת מה זה להיות בדיכאון ובסיוטים ובחרדות ובלהרגיש לא נוח בחברה. שנים לא סיפרתי, כמובן שהוא אמר לי לא לספר. לקח הרבה שנים עד שסיפרתי להורים שלי והיה להם מאוד לא נוח עם זה, זה מין משהו שלא מדברים עליו בבית, מדברים רק על הבעיות שלי, וקשה להם לעשות את הקשר. והייתי בטיפולים פסיכולוגיים ושום דבר לא עזר. זה לא קל". היא משתתקת.

"לפני בערך שש שנים נתן לי מישהו קנביס רפואי שהיה לו וזה מאוד עזר לי", היא ממשיכה לאחר שהתאוששה. "פתאום הצלחתי לעשות תואר שני, ועבודה, וחיי חברה, זה פשוט היה קסם. היו לי המון סיוטים, אני מתעוררת בצעקות מתוך שינה, וזה עזר לי לא להיות מתוחה כמו קפיץ כל הזמן".

היא המשיכה לקבל טיפול תרופתי. "הרופאה כל הזמן החליפה לי תרופות וכשאמרתי לה שהן עושות לי תופעות לוואי ושאני לא מרגישה שום שינוי, היא אמרה לי 'את תיקחי את זה וזה יעזור לך', פשוט לא הקשיבה לי. לפני שנתיים ראיתי באינטרנט כל מיני אתרים על קנביס רפואי וראיתי שיש גם טיפול לפוסט-טראומה אז אמרתי, וואללה, אפשר לקבל תרופה שגם תעזור לי. ואז מצאתי את דוקטור ס', סיפרתי לו מה קורה והוא אמר לי: קנביס רפואי יכול לעזור לך מאוד".

למרות המלצתו החד-משמעית של ד"ר ס', מומחה בטיפול בפוסט-טראומה, גילתה ל' שמשרד הבריאות אינו מוכן לסייע לה. "במשך חצי שנה היו עיכובים", היא אומרת. "דוקטור ס' היה אומר לי שהוא רוצה לעזור אבל לא יכול, בגלל כל מיני חסמים ששמים עליו מלמעלה. בסוף הוא קיבל אור ירוק להמליץ עלי, ועברה עוד חצי שנה ובינתיים אנשים מספרים לי שהם קיבלו אישור על פוסט-טראומה, ואני משתגעת מזה.

"אנשים אומרים לי, מה הבעיה? תגידי שיש לך כאב ראש מצררי. מה, לא ידעת שיש לך? זה אחלה דבר. אין בדיקות לזה, את אומרת שיש לך את התסמינים שקראת עליהם באינטרנט ומנסה. יתנו לך וולטרן, תיקחי פעמיים-שלוש, תזרקי את הכדורים, תגידי שזה לא עובד ותבקשי קנביס רפואי. אז מה, אני צריכה לשקר בשביל לקבל טיפול רפואי?"

החודש התבשרה ל' כי אושרה סוף-סוף בקשתה. בשבילה זו בשורה טובה, אך מטופלים רבים נוספים, ובהם שאר המרואיינות בכתבה זו, ממשיכים לחכות לטיפול הנחוץ.

טובות הנאה

אחת מתופעות הלוואי החמורות של המדיניות המבולבלת של משרד הבריאות היא מעורבותם של אנשים היכולים לנצל את מצוקת החולים כדי להשיג טובות הנאה. בחיפושיה אחר גורם שיוכל לסייע לה נתקלה ל' בגבר שהציג את עצמו כמתנדב בתחום ובמשרד הבריאות. לטענת המשרד, המתנדבים הם חלק בלתי נפרד מעבודתו, אולם כלל לא ברור איזו הכשרה מקבלים המתנדבים, אילו בדיקות רקע הם עוברים ולאיזה מידע רפואי סודי הם נחשפים.

לדבריה של ל', אמר לה המתנדב (שמו המלא שמור במערכת) כי יוכל לעזור לה להשיג אישור במהירות, אך הוא רצה תמורה. "הוא אמר לי, את תצטרכי לבוא לכאן ואנחנו נצטרך לראיין אותך. ואני אמרתי, מה זאת אומרת? יש לי רופא, יש לי המלצה, אני צריכה לדעת אם אתה יכול לעזור לי או לא. אז הוא ענה, כן, פה ושם, אולי אני אבוא אלייך, בקיצור, הבנתי שזה הולך לכיוון לא נעים".

מההקלטה של השיחה ביניהם אפשר להבין שהכיוון הלא נעים הזה הוא טובות הנאה מיניות:

מתנדב: "את שומעת? כמו שעשיתי עם ידידה שלי שסבלה מדיכאון... השגתי לה רישיון, החיים טובים, פינקתי אותה".

ל': "אבל אני לא אוהבת שנוגעים בי".

מתנדב: "את העבודה שלי את אוהבת".

ל': "לא, לא, אני לא. אני לא אוהבת שנוגעים בי".

מתנדב: "זה לא קטע של זיון, אמרתי לך כבר אז, אני לא רוצה לשכב איתך".

ל': "אני לא יכולה..."

מתנדב: "איך שאת רוצה. את יכולה גם לעשן לפני זה, שיהיה מצב רוח".

ל': "אבל מה זה קשור? יש אישור שחותמים עליו במשרד, לא? אז איך זה קשור?"

מתנדב: "בסדר, אז תשלחי לי את הבקשה שלך במייל".

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה כי "האיש לא מתנדב אצלנו יותר. בשלב זה עבודת המשרד (בתחום הקנביס הרפואי) מתבססת על מתנדבים וזאת מכיוון שעד שלהי 2010 לא הוקצו תקנים לעניין. בתקציב 2011 צפויה הקצאת תקציב לרכישת כוח אדם, אך לא לתקנים. גם אז עדיין ימשיכו מתנדבים לעבוד במשרד, ערך ההתנדבות של חולים ומטופלים עומד בפני עצמו".

בלגן אחד גדול

"הרבה שאלו אותי, למה את לא ממציאה מחלה כדי להשיג קנביס?" אומרת ד'. "אולי יש מי שעושה את זה, אבל אני לא רוצה. אני גם ככה מפחדת, כי אני מטפלת בעצמי, אמנם בפיקוח רפואי - הפסיכיאטר שלי יודע שאני מעשנת והוא מקבל את זה ומבין את זה".

כל המרואיינות מספרות כי בשלב זה או אחר נאמר להן שעליהן להמתין לתוצאות ניסוי שעורך משרד הבריאות, ובו נבחנת ההשפעה של קנביס רפואי על מטופלים הסובלים מפוסט-טראומה. כל הפרטים הקשורים לניסוי לוטים בערפל. לדברי פסיכיאטר שביקש לא לציין את שמו, הניסוי בעייתי. "אמרו לפציינטים שאם הם רוצים אישור, שישתתפו במחקר", הוא טוען. "וזה אסור, אסור להגיד דבר כזה, וכשחלקם כבר הסכימו להשתתף במחקר, אז אמרו להם, רגע, אנחנו עדיין מארגנים קבוצה. חכו. נעדכן בהמשך. בלגן אחד גדול.

"יהודה ברוך החליט שהוא רוצה לעשות מחקר דווקא על פוסט-טראומה. זה שרגולטור עושה מחקר, זה בעיני ניגוד עניינים. עכשיו אנשים לא יכולים לקבל אישור עד שיסתיים מחקר שבכלל עוד לא התחיל, ובינתיים אנשים נשארים בלי תשובה, בלי כלום, סובלים וזהו".

"סוף-סוף מצאנו משהו שכן עוזר, ואנחנו לא מקבלות אותו", אומרת ד', מיואשת. "עדיף כנראה מבחינתם שנהיה במצב של 'עוד שנייה אני מתאבדת' מאשר 'טוב לי, אבל אני פושעת'. נשים כמונו, שגברים עשו להן דברים כאלה נוראים, אז למי הן צריכות לפנות כדי להשיג את התרופה שלהן? לסוחרי סמים. זה כאילו לחזור למין מעגל של גברים מפחידים, פסיכופתים כאלה, שיכולים בשנייה להתהפך - פושעים. ללכת ממש לפשע בשביל להשיג תרופה. איזה אבסורד זה".*

הטבה ניכרת נכי צה"ל קיבלו "טיפול חמלה" בקנביס רפואי

1. שימוש בקנביס רפואי, פרוטוקול ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, 24 בנובמבר 2009:

ח"כ משה מטלון: את עמדתי העברתי בכתב ליושב ראש הוועדה. רציתי רק שתאירו את עיני הוועדה - מעבר למחלות האונקולוגיות יש גם פציעות קשות, פנטומים, תופעות מהסוג הזה. תגידו לי אם גם לנכים שסובלים מפוסט-טראומה זה יכול לעבוד?

ד"ר יהודה ברוך (נציג משרד הבריאות): כן.

2. שימוש בקנביס רפואי, פרוטוקול ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, 17 במארס 2010:

ח"כ משה מטלון: יש מחקרים על PTSD (הפרעת דחק פוסט-טראומטית) בעניין הזה?

ד"ר עידו כץ (הרופא הראשי של משרד הביטחון): PTSD זה לא התוויה מוכרת, נעשה אך ורק במחקר, ומחקר על 50 איש. בעוד חודש נקבל תוצאות. אם זה יהיה מוצלח, נרחיב.

3. מכתב מאת ד"ר עידו כץ, הרופא הראשי של משרד הביטחון, בתיאום עם ד"ר יהודה ברוך, 2 במאי 2010:

היחידה לשירותים רפואיים, אגף השיקום, משרד הביטחון

הנדון: שימוש בקנביס רפואי בקרב נכי צה"ל עם PTSD

עד היום לא נערך בעולם ניסוי רפואי בשיטה המדעית הבודק את יעילות ובטיחות הטיפול עם קנביס רפואי ב-PTSD.

בארץ ניתנה מריחואנה לכ-40 חולי PTSD קשים, רובם נכי צה"ל, כטיפול חמלה. מדובר במקרים קשים של PTSD ממושך, שהופנו על ידי פסיכיאטרים ושלא הגיבו לטיפול המקובל, לרבות טיפול תרופתי. המעקב נערך באמצעות שאלוני CAPS.

כפיילוט לפני תכנון ניסוי, נותחו הנתונים לגבי החולים הנ"ל, ניתוח הנתונים סוכם ב-27 באפריל 2010. בחולים הנ"ל נמצאה הטבה ניכרת בכל מישורי ההפרעה של PTSD: ערות יתר, מחשבות חודרניות והתנהגות הימנעותית.

נתונים אלה הם בסיס לניסוי כפול סמיות, פאזה 2, שאמור להתחיל לקראת סוף השנה. הניסוי יבדוק בצורה מדעית את יעילות הטיפול ואת שכיחות הסיבוכים ותופעות הלוואי (ד"ר יהודה ברוך מסר כי מבין סך כל המטופלים במריחואנה בארץ, כ-2,700, כחמישה פיתחו התקפים פסיכוטיים). חולים העונים לקריטריונים של מתן טיפול חמלה יוכלו לקבל טיפול במריחואנה במסגרת זו. שאר החולים ימתינו עד לסיכום תוצאות הניסוי.

4. שאלת תם: אם (לדברי ד"ר ברוך בכנסת) מריחואנה יכולה לעזור ללוקים בפוסט-טראומה, ואם (כהבטחת ד"ר עידו כץ בכנסת) יורחב הטיפול במריחואנה אם ממצאי הסקר הראשוני יצביעו על הצלחה, ואם (לפי מכתבו של ד"ר כץ, שנכתב לפני יותר משנה בתיאום עם ד"ר ברוך) הממצאים אכן הצביעו על הטבה ניכרת - למה החולים עדיין ממתינים לטיפול?

מדיניות שמרנית משרד הבריאות: אין יתרון טיפולי לקנביס רפואי

קשה להבין את המדיניות של משרד הבריאות ובפרט של מנכ"לו, ד"ר רוני גמזו, בכל הנוגע למתן אישורים לשימוש בקנביס רפואי. נדמה כי הפחד מפני שימוש בחומר המוגדר סם גובר לפעמים על שיקולים רפואיים ועל טובת החולה. עדות לכך אפשר למצוא בחוזר שהוציא ד"ר גמזו באוקטובר 2010, ובו הנחיה להגביל את השימוש בקנביס ברפואי גם במקרים שבהם הוכחה יעילותו הטיפולית: "המדיניות שאני קובע לנושא היא להגביל את מספר המשתמשים גם על חשבון אי הכללת אבחנות נוספות, שיביאו בין השאר לפגיעה בחלק מהאנשים שיכולים להשתפר רפואית. באופן ספציפי אני מבקש להגביל: 1. הכללת אבחנות של מחלות שכיחות כגון פרקינסון; 2. הכללת מחלות שקשה לאבחן אותן באופן מדויק; 3. מחלות שהתגובה לקנביס דומה לתרופה אחרת".

בינתיים מתקשים חולים רבים, שכבר קיבלו בעבר אישור להשתמש בקנביס רפואי, לחדש את אישוריהם והם נדרשים להתחיל את המסע המפרך מההתחלה. מצוקת החולים הובילה לאחרונה להגשת עתירה לבג"ץ נגד מדיניות משרד הבריאות. בעקבות הדיון בבג"ץ הודיע המשרד כי ירענן את נהליו וכי תהליך קבלת האישורים, הנמשך כיום חודשים רבים, ימוחשב. המשרד גם הגדיל את מספר הרופאים הרשאים להנפיק רישיונות.

בתגובה על הטענות המפורטות נגדו בכתבה, נמסר ממשרד הבריאות: "אבחנה פסיכיאטרית אינה מהווה התוויה למתן קנביס רפואי, קל וחומר PTSD (תסמונת פוסט-טראומה) לא מהווה התוויה למתן קנביס רפואי. ככלל, אין עבודות מדעיות המוכיחות כי יש יתרון טיפולי לקנביס רפואי בחולי PTSD וזאת למרות עבודת פיילוט שבוצעה בנושא.

"קנביס רפואי לבעלי אבחנה פסיכיאטרית ניתן רק במקרים הבאים: א. מחלה מאושרת ללא תגובה לטיפולים רפואיים מקובלים; ב. החולה מוכר כנכה נפש על ידי הביטוח הלאומי או אגף השיקום של משרד הביטחון; ג. ישנה המלצה לטיפול בקנביס רפואי מטעם פסיכיאטר מטפל במרפאה ציבורית ואישור מנהל בית חולים פסיכיאטרי או ראש המערך הפסיכיאטרי בבית חולים כללי.

"בוצע סקר תיקים שבחן אם יש שיפור בתגובתם של חולים פסיכיאטרים עם PTSD שאושר להם קנביס רפואי מראש, במהלך השנתיים האחרונות. תוצאות הסקר נמצאות בתהליך כתיבה על ידי ד"ר חיים קנובלר. ללא קשר, צפוי להתבצע מחקר שיבחן השפעה של קנביס רפואי על חולי PTSD".

"בעת האחרונה נקבעו נהלים ברורים למתן קנביס רפואי. בעת מצב של הסדרה לא מושלמת של גידול ושיווק הקנביס, ובמקביל לזינוק במספר הרישיונות, הורה מנכ"ל משרד הבריאות על מדיניות שמרנית בנוגע לאישורים לאבחנות חדשות ופרשנות לאבחנות קיימות".



צילום: גטי אימג'ס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו