בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדוע פרצה מלחמת העולם השנייה?

הכלכלה הגרמנית היתה בשיאה ב-1939, והתעשייה שיגשגה; העם הגרמני, שזכר עדיין את אימת המלחמה הגדולה הקודמת, לא תמך בתקיפה וראשי הצבא הגרמני חששו מתבוסה. ועדיין, גרמניה תקפה את פולין וסחפה את אירופה למלחמה עקובה מדם. מלחמת העולם השנייה כמלחמה אידיאולוגית

34תגובות

מדוע פרצה מלחמת העולם השנייה? לא איך, אלא מדוע, לא מה היו המהלכים הפוליטיים-דיפלומטיים, הכלכליים, הצבאיים, וכיוצא בזה, אלא מי רצה בה ומה היו כוונותיו?

התשובה שניתנת לרוב היא, שגרמניה הנאצית רצתה במלחמה. מדוע? מפני שהיא שאפה להשיג שליטה הגמונית על אירופה ואולי על העולם כולו, וביקשה להבטיח לעם הגרמני מרחב מחיה במזרח היבשת ושליטה על אספקת תבואה, פחם, ברזל ונפט. כמו כן, קברניטי גרמניה רצו להבטיח את עתידו של העם הגרמני על ידי הקמת התיישבות גרמנית רבתי ב"מזרח". האמנם?

כבר ב-1936 הגיעה גרמניה לרמת הייצור של 1929, השנה האחרונה לפני המשבר הכלכלי העולמי. עד 1938-1939 היא הגיעה לתעסוקה מלאה, פחות או יותר. לא היה כל לחץ של ממש מצד צעירים גרמנים לצאת מגרמניה להתיישבות כלשהי בחסות הממשלה.

אי־פי

המסחר עם ברית המועצות הבטיח את כל התבואה וחומרי הגלם התעשייתיים להם היתה זקוקה גרמניה, תמורת מוצרים תעשייתיים שהיא ייצרה. כל עניין מרחב המחיה היה אפוא טיעון אידיאולוגי חף מלחצים כלכליים או פוליטיים של ממש. מדוע, אם כך, רצתה ההנהגה במלחמה?

האם היה ב-1939 רצון עז באוכלוסייה הגרמנית לצאת למלחמה? יש כמות גדולה מאוד של עדויות של עיתונאים ודיפלומטים זרים בגרמניה, הטוענים פה אחד שלא היה כל רצון כזה. אין בכך פלא - מדובר בעם שרק 21 שנים קודם לכן עבר טראומה במלחמת העולם הראשונה, שגבתה ממנו מיליוני הרוגים ופצועים, שהותירו אלמנות, יתומים, ומשפחות הרוסות בהן חיו גברים שלא היו כשירים לעבודה.

האם בעלי התעשייה וראשי הבנקים רצו במלחמה? בשנים האחרונות נפתחו הארכיונים של רבות מן החברות התעשייתיות והמסחריות הגדולות ושל בנקים. לא נמצאה כל הוכחה ללחץ כלשהו של המגזר העסקי לצאת למלחמה. להיפך: הייצוא מגרמניה, בעיקר למזרח ולדרום-מזרח אירופה, שוב עלה, והרווחים גאו. נכון שהתעשייה נהנתה מתוכנית החימוש הנאצית, אולם ייצור הנשק לא לווה ברצון עז להשתמש בו.

ואולי רצתה ההנהגה הצבאית במלחמה? הנה, בספטמבר 1938, כאשר נדמה היה לרגע שאנגליה וצרפת יסייעו לצ'כוסלובקיה במלחמה נגד גרמניה, ולצרפת היה חוזה צבאי עם ברית המועצות, אורגן ניסיון הפיכה (פוטש) של גנרלים גרמניים נגד היטלר ובראשו עמד הרמטכ"ל אז, לודוויג בק (שיעמוד בראש הקשר נגד היטלר ביולי 1944).

קושרי הקשר שלחו אז ללונדון דיפלומט צעיר שהיה שותף לתוכניות, אדם פון טרוט צו סולץ (Adam von Trott zu Solz), כדי להבטיח את תמיכת מעצמות המערב. ואולם, נציגי ממשלה בריטים אמרו לו שהם "סומכים על מר היטלר" ואין להם אמון בקבוצת גנרלים פרוסים. אין לדעת אם פוטש כזה היה יוצא לפועל, ובוודאי לא אם היה מצליח, וגם אין לחשוד בגנרלים הגרמנים, שהם חוו התקף אלים של חיידק האנטי-מלחמתיות, אולם ברור שראשי הצבא הגרמני חששו מתבוסה דומה לזו של מלחמת עולם הראשונה ולכן התנגדו לתוכניותיו של היטלר.

מתברר שמי שרצתה במלחמה היתה ההנהגה הנאצית ושעניין כיבוש "מרחב המחיה", טעון בירור יסודי יותר. האם יש בידינו תיעוד שיכול להבהיר את המטרות האמיתיות של ההנהגה הנאצית? בכוונתי לטעון כי יש, והוא ידוע לנו בחלקו מאז משפטי נירנברג ב-1945 ובחלקו עוד מלפני ספטמבר 1939.

באוקטובר 1936 מונה הרמן גרינג, מספר שתיים בהנהגה הנאצית (רודולף הס היה "סגן הפיהרר", אך הוא היה ממונה על הארגון במפלגה, ולא נחשב על ידי היטלר ושותפיו) לאחראי על תוכנית ארבע השנים הכלכלית, שהכינה את גרמניה למלחמה (פרק זמן זה התקצר אחר כך).

באוגוסט של אותה שנה היטלר שלח לגרינג תזכיר, שככל הנראה נכתב על ידו ממש, כפי שמעידה השפה הגרמנית הפרימיטיווית בה הוא נכתב, ובו רשימת המטלות אשר על גרינג לבצע: להכין אספקה וציוד מתאימים, רזרבות של פחם, עפרות ברזל, מוצרים כימיים, תחבורה, וכיוצא בזה. התזכיר היה פרטי, אישי ולא מעשה תעמולה. היתה זו הוראה מהמנהיג לסגנו.

העמוד הראשון הוקדש להסבר מדוע גרמניה חייבת להתכונן למלחמה בתוך זמן קצוב. משפט המפתח במסמך הוא זה (תרגום שלי, ניסיתי לשמור על הנוסח העילג של המקור): "מתחילת המהפכה הצרפתית נסחף העולם במהירות הולכת וגוברת אל עבר סכסוך חדש, שפתרונו הקיצוני נקרא בולשביזם, אלא שתוכנו ומטרתו אינם אלא סילוק אותן השכבות החברתיות שהעניקו לעולם את הנהגתו עד עתה, והחלפתם על ידי היהדות הבינלאומית... ניצחון הבולשביזם על גרמניה לא יביא לחוזה ורסאי חדש, אלא לחורבן סופי, אפילו להשמדה פיסית של העם הגרמני".

רעיונות אלה הושלמו, בין השאר, בנאומו הפומבי של היטלר ברייכסטאג (פרלמנט) הגרמני ב-30 בינואר 1939. שם הוא אמר כי "אם אנשי הפיננסים היהודים הבינלאומיים, באירופה ומחוצה לה, שוב יצליחו להטיל את העמים לתוך מלחמת עולם, אזי התוצאה לא תהיה הבולשביזציה של העולם, ובכך ניצחון היהדות, אלא השמדת הגזע היהודי באירופה".

בראייתו של היטלר, ויחד עמו של צמרת המפלגה, היה הכרח לצאת למלחמה משום שהבולשביזם היהודי יביא לאסון נורא, ואפילו להשמדה פיסית של העם הגרמני. לגישתו, הבולשביזם היהודי והיהדות הפיננסית - משמע, הקפיטליזם המערבי הנשלט על ידי היהודים - חד הם. מטרתו של הקפיטליזם היהודי היא השלטת הבולשביזם על העולם ולכן יש לצאת נגדם למלחמה. המלה "שוב" בנאומו של היטלר ב-1939 חשובה. היהדות הפיננסית הביאה למלחמת עולם ראשונה, ותביא למלחמה נוספת.

יש כאן הסבר ברור מאוד וחד משמעי לשאלה מדוע פרצה המלחמה: בגלל אידיאולוגיה אנטישמית. המסמך הראשון היה פנימי, השני פומבי, והם משלימים זה את זה. איפה כאן "מרחב המחיה"? דומה שקשה לטעות. המטרה היתה לסלק את "הבולשביזם היהודי", השולט על אוצרות הטבע של אוקראינה והקווקז, ואז תוכל גרמניה, כמנהיגת העולם הארי, למלא את שליחותה ההיסטורית ולהשליט את ההגמוניה שלה על אירופה כולה, ומעבר לה. כלומר, עניין מרחב המחיה הוא הצד ה"חיובי" כביכול של התוכנית, וגם הוא היה תלוי בניצחון על היהדות העולמית.

אם הניתוח הזה נכון, יש לו השלכות מרחיקות לכת. ראשית, הוא מצביע על כך שהמלחמה לא פרצה בגלל סיבות כלכליות או חברתיות, אלא בראש וראשונה מסיבות אידיאולוגיות ובמרכזן אנטישמיות רצחנית. נכון שבשורה שנייה היתה השפעה רבה, בעיקר טקטית, לשיקולים כלכליים, מדיניים, צבאיים וחברתיים, אולם אם אלה עמדו בסתירה לקו האידיאולוגי, ניצח זה האחרון - דבר שניתן, לדעתי, להוכחה.

במלחמה נוראה זאת מתו כ-35 מיליון בני אדם באירופה בלבד (ועוד עשרות מיליונים באסיה ואפריקה) ומהם כ-5.7 מיליון יהודים. אולם כ-29 מיליון לא-יהודים מתו בגלל אידיאולוגיה, שבמרכזה עמדה שנאת היהודים. השואה הונעה, לא על ידי בעיות מבניות של החברה הגרמנית, כפי שסוברים רבים וטובים - מבנים חברתיים אינם רוצחים, בני אדם רוצחים, וצריך להסביר להם למה לרצוח זה טוב.

השואה היתה תוצאה של מוטציה של אנטישמיות היסטורית שהתגלגלה לכדי מעשה פוליטי רצחני. למניע זה היה חלק מרכזי בכוחות שהביאו למלחמה, שבמסגרתה היא אירעה. רצח עם אידיאולוגי במסגרת מלחמת עולם אידיאולוגית. *

המאמר מבוסס על הרצאה שנשא הפרופ' באואר במסגרת יום עיון שערך המכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם, לציון 70 שנה לפלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו