בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא מזיזים להם את הגבינה

במרכולים החרדיים לא נדרשה מחאה ולא מרד צרכנים. מחיר הקוטג' לא עלה. שם לא מקפידים על מבחר ולא על סידור המצרכים - חוויית הקנייה היא במחיר. מה עושים לנוכח עליית המחירים הכללית של המזון? קונים פחות

תגובות

הם עמדו משתאים. נטולי מלים מול הררי העגבניות, המבהיקות באדמומיות, פעורי פה מול ערימות גבוהות של תפוחי אדמה, בצלים ושאר ירקות ופירות סביבם. הלאה משם השתרעה ארץ בלתי נודעת: משטחים שיש לבחון את תכולתם, אריזות שיש למשש, שורות שורות של מוצרים. מבחר כזה וכמויות כאלה לא ראו מזמן. גם המחירים הזולים לא איכזבו. "תראה מה זה", אמרה האשה כבת 60, לבעלה מול הר העגבניות, אמרה ולא יספה.

דקות אחדות קודם לכן נצפו בני הזוג כשנכנסו למרכול הירושלמי הענק בחשש מה, כצועדים על קרקע לא בטוחה, הסתכלו אנה ואנה, מכינים עצמם לנסיגה. אחרי הכל זהו סופרמרקט חרדי. השמועה עליו הגיעה לאוזניהם, אך לפתע לא היו בטוחים שהם לבושים לפי קוד הצניעות המחמיר של מקצת הקונים החסידים שנראו במקום.

הספק ניקר, אבל המתח התפוגג כשהבינו שאיש לא נועץ בהם מבטים. עתה החלה האשה לתור את שדרות המוצרים הרחבות, כשבעלה נשרך מאחור עם עגלת הקניות. תמיד סברה שאצל החרדים זול יותר, אבל רק כעת, בעקבות עליות המחירים, העזה לבדוק. נראה שלחדוות הקניות שאחזה בה כיוונו בעלי המרכול כשקראו לו בשם היומרני "אושר עד".

היא ציפתה לשוק, למחסן, לעליבות. דבר לא הכין אותה לניקיון ללא רבב בחנות אדירת הממדים, לקופות הרבות, לחניה הנוחה בחוץ. מה רבה אפוא היתה אכזבתה מול מקרר החלב: דווקא מחיר גבינת הקוטג', שחולל חרם צרכנים בעקבות עליות המחירים של מוצרי החלב, נשאר על כנו (6.49 שקלים), כשברשתות שיווק אחרות התחרו מי מוריד יותר את מחירו של המוצר הנחשק.

לו היתה מכירה את העקרונות של רשת "אושר עד", היתה יודעת שהמוטו שלה הוא "קנייה נטולת גימיקים" - או במקור "דיסקאונטים בלי שטיקים". מושגים כמו חרם צרכנים, או גבינת הקוטג' כסמל ישראלי, רחוקים מאוד מסדר יומם של שני חסידי הגור שהקימו אותה.

דרך ארוכה עשו השניים, אריה בוים ואברהם משה מרגלית, מאז שהבינו שכוח הקנייה החרדי עשוי לפצות על מתח רווחים נמוך, ואף לאפשר להם לספוג עליות מחירים בלי להפסיד. הם מוכרים בציבור החרדי כמי שהקימו את המרכול החרדי הראשון, "זול-פה", לפני קצת יותר מעשר שנים. מאז הם בשוק הקמעונאות החרדי.

"פתיחתו של זול-פה סימנה מהלך חברתי", אומר איש התקשורת החרדי יעקב איזק. "זהו סופר שבמודע בז לחוויית הקנייה המודרנית, למוסיקת רקע, לתלבושת האחידה של הקופאיות. הוא ייצג חשיבה פרגמטית של קנייה נטולת פאן, אבל זולה. הוא נתן מענה למצוקה המיידית של קהל היעד - משפחות מרובות ילדים". גם השורה השנייה בשם הרשת, "מחסני מזון מהדרין", משמעה לפי איזק, "גדול, בזול ובלי חוויית קנייה. למשפחות האלה, חוויית הקנייה פירושה החיסכון בחשבונית".

הקונצפט כולו היה שדרוג של מושג ה"צרכנייה": מעין מחסן של מצרכי מזון המיועד לאברכים, או לחלופין לחברי חסידות מסוימת (למשל, צרכניית גור הגדולה בירושלים). הצרכנייה התאפיינה בחוסר ההקפדה על איכות (בלשון המעטה), במבחר מצומצם שכלל בעיקר מוצרי מזון בסיסיים וכן במבחר אקראי של מה שהצליחו לרכוש בזול באותו יום. בשונה מהן, ברשתות השיווק השונות שפתחו סניפים מיוחדים לחרדים שחיקו את הקונצפט, מכרו גם מוצרי יוקרה ומותגים.

בשנים האחרונות, נוכח עליות מחירים התכופות של מוצרי המזון, מגלים את סודות הקנייה הזולה של החרדים גם קונים מהציבור הכללי, שמתחילים לנהור לרשתות החרדיות. ב"אושר עד", שלה ארבעה סניפים, נוצר בירושלים חיכוך מעניין שאין כדוגמתו, בין אוכלוסייה חרדית אדוקה לאוכלוסייה חילונית. זה אולי המקום הסובלני ביותר בעיר - אין שלטים שדורשים לבוש צנוע, נשים במכנסיים וחולצות טריקו קונות לצד נשים בגרביים שחורים. חסידי גור, אחת החסידויות הסגורות ביותר, נהנים מגיחה קצרה לעולם החיצוני, כך נראה - בודקים מוצרים ומשוחחים עם מוכרים וקופאיות. בכניסה לחנות נקבעו שלטים מאירי עיניים ובהם הנחיות לצרכנות נבונה: להכין רשימת קניות, לא לבוא רעבים. מצד שני, זה לא ארגון פילנתרופי והשקיות הגדולות מפתות למלא עוד ועוד, לעתים יותר מדי.

סמל לעוני

כל זאטוט חרדי בירושלים יודע את הדרך לצרכנייה "שערי עזרה", אבל זה מידע שלרוב לא נמסר לכל אחד. היא נמצאת בפנייה שקל להחמיץ, ליד צומת מרכזי בלב הריכוז החרדי בירושלים, וקונה אקראית שניסתה להיעזר בהנחיות העוברים ושבים קיבלה הוראות סותרות עד שהתייאשה.

הצרכנים החרדים מעולם לא ויתרו על הצרכניות. בעוד המרכולים החרדיים גדלו למעין קניונים קטנים, שמציעים גם פריטי לבוש, כיפות ומכשירי חשמל, גם הצרכניות השכונתיות השתדרגו. עד מהרה נוצר דפוס: את הקנייה הגדולה לשבת קונים בסופרמרקט גדול, ובמשך השבוע קונים בצרכניות.

יש גם פילוח אחר: הליטאים, הידועים במנהגי הצנע שלהם ובהימנעות אידיאולוגית ממותרות, קונים בצרכניות. החסידים, שרבים מהם עובדים ולכן משתכרים טוב יותר, יקנו בסופרמרקט. עד כדי כך, שקנייה בצרכנייה נהפכה אצל הליטאים לאמירה על אופי, דבר שמציינים בשידוכים כדי ללמד על צניעות ואדיקות.

מנחם כרמל, בעליה של הרשת, שלה סניפים מבני ברק ועד אופקים, הוא חבר מפלגת דגל התורה (חלק מסיעת יהדות התורה). ב-1989 הוא פתח את הצרכנייה הראשונה בבני ברק, שנקראה "דגל", והיתה מיועדת לבוחרים פוטנציאלים. כעבור כמה שנים הוא שינה את השם. "רציתי להתנתק ממושג הצרכנייה ולתת שירות לכל הציבור", הוא אומר. "יש ערים, כמו רחובות, שזהו סופר לכל דבר, לא רק לחרדים".

אם פעם היו הצרכניות סמל לעוני וילדים היו יוצאים מהן כשהם מסיעים על עגלה חלודה ארגז של תפוחים רקובים, פניהן השתנו וכיום הן דומות למינימרקטים. אבל עדיין מאפיינת אותן הרמה הבסיסית של המוצרים: חלב בשקיות ולא בקרטונים, עופות שלמים, לחם בשלמותו. אין מגוון מעדנים והמוצרים נמכרים באריזות גדולות. המוצר הכי פופולרי ברשת הוא קופסת שימורים של שלושה קילוגרמים מלפפון חמוץ. כרמל טוען שכל פעם שיש גל עליות מחירים יש נהירה לצרכניות. גם השבוע זה קרה.

אף שהקוטג' נמכר תמורת שישה שקלים, המדפים נותרו מלאים. "למרות שהציבור שלנו מסתייג מהמדיה שבה החלה המחאה (פייסבוק) הוא הצטרף אליה בגדול", אומר כרמל. לדבריו, הוא מעורב במאבק הבא שעדיין לא עשה כותרות - שמוביל הציבור החרדי, בדרישה לפקח על המחירים של פורמולות לתינוקות.

הדיווח של כרמל על חזרה לצרכניות תואם את מה שמספרות הקונות. שרית, אם לשבעה מירושלים, רואה יתרון בחיסרון של הצרכנייה: "יש פחות מוצרים והמבחר לא מסחרר כמו בסופר, לכן יותר קל להצטמצם אם אני קונה רק שם".

בחודשים האחרונים היא נאלצת לגרוע מוצרים רבים מהתפריט כדי לא לחרוג מהתקציב המצומצם שלה כמפרנסת היחידה, שבעלה אברך. "אז לא אוכלים קוטג', מה קרה? לא מת העולם", היא אומרת. "אני יכולה לקנות ארבעה קוטג' ולשלם 30 שקל? אנחנו קונים דברים אחרים".

היא צימצמה בחצי את הארוחות המבוססות על עוף במשך השבוע. במקום עופות היא קונה רק את גרונות העוף הזולים ומוסיפה הרבה תפוחי אדמה לסיר. וכשצריך, היא גם נעזרת בעמותות המספקות מזון למעוטי יכולת. לעמותות אלה יש ימים ושעות קבועות לחלוקת מצרכים והמועדים והמצרכים מתפרסמים בעיתונות.

אין קרטיב

גם רבקה, חסידת ויז'ניץ מבני ברק, אם לעשרה ילדים, ה-11 בדרך, מצרפת שקל לשקל כדי לקנות מזון. "אנחנו נאבקים", היא אומרת, "אבל אני לא נותנת לכסף להגביל את החיים שלי. אני קונה לפי מה שזול. פלפל יקר? לא קונים. מלפפון זול? אני קונה שק וכל ילד מקבל מלפפון שלם בארוחה או לבית הספר. עגבניה יקרה? אחלק אותה לשלושה ילדים. על השולחן בארוחת ערב תמיד יש גבינה לבנה, פרוסות לחם וירק. קוטג' אף אחד לא אוהב אצלנו.

"יש זמן מפנק. בשבתות, במלווה מלכה (סעודה שמתקיימת בצאת השבת), מקבלים מעדן. בראש חודש - גבינה צהובה. אין קרטיבים ואין גלידות בימות החול. כשילד בא אתי לסופר, הוא אומר, ?בוא נקנה את המעדן הזה לכבוד שבת'. אנחנו קונים והם מתאפקים כל השבוע, עד שבת. עשינו תורנות, כל שבוע ילד אחר אחראי על הקניות לכבוד שבת. אני מרשה גם קצת במבה או ביסלי. במשך השבוע, מבחינת משהו מתוק, אוכלים רק עוגיות. פה ושם איזה מרמלדה קטנה או טופי, אבל זה במסגרת ההפתעות שאני שמה, פעם בקלמר ופעם במגירה, ואני רושמת: ?לדודי החמוד, שיהיה לך יום מתוק מאמא'. ככה יש לי ילדים שמחים. אני לא פזרנית. אני חסכנית מאוד, אבל הראש שלי רחב. יש מה שכל ילד צריך. אף פעם לא אומרת ?לא'. אם ילד מבקש צעצוע, אני אומרת לו ?בעזרת השם תקבל', אני מסיחה את דעתו".

עופות היא מזמינה בקנייה מרוכזת דרך הקהילה שלה. באמצעות ההזמנה הגדולה מצליחים המארגנים להוריד את המחירים. מבצעים כאלה, היא אומרת, שכיחים מאוד. יש גם חלוקת מזון בבית הכנסת בחגים. אבל, היא אומרת, "בעלי מתנגד לסבסוד. לא מוכן שייתנו לו. אנחנו מנסים להיאבק לבד ולהסתדר".

עליות המחירים פגעו מאוד ביכולתה לרכוש כמויות גדולות. "הייתי רוצה לקנות עשרה בקבוקי שמן, כדי שיהיה ולא אצטרך לרוץ כשנגמר לי. אבל עכשיו אני לא יכולה להוציא מאות שקלים. אני מרגישה שהכל יקר ולפעמים לפני סוף החודש נגמר לי הכסף המזומן ואין לי ממה להכין את השבת. אני מתפללת הרבה שהכסף יגיע והקב"ה עוזר". *



קונים בסניף של ''אושר עד'' בירושלים. בלי גימיקים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו