בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דורון רוזנבלום | סיבוב הבורג

או: איך זה קרה? מבט עתידי לאחור

תגובות

- "בהדרגה", סח הזקן, בתשובה על שאלתנו החוזרת ונשנית, "אני אגיד לך איך זה קרה: פשוט בהדרגה".

- "אבל..." לא יכולנו להתאפק, "אבל איך קורה שמדינה שלמה, חלום ויצירה של דורות..."

אך הגולה הזקן - כדרך קשישים מלנכוליים ועיקשים, השקועים בעצמם - שיסע אותנו והמשיך בשלו: "הוא שאמרתי: בהדרגה. בהדרגה ותוך כדי הדחקה. לאט-לאט, אבל תוך צבירת תנופה גוברת והולכת. האנשים כמעט לא הרגישו שזה קורה להם - עד שהאדמה פשוט נמשכה מתחת לרגליהם. נכון יותר לומר - הם לא רצו להרגיש. עד ש..."

קצה המשפט נשאר תלוי באוויר. וטוב שכך.

רוח פתאומית מכיוון קי ביסקיין הרימה את שולי שמיכת הצמר שכיסתה את רגליו של הזקן. משבי רוח כאלה אינם זרים לאקלימה הלח והמעיק של מיאמי גם בתחילת הקיץ, וכן לא הברקים המרצדים והרעמים המתגלגלים מעל לאוקיינוס. המטפל הצמוד - עובד זר נטול גרין קארד, אחד מפליטי תל אביב, סמנכ"ל תוכן לשעבר - מיהר לעטוף מחדש את רגליו הצנומות של בן שיחנו ולייצב את כיסא הגלגלים שלו.

הזקן אולי איבד קצת מחוש שמיעתו, אך לא מחוש ההומור השחור: "זה קרה כמו בבדיחה על האיש התלוי, שפירפר ופירפר קצת - עד שהתרגל. האנשים התרגלו בכל שלב של הידוק הלולאה. וכשהתעוררו - היה מאוחר מדי".

- "לפי ספרי ההיסטוריה, הכל התחיל בעצם בבחירות 2009..."

הזקן נחר בשאט נפש: "בחירות? מדובר בהטעיה רבתי, הגובלת בהונאה של ממש".

השתאינו: "הכיצד? אבל העם אמר את דברו והעניק רוב פורמלי - אם לא לסיעתו של ראש הממשלה, כי אז לפחות לקואליציה הדתית-לאומית-סיפוחית. אז מה הטענות? מדובר בעצם ברצון הבוחר..."

מה שנשמע לנו בתחילה כרעם רחוק לא היה אלא חרחור מוזר, שבקע מחזהו של הזקן: "שטויות!" פלט, בטרם השתנק בהתקפת שיעול ממושכת. "שטויות!" המשיך כשהתאושש, "הציגו לציבור מנהיג פרגמטי כביכול, ימני-מרכזי כביכול, ליכודניק מודרני כביכול - והחביאו עמוק עמוק את העובדה, שכמו בסרט 'המועמד המנצ'ורי' - הנבחר אינו אלא חזית ומסכה. 'פרונט' מאופר ומדקלם בשירות המושכת-בחוטים האמיתית - גבירה דתית-לאומית, שהוברחה אל לב השלטון מתחת לאפו של הבוחר: דמות יותר מפד"לניקית מאשר ליכודניקית. אם זו לא הונאת בחירות - איני יודע הונאת בחירות מהי! מילא, אילו היתה מתמודדת בגלוי... אבל מי העלה בדעתו - גם בימין הכי קיצוני - שבהצבעתו הוא מעלה לשלטון את 'קואליציית ארבע ארצות' בראשות 'דונה גראציה השנייה'?"

כאן התחלנו לחשוד שהזקן איבד לגמרי את הגולות שלו, כמו שאומרים. אלא שהוא התעקש והסביר: "גם מי שחשב שבהצבעתו למפלגות הימין הוא נותן תשובה למה שכונה 'השמאל הפוסט-ציוני' - לא העלה בדעתו שהוא מצביע בעצם בעד חזרה למצב הפרה-ציוני, משמע - לקהילות יהודי ארץ ישראל שלפני הציונות; קהילות אתנוצנטריות, שבהיעדר זהות מדינית ולגיטימיות בינלאומית התרכזו סביב 'ארבע ארצות' - כלומר ארבע ערי הקודש - ירושלים, חברון, צפת וטבריה: סוגדים לקברים קדושים ול'סלעי קיומנו' - אבל בלי מדינה של-ממש מסביב".

הדיבור נעתק מפינו. ספינת טיולים צחורה וענקית התרחקה אל האופק, בדרכה לאיים הקריביים - על סיפונה אנשים מאושרים, חסרי דאגה. הזקן נאנח, ואנחנו החרינו החזקנו אחריו. "רק שנתיים אחרי הבחירות התחיל המרצע לצאת מהשק", אמר, "רק אז הסתמנה המגמה האמיתית. אבל לפני כן איש לא חשד, איש לא האמין. למרות שהרמזים הברורים היו פזורים לכל אורך הדרך".

כאן, לקול גניחות משונות, פישפש הזקן בכיס מעיל הרוח הלבן שלו ושלף משם נייר מצהיב, שבו נעזר כדי להיזכר ב"רמזים המקדימים", כלשונו, כפי שנרשמו "בימים ההם, בזמן אמת".

- "כשהוקמה קואליציה ימנית-דתית מפלצתית ברוחבה, אמרו כולם, נו מילא - זה נדרש לצורך יצירת גב פוליטי; חכו חכו - הכל רק נועד להכשיר את הקרקע לקראת המהלכים המדיניים. הוא רוצה להיכנס להיסטוריה. לשבור ימינה ואחרי זה שמאלה. כמו דה גול. אחר כך אמרו: בעצם, לא - הכל מכוון לחרחר מלחמה נגד ההיטלריזם האיראני, כמו צ'רצ'יל. ואז, כשהתברר שידידנו אינו דה גול, ולא צ'רצ'יל, ולא אף אחד באופן מיוחד - משמע, גורנישט - אמרו: חדל-האישים לא עושה שום דבר, אבל לפחות אין מלחמה ופיגועים. וחוץ מזה - חכו, חכו לנאומי חייו הגדולים. אבל כשהאוויר החם יצא גם מהם, וכשהתבררה האמת - שכל ההצהרות המדיניות היו מהשפה ולחוץ; שאין למנהיג מה להציע מלבד קהילתיות יהודית נצורה, פרנואידית, החיה על חרבה לנצח - או-אז התחילה לגאות האופוריה, כרגיל לפני כל אסון, בגן עדן של שוטים: אשרינו, מנודים ושנואים אנו; אשרינו - אין עם מי לדבר; אשרינו - הזמן פועל לטובת קורבניותנו. הבה נחבוש כיפה, נשיר ונתפלל..."

צינת ערב ירדה, והמטפל הפציר בזקן לשוב להוסטל. אך הלה נראה כשרוי בטראנס.

- "אני ממשיך וקורא את רשימת הרמזים המוקדמים", סח לנו, והתחיל למנות: "מינוי המתנחל האנטי-דיפלומטי ביותר לתפקיד שר החוץ, למטרת נידוי עצמי ממשפחת העמים; חידוש הבנייה בשטחים בכל מפגש עם האמריקאים, עד ייאושם המבורך מהתהליך המדיני; הסחת דעת הציבור ממשמעות השקיעה המדינית והנידוי הבינלאומי באמצעות סמלים, התרפקות על העבר והפחדות מפני העתיד; התעסקות בתנאי המאסר של מרגל יהודי אמריקאי כתחליף לחייל הישראלי השבוי ולצורך במשא ומתן עם חמאס; אילוץ תלמידים לבקר במערת המכפלה בחברון כתחליף להחלשת לימודי האזרחות החילוניים; קיום ישיבת הממשלה במגדל דוד ועיברות שמות שכונות ערביות בירושלים; השקעה ב'אתרי מורשת' בטבריה; 'גיבוש הקואליציה' דווקא בצפת, באווירה דתית, תוך שירת 'העיקר לא לפחד כלל' כאשר מסביב הכל קורס בגלל חוסר מעש וענני מלחמה מתחשרים... שמת לב לצירוף הלא מקרי? חברון, ירושלים, טבריה, צפת...

"ועוד: ארגון 'תרגילי התגוננות עורף' חדשים לבקרים וסימולציות של אזעקות כתחליף ליוזמה מדינית; הכשרת וקידוש בתי קברות המוניים כתחליף למשא ומתן, יוזמת שר החינוך למבצע "אמץ לך קבר", כרמז לעתיד הצפוי לנוער - נו, תגיד בעצמך: אילו עוד רמזים היה צריך כדי להבין לאן כל זה הולך? באיזה פונט היה צריך לכתוב את הכתובת על הקיר?"

- "אז מי שהבין - הבין", סיכם הזקן כאשר נכנסנו סחופי-רוח ללובי. באחת מפינותיו דלקו כמה נרות זיכרון קבועים.

- "ומי שלא?"

הוא הידק לראשו בידו הגרומה את מצחיית כובעו: "ומי שלא הבין המשיך לבהות בתוכניות הריאליטי, ולקרוא על חתונות העשירים ועל דוגמניות הצמרת, ולעשות 'לייקים' לחרם על גבינת קוטג', עד ש..."

גם המשפט הזה נשאר תלוי באוויר. ושוב - טוב שכך.



איור: ערן וולקובסקי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו