בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תמונה אחת בשבוע

תגובות

כל צילום של זירת רצח הוא בעת ובעונה אחת תיאור של תעלומה ושל האפשרות לפענח אותה. הוא מתאר את מה שנותר אחרי שאדם כבר הומת ומתעד את עקבות רוצחו אחרי שכבר נעלם. זהו תמיד צילום שנעשה באיחור. בצילום הבהיר, הממוקד, והחזק הזה של טל כהן, מזירת רצח ברחוב שבטי ישראל ביפו מ-19 במאי, שהיא מערך של רמזים, נתפסת גם השאיפה הבסיסית של עבודת החוקר שהזירה מעירה: לזהות ולהבין, להירמז ולפתור.

זהו צילום שמשקלו נוטה אפוא אל השליש הימני שלו, אל עבר הצבע הכחול, אל חוקר זירות-הפשע הרוכן לראות דבר מה בזמן שרוב רובם של השוטרים שמאחורי הסרט כבר מביטים שמאלה, מדברים בטלפון או שקועים במעגל תדרוכם. גם האיש במרכז, הלבוש אזרחית, ותג-שם משתלשל מחגורתו כבר מביט הלאה. זו בבירור שעת צהריים וצלו של החוקר קצר כל כך, קפסולה של צל כמעט, סרבלו הכחול בוהק בשמש ובוהקים גם הסרטים הצהובים האוגדים בקשר פרפר את הכיסויים המרשרשים של נעליו. מאחוריהן, במרחק זעיר מאבן השפה, מוטל קליע ריק ושני שובלי דם כשל שביט. החוקר מסור לעבודתו בזמן שהשאר כבר עסוקים בדברים אחרים. הוא מגלם את עצם ההתבוננות והוא גם מסוים. הוא חובש כיפה. הוא דתי.

זירת הרצח ברחוב שבטי ישראל ביפו, 19 במאי | צילום: טל כהן

הנרצח, שהיה בן 23, נורה בסביבות אחת-עשרה וחצי בצהריים ברחוב, לעין כל, בזמן שרכב על אופנוע. הכדורים פילחו את הקסדה שלו. כהן צילם גם את הקסדה, המייצגת באופן מזעזע את הצעיר, אבל בצילום הזה, הרחב יותר, נמנע מייצוגים והוא מתבונן במשטרה, שבאה לרחוב בכוחות גדולים מאוד, גדולים עד כדי כך שבא גם מפקד המרחב, ניצב משנה יורם אוחיון, ואפילו מפקד המחוז ניצב אהרון אקסון, שרק ימים ספורים קודם לכן חגג את מינויו. לכתבי הפלילים נמסר שהנרצח היה מעורב בסכסוך עבריינים ואף הוזמן למשטרה והוזהר כי חייו בסכנה - אבל לא קיבל את המלצתה, ובלא הגנה מת. אפשר להניח אפוא ששאלת הפיענוח מסתורית פחות מאשר נדמה, שהמשטרה ידעה דווקא הרבה מאוד, ושאולי עודף הנוכחות מטרתו אחר.

כך שלמרות שהוא מתאר בבירור רצון לפענח, בהתבוננותו תופס כהן גם את העודפות הזאת וקולט גם מאחור, בצד העץ, אשה בחיג'אב לבן. זו אשה שיחד עם שאר תושבי הרחוב והעיר שאין להם הגנה מאלימות יומיומית - הורחקה מהזירה לטובת הכוחות, אשה שבין החיג'אב שלה לבין כיפתו של החוקר הכחול פעורה תהום. נמצא ביניהם עולם שלם מרובד, קשה, מייאש, עשיר להפליא ומפחיד של יחסים ביפו - בין האנשים לבין עצמם ובינם לבין השלטון ובינם לבין האי-סובלנות. ומי שלא צפו עוד בסרטם של סכנדר קובטי וירון שני, "עג'מי" - יעשו זאת עוד היום, ומי שחשים הקלה כשהם מביטים בצילום הזה לא פחדו משוטרים מימיהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו