בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נתניהו מבקש מהשרים להיות יותר כמו השר משה כחלון

בתחילת השבוע הדהים נתניהו את שריו: "תמצאו פתרונות למשבר הקוטג'! תהיו כחלונים!". מאז שרי הליכוד מתקשים להתאושש וכחלון, שר עם שני תיקים שלא חושש להתעמת עם הטייקונים כבר מסמן את המטרה הבאה: "אני מתכוון להיות שר האוצר החברתי הראשון"

תגובות

חדר הישיבות של ממשלת ישראל ראה מטבע הדברים לא מעט רגעים דרמטיים. אבל רגע שבו ראש ממשלה פונה לשריו ומפציר בהם ללכת בדרכו של קולגה, ללמוד ממנו, ולהיות כמוהו - רגע כזה לא זכור. הדבר קרה ביום ראשון בישיבת הממשלה. השרים דנו בסוגיית הקוטג', הפכו בה והפכו בה, בכובד ראש ובטרחנות אופיינית. עד שלנתניהו נמאס והוא פסק: "תראו כמה בעיות היו בשוק התקשורת והשר כחלון פתר את כולן. תהיו גם אתם כחלונים, תמצאו פתרונות!"

השרים לא היו יכולים להיות מופתעים יותר גם אם המאבטחים היו שולפים את נשקם ומכריזים על תפיסת השלטון. הפעם האחרונה שמישהו הטיף להם לקחת דוגמה מחבר היתה בבית ספר עממי. הם חשו נזופים. חתן השמחה עצמו, שר התקשורת והרווחה, חייך את חיוכו הביישני שהפך לסמלו המסחרי. עמיתיו רטנו לעצמם. הם למדו להכיר את החיוך התמים הזה, חיוכו של הבן של השכנים ממול. הם למדו לדעת שמאחוריו מסתתרים אמביציה עזה, חשיבה מקורית, ערמומיות פוליטית וגם כישורים והצלחות.

עם מקבץ תכונות כזה, איש כבר אינו מזלזל בכחלון. בכירי הליכוד יודעים שבממשלה הבאה, אם נתניהו יקים גם אותה, משה כחלון יתבע לעצמו את אחד משלושת התיקים הבכירים שאינו תיק הביטחון או תיק החוץ. כלומר, את האוצר. וכשהשרים שמעו, ביום ראשון השחור, את נתניהו הופך את כחלון למודל למצוינות מיניסטריאלית, הם ציינו לעצמם שאולי כחלון לא יצטרך להתנחל בפתח לשכת ראש הממשלה על מנת שהתיק יימסר לו.

כחלון הוא הפופולרי והמוערך מבין שרי הליכוד. לא יהיה

מופרך להניח שהוא ייבחר בצמרת הרשימה לכנסת ה-19, מן הסתם בשלישייה הראשונה. בהתחשב ברקורד בתמיכה המפלגתית והציבורית ובאהדה הגלויה של נתניהו, מינויו לשר האוצר הבא נראה, כרגע, תסריט סביר.

מה גם שהוא אינו מסתיר את שאיפתו. באוזני אנשי אמונו הוא מזמן סימן את האוצר כיעד. "אני מתכוון להיות שר האוצר החברתי הראשון", נוהג כחלון לומר להם, "אני אעשה דברים שאף אחד אחר לא עשה. חלומי הוא לעשות שינוי בסדרי העדיפויות במדינה. לא אחשוש לגעת בדברים שאף אחד מהשרים הקודמים לא נגע. לא אחשוש להתעסק בנושאים שכולם ברחו מהם. אני לא חושש להכניס את היד לאש. הוכחתי זאת במשרד התקשורת. יש בעיה גדולה במשק הישראלי, קוראים לה ריכוזיות. בה צריך לטפל".

ההתנהלות של כחלון בשדה המוקשים של הפוליטיקה הליכודית, תחילה כעוזר שר, אחר כך כח"כ ובשנתיים האחרונות כשר, מלמדת עליו רבות. "אני לא אוהב להעיר כלבים משנתם", הוא אומר בשיחות פרטיות, "אני לא אוהב למשוך אש. אני מעדיף לעבוד מתחת לרדאר, לא מעליו". התכונה הזו, שמתלבשת עליו פיקס, כמו ביקיני על משתתפת ב"הישרדות", הביאה אותו רחוק. הוא הצליח לנכס לעצמו תיק נוסף, הרווחה, לאחר שיצחק (בוז'י) הרצוג ממפלגת העבודה עזב את הממשלה. לליכוד יש חמישה שרים ללא תיק. כמה מהם, כמו יוסי פלד או מיכאל איתן, פשוט משוועים לתעסוקה. נתניהו לא העלה בדעתו למסור למי מהם את תיק הרווחה. כחלון קיבל אותו. קודם כממלא מקום, אחר כך באופן קבוע.

בתמורה, או שלא בתמורה, הוא הצהיר אמונים לנתניהו, והבטיח לתמוך בכל תוכנית מדינית שיציג ולגייס בעבורו תמיכה במרכז המפלגה (שהוא יושב הראש שלו), אם יהיה בכך צורך. בינתיים, אין סכנה כזו. לא מסתמנת תוכנית מדינית וכחלון יכול להקדיש את מלוא זמנו לשני התיקים החשובים שלו.

כך הוא ממשיך להתהלך לו במסדרונות השלטון, לבוא ולצאת תכופות בלשכת ראש הממשלה ולצבור כוח, עוצמה וקולות, תוך שהוא משדר לסביבתו נינוחות וסחבקיות לא מאיימת, לא מתוחכמת ולא מפריעה, לכאורה. ביום שלישי הוא קיבל תואר ד"ר לשם כבוד מן המכללה האקדמית נתניה (יחד עם ראש המוסד לשעבר מאיר דגן). כחלק מההצטנעות הכחלונית הוא שח לחבריו למחרת: "זה הביך אותי. על מה נותנים לי פרסים? על זה שעשיתי מה שאני חייב לעשות?" כן, הוא בסך הכל רצה לחזור הביתה בשלום, ופתאום נפל עליו הד"ר.

גם כשהסתער על משטר הטייקונים ששולטים בשוק התקשורת והסלולר במדינה, ואילץ אותם להוריד מחירים בצורה דרסטית, לבטל קנסות יציאה, להסיר חסמים ובאופן כללי להוציא את ידם הארוכה מכיסו של האזרח - הוא התקשה להבין מה פשר הטפיחות על השכם שקיבל.

כחלון הוא אחד משלישיית השרים הצעירים שכבשו את צמרת הליכוד בשנים האחרונות. השניים האחרים הם שר החינוך, גדעון סער, והשר להגנת הסביבה, גלעד ארדן. סער יתמודד בעתיד, אחרי נתניהו, על ראשות הליכוד ועל ראשות הממשלה. ארדן מתכנן מסלול דומה, אחרי סער. כחלון אינו במשחק הזה. "לא, אני לא אהיה ראש ממשלה", הוא אומר, "ממש לא. זה יותר מדי רציני. יותר מדי אחראי. יותר מדי חשוב. לא כל מי שעשה רפורמה בשוק הסלולר יכול להיות ראש ממשלה. כל עוד אני בפוליטיקה, אשאר בתחום הכלכלי-חברתי".

מה לעשות שחבריו לצמרת המפלגה כבר לא קונים את זה? הם חושדים בו שהוא מנסה להרדים אותם, לזרות חול בעיניהם, כדי שבוקר אחד הם יתעוררו ויגלו אותו ברשימת המתמודדים, גונב את הבכורה. כחלון שומע את התיאוריה ומחייך את חיוכו הנעים, המרגיע. הוא? ראש ממשלה?

חזר הפרץ

גם אם תעירו את עמיר פרץ באישון לילה - ולילותיו קצרים מאוד - הוא יידע לדקלם בזריזות ובשטף מרשימים את נתוני ההתפקדות במפלגת העבודה. עד למתפקד האחרון, עד לפוקד האחרון. הוא שולט בחומר כמנצח מיומן שמכיר בעיניים עצומות את תווי הקונצ'רטו שלפניו. ההתמודדות בעבודה החזירה אותו לחיים. הוא כבר היה קבור עמוק באדמת הציבוריות הישראלית, מוכתם בגין מלחמה פזיזה ודו"ח קטלני. היום הוא אלוף ההתפקדויות במפלגה - תואר שעלול להתגלות בבוא היום כמפוקפק - ונחשב למועמד בעל סיכוי לא רע לנצח במרוץ להנהגתה, או למצער לעלות לסיבוב שני, בשל ריבוי המועמדים.

אין דבר שפרץ אוהב ויודע לעשות טוב יותר מאשר לפקוד, לגייס ולהקהיל קהילות. הוא הגיע לכל מקום בעצמו, חילק את הטפסים לפעילים, שיגר אותם למשימות והמתין להם בשובם. הוא טוען שבדק טופס טופס. שהמפקד שלו נקי ומסודר. טראומת "מפקד הארגזים" מ-2005 (כינוי שהודבק לו על ידי אהוד ברק) כה רודפת אותו עד שהנחה את אנשיו להביא את הטפסים לבית המפלגה במעטפות לבנות. כעת, כמו אחרי כל מפקד ב-20 השנים האחרונות, שוב עולות האשמות על זיופים, אי-סדרים, התפקדויות קולקטיביות ומתפקדים שלא ידעו שהם כאלה. "לא אצלי", אומר פרץ.

בסיוריו בארץ, מספר פרץ, הוא גילה מחדש את תומכיו. את עלבונם, את גאוותם הפגועה. "אנשים אומרים לי: סחבנו את הכאב אתנו ארבע שנים. איך שרדת? איך החזקת מעמד? שחטו אותך. מדינה שלמה התנפלה עליך. ואני אומר להם: על מה אתם מדברים? זה היה הכאב האישי שלי. לא שלכם. לא, הם אומרים לי, הם פגעו בכולנו. מישהו בשלומי אמר לי: ארבע שנים אני מסתובב עם תחושה של מחנק בגרון בגלל מה שהם עשו לך. הרגשתי שרומסים לא רק אותך, אלא גם את הכבוד שלי ואת הכבוד של ההורים שלי".

שאלתי את פרץ אם אין בדברים האלה גוון עדתי. "לא", הוא אמר. "זו אינה שאלה של עדתיות, ואני לא במקום הזה. אבל אלה הם התומכים שלי. הם זקוקים לגאוות יחידה. לתחושת הזדהות. בכל התקופה הזו, כשספגתי כל כך הרבה התקפות וביקורת, הם סבלו יותר ממני. הם נכנסו למקלטים וחיכו שאגיע".

מעניין שאריה דרעי, שהשבוע הצליח לעשות כותרות לאחר שאמר את מה שאמר פעמים רבות בשנתיים האחרונות, מדבר על תומכיו בדיוק באותן פראזות. אומרים על פרץ שהקדנציה השנייה שלו תהיה "תיקון" לזו הראשונה. גם דרעי מדבר על תיקון ויש מי שחושב שגם מפלגתו תיקרא מפלגת התיקון. כל כך הרבה תיקונים ומתקנים, כל כך מעט תקנה. "הדבר הכי טוב שקרה לי", אומר פרץ, "זה שברק החליף אותי כשר ביטחון. הוא בא כמושיע ותראה איפה הוא היום. אלמלא כל סיפור מינוי הרמטכ"ל, מי בכלל היה זוכר שאני מיניתי את גבי אשכנזי?

"בבחירות האלה אני הולך להשלים את המהפכה. אני אומר לאנשים שלי: תתייחסו ליום הפריימריס, 12 בספטמבר, כאל יום החתונה שלכם. יום החתונה הוא יום שלא שוכחים אותו וזה היום שבו אנו הולכים להתחתן מחדש עם הציבור, עם חלומותיו ותקוותיו".

על יריביו הוא מדבר בפחות רומנטיקה. המתחרה היחיד שזוכה לאהדתו הוא אראל מרגלית, איש ההיי-טק שבעבר תמך בו וכעת מתמודד עצמאית. "הוא פקד אלפים והוא הלך למקומות הכי קשים", אומר פרץ בהערכה. על עמרם מצנע, שכמוהו, מבקש כעת הזדמנות נוספת, אחרי תקופת כהונה קצרה וכושלת כיו"ר המפלגה, יש לו מלים פחות חמות. "מצנע הוא טפיל פוליטי", הוא אומר, "הוא נכנס ברגע האחרון, חודש לפני תום המפקד, ועכשיו הוא רוצה להתחיל לינוק מהמועמדים האחרים את אנשיהם. הוא בא לעשות סיבוב".

אתמול פורסמו ב"מעריב" דברים בעלי אופי גזעני (לכאורה), שאמר מצנע בפגישה עם חברי העבודה בגבעתיים: "פרץ בא מארץ אחרת, הוא מביא את החמולות". השיחה עם פרץ היתה ביום שני, יום לפני הכינוס בגבעתיים. חילופי הדברים הללו חושפים יחסים טעונים ויריבות קשה, יצרית, בין השניים. לא ברור מה שורשיה. בתגובה על דברי פרץ נמסר ממטה מצנע: "זו התבטאות בלתי נסבלת שאינה ראויה לתגובה. היא מצביעה על חששו של פרץ ממצנע, המועמד היחיד שמסוגל להחזיר את מפלגת העבודה למרכז הבמה הפוליטית".

עולם הפוך

ביום שלישי השבוע חגגה הכנסת את יום הסביבה. ועדת הפנים נערכה לקבל את פניו של השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן מהליכוד שהביא עמו קובץ תקנות שנועדו להסדיר את נושא הזרמת הבוצה והביוב אל הים. חוק בעניין זה נחקק ב-2005, אך התקנות שאמורות לצקת בו תוכן ולהטיל קנסות כבדים על המזהמים התעכבו עד היום בגלל התנגדות המפעלים ואיגודי הערים, שבכולם יש תאי לחץ פוליטיים יעילים ורבי עוצמה.

ארדן, שר חדור מוטיווציה, חשב שהוא יעשה מה שקודמיו בשש השנים האחרונות לא עשו ויעביר את התקנות בוועדה. אז הוא חשב. כשנכנס בבוקר יום שלישי לחדר הוועדה, הוא גילה שם את ארנון גלעדי, יו"ר איגוד דן לתשתיות איכות הסביבה, השפד"ן.

גלעדי, מתנגד חריף לתקנות שעלולות לעלות לאיגודו מאות אלפי שקלים, אם לא מיליונים בשנה בקנסות, הוזמן לדיון כבעל עניין. גלעדי הוא גם פעיל מרכזי וחשוב בסניף תל אביב בליכוד. אומרים שהוא שולט על מאות חברי מפלגה. ח"כים עולים אליו לרגל.

ארדן ציפה לפגוש את גלעדי בישיבה. הוא לא ציפה להיתקל בנוכחות כה מכובדת של ח"כים ממפלגתו שלו, שהטריחו עצמם לדיון, חלקם בהופעת אורח נדירה, לא חלילה כדי לתמוך בשר שלהם ובניסיונו ההרואי לנקות את מי הים. להיפך: הם באו לסייע לגלעדי לסכל את כוונת השר ולמנוע את אישור התקנות.

וכך נראו המחנות בוועדה: מצד אחד נציגי הליכוד. זאב אלקין, יו"ר סיעת הליכוד והקואליציה שאמור להיות חומת המגן של שרי הליכוד בכנסת, ועמו יריב לוין, דני דנון וציון פיניאן, פועלים יחד עם גלעדי, לטרפד את התקנות, בטענה שהפגיעה הכלכלית באיגוד תפגע לבסוף בתושבים ותגרום להעלאת הארנונה. מנגד, חברי האופוזיציה ובהם איתן כבל מהעבודה, ניצן הורוביץ ממרצ, יעקב אדרי מקדימה ודב חנין מחד"ש, דווקא מנסים לעזור לשר מהליכוד שנראה, כתיאורו של אחד מהם, "מרוט". עולם הפוך.

בשלב מסוים כבל איבד את סבלנותו. הוא צרח על אלקין: "זה לא מכובד מה שאתם עושים לשר שלכם! כמה אפשר להשפיל אותו? תסתכלו איך אתם נראים, אתם פוגעים בנו, בוועדה, בכנסת".

ההתרוצצות בוועדה גברה. בראש השולחן, לימינו של היו"ר ח"כ אמנון כהן מש"ס, ישב ארדן עטוף במחשבות וראה כיצד עבודה של שנה עומדת לרדת לטמיון. בראש השולחן, בצד השני, ישב גלעדי והפעיל את הח"כים של הליכוד כבובות על חוט. אלקין וחבריו דרשו מהיו"ר להצביע. היה להם רוב, יחד עם חברים אחרים מהקואליציה, נגד התקנות.

רגע לפני שהתקנות הושלכו לביוב כבל החליט לנסח פשרה, שהתקבלה לבסוף. התקנות אושרו, אבל מקוצצות ומרוככות. "כנראה גם הקיץ אני אקח את ילדי לים, שילמדו שחייה בתוך קקי ופיפי", רטן כבל.

ארדן סירב להתייחס לדברים. קל להבין אותו. הוא יזדקק בפריימריס לקולותיהם של חברי סניף תל אביב. אלקין ביקש להבהיר: התנגדותו, והתנגדותם של חבריו בליכוד, היתה עניינית, לא מפלגתית. הם פעלו לטובת תושבי גוש דן שאישור מהיר של התקנות היה פוגע בכיסם, באמצעות העלאת מסי המים והביוב. עובדה, ציין אלקין, גם שני ח"כים מקדימה תמכו בנו.

שרים מוחים

בקצה המבואה שמחוץ לחדר ישיבות הממשלה, יש פינת אוכל קטנה. מדי יום ראשון בבוקר, מועד ישיבת הממשלה, מתמלאים השולחנות בצלחות מזון המכילות ירקות, סלטים, פירות, לחמניות וגבינות. 30 שרים, יחד עם סגניהם ופקידיהם שהשכימו קום, ממתינים לצאתן של המצלמות. מיד כשהן נעלמות, הם נוטשים את הישיבה, דוהרים החוצה ומסתערים, כתף אלי כתף, מרפק אלי מרפק, כלהקת ארבה, על ארוחת הבוקר המאוחרת שלהם. מדובר בחבורה מורעבת. מדי שבוע הצלחות חוזרות אל המטבח מרוקנות מתכולתן.

השבוע, מדווח גורם ממשלתי רם דרג, כשהגיעו המנקות לפנות את השיירים ולנקות את השולחנות הן הופתעו לגלות שצלחת אחת, עמוקה וגדולה, נותרה כמעט כשהיתה, עם מרבית תכולתה בתוכה: צלחת הקוטג'. *




פרץ. מסתער ברכות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו