בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קסדה בראש טוב

אז איך הסדרה האפוקליפטית החדשה של סטיבן ספילברג, "השמים נופלים"?

תגובות

"אני תוהה מה יהיה כאן עוד 400 שנה", אומרת אן גלאס (מון בלאדגוד), אחת הניצולות מאזור מוכה אסון שנכבש בידי חיזרים, לבן שיחה ב"השמים נופלים", והוא (נואה ויילי, "אי-אר") משיב לה: "יש לקוות שבני אדם". אך מצפייה בפרק הראשון של הסדרה החדשה הזאת, העולה מחר בערוץ יס אקשן ומתארת השתלטות של חיזרים על העולם (כלומר על בוסטון, אבל בסדרות מדע-בדיוני אמריקאיות העולם ואמריקה הם תמיד היינו הך), לא לגמרי ברור למה זה כל כך חשוב, בעצם. או ליתר דיוק, מהם ההבדלים בין החיזרים (בסדרה זו של סטיבן ספילברג הם מכונים "סקיטרים" ו"מאכים") לבני האנוש.

רבים מה"סקיטרים" וה"מאכים" הולכים על שניים (חלקם מרובי רגליים כמו סרטן) כמו בני אדם. הם תרים אחרי האויב שלהם עם נשק ביד, אורבים לו בשקט ובעלטה כמו בני אדם ושובים אותו כמו בני אדם. הם מצעידים את השבויים שלהם, רתומים למין ג'וק גדול, ורוצים לשלוט בעולם. ממש כמו בני אדם. ויילי אף אומר עליהם "הם מתים, כמונו". אז הם קצת שונים במראה, נכון, אבל עוד לא שמענו מה הם מציעים לעשות פה.

הפרק הראשון של הסדרה, שעלתה בשבוע שעבר בארצות הברית, וזכתה לביקורות טובות בעיקר, הוא אקספוזיציה ארוכה. היא מזכירה מאוד את זו של "המתים המהלכים", ונופלת ממנה רק במראה, ומזכירה מאוד גם את "ניצולים" של הבי-בי-סי, שגם היא תיארה עולם מותקף שצריך להחיות אותו מלכתחילה, וקבוצה של ניצולים הנרתמת למשימה.

הפרק הזה ארוך וקצר מדי - מצד אחד הוא מתיש בתיאורי הפצצות והפליטים הבורחים מדרום בוסטון, ומצד שני הוא נגמר עוד לפני שממש התרחש בו משהו, עוד לפני שאפשר להבין מי "הם" ומי "אנחנו". עם זאת ברור שאנחנו הטובים. גם היוצרים העומדים מאחורי הסדרה הם טובים - ביניהם גרהם יוסט, יוצר "צדק פרטי" הנהדרת וכן מארק ורהיידן מ"בטלסטאר גלקטיקה" ורוברט רודאט ("להציל את טוראי ריאן"). בקיצור, צריך לצפות בעוד מעשרת הפרקים של העונה הראשונה ולהתגבר על החולשות.

ואלה קיימות. כך למשל במקרה של הילד, דמות מרכזית תמיד אצל ספילברג. הוא סמל התום והתקווה. לקראת סוף הפרק הוא מקבל מאחיו ריפסטיק (סקייטבורד מפוצל שמתקדמים בו בניעת הגוף) המסמל את כל העולם האמריקאי האהוב עליו שאבד. כאשר הילד רוכב עליו הלב של כל העולם נפתח, אבל לראשו לא יאונה כל רע, כי כולם מקפידים שישים קסדה.

זהו פרט חינוכי משעשע. בשעה שחלליות שולחות קרניים קטלניות ויורות לכל עבר, מוחקות את רוב המין האנושי, השמים קודרים כאחרי פצצת אטום ועל הארץ צועדים חיזרים ענקיים, הילד עולה על סקייט לפי כל כללי הבטיחות כשלראשו קסדה.



"השמים נופלים". הפרק הראשון ארוך וקצר מדי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו