בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צרפת: "מועדון החשיש" מחפש הכרה

בצרפת נהוגים חוקי סמים שמרניים מאוד, שמאיימים על כל משתמש במאסר. ובכל זאת, אחד מכל חמישה צרפתים משתמש תדיר במריחואנה. כעת נשמעות בפרלמנט קריאות לשנות את החוקים וגוברת התמיכה החברתית בליגליזציה של קנאביס. כתבה שנייה בסדרה

תגובות

החיילים של נפוליאון הביאו אותו לכאן לראשונה, בתחילת המאה ה-19, כשנשאו עמם ממצרים את העלים המיובשים המסתוריים שכונו בפיהם "חשיש". בתוך זמן קצר הוא נמכר בבתי מרקחת ברחבי צרפת ורכש חסידים רבים, במיוחד בקרב אנשי הבוהמה והאינטלקטואלים.

הרופא ז'אק-ז'וזף מורו, מראשוני המתעניינים בסגולות הסמים וידידו המשורר תיאופיל גוטייה, אף הקימו מועדון חברתי נודע, שזכה לשם ההולם "מועדון החשיש" ועסק בחקר ההתנסויות הנגרמות בהשפעת סמים.

המועדון התכנס בקביעות בשנים 1844-1849 ב"הוטל לוזאן", מבנה בסגנון גותי באי סן לואי שעל נהר הסן בבירת צרפת. עם החברים בו נמנו סופרים, משוררים ואמנים פריסאים מפורסמים כמו אלכסנדר דימא, ז'ראר דה נרוואל, ויקטור הוגו, אונורה דה-בלזק, אז'ן דלקרואה, ושארל בודלר - שגם התגורר זמן מה בעליית הגג של המועדון.

פעילויות חברי המועדון, שכחלק מהטקס לבשו בגדים ערביים מסורתיים, כללו בעיקר שתיית קפה חזק עם כמויות נדיבות של חשיש, כתיבה ושיחות אל תוך הלילה על חוויותיהם בהשפעת הסם.

"הרופא עמד ליד המזנון והוציא בכף משחה או ממרח ירקרק בגודל אגודל מצנצנת זכוכית והניח על כל אחת מהצלוחיות", תיאר גוטייה את שהתרחש במועדון. "פני הרופא קרנו בהתלהבות; עיניו נצצו, לחייו הוורדרדות בערו, העורקים ברקותיו התבלטו והוא התנשם בכבדות דרך נחיריו המורחבים. ?זה ינוכה משכרך בגן עדן', אמר כשהושיט לי את המנה שלי".

כיום שייך הוטל לוזאן לממשלה, שמקיימת בו מעת לעת אירועים רשמיים, שבהם מתבקשים האורחים לא לגעת בריהוט העתיק ולא להישען על הקירות המעוטרים. האינטלקטואלים עברו לשכונות אחרות כדי להימלט מהתיירים הרבים שבאים לקנות גלידה ומבתי הקפה הגובים מחירים מופרזים, והחוקים הליברליים של אותם ימים קלי דעת השתנו לבלי היכר.

שנת מאסר

צרפת של היום היא מהמדינות בעלות חוקי הסמים השמרניים באירופה. משנות ה-70 קובע החוק כי העונש על שימוש בקנאביס (הצמח ממנו מופקים מריחואנה וחשיש) יכול להגיע עד שנת מאסר וקנס של 7,500 יורו, ואילו העונש על גידול מריחואנה והחזקת כמויות גדולות של הסם וסחר בו עשוי להגיע לעשר שנות מאסר.

בפועל, המשטרה ובתי המשפט מעלימים לעתים קרובות עין ממקרים של שימוש אישי בסם, במיוחד בבירה; ובכל זאת, מישל אנרי, עיתונאי מ"ליברסיון" ומחבר הספר "סמים: מדוע הליגליזציה בלתי נמנעת" אומר כי בשנה שעברה נעצרו במדינה כ-137 אלף בני אדם על עישון קנאביס. לא ברור, אם כן, עד כמה משפיע החוק הנוקשה על השימוש במריחואנה בקרב הצרפתים.

לפי נתונים שפירסמו השבוע המכון לחינוך ולמניעה בתחום הבריאות ו-OFDT, גוף ציבורי החוקר את העישון, 13.4 מיליון מ-62 מיליון תושבי צרפת צורכים חשיש או מריחואנה באופן קבוע או מזדמן - מיליון יותר ממספרם לפני חמש שנים. כלומר, רמת הצריכה בצרפת היא מהגבוהות באירופה - לצד ספרד, בריטניה וגרמניה.

משתמשים מזדמנים מוגדרים במחקר כמי שצרכו קנאביס יותר משלוש פעמים בחייהם. משתמשים קבועים, המונים לפי הדו"ח כ-1.2 מיליון, הם אלה הצורכים את הסם מעשר פעמים בחודש ועד שימוש על בסיס יומי.

"מעולם לא הפסקנו לעשן", מודה גיום, מרצה לספרות השוואתית בגיל העמידה, במסיבה בדירה מרווחת ברובע התשיעי בפאריס. בידו האחת הוא מחזיק כוס יין אדום ובידו השנייה ג'וינט. "החוקים השתנו, אבל המשיכה שלנו לתענוג הקטן הזה לא השתנתה".

לפי הסטטיסטיקה, בני 15-24 הם צרכני החשיש הגדולים ביותר, אך צריכתו נפוצה בכל קבוצות הגילים ובכל השכבות החברתיות-כלכליות. "צעירים מנוכרים בשכונות מצוקה בפרברים לוקחים סמים וכך גם האינטלקטואלים, אנשי העסקים והפוליטיקאים", מסביר אנרי. "זה לא דבר שמאפיין מעמד אחד".

סם מבוקר

הפער בין הצרפתים הרבים שצורכים מריחואנה לחוקים המחמירים במדינה עורר, בעשורים האחרונים, ויכוחים חוזרים ונשנים בעניין זה ואינספור קריאות לליגליזציה.

היוזמה האחרונה באה עקב דו"ח שהתפרסם מוקדם יותר החודש, ושחובר בידי כמה חברי פרלמנט מהאופוזיציה, בהם שר הפנים לשעבר דניאל ואיין (ראו תיבה). בדו"ח נקבע כי אי אפשר להמשיך "לקדם את האשליה של הימנעות", והוא ממליץ להכפיף את הסם ל"ליגליזציה מבוקרת"; דהיינו, גידולו ומכירתו של קנאביס יתנהלו בפיקוח המדינה, בדומה למכירת אלכוהול וטבק.

בדו"ח מציעים חברי הפרלמנט שהמדינה תגדל קנאביס בכמות מספקת, תדע על כל מחסור העלול ליצור מסחר לא חוקי בו, "ותמכור אותו בחנויות שיקבלו רישיון מהממשלה".

ברנאר קושנר, בעבר שר הבריאות ושר החוץ של צרפת, מעלה כבר שנים טיעונים זהים. קושנר, רופא ומייסד הארגון זוכה פרס הנובל "רופאים ללא גבולות", אמר בעבר כי הוא משתמש במריחואנה בעצמו וברצונו להנהיג רגולציה של השימוש בסם בצרפת. "מגוחך לעצום עיניים לנוכח המציאות", אמר קושנר לפני עשור, כשהיה שר הבריאות. "טבק ממכר יותר ממריחואנה. ולמיטב ידיעתי, אף אחד לא מת עדיין מעישון ג'וינטים".

"כולנו מבוגרים", אומר גיום, "ומבוגרים עושים מה שהם רוצים. החוק רק הופך את חיינו לקלים יותר או קשים יותר".

בנוסף לטיעונים אלה, תומכי הליגליזציה טוענים שהיא תאפשר למדינה לפקח על הנעשה בתחום זה ולגבות מסים משוק המגלגל כיום כמיליארד יורו בשנה, בדומה למסים שהיא גובה ממכירות אלכוהול.

מפלגת השלטון השמרנית של הנשיא ניקולא סרקוזי (UMP) דוחה את כל הקריאות לשינוי החוק וטוענת כי ליגליזציה או התרת צריכת חשיש בחוק תביא לגידול במספר המשתמשים ולמעבר של סוחרי הסם להפצת סמים קשים יותר.

המתנגדים לליגליזציה, ובהם נשיא הגוף הבין-משרדי למאבק בסמים, אפר אטיין, טוענים כי הגברת הזמינות של חומר, הפופולרי בקרב צעירים, תגבה מחיר כבד בעתיד, כפי שקרה בעבר עם טבק ואלכוהול.

דעת הקהל בצרפת חלוקה כיום בשאלה האם יש להתיר או לאסור את השימוש בקנאביס. בינתיים יש רוב קטן למחנה השמרני יותר. סקר שפורסם בשבוע שעבר בעיתון "לה פריסיין" מראה, שיותר מחצי מהצרפתים (58%) מתנגדים לליגליזציה של מריחואנה; 50% חושבים שליגליזציה לא תפחית את הסחר בסמים או את הפשיעה הקשורה אליהם, לעומת 47% הסבורים ההיפך.

"כשהייתי צעירה יותר עישנתי הרבה מריחואנה", אומרת ביאטריס, מעצבת תלבושות. "לא ידענו אז מה הסיכונים. היום אני יודעת שעישון מריחואנה עם טבק מסרטן יותר מעישון טבק בלבד, ושיש קשר כלשהו בין עישון קנאביס לבעיות פסיכיאטריות".

היום, בהיותה אם לשני ילדים מתבגרים, ביאטריס לא בטוחה שהיתה רוצה שסמים, ואפילו קלים, יהיו נגישים ומקובלים יותר. "זה אולי יישמע צבוע בהתחשב בעובדה שנהגתי לעשן, אבל אני קצת חוששת. אנחנו לא יודעים מספיק על תוצאות השימוש בקנאביס".

עם זאת, הסוציולוג פטריק פארו, מנהל המחקר במרכז הלאומי למחקרים מדעיים (CNRS) ומחבר הספר "פילוסופיה מעשית של הסמים", סבור שזו רק שאלה של זמן עד שהלחץ יגבר ויביא לשינוי החוק.

"הסיבה אינה קשורה למתרחש בצרפת", הוא מסביר. "זה קשור לעובדה שהמלחמה העולמית בסמים נחשבת כעת לכישלון מהדהד, מטרה לביקורת לא רק מצד רוב חברי הקהילה המדעית, אלא גם מצד מנהיגי מדינות ופוליטיקאים לשעבר". הוא משווה את הגישה לסמים לגישה להומוסקסואליות: "יום אחד המוסכמות הבינלאומיות פשוט התהפכו", הוא אומר. "זה מה שיקרה גם במקרה הזה".

אבל הוא גם ממהר להוסיף: "כמובן, שני המקרים שונים לגמרי. הומוסקסואליות היא משהו שלא פוגע באף אחד, בעוד שסמים, אסורים ומותרים, בבירור פוגעים. הם מסוכנים", הוא מדגיש.

והוא מסכם, "דווקא משום שמדובר בתענוגות שעלולים להיות קטלניים, חשוב להנהיג רגולציה של סמים ולספק מידע ועזרה, ולא לאסור אותם - דבר שככל הנראה רק הגביר את השימוש בסמים". *

מספיק עם הצביעות

כשר הפנים של צרפת, דניאל ואיין היה ממונה על המשטרה שעצרה את המשתמשים במריחואנה. כעת הוא מצטרף לקמפיין בעד ליגליזציה מבוקרת של קאנביס. ראיון עם מי ששינה את דעתו

דניאל ואיין, בעבר שר הפנים של צרפת וכיום חבר פרלמנט מטעם המפלגה הסוציאליסטית, היה אמור להציג לחברי סיעתו לפני כשבועיים דו"ח על השימוש בקנאביס. את הדו"ח חיברו עשרה צירי פרלמנט, לאחר 15 חודשים שנפגשו בהם עם שוטרים, שופטים, סוציולוגים, מומחים להתמכרויות וחולים ושאלו לדעתם בעניין. המחוקקים מחברי הדו"ח תומכים בליגליזציה מבוקרת של הקנאביס.

מהן מסקנותיך מהמצב בצרפת?

"הפרדוקס הוא שצרפת חותרת לחוקק את אחד החוקים המחמירים ביותר באירופה בתחום זה, בשעה שרמת השימוש בקנאביס במדינה, בעיקר בקרב בני 15 עד 24, היא מהגבוהות ביותר. החוק אוסר צריכת קנאביס, אבל השימוש בו מעולם לא היה רב כמו היום. בשביל להיאבק בסחר בסמים ובשימוש הבעייתי בהם, צריך לנטוש את הצביעות הזאת. אם אנשים צריכים לעשן, צריך לאפשר להם לעשות זאת באופן מסודר.

"המצב הנוכחי מדאיג אותי. תאוות הבצע דוחפת את הדילרים להוסיף לחומר שהם מוכרים חלקיקים מיקרוסקופיים של זכוכית או אבקת צמיגים. כך מגדילים את משקל הקנאביס. צריכת סם אינה צריכה להיות דגם לחיקוי, אבל המתירנות המופרזת האמיתית טמונה דווקא בסטטוס-קוו.

"לדעתי, קל להיות צבועים בשם המצפון הנקי. אני עצמי לא עישנתי ג'וינט מימי, ואני די מזועזע מכל אותם פוליטיקאים שמודים שעישנו, או שהם מעשנים פה ושם, אבל אינם מוכנים לשנות את החוק. הם הרי צריכים לקנות את הסם איפשהו! הצביעות ניכרת גם בכך שמצד אחד יש כאלה שצורכים קנאביס בסגנון בורגני, בלי לחשוש ממעקב או מנזק לבריאותם, בעוד אחרים נאלצים לעשן בחדרי מדרגות".

מה ההמלצה שלך?

"צריך למסור לציבור מידע ולתת הכשר מבוקר לעישון קנאביס, כדי להיאבק בסחר בסמים באופן טוב יותר. המדינה צריכה להיות מעורבת בגידול הקנאביס - בין השאר כדי להבטיח את איכות המוצר - וגם בהפצתו בנקודות מוגדרות".

אתה לא מתאר אוטופיה?

"מזל שהיו אוטופיות רבות עד היום! אני סבור שצריך לשבור את האיסור הזה ברמה הבינלאומית ולנפץ את הטאבו שקובע החוק שהתקבל בצרפת ב-1970. במקום להסיר את צריכת הקנאביס מרשימת העבירות הפליליות, אני מעדיף שינוי גישה מוחלט ולהתיר שימוש מבוקר במסגרת החוק. ליגליזציה מאפשרת להילחם בסחר בסמים".

ליגליזציה של הקנאביס היא גם עניין כספי?

"כן, כי הצריכה והסחר עולים ביוקר מבחינת כלכלית וחברתית (עלות המאבק בסחר בקנאביס בצרפת ואובדן התוצר שנגרם בגללו נאמדו ב-900 מיליון יורו ב-2003); צריך לתת למשטרה זמן לנהל מאבק יעיל נגד הסמים ולהקל את הלחץ שמוטל על בתי המשפט, באמצעות צמצום היקף התביעות המוגשות בגלל שימוש בקנאביס. את הכסף שייחסך אפשר יהיה להפנות לפעולות מניעה. בריאות הציבור מידרדרת. האמת היא שהמאבק נגד השימוש בקנאביס נכשל".

עמדה כזאת לא תסכן את מועמדי המפלגה הסוציאליסטית לנשיאות?

"ב-2007, ניקולא סרקוזי וסגולן רויאל סירבו להתייחס לסוגיה ולכן לא התנהל דיון בעניין. אני סבור שב-2012 השאלה תעלה בהכרח. ראוי להכין את המועמד הסוציאליסטי, כדי שיהיו לו תשובות. אבל איני רוצה להביך אותו. אני מציע שאם ייבחר, יתחייב לקיים דיון ציבורי בשאלה. אם היה מדובר בצריכה מצומצמת, לא הייתי מסתכן בספיגת גערות מהימין ואולי גם מחברי, אבל זה לא המצב". *

לטיסיה קלוורל

לה מונד



בתצלומים: הפגנות בפאריס למען ליגליזציה של סמים קלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו