בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מצב משפחתי | משפחת דדון

רוויה

תגובות

משפחת דדון בביתה במושב רוויה. מימין: הדס, שניר, יוסי, אוריה, עדי ושירה

* משתתפים: יוסי (42), עדי (42), הדס (17), שירה (14), אוריה (10 וחצי) ושניר (5 וחצי). לא בתמונה: דוד (19), חייל ("ביחידה מובחרת").

* הבית: דו קומתי, לבן כתלים, אדום גג, בלי גדר בחזית, עם גלבוע בעורף, תחת שמי שרב אפורים. שעת צהריים. מדרכת בטון חמה מתעקלת אל כניסה מוגבהת מצופה אבן. מימין ומשמאל עמודים דוריים (סמליים) וביניהם שרשרת דגלונים מיום העצמאות. נכנסים. המבוא האפרסקי שמעבר לדלת ("צבעתי שתי קומות ביומיים", יוסי) מהווה צומת.

* צומת: מימין "סלון איטלקי" שמתחיל בתמונת הבבא סאלי, משמאל "מטבח דובדבן", ישר לפנים שולחן (לשמונה) עטור מפה לבנה ושעוונית שקופה. מאחורי השולחן ניצב קיר אבן דקורטיבי מונמך, אחריו משתרעת פינת טלוויזיה ואחריה שני חדרים. באחד גר דוד החייל (כשהוא בבית), בשני (הממ"ד) גר המחשב, שעליו משחק כרגע אוריה. בסמוך, גרם מדרגות עם מעקה שיש ("הרכבתי לבד", יוסי) שעולה אל קומת חדרי השינה ואל מרפסת שצופה לנוף ולנחלה.

* הנחלה: 10 דונם צמודים, 18 דונם רחוקים וכמה דונמים משותפים, ירושת סבתא עיישה. את הבית, 250 מ"ר, בנה ועיצב יוסי ב-96' ("עשיתי הכל חוץ מהשלד והריצוף"). ממשיכים בסיור.

* הסיור: בסלון וילונות דו שכבתיים (קטיפה, מלמלה), ספות אדומות עם פיתוחים, כורסאות דומות ושולחן תואם. את הווילונות התקינה עדי, את הספות (שקנו יד-שנייה בבית שאן) ריפדו לאחרונה בכפר ברטעה שבוואדי ערה ("בזיכרון ביקשו 7,500 שקל, בברטעה, אצל אשרף, שילמנו 1,700 שקל").

* עולים: בקומה השנייה 4 חדרים ומרפסת. באחד גרים ההורים, בשני הדס, בשלישי שירה, ברביעי, במשותף, אוריה ושניר. בחדר ההורים מיטת אפיריון שיוסי בנה ("ראיתי בסרטים") עם ספסל מרופד. יוצאים למרפסת.

* המרפסת: במערב הגלבוע, במזרח הגלעד, באמצע חלקה א' עם אורווה וארבע סוסות וסככה לוולבו (S40). יורדים. שולחן האוכל מתמלא במופלטות ("אצלנו לא רק במימונה"), בקלאוות, פירות וספרינג תות-בננה.

* פרנסות ועיסוקים: יוסי, מובטל, עד לפני כמה חודשים עבד במחלבת "משק צוריאל" (למרגלות התבור) כמנהל משמרת ("כנראה שהייתי בעל כישורי יתר"), מחפש כרגע עבודה במפעל כלשהו בסביבה ("בדרג ניהולי"), בינתיים מטפל בסוסות, עובד בבית, לא נמצא בלחץ לדבריו ("ממש לא"), מספר שדחה כבר כמה הצעות ("ניהול משמרות לילה"), מקבל דמי אבטלה, בחקלאות לא יעסוק ("זה מחייב השקעה ראשונית מאוד גדולה וזה מפחיד"), במקביל נושא בהתנדבות בשני תפקידים ציבוריים.

* תפקידים ציבוריים: יו"ר ועד מושב רוויה ("כל ניהול המושב זה מהבית כאן") וחבר הנהלת המועצה האזורית "עמק המעיינות". במסגרת המועצה שותף במגעים עם משרד החקלאות על תוספת קרקעות למושב, אדמות שכרגע נמצאות בידי קיבוצים ("זה מגיע לנו, בלי התוספות נקרוס"). מושבי האזור, אומר, שולטים היום בגידול "התבלינים הירוקים לייצוא" בארץ.

* עיסוקי עדי: אחראית התינוקייה בפעוטון ביישוב רותם ("האקולוגי") שבבקעה. עובדת 6 ימים בשבוע (7 עד 3 וחצי), נוסעת ברכבה סקודה-אוקטביה ("רבע שעה בלי פקקים"), במקביל לומדת "מטפלות" בימי ראשון אחרי הצהריים (בבניין המועצה האזורית) ובעתיד אולי תפתח גן. מלבד זה, היא רכזת התרבות של המושב והיתה אחראית לאירועי שבועות ול"ג בעומר. לדבריה, המושב מתגבש היום מחדש וצעירים רבים חוזרים אליו. יוסי: "הפסיקו למכור כאן נחלות".

* עיסוקי הילדים: הדס ושירה לומדות בתיכון שקד הדתי, שבקיבוץ שדה אליהו, בכיתות י"ב ו-ח' (בהתאמה). בפברואר הקרוב הדס מתגייסת ("לא חשבתי להצהיר"), שואפת להיות מ"כית. אוריה, תלמיד כיתה ד' בביכורה, בית הספר המשותף ליישובים רוויה, רחוב, שדי תרומות ותל תאומים, אחר הצהריים לומד לחצצר. שניר חניך גן תמר במושב, נוסע וחוזר לבד על אופניו, משחק גם במחשב.

* קורות עדי: איבגי במקור, ילידת 69', מושב אחוזם, חבל לכיש, שישית מבין עשרה אחים ואחיות, בת למשפחה מסורתית יוצאת מרוקו, שפרנסתה על דיר כבשים. יסודי וחטיבה למדה במושב אבן שמואל, תיכון במקוה ישראל ("בסקטור הדתי"), את ימיה בפנימייה החקלאית זוכרת כמאושרים והניתוק מהבית היה לה לדבריה טבעי ("גם האחים שלי למדו שם"). ב-87' התגייסה, שירתה כחווטת במעבדת אלקטרוניקה בחיל הים, התגוררה ב"בית ליגת נשים" בבת-גלים ומשהשתחררה התחתנה (עם יוסי).

* תולדות יוסי: יליד רוויה, 68', השני מבין שבעה אחים ואחיות, אביו ואמו ילידי מרוקו, סבתו מצד אביו (עיישה) היתה מנהיגת המשפחה (בעלה נפטר לפני העלייה לארץ) וניהלה את המשק המשפחתי עד גיל 80. אביו, דוד, היום פנסיונר, ניהל את פרדס המושב, אמו מסעודה עובדת עדיין כאם-בית ב"מפעלים האזוריים - בית שאן". ילדותו עברה בין לולי הודים לחממות פרחים, את מלחמת ההתשה לא זוכר ("הייתי צעיר"), עד כיתה ו' למד בביכורה, המשיך בכפר הנוער הדתי בכפר חסידים וסיים י"ב בישיבה הטכנית כפר סיטרין ("מחשוב ובקרה") שמדרום לחיפה. אחר כך שירת בחיל הים כטכנאי מכ"מ והכיר את עדי.

* הפגישה: שניהם שירתו בבת-גלים ("במספנה"). הוא היה טכנאי מכ"מ, היא היתה חווטת, חצי שנה לקח להם לבדוק איש את רעהו ("היינו באותם חבר'ה") ובסוף "זה זרם". עדי: "אמא שלו אמרה שאם לא הייתי מתחילה איתו שום דבר לא היה קורה". מפה לשם, רקדו ריקודי-עם בטכניון ("הרועה הקטנה מהגיא"), יצאו לסרטים (קולנוע חן), אחרי השחרור היא נשארה בחיפה ועבדה במפעל אלקטרוניקה, הוא חזר הביתה למושב, בהמשך, בברכת אביה, היא באה לגור אצלו ("אבא אמר, לכי תגורי עם החבר שלך") והיתה חתונה.

* החתונה: נובמבר 90', "אולמי יונתן", אזור התעשייה בית שאן, 600 אורחים ("אמא שלי היתה הפרויקטורית", יוסי). עדי היתה ב"שמלה אטומה" עם שובל ארוך מ"סלון רוזי" בטבריה, יוסי היה בחליפה שחורה מבית שאן ("מאז לא הלכתי בה, חוץ מבנסיעה של משלחת המועצה לקליבלנד"), לאולם הגיעו בסובארו שכורה ואת הלילה הראשון בילו במלון "קיסר" בטבריה.

* הילדים: כולם נולדו ב"העמק" עפולה, בלי אפידורל. עדי חששה מתופעות לוואי ("העדפתי לסבול").

* סדר יום: משפחת דדון קמה ב-6. יוסי מתפלל בבית ("המשמרות הוציאו אותי מבית הכנסת") ואחרי זה הוא האחראי הבלעדי על שניר (עד היציאה לגן). בין לבין ישתה תה (2 וחצי סוכר). עדי מתרחצת, מתפללת, מביאה לחמניות מהמכולת ומכינה סנדוויצ'ים עם חביתות, טונה ושוקולד. ב-7 תצא מהבית. על ארוחת בוקר מדלגים אצלם, רק שניר חייב קורנפלקס לפני צאתו (על אופניו). "הסעות המועצה" של הדס, שירה ואוריה מתייצבים בין רבע ל-7 ל-7 ורבע.

* צהריים: הילדים אוכלים בבתי הספר ("קייטרינג מקיבוץ עין הנצי"ב עם כרטיס גיהוץ"), עדי סועדת עם הגננות ברותם במטבח הגן, יוסי מחמם לעצמו את תבשילי עדי שהוכנו ערב קודם (קוסקוס, קציצות, שניצל, אורז).

* ערב: ארוחה חלבית (פיצה פסטה). הילדים הולכים לישון מאוחר (10-11), עד אז הם מתרוצצים במגרשים במושב, או מחוברים למחשב. עדי ויוסי אינם חוששים שיגלשו לאתרים אסורים.

* טלוויזיה: "הישרדות" - התוכנית האהובה על כולם. ב-12 יוסי ועדי הולכים לישון. שנתם טובה. מצב התעסוקה, אומר יוסי, אינו מדיר שינה מעיניו.

* חלומות: "טיול למרוקו עם הילדים", עדי ויוסי. הדס - "ארכיטקטית בירושלים", שירה - "רופאה או אחות", אוריה - "מדריך קראטה", שניר - "דרקון לעוף איתו".

* נטל הבית: עדי שוטפת, מבשלת, אופה ("מומחית בקארין גורן"), אין להם עוזרת, הבנות מסייעות. יוסי נמנע ("אבל מתקן הכל בלי דרבון"). בסוסות (קשת, ים, דולי ודורה) מטפלים יוסי, עדי ודוד ("מי שרוכבים") וקצת אוריה ("שלומד"). הבנות נמנעות.

* הסדר שלום: "אני לא מוותר על סנטימטר", יוסי, "תכבד אותם, אבל אל תצפה לשום דבר בתמורה, זה מהיכרות אישית".

* היכרות אישית: "אתה יודע מה, מצד שני, כשפיטרו אותי, רק הערבים בכו".

* סיכום: "בסוף יהיה מה שהאמריקאים ירצו". הוא לא מתכונן להפגין נגד.

* האושר (בסולם מ-1 עד 10): הדס ושיר - 9, יוסי ואוריה - 10, עדי 10 פלוס ("מצב החברה במושב מוריד"), שניר - 20.

רוויה - מושב ("הפועל המזרחי"), כ-6 ק"מ מדרום לבית שאן, הוקם ב-52' ע"י יוצאי עיראק ומרוקו, אחד מיישובי גוש ביכורה.

משפחות המעוניינות להשתתף במדור מוזמנות להתקשר: 5624687-03, אי-מייל: avner@haaretz.co.il, רוצים להשתתף במדור? עכשיו אפשר בפייסבוק. www.facebook.com / haaretz



הבית. סבתא הורישה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו