בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שר על לאסטרטגיה כלכלית

סילבן שלום שיחק אותה ובגדול. יוזמה חסרת סיכוי שלו לקיצור שבוע העבודה עלתה לראש סדר היום - ונגחה בראש הממשלה ובשר האוצר * המועמד לראשות העבודה עמרם מצנע מגלה יכולת יוצאת דופן לחיזוי העתיד

תגובות

שנתיים ורבע יושב השר סילבן שלום בשני משרדיו הנידחים מעט, שיתוף פעולה אזורי ופיתוח הנגב והגליל, ופועל ללא לאות לייצר לעצמו סדר יום, אג'נדה, קמפיין - משהו לרוץ אתו לראשות הליכוד. הוא ניסה לאגף את בנימין נתניהו מימין, אך הדבר לא זכה לאמון רב בקרב החברים. הוא מרבה לארגן כנסים: כנס הצעירים, כנס הנגב, כנס הגליל. ראשי המדינה באים לכנסיו, נואמים, והולכים, והוא נותר עם החשבון. לא הוא אישית, המשרד. קשים חיי שר שאינו מוצא שקט לנפשו ופורקן למרצו וכישוריו.

השבוע שלום שיחק אותה, בגדול. הוא הציב נושא על סדר היום. נושא בשרני ואטרקטיווי: קיצור שבוע העבודה ויצירת סוף שבוע ארוך (או בלשון העם: "עוד יום חופש!") ההיבטים הכלכליים-חברתיים של המיזם של שלום נדונו בהרחבה וביסודיות בתקשורת. כאילו הסאנדיי שלנו מחכה ממש מעבר לפינה.

הוא לא. בחלומותיהם הפרועים ביותר ראש הממשלה ושר האוצר אינם מעלים בדעתם להפוך את הרעיון של סילבן למציאות. ברור שללא תמיכתם של נתניהו את יובל שטייניץ, היוזמה הזו, שהיא נושא מקרו-כלכלי מובהק, הכרוך בשינוי סדרי עולם במשק הישראלי ובפתיחת כל הסכמי העבודה במגזר הציבורי, תתקשה לקרום עור וגידים.

כנראה שגם שלום מבין זאת. הרי הוא היה שר אוצר. והוא מאוד רוצה להיות ראש ממשלה. האם כראש ממשלה הוא היה מוכן שהמשנה שלו יכפה עליו מהלך בעל משמעות כלכלית כה מרחיקת לכת? לכן יש להתייחס לכל הפרשה הזו כאל מהלך פוליטי - מבריק, חייבים להודות - של היוזם. לא רק שהוא כמעט השתלט על סדר היום התקשורתי השבוע, הוא גם תפס את נתניהו ושטייניץ בלתי מוכנים.

במונחים הלקוחים מעולם אחר, הוא חפר מנהרה מתחת לאפם. מנהרה שתחילתה בכנסת, בין הסיעות השונות, בעיקר בסיעת הליכוד, שם הוא טווה ורקם תמיכה ליוזמתו; המשכה מתחת למשרד האוצר; ופתח היציאה שלה למרגלות כיסאו של ראש הממשלה. ביום שני, בישיבת סיעת הליכוד, נתניהו נדחק אל הקיר. הוא נאלץ להקים ועדה לפני שהסיעה, שבה יש רוב לרעיון, היתה כופה זאת עליו.

מבחינת נתניהו, הוועדה היא כלי לקבורת הרעיון. מבחינתו של שלום - הוועדה הזו תשאיר את עניינו תחת אור הזרקורים עוד כמה חודשים. הוא יידע איך לנצל את הזמן הזה. כבר השבוע הוא החל לפזר אמירות סמי-קורבניות, לפיהן הוא מקווה שהוועדה לא קמה רק כדי לרוקן את יוזמתו מתוכן. זה הקטע: אם ביבי יילך אתו - הוא יתגאה ובצדק, שהוא-הוא היוזם. אם נתניהו יטרפד לו את הבייבי, הוא יאמר לבוחרים: אני רציתי להעניק לכם יום חופש נוסף, להבריא את הכלכלה, לדאוג לחיי המשפחה, ובאופן כללי - לברוא כאן גן עדן עלי אדמות. מי שלא רצה זה נתניהו. הוא האשם.

אנחנו העולם

יו"ר סיעת הליכוד, ח"כ זאב אלקין, תומך בהצעה של שלום. לפני שבועיים הוא יזם דיון ראשון בנושא וביום שני כינס את הסיעה לדיון נוסף. רוב הח"כים התבטאו בעד. חלקם גם הגישו הצעות חוק פרטיות לכינון שבוע עבודה מקוצר.

נתניהו בא בסוף הישיבה, מביקור אצל חמיו המאושפז. בהעדרו, התכתשו השרים סביב היוזמה: מצד אחד שטייניץ ושר החינוך גדעון סער. מצד שני, שלום. "היית שר אוצר שנתיים, למה לא קידמת אז את ההצעה?" שאל שטייניץ את שלום.

"כי הייתי עסוק בלהציל את כל המשק", השיב לו שלום. (מעניין, תמיד חשבנו שנתניהו שהחליף את שלום בתפקיד ב-2003, הוא שהציל את הכלכלה מהתרסקות). "כשהתחלתי להתעסק בזה, פואד (בנימין בן-אליעזר, אז יו"ר העבודה שהיתה חברה בקואליציה) פרש והבחירות הוקדמו, ואחריהן כבר לא הייתי שר אוצר".

סער: "למה לא שיכנעת את השר שבא אחריך לקדם את ההצעה?"

שטייניץ המשיך והעלה קושיות, למשל, כיצד יסתדרו החרדים עם יום שישי שיוארך. "אתה נהיית עושה דברם של החרדים? פתאום נהיית יהודי דתי?" הטיח בו שלום, "אתה פשוט לא מבין את ההצעה. כשר אוצר אינך מבין את חשיבות הסינכרון עם העולם כולו, ששובת ביום ראשון".

שטיניץ: "העולם לא עובד ביום ראשון, אבל הוא עובד ביום שישי יום מלא. אצלנו לא יעבדו בשישי".

שלום: "זה יאפשר למשפחות לבלות סופי שבוע ארוכים יחד".

סער: "זה יאפשר לצעירים סופי שבוע ארוכים על הברזלים עם בקבוקי האלכוהול".

שלום: "אם הממשלה לא תוביל את ההצעה, היא תעבור בדרך של הצעות חוק פרטיות. יש רוב בכנסת. הרכבת כבר יצאה מהתחנה".

נתניהו שמע את הדברים ולא אהב אותם. גם שטייניץ התקומם. איך אמרו הגשש החיוור? היה צליל איום. ממתי המשנה לראש הממשלה מזהיר שאם הצעתו לא תקודם על ידי הממשלה היא תקודם גם ללא הממשלה? הוא הרי חבר בכיר בממשלה, הוא לא אמור לפעול נגדה. משהו פה לא מסתדר. בראיון ל"מעריב" באמצע השבוע הוא אמר את המשפט הפנטסטי הבא: "הקצבתי לביבי עד תחילת מושב החורף, בסוף אוקטובר, לסיום עבודת הוועדה".

זו לא הפעם הראשונה ששלום חורג מגבולות הגזרה המטושטשים משהו של משרדיו. האפיזודה האחרונה היא ללא ספק הבולטת ביותר. שלום אוחז בלא מעט תארים, אבל מפעילותו בשבוע האחרון מסתמן שהוא שואף לתואר נוסף: שר-על לאסטרטגיה כלכלית. רגע, שכחנו, כבר יש לנו כזה: ראש הממשלה, נתניהו.

גורם בכיר מאוד במשרד האוצר, שפעילותו של שלום היא לצנינים בעיניו, הגדיר השבוע בשיחה פרטית את התנהלות המשנה "טיפשית". "סילבן איים על נתניהו להעביר את החוק גם ללא הסכמתו - איזו מין התנהלות היא זו? זהו חוסר משילות בסיסי. הבן אדם גם יצר חזות מופרכת לפיה כל הגורמים במשק תומכים בהצעתו. אבל מי שבודק מגלה שזה רחוק מן המציאות: שרגא ברוש (יו"ר התאחדות התעשיינים) לא תומך. עופר עיני (יו"ר ההסתדרות) לא תומך. נגיד בנק ישראל מתנגד נחרצות".

במשרד האוצר הלכו לארכיון ומצאו שם פרוטוקול של ועדת הכספים (או הכלכלה) מ-2002, בעת ששלום כיהן כשר אוצר. הוועדה דנה בהצעת חוק פרטית להנהגת סוף שבוע ארוך של הח"כ אז, נחום לנגנטל מהמפד"ל. בוועדה הופיע בכיר מהאוצר, שהביע התנגדות חריפה לשינוי המצב, בטענה שהעלות הראשונית למשק תהיה יותר מ-22 מיליארד שקל בשנה. "אם האוצר התנגד כשסילבן היה השר, מה הוא רוצה עכשיו?", שאל רטורית הבכיר.

אתה חושב שהוא פועל ממניעים פוליטיים, אישיים?

"איני מעלה זאת על דעתי", אמר הבכיר.

מה הסיכויים שהוועדה שהקים ראש הממשלה, בראשות פרופ' יוג'ין קנדל, תאמץ הרעיון?

הבכיר צחק: "נראה לך?!"

מלשכת השר שלום נמסר, שהוא תומך בקיצור שבוע העבודה זה שנים ומאמין שהדבר יביא לשינוי מהותי בכלכלה ובחברה. שלום לא איים בהעברת החוק גם ללא הממשלה ואינו חותר לקדמו בעצמו, נמסר מלשכתו, אלא ציין עובדה לפיה קיים רוב בכנסת התומך בכך. עוד מסרה הלשכה, כי שלום תמך במהלך כשהיה שר האוצר, אף שפקידי משרדו התנגדו לכך.

לב ונשמה

השם אבי ביצור, ד"ר למדע המדינה וסגן-אלוף (במיל') בצנחנים, אינו אומר הרבה לקורא הממוצע. רק מי שמעורה בפוליטיקה של מפלגת העבודה ובנבכי המנגנון הממשלתי מכיר היטב את האיש נעים ההליכות בן ה-56.

יותר מעשור, מאז 2000, ביצור נחשב בן בריתו הפוליטי ואיש סודו של עמיר פרץ. הוא היה מזכ"ל מפלגת "עם אחד", הוא שימש ראש מטהו של פרץ והאחראי על המיפקד המנצח שלו ב-2005, בפריימריס לראשות העבודה מול שמעון פרס. מיפקד זה ייזכר לעד כ"מיפקד הארגזים", כלשונו של המתמודד אז (שפרש) אהוד ברק. את ביצור ברק כינה: "פוקד מתים".

ב-2006 הוא מונה, בהמלצת פרץ, למנכ"ל המשרד לענייני גמלאים בראשות השר אז רפי איתן. ב-2009 עזב את המשרד עקב חילוקי דעות מקצועיים. מאז הוא באקדמיה. השבוע הוא נכנס למשרדו של ח"כ יצחק (בוז'י) הרצוג והודיע על תמיכתו הבלתי מסויגת במועמד לראשות העבודה. זהו צעד קטן לאנושות, אין צורך לעצור את מכונות הדפוס. ובכל זאת, בביצה המפלגתית זה מהלך מפתיע שירים אי-אילו גבות. מלבד הפגיעה האישית והסמלית שסופג פרץ, מדובר באדם שמכיר מקרוב את שיטות העבודה ואת הסודות הקטנים והגדולים של פרץ ושל מכונת הפריימריס המשומנת שלו. כעת האיש הזה מגויס למען הרצוג.

"זו תהיה הפתעה גדולה לעמיר", אמר לי ביצור שלשום, נרגש מעצמו. "הוא לא יודע". ביקשתי לברר האם הוא עוזב את פרץ בעקבות ריב, תסכול, או תחושת בגידה. "לא ולא", אמר ביצור, "אין בינינו שום סכסוך. לא תצליח להוציא ממני מלה רעה על עמיר. אבל כששקלתי וחשבתי וניתחתי את המצב, אין לי ספק שהאיש היחיד שמסוגל להצעיד את העבודה לעתיד טוב יותר הוא בוז'י".

למה הרצוג? "הוא צעיר, ישראלי, משכיל, חרוץ. איני רוצה שישתמע, חלילה, שעמיר אינו משכיל. פרץ הכיר לי את העולם הפוליטי. הוא קיבל את כל כולי ואני מאוכזב. כן, אני מאוכזב. בידיו היו המפתחות של המדינה וכלום לא קרה".

כי הוא הלך למשרד הביטחון?

"גם זה. הוא קיבל הזדמנות ולא ניצל אותה. לכל אחד מגיע מועד ב', גם לתלמידים שלי אני נותן מועד ב'. אבל כאן מדובר בעניין חשוב מדי".

מה גרם לך לעזוב אותו עכשיו?

"ההיכרות שלי עם בוז'י כשר הרווחה. עבדתי מולו למעלה משנתיים כמנכ"ל המשרד לענייני גמלאים. בנושאים החברתיים הוא לב ונשמה. ראיתי את יכולתו החברתית ואני מכיר גם את היכולת המדינית שלו. זה מה שצריכה העבודה, מישהו שיוכל לייצב בסיס אופוזיציוני חזק ליום שבו קדימה תתפוגג. זה לא עמיר".

אופס, החלקתי

מוטי לקסמן מכפר סבא הוא חבר מפלגת העבודה. אחד מאותם רבבות חיילים אלמונים שיכריעו ב-12 בספטמבר מי יעמוד בראש המפלגה, עד שיוחלף. לפני 11 ימים שיגר לקסמן מכתב אלקטרוני זהה לחמשת המועמדים לראשות המפלגה, תחת הכותרת, הארכאית משהו, "איך הלאה?"

במכתבו קרא לקסמן למועמדים להתחשב בכבוד היריב.

באותו יום, 28 ביוני, הוא זכה לתשובה מאחד המועמדים, עמרם מצנע מחיפה. במכתבו הלקוני הודה מצנע ללקסמן על תובנותיו מאירות העיניים וציין: "למעט התחלקות לשונית פה ושם, אמשיך במדיניות של להציג את הערך המוסף שלי, מבלי לפגוע בכבודם של אחרים. בברכה, מצנע".

הדוא"ל האמור הגיע השבוע לכותב שורות אלה. במבט ראשון נדמה היה שמדובר בהלצה על חשבונו של מצנע. התקשיתי להאמין שכך הוא יכתוב על עצמו. התקשרתי לדוברו. גם הוא התקשה להאמין. הוא בדק עם הבוס ואישר: כך כתב מצנע.

כדאי להתעכב על התאריך. כשבועיים לפני 28 ביוני, צוטט מצנע כמי שאמר על עמיר פרץ: "הוא בא מארץ אחרת". הדברים עוררו את אותה "סערה" צפויה, שכן נלווה להם נופך גזעני כביכול. בתגובה, מצנע נקט בקו לוחמני: הוא עלה לשידור, אישר כי כך אמר והסביר כי כיוון לכך שפרץ מייצג פוליטיקה אחרת שדוגלת במיפקדים מפוקפקים ובגיוס חברים שהקשר בינם למפלגת העבודה מתבטא בעיקר בצ'ק שהם מקבלים מקבלן הקולות.

מה שמעלה תהייה: אם מצנע עומד מאחורי דבריו, הרי שהוא לא כשל כלל בהתחלקות לשונית. הוא אמר את מה שהוא חשב, הוא חשב את מה שהוא אמר. מצד שני - אם היתה כזו, האם לא מן הראוי שכל חברי המפלגה יידעו שהוא חוזר בו, ולא רק מר לקסמן?

יש אפשרות אחרת: 28 ביוני היה יום שלישי. מוסף "הארץ", שבו פורסם ראיון שהעניק מצנע לגידי וייץ בסגנון "אני-יורה-לכל-הכיוונים-כי-מה-כבר-יש-לי-להפסיד", ירד באותן שעות לדפוס. עם ישראל עדיין לא היה מודע לדרמה שעמדה להתרגש עליו, אבל מצנע ידע מה אמר: על שלי יחימוביץ', על פרץ, על הרצוג. הוא הכניס להם, הם חטפו ממנו. הוא לא חס על כבודם, כפי שהבטיח ללקסמן מכפר סבא. אולי "ההתחלקות הלשונית" היתה אמירה צופה פני עתיד? אין לדעת. למצנע, שנהפך די מהר ממועמד מוביל למועמד מוזר, הפתרונים.

דוברו של מצנע מסר תגובה שמתייחסת לפרשת פרץ. "מיותר לציין", מסר הדובר, "שכבר ברור לכל שלא היתה באמירתו ההיא כל עניין גזעני... להבא, ייעשה שימוש במינוח שונה כדי להסביר שיש מי שפועל בדרכים אחרות בפוליטיקה הישראלית". *



ראש הממשלה, משנהו ושר האוצר, בכנסת. הוקמה ועדה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו