בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ישראל הקטנה באנגולה: יהלומים, נפט וארקדי גאיידמק

מכרות ענק, אוצרות טבע כבירים וכלכלה המשוועת להשקעות - אנגולה מתאוששת עדיין ממלחמת האזרחים הארוכה ומנסה לעלות על גל הצמיחה. בדרך צריך להתגבר על השחיתות והפערים החברתיים העצומים. המרוויחים כיום הם בעיקר פקידי השלטון ומספר גדול של אנשי עסקים ישראלים

תגובות

טסנו 600 קילומטרים ללב הסוואנה באנגולה, לבקר במכרה יהלומים, אך לא ראינו ולו יהלום אחד. קצין ביטחון דרום אפריקאי קשוח, מלווה בשתי מאבטחות נפאליות חמורות סבר, עקבו אחר כל צעד שלנו בחשדנות גוברת, כאילו חששו שנגנוב יהלומים.

קצין הביטחון התיר לנו להשקיף על המכרה, להתבונן בכלים הכבדים החופרים באדמה שצבעה אדום ומעמיסים אותה על משאיות גדולות, שמותירות בנסיעתן שובל אבק. הוא הסכים שנתקרב למפעל המפריד את העפרה מהאדמה, אך מפעל העיבוד, שבו נסרקת העפרה כדי להגדיר את ריכוז היהלומים בה, נותר מחוץ לתחום.

למכרה בקטוקה, לא רחוק מגבול קונגו, הגענו, קבוצת עיתונאים מישראל, אורחי ממשלת אנגולה, במטוס מנהלים ישן מסוג ביצ'קרפט. הטיסה מלואנדה ארכה שעתיים. לבסוף נחתנו על משטח אספלט, שמשני צדיו נראה חורש טבעי ובקצהו מגדל פיקוח קטן.

"חברת המינרלים של קטוקה" מפעילה זה 15 שנים את המכרה הפתוח (בעומק 120 מטרים, עם תוכניות להעמיקו ל-600 מטרים). היא מעסיקה כ-1,500 עובדים מהאזור. הרושם שמתקבל הוא שתנאי העסקת העובדים במכרה סבירים ואף טובים, באמות המידה הנהוגות ביבשת.

אחד המנהלים סיפר לנו שמשכורת המינימום של פועל במכרה היא כ-500 דולר בחודש ומשכורת ממוצעת היא כ-1,200 דולר. הרווחים של בעלי החברה גדולים מאוד. אף שהיה קשה לקבל נתונים מדויקים, בשל הסודיות, הרי ממקורות שונים למדנו כי החברה הפיקה ב-2009 כשבעה מיליון קראט (יחידת משקל ליהלומים, השווה לחמישית הגרם). מחזורה היה כחצי מיליארד דולרים ורווחיה, לאחר תשלום מס לממשלה, כ-70 מיליון דולר.

בחברה שותפים ארבעה גורמים: חברת היהלומים הממשלתית של אנגולה "אנדיאמה" (33%), ענק היהלומים הרוסי "אל-רוסה" (33%), חברת ההנדסה הברזילאית אודרברכט (16%) והיהלומן הישראלי לב לבייב (18%) באמצעות חברת "דאומנטי פיננס" (הרשומה בחו"ל לצורכי מס).

באחרונה נמסר כי לבייב מתכוון למכור את חלקו במכרה במאות מיליוני דולרים, לשותפות של חברה סינית ו"סאנאנגול", חברת הנפט הלאומית של אנגולה. אך גם ללא השותפות במכרה, עסקי היהלומים של לבייב באנגולה ממשיכים לשגשג: הוא מחזיק בבעלותו מלטשת יהלומים, הוא שותף בעוד מכרה ובחברת ייצוא היהלומים של אנגולה. בביקורנו נודע לנו שבעיר שוהה גם המיליארדר ארקדי גאידמק.

סיוע צמוד

לפני כמה חודשים הגיש גאידמק תביעה, בבית משפט בלונדון, נגד שותפו העסקי לשעבר לבייב, בסך מיליארד דולרים. לטענת גאידמק - שתיווך בשנות ה-90 בעסקת ענק למכירת נשק בסך 800 מיליון דולרים לאנגולה - הוא היה זה שפתח ללבייב את הדלתות לעסקי היהלומים במדינה. לבייב מכחיש את הטענה.

יחסיו של גאידמק עם נשיא אנגולה, ז'וזה אדוארדו דוש סאנטוש, ובכירי ממשלו ידעו עליות ומורדות. לאחר שבית משפט בפאריס זיכה אותו באחרונה מאשמת סחר בלתי חוקי בנשק, עושה גאידמק מאמצים לשקם את מעמדו באנגולה.

לפי הערכות לא רשמיות, באנגולה עובדים 200 עד 300 ישראלים. מיעוטם, כמו לבייב ואיש השב"כ לשעבר חיים בורו, סוחרים ביהלומים. אחרים מייצגים חברות כמו גילת תקשורת, חברת הבנייה אשטרום, חברה לפינוי מוקשים, חברות לייעוץ חקלאי, ועוד. באנגולה פועל גם תא"ל (מיל') זאב זכרין, שאימן בשנות ה-90 את משמר הנשיאות של הדיקטטור בקונגו וחבר אחר כך לגאידמק.

זכרין טוען שאין לו עוד קשר לגאידמק ושהוא מפעיל כיום חוות חקלאיות במדינה. החברה הישראלית הגדולה ביותר באנגולה כיום היא אל.אר. מהרצליה. החברה, בבעלות שלושה טייסים לשעבר בחיל האוויר (רועי בן עמי, איתן סטיבה ועמי לוסטיג), מכרה בראשית צעדיה נשק וציוד ביטחוני לאנגולה: מכ"מים אוויריים, מטוסים ללא טייס, מסוקים ועוד.

הממשלה, בהנהגת מפלגת השלטון הסוציאליסטית MPLA ("התנועה העממית לשחרור אנגולה") והנשיא דוש סנטוש, נזקקה נואשות לנשק בראשית שנות ה-90, כדי להילחם ביריבתה אוניט"א ("האיחוד הלאומי למען עצמאותה המוחלטת של אנגולה") שהונהגה בידי ד"ר ג'ונאס סווימבי. לצורך זה נעזרה הממשלה בגאידמק, באל.אר ובתעשייה הצבאית הישראלית, שממנה היא רכשה נשק קל שאפשר לכוחותיה למנוע את נפילת לואנדה בידי יחידותיו של סווימבי.

מלחמת האזרחים החלה באנגולה ב-1975, מיד עם סיום השלטון הפורטוגלי במדינה, ונמשכה 27 שנים. הלחימה התנהלה בין שלושה כוחות - שני אלה שהוזכרו ותנועה שלישית, קטנה יותר, בפיקודו של הולדן רוברטו (ראו מסגרת).

בעיצומה של המלחמה נפתחה באנגולה חזית נוספת, כחלק מהמלחמה הקרה. ברית המועצות וקובה תמכו ב-MPLA, הסי-אי-איי, דרום אפריקה, זאיר וישראל עזרו בתחילה להולדן רוברטו ובהמשך לסווימבי. המלחמה גבתה חיי מאות אלפי אנגולים, נפצעו בה מיליונים ותשתיות המדינה נהרסו כליל. היא הסתיימה בפברואר 2002, עם הריגתו בקרב של סווימבי.

אחת הגרסאות היא שסווימבי נלכד בידי כוחות של הממשלה, ושמחבואו ביער אותר בעזרת ציוד מודיעין ישראלי. האמת שונה. צבא אנגולה אמנם נעזר במזל"טים מתוצרת חברת "אירונאוטיקס" מיבנה, שסופקו באמצעות אל.אר, אך לא הם שאיתרו את סווימבי. הוא נלכד ונורה בעזרת מידע מודיעיני שהגיע מסוכנים שהפעילה הממשלה.

המטוסים הזעירים ומערכות המכ"ם מישראל סייעו לממשלה לחשוף את הברחות "יהלומי הדמים" מהמדינה (ישראלים סייעו לחלק מההברחות), שמימנו את רכישות הנשק של סווימבי. מקור המעורב במכירות הנשק מישראל מעריך כי בשני העשורים האחרונים מכרו חברות מישראל נשק וציוד ביטחוני לאנגולה בהיקף של כ-300 מיליון דולר. מחצית הסכום ניתנה בעסקה שנויה במחלוקת לאספקת תצלומי לווין של "אימג'סאט", חברה בת של התעשייה האווירית.

קשר לממשל

הסיוע הביטחוני של ישראל הוא כיום בעיקר הכשרות טייסים במשטרה ובצבא. אנגולה אינה מעוניינת יותר בנשק, ורוצה עסקאות אזרחיות. ישראל רוכשת מאנגולה נפט בשווי כ-300 מיליון דולר בשנה: כ-15 אלף חביות ביום, שהם כ-7% מתצרוכתה.

ממשלת אנגולה, אמרו פקידים בממשל, "מבקשת להשתית את היחסים על בסיס הדדיות בין ממשלות". פקיד בכיר בממשל האנגולי אמר כי "אנו רוצים הסכמים עם משרד הביטחון שלכם, בדומה לאלה שיש לנו עם ספרד וארצות הברית, ושלא תשלחו אותנו להשתלמויות והכשרה בחברות פרטיות".

אנגולה משוועת להשקעות והפוטנציאל שלה עצום. זו מדינה ענקית (שטחה מיליון ורבע קמ"ר - פי 60 מישראל) ואוכלוסייתה קטנה יחסית: כ-18 מיליון בני אדם. היא עשירה בנפט (יצרנית הנפט השנייה בגודלה באפריקה), יהלומים, עץ, מים, דגה ואדמה חקלאית. קו החוף הארוך שלה - כ-1,600 קילומטרים - אידיאלי לתיירות ונופש.

"היחסים בין שתי המדינות טובים, אבל יש מקום לשיפור", אמר לנו השר לענייני מדינה בלשכת הנשיאות, קרלוס מריה פייג'ו, אחד אנשים החזקים בממשל. "אנו רוצים שתשקיעו בחקלאות, בכבישים ובבנייה".

בעשור שחלף מאז ביקורי הקודם באנגולה, השתנו דברים רבים במדינה: קו הרקיע של לואנדה התקשט בגורדי שחקים, נבנו בתי מלון מערביים ונפתחו מסעדות מודרניות. יש יותר כבישים, ובכמה צמתים אף הותקנו רמזורים. יש גידול עצום במספר כלי הרכב, שהביאו עמם גם פקקי תנועה. הממשלה מתכננת כעת בניית מיליון יחידות דיור באמצעות חברות סיניות וכמה קבלנים מישראל ובהם אל.אר.

הביורוקרטיה עדיין מערימה קשיים על מי שרוצה לעשות עסקים באנגולה. התשתיות במצב ירוד, מי ביוב זורמים ברחובות, המדרכות סדוקות ובכבישים יש מהמורות רבות. גם התחלואה גבוהה: 5% מאוכלוסיית המדינה חולים במלריה ו-2% באיידס. תוחלת החיים קצרה - 47 שנה לגברים, 51 לנשים. העוני ניבט כמעט מכל פינת רחוב. ההכנסה הממוצעת לנפש היא כ-300 דולר בחודש.

בלואנדה, עיר שתשתיותיה נועדו לכמיליון תושבים, מצטופפים כיום כחמישה מיליונים. הם גרים בבתים מטים לנפול ובשכונות עוני שמזכירות את מחנות הפליטים בעזה. הנשיא ובני דורו מסרבים לשאת באחריות למצב ומעדיפים להאשים את הקולוניאליזם הפורטוגלי, שהסתיים כאמור ב-1975.

אחת הבעיות העיקריות במדינה היא השחיתות. פקידי השלטון פונים איש לרעהו בשם "קומראד" (חבר ברוסית, זכר לעברם המהפכני) אך עונדים שעוני קארטייה ב-100 אלף דולרים. העושר העצום מרוכז בידי כמה עשרות אלפי פקידים ומקורבים לשלטון. ובכל זאת, גם כאן מסתמן שינוי קל. לפני עשר שנים אסור היה להזכיר באנגולה את המלה "שחיתות". כיום מוכנים פקידי ממשלה, כמו מנהל רשות ההשקעות במדינה, אגווינאלדו ג'יימה, להודות בקיומה של שחיתות. לדבריו "היא קיימת בכל מקום, לא רק באפריקה". *

הכתבה מוקדשת לזכרה של ד"ר תמר גולן, שהיתה שגרירת ישראל הראשונה באנגולה

כיכר כהן, לואנדה

במרכז לואנדה יש רחבה קטנה ומטופחת: כיכר איירין כהן. "היא קרויה על שם אחותי הגדולה, שהיתה לוחמת גרילה ונרצחה", אומרת בשיחת טלפון ד"ר תרזה כהן, חברת פרלמנט אנגולית שהיתה סגנית שרת הבריאות של אנגולה.

"מוצא משפחתי הוא ככל הנראה מהאנוסים. אבי בא לאנגולה ב-1912 והיה פקיד במשטר הקולוניאלי של פורטוגל. אמי היתה עקרת בית. באמצע שנות ה-60 הצטרפנו למחתרת ה-MPLA, שהיתה התנועה הגדולה והרצינית שלחמה בכיבוש הפורטוגלי ולמען עצמאות אנגולה.

"היינו חדורות אידיאליזם והאמנו שניתן לשנות את העולם. הייתי אז סטודנטית באוניברסיטה בלואנדה ונרדפתי על ידי המשטרה החשאית של פורטוגל. הוזמנתי לחקירות ונאסר עלי לעזוב את העיר. אחותי איירין היתה מעורבת יותר ממני. היא עברה לקונגו-ברזוויל, שם שכן מטה ה-MPLA, והצטרפה לזרוע הצבאית של התנועה. היא עברה אימונים בנשק אצל מדריכים קובנים. אפילו צ'ה גווארה שהה שם תקופה מסוימת, כדי לסייע למנהיג התנועה, אוגוסטיניו נטו (לימים הנשיא הראשון של אנגולה)".

אחותך פגשה את צ'ה?

"אני לא יודעת. אין לנו מידע על מה שקרה שם".

ב-1967 הסתננו איירין כהן וכמה מחבריה לזאיר (קונגו של היום) כדי לחדור ממנה לצפון אנגולה ולהצטרף למאבק המזוין. אבל חיילים של המחתרת האנגולית בראשות הולדן רוברטו (FNLA) עצרו אותם. רוברטו היה אז בן חסות של שליט זאיר, הגנרל מובוטו ססה סקו, ונהנה גם מסיוע כספי ועזרה מהסי-איי-אי ומהמוסד. איירין כהן וחבריה נכלאו, עונו ונרצחו. היא היתה בת 23 במותה.

"כל השנים, גם לאחר הפיוס הלאומי (לימים חזר רוברטו לאנגולה והיה חבר פרלמנט) ניסיתי לברר מה עלה בגורלה והיכן נקברה, אך נתקלתי בשתיקה ובהכחשות", מוסיפה כהן, שהיתה בת 20 בעת הרצח.

לימים נעשתה תרזה כהן רופאה והמשיכה לפעול נגד הכיבוש הפורטוגלי. ב-1992 היא נבחרה לפרלמנט וב-1996 מונתה לסגנית שרת הבריאות. במסגרת זו היא ביקרה בישראל ביוזמת שגרירת ישראל אז, תמר גולן, ונפגשה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ועם שמעון פרס.

"כשהייתי בת 18 העניקה לי אמי מזכרת מסבי: מגן דוד מזהב. היא גם סיפרה כי הוא וחבריו היו נפגשים כל יום שישי בחדר. רק אז אחותי ואני הבנו שאנחנו ממוצא יהודי", אמרה. *



דייג במפרץ לואנדה בירת אנגולה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו