בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הממשלה של בנימין נתניהו: אין כתובת

מחאת הדיור מלחיצה את ראש הממשלה, שרואה בה את המטרד העיקרי לשלטונו. הוא יודע שזו בעיה שקשה מאוד למצוא לה פתרון מהיר * קשה להאמין, אבל כרגע נתניהו לא נבהל מאיומיו של ליברמן. הוא יודע שפרישה אפשרית של שר החוץ מהקואליציה תלויה אך ורק במצבו המשפטי * וכך משתלטת לשכת נתניהו על רשות השידור, שלב אחר שלב

2תגובות

ככה, בתחילת הקיץ, באמצע עונת המלפפונים, התרגשה על בנימין נתניהו צרה גדולה. מאהל אחר מאהל, עיר אחר עיר, יישוב אחר יישוב - מחאת הדיור מתפשטת, מתרחבת ומתעצמת. שדרת האוהלים ברחוב הכי פופולרי בתל אביב זוחלת מעלה-מעלה באיטיות ובנחישות, כמו נהר של לבה רותחת וקטלנית. לאסונו של נתניהו, עיקר המחאה מתרכז בשדרות רוטשילד, לב המילייה התקשורתי במדינה. משם, מן הצנטרום של הפיילה, היא גולשת ותוקעת יתדות בפריפריה, בערי הליכוד - אשקלון, עפולה, שדרות, ירושלים, באר שבע, דימונה, נהריה ונתניה.

חרף העובדה שהרוב הגורף של יושבי מאהל רוטשילד הם שמאלנים שלא הצביעו מימיהם לליכוד, נתניהו רואה בהתנחלות שצמחה שם את המטרד העיקרי לשלטונו. הוא מעריך שכל עוד לא יפורק המאהל ברוטשילד, המחאה לא תגווע. ראש הממשלה אפילו לא טורח להעמיד פני קר רוח. דיון אחר דיון, ישיבה אחר ישיבה נערכו בלשכתו בשבוע החולף, בניסיון למצוא מזור ל"נגע", כפי שהוא עצמו כינה את מצוקת הדיור בפתח ישיבת הממשלה ביום ראשון. נתניהו נתפש כמי שפועל תחת לחץ: האם מרתון הדיונים בלשכתו מתקיים בגלל המחאה או בגלל המצוקה?

הרפורמות שהנהיג נתניהו במינהל מקרקעי ישראל ובוועדות הדיור הלאומיות הן עניין לשנתיים, שלוש. נתניהו לא תולה בהן את יהבו. הוא מחפש פתרון מהיר. איזושהי אנטיביוטיקה שתוציא את הרוח מיריעות האוהלים, ותשגר את המפגינים בחזרה הביתה. במשברים קודמים הוא חתך מהר: את המע"מ על הפירות והירקות הוא ביטל. את הבלו על הדלק הוא הוריד. את המס על המים הוא ריכך. מחאת הקוטג' נפתרה בעבורו על ידי תנובה.

הסכסוך הפנימי בין המתמחים להסתדרות הרפואית יבוא גם הוא על פתרונו, עם נתניהו או בלי נתניהו. בפרשת הדיור, ידיו כבולות. הציבור דורש סיפוקים מיידיים ונתניהו אינו מסוגל לנפק כאלה. גם אם היה לו איזה קלף מנצח לשלוף מהשרוול, אין לו עם מי לסגור עניין. למחאה הזו אין מנהיג. אין כתובת. אין עופר עיני.

הוא זימן ללשכתו כמה פעמים השבוע את שר האוצר, יובל שטייניץ, ואת שר השיכון והבינוי, אריאל אטיאס, שמנדנד לו כבר שנתיים בעניין מחירי הדיור, ויחד הם שברו את הראש. "בואו נשתגע", דירבן נתניהו את פקידי האוצר, "בואו נחשוב מחוץ לקופסה". מצא לו עם מי להשתגע. פקידי אגף התקציבים הם הציבור הכי פחות משתגע בקרית הממשלה. הם שמרנים, זהירים, ודבקים בקונצפט לפיו הכלכלה במצב מ-ע-ו-ל-ה, האבטלה בירידה, המשק בריא ובעצם הכל גן עדן, וגם מצוקת הדיור תחלוף עם הזמן. שטייניץ מיישר אתם קו ונתניהו נתקל בחומה אטומה. הוא מבין שזו העת ל"כלכלה פוליטית", במובן של כלכלה של בני אדם, אבל האוצר, שמסתכל רק על המספרים, בשלו.

"בניגוד למחאת הגבינה, נתניהו רואה בפרשת הדיור בעיה אסטרטגית", אמר השבוע גורם ממשלתי בכיר. "המצוקה היא אמיתית. היא צמחה והתפתחה בשנים האחרונות והיא התפוצצה במשמרת שלנו. היא בעיה אסטרטגית כי היא פוגעת לא רק בשכבות החלשות אלא גם בשכבות הביניים. באנשים עובדים, שהולכים למילואים, שמשלמים מסים. בעצם, בעם ישראל כולו".

וודסטוק לעניים

נתניהו תידלק יפה את המחאה בשלביה הראשונים. בממשלה הוא קרא למפגינים להגיע למחרת לכנסת, ולסייע לו להעביר את השלמת הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל. זו היתה קריאה מוזרה: ממתי ראש ממשלה פונה למפגינים, ומבקש את סיועם בחקיקה? הפתרון לתעלומה התברר בצהרי יום שני, בפתח ישיבת סיעת הליכוד. לאולם נכנסו ארבעה סטודנטים מאוניברסיטת בר אילן, שכפי שנמסר אחר כך בהודעת הליכוד, "באו לתמוך בראש הממשלה ולוודא שהרפורמות שמקדם רה"מ למציאת פתרון למצוקת הדיור יעברו בכנסת".

בתוך כך, שיגר נתניהו את יועציו בבהילות לתחנות הרדיו. הם רק הסבו לו נזק. מזכיר הממשלה, צבי האוזר, עלה לשידור בבוקר יום שלישי בגלי צה"ל: "מי שמתעקש לגור במשולש של כיכר גולדה, כיכר הבימה וכיכר רבין, יש לו בעיה", אמר האוזר. הוא שלח, בטון מנומנם, את המפגינים להתגורר בלוד, עיר מוכת פשע ואבטלה, והזנחה של שנים.

לא בטוח שביבי באמת היה רוצה שיושבי האוהלים בשדרות רוטשילד יעלו אליו לכנסת. מי שמבקר במאהל פוגש שם לא מעט טיפוסים מוזרים, הזויים, כאלה שמכונים אנרכיסטים. הם באו כדי להישאר. השדרה לא תחזור לעצמה כל כך מהר. שטח משוחרר לא יוחזר. השלטון המרכזי מדיר רגליו, ומסלק ידיו משם. רון חולדאי, ראש העיר הבוטה והתקיף של תל אביב, לא מתערב. הוא נותן לשדרה, שהיא בבת עינו, להיגזל ממנו ומפקחיו. בשכל חולדאי זז הצדה. מתאים לו שהזעם מופנה כלפי נתניהו גם אם המפגינים דורכים לו על הדשא, כפי שאמרה פעם גולדה מאיר על הפנתרים השחורים.

בתחילת השבוע תפסו המצלמות את נפתלי (נפתול) שפיצר, בעלה של ראש האופוזיציה ציפי לבני משוטט במאהל. בלשכת נתניהו נדלקו כל נורות האזהרה. מישהו בלשכה שמע מאחד שיודע, שאחת ממארגנות המחאה מועסקת בלשכתו של שפיצר. הנה האקדח המעשן. המידע הנפיץ הזה הועבר לכמה שרים, שלא ידעו את נפשם מרוב צחוק. "הניסיון שלהם להדביק לנו את זה הוא פתטי", נמסר בתגובה מלשכת לבני.

גם לבני זזה הצדה. היא קיבלה החלטה מודעת שלא להצטרף למאבק. לא לנסות ולגייסו למטרותיה, כדי שלא להזיק למחאה ולא לצבוע אותה בצבעים פוליטיים. היא החליטה נכון. הממסד הפוליטי כולו מחוץ למשחק. הפוליטיקאי היחיד שגוזר קופון הוא אלדד יניב, ממייסדי "השמאל הלאומי", שלא זז מהשדרה. זה הצ'אנס שלו. "כאן זה וודסטוק לעניים", אמר יניב השבוע.

שני ענקים

"לו הייתי ראש האופוזיציה", הירהר בקול רם ח"כ רוני בר-און (קדימה), בתחילת השבוע, "הייתי מבקש מכל חברי האופוזיציה לשבת באולם ביום רביעי, ולא להצביע נגד הקמת ועדות החקירה הפרלמנטריות. שהסירחון הזה ייפול על הראש של ביבי, שמנהל את הקואליציה. שהוא יתמודד עם זה".

בשמיעה ראשונה, דבריו של בר-און עוררו התנגדות. במחשבה שנייה, זה רעיון מבריק. נאמר שכך היתה נוהגת האופוזיציה. ההצעות של פאינה קירשנבאום מישראל ביתנו ודני דנון מהליכוד היו עוברות וועדות החקירה המקארתיסטיות היו קמות. נתניהו היה נקלע למבוכה עצומה, על אף שהצביע נגד, יחד עם מרבית שריו. בעוד כחודש, הוועדות, אחת בראשות קירשנבאום השנייה בראשות דנון, ולצדם כמה מהח"כים הסהרוריים ביותר במשכן, היו מתכנסות לישיבתן הראשונה. איזו פארסה מפוארת זו היתה יכולה להיות. הארגונים החשודים לא היו טורחים להגיע לכנסת. ה"חוקרים", נפוחים מחשיבות עצמית, היו יושבים באולם, מול צוותי טלוויזיה מכל העולם, ונושאים נאומים מתלהמים. הבדיחה, במקרה זה, היתה כולה על חשבונה של קואליציית נתניהו.

חבל שלבני לא קיבלה את העצה של בר-און. ההתנגדות שלה ושל חברי סיעתה ממילא לא זיכתה אותה באשראי ציבורי. תשומת הלב התקשורתית התמקדה במאבק המחריף בין נתניהו, שהביא להפלת היוזמה, לאביגדור ליברמן, שדחף אותה קדימה. ביבי ואיבט, איבט וביבי - אלה שני השחקנים הפוליטיים היחידים בזירה. אלי ישי מש"ס ניסה להיכנס בין שני הענקים האלה ולתפוס כותרת באמצעות איום התפטרות ריק מתוכן. גם בלשכת רה"מ, הנוטה להיכנס לפניקה מכל זמזום, לא הנידו עפעף.

קשה להאמין, אבל נתניהו לא נבהל אפילו מן האיום המרומז שהשמיע ליברמן שלשום בלילה, כשהבין כי ההצעות עומדות ליפול ברוב עצום בכנסת. נתניהו יודע כי שיקוליו של ליברמן אם לפרוש או לא תלויים אך ורק במצבו המשפטי. השימוע בתיקו של ליברמן ייערך בעוד כחמישה חודשים. ההחלטה הסופית אם להגיש נגדו כתב אישום תיפול באביב 2012. לפני כן ליברמן לא יפרק את הממשלה. הוא מעוניין להגיע לשימוע כשר חוץ, ולא כחבר כנסת מן המניין. עד אז הוא ייהנה לכרסם בבסיס התמיכה של נתניהו בימין, להציגו כמנהיג שאינו עומד בלחצים, ולמצב עצמו כמנהיג הימין האמיתי.

מטרת העל של ליברמן היא להגיע לבחירות הבאות כאשר שולחנו נקי מעניינים פליליים. בין אם על ידי סגירת התיק אחרי שימוע, בין אם אחרי עסקת טיעון בסגנון צחי הנגבי, שתאפשר לו להתמודד בבחירות לכנסת ה-19. זוהי התוכנית, ואין בלתה.

לפנק, לפנק

מי אמר שהכל תקוע? הנה, ביום שני הקרוב, ייפגש ראש הממשלה עם מליאת רשות השידור ו"יתייעץ" עם חבריה בסוגיית מינוי המנכ"ל הבא. כך מחייב החוק. השמועות אומרות שהוא כבר החליט. במסדרונות הפוליטיים מלחשים שמועמדו של נתניהו הוא אדם שמתמחה בלפנק-לפנק-לפנק ראשי ממשלה. נחיה ונראה.

לשכת ראש הממשלה חוטפת לא מעט חיצי ביקורת על התנהלותה המגושמת והחובבנית. אבל חייבים להודות שאופן השתלטותה על רשות השידור היה ללא דופי. אם מונחת לה אי שם חוברת הדרכה להרס השידור הציבורי והכפפתו לשלטון, הרי שלשכת נתניהו פעלה על פי הספר ומילאה בקפדנות יתרה אחר ההוראות. שלב ראשון בתוכנית התבצע לפני כשנתיים. השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור, יולי אדלשטיין, נאלץ להתפטר לאחר שבוזה והושפל על ידי אנשי נתניהו. התיק הועבר אחר כבוד למשרד רה"מ.

סעיף 2 בתוכנית היה למנות מליאה לרשות השידור ולהציפה באנשי שלומנו. גם שלב זה הושלם בהצלחה. הדובדבן על הקצפת היה מינויו של אמיר גילת, לשעבר דוברו של נתניהו, ליו"ר המליאה. הלאה, לסעיף 3: מינוי הוועד המנהל, שהוא למעשה הדירקטוריון של רשות השידור. בוועד יש שבעה חברים. כדי להעביר כל החלטה שהיא, יש מטבע הדברים, צורך ברוב. דמוקרטיה או לא?

להלן ארבעה מתוך שבעת חברי הוועד: היו"ר גילת, הדובר לשעבר שעלה לגדולה; סגניתו, אסתי אפלבאום פולני, מנהלת מטה ההסברה של נתניהו בין השנים 1994-1996; יואב הורוביץ, לשעבר ראש מטהו של נתניהו בליכוד; ניצב בדימוס יעקב בורובסקי, חברו הטוב של שעיה סגל שהוא חברו ויועצו של נתניהו. כולם משלנו. הרכב משפחתי וחמים. הרכבו של הוועד המנהל אושר לפני כשלושה חודשים.

כעת, מששני הגופים הציבוריים היו בשליטת ביבי ואנשיו, אפשר היה להתקדם לשלב 4: מינוי המנהלים. גם כאן הדברים התנהלו חלק. מנכ"ל רשות השידור, מוטי שקלאר, פרש, בעוד שבטלוויזיה וברדיו כיהנו מנהלים זמניים. הזמניים הוזזו, וכפי שהתבשרנו לפני כשבוע, לקול ישראל מונה מנהל חדש, מיקי מירו. פעולתו הראשונה היתה להורות לבכירי השדרים בתחנה (והטובים שבהם) - אריה גולן, ירון דקל, וקרן נויבך - להימנע מהבעת דעה ולהסתפק בשאלות. כך, מאמינים בלשכת רה"מ, תסולק הרוח הרעה שפשתה בארץ. תיפסקנה המחאות הקנטרניות. ישובו השקט והאחדות לשרור בישראל. מסתבר ששורש הרע במדינה טמון באותם "פתיחים" חתרניים של נויבך, גולן ודקל (ראשי תיבות "נגד").

תוכנית המבצע כוללת גם שלב חמישי, שהוא למעשה היעד: התערבות בלוח השידורים והשגת שליטה על ה"ליין אפ" - התוכן. הסימנים הראשונים כבר כאן: מינוי המנהלים; העברת עורכים ושדרים מסוימים מתפקידם; כוונה (שהוכחשה על ידי מירו) לפנות מן האולפן את השדרים הקבועים של תוכניות הדגל בבוקר ובמקומם למנות שדרים מזדמנים, עוברים ושבים, שיהיו מן הסתם חלשים יותר, פגיעים יותר ומועדים לסילוק מהיר, כדי למסמס את הזהות בין המגיש לתוכנית.

אנחנו כמעט שם. ח"כ נחמן שי מקדימה היה יו"ר מליאת רשות השידור לפני כעשור. הוא יצא משם חבול ומוכה ולמוד סבל. "אנחנו חוזרים לימים שחשבנו שלא יחזרו, הימים של יוסף (ג'ו) בראל (מנכ"ל הרשות בתחילת העשור הקודם, י"ו)", הוא אמר השבוע, "אני יודע על מה אני מדבר. הייתי שם".

נתניהו קרוב יותר מאי פעם להשגת מטרתו: שליטה על רשת ב'. כשהמשלט הזה ייכבש, הוא יוכל להתנאות בכך שהוא אישית - או באמצעות פקידיו בלשכה, גיל שפר ונתן אשל - מושך בחוטים וקובע את התכנים בעיתון הנפוץ במדינה, בערוץ טלוויזיה ובתחנת רדיו. כמעט ברלוסקוני, רק בלי הבונגה-בונגה. הבעיה היא שערוץ הטלוויזיה שמחמיא לנתניהו ועושה לו נעים בגב מדי ערב, אינו קיים בטבלאות הרייטינג. הוא התרוקן מרוב כישרונותיו, והפך לאנדרטה מצהיבה לעצמו. אם לשכת רה"מ תשתלט גם על קול ישראל, גורלו יהיה דומה. מגישיו יפרשו ומאזיניו ינדדו לגלי צה"ל ולרדיו האזורי. נתניהו יהפוך לעורך הראשי בפועל של גופי שידור לאומיים, צייתניים ומפרגנים, אך נטולי מאזינים וצופים. מלשכת נתניהו נמסר שהדברים משוללי יסוד: "לשכת רה"מ אינה מעורבת בקביעת בעלי התפקידים ברשות השידור. הליך המינויים ברשות מתבצע בהתאם לנהלים ועל פי החוק". *




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו