בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחשבותיו הכמוסות של רב המרצחים יוזף מנגלה

66 שנה אחרי שחרור אושוויץ, יומני הרופא הנאצי הסאדיסט ד"ר יוזף מנגלה נמכרו בארה"ב ב-245 אלף דולר. הצצה ראשונה בציוריו והגיגיו של "מלאך המוות מאושוויץ"

תגובות

הביטו לרגע בציור שלפניכם. אנשים, חיות, בתים ומכוניות, זה לצד זה בערבובייה. תחושה של כאוס. אולי אפילו מלחמה באוויר. כשמתבררת זהותו של הצייר מקבל הציור ממד נוסף. מזעזע ומבחיל, אם תרצו.

הציור הוא חלק מעיזבונו של ד"ר יוזף מנגלה, "מלאך המוות מאושוויץ", הרופא הנודע לשמצה שעשה ניסויים באסירי מחנה ההשמדה. אתמול נמכר הציור במכירה פומבית בארה"ב, בחבילה אחת יחד עם יומניו של מנגלה, ב-245 אלף דולר. הקונה, יהודי-חרדי מהחוף המזרחי בארה"ב, הוא אספן של פריטים הקשורים לשואה. בעתיד הוא מתכנן להציג אותם במוזיאון.

החבילה כולה כוללת כ-3,000 עמודים בכתב ידו של מנגלה, ובהם סיפורים, שירים, הגיגים פילוסופיים, תמלולי שיחות וציורים. בית המכירות הפומביות "אלכסנדר אוטוגרפס", היושב בקונטיקט, ארה"ב, עומד מאחורי המכירה. המוכר עצמו, כנהוג, נותר אנונימי. בית המכירות התחייב, עם זאת, שאין מדובר בקרובי משפחתו של מנגלה, שחיים בגרמניה וששמרו על שם המשפחה של אביהם.

מנהל בית המכירות, ביל פנגפולוס, מודע לבעייתיות שבמכירת היומנים האלה. הוא מכיר היטב את הביקורת על מיסחור השואה, על הרווח הכלכלי ממכירת מזכרות מתקופת הנאצים ועל הפיכת ציורים וכתבי יד של בכירי המשטר הנאצי לפרטי אספנות יקרי ערך.

לפני שהעמיד את יומני מנגלה למכירה, ניסה למכור אותם למוסדות ולמוזיאונים לחקר השואה. גם נציג מטעם "יד ושם" עיין בחומר. איש לא הסכים לשלם בעדו. "יד ושם לא נוהג לרכוש תיעוד מהסוג הזה. בית המכירות ביקש בעד החומר מחיר גבוה מאוד, לכן הבהרנו שלא נרכוש את האוסף", נמסר מיד ושם.

"הרגישות הציבורית אמנם השתנתה מאוד ב-20 השנים האחרונות, אבל מכירת פריט כלשהו הקשור לנאצים ולשואה עדיין נחשבת 'מלוכלכת' או 'מוכתמת'", אמר פנגפולוס. "נוטים לשכוח שההיסטוריה היא לא רק החתימה של לינקולן על המסמך לביטול העבדות. ההיסטוריה היא גם השואה, הטבח באינדיאנים, הלינץ' שעשו בשחורים, הטיהורים של פול פוט, סטאלין ומאו (...) אפילו ההפצצה הלא חוקית של ניקסון בקמבודיה", הוסיף. "אנחנו חייבים ללמוד גם מהחלקים המכוערים של ההיסטוריה, לא רק מה'יפים'".

להגנתו גייס פנגפולוס את מכון שמעון ויזנטל המכובד, ששילם בחודש שעבר 150 אלף דולר בעד מכתב של היטלר, שבו הוא מונה את הסיבות להיותו אנטישמי. "בהשוואה לזה - שלנו הוא מציאה", אמר, בהתייחסו ליומני מנגלה. "אני מצטער, אבל אני לא רוצה להישמע כמו מי שמוכר מכוניות משומשות. זה עסק רציני", הוסיף.

פנגפולוס סבור שליומני מנגלה ערך מחקרי והיסטורי רב, ושמקומם הטבעי הוא במוסד יהודי מכובד. חלקם אמנם כבר פורסמו בעבר, אבל לא כולם, ובכל מקרה - תמיד יש ערך מיוחד למסמך המקורי, הן לצורכי מחקר והן לאספנות ותיעוד. לפני המכירה הוא חשש שאם היומנים לא יימכרו כעת כחבילה אחת, הם יעלמו, יעברו לידיים פרטיות וגרוע מכך - יגיעו לידי ניאו-נאצים. "זו כנראה האפשרות האחרונה למכור את הארכיון הזה בשלמותו. אני לא מדבר כאיש מכירות, אלא כהיסטוריון", אמר.

טבע בברזיל

מנגלה נולד ב-1911 למשפחת יצרני מכונות חקלאיות בבוואריה, בדרום גרמניה. לאחר לימודי רפואה הצטרף ב-1938 למפלגה הנאצית. ב-1943 הוצב כרופא במחנה ההשמדה אושוויץ, שם עשה ניסויים בבני אדם. במיוחד נודעו לשמצה הניסויים שעשה בתאומים.

בתום המלחמה נמלט מגרמניה לארגנטינה ומשם לפרגוואי ולברזיל. חלק מהזמן חי בזהות בדויה, בחסות משפחתו וחברים מקומיים. אף שהמוסד עלה על עקבותיו, מסיבות מבצעיות ופוליטיות הוא לא נחטף, בניגוד לעמיתו אדולף אייכמן, שנחטף מארגנטינה לישראל, הועמד לדין והוצא להורג. ב-1979 מת מנגלה בטביעה בים, בברזיל. במרוצת השנים נפוצו תיאוריות קונספירציה שהוא בכלל לא מת. רק ב-1992 אישרו בדיקות די-אן-איי, באופן סופי, שהוא קבור בברזיל.

ב-2004 נתפסו יומניו בפשיטה של משטרת ברזיל על ביתם של בני זוג גרמנים, אשר במחיצתם חי מנגלה בתקופת מגוריו בסאו פאולו. לאחר מכן נמסרו היומנים לבנו, רולף מנגלה. משם הם התגלגלו הלאה, פורסמו בחלקם, עד שהגיעו לגורם "אמריקאי", כדברי בית המכירות, שמציע אותם כעת למכירה.

העיזבון כולל הרבה מאוד הרהורים והגיגים פילוסופיים. חלקם עולים בקנה אחד עם תפישת העולם הנאצית ועקרונות תורת הגזע. אחרים נראים יותר כאוסף מבולבל של אמירות חסות פשר. שני רישומים מהיומנים, שנחשפים כאן לראשונה, מאפשרים הצצה למה שהטריד והעסיק את מנגלה 15 שנה אחרי סיום המלחמה.

ב-6 באוגוסט 1960, כמה חודשים אחרי שעמיתו, אדולף אייכמן, נחטף בידי המוסד מארגנטינה, התייחס מנגלה ביומנו למצבה של גרמניה, 15 שנה אחרי המלחמה. "התחלתי לקרוא את העיתונים והמגזינים ש'לכדו' את תשומת לבי עד שעות הלילה המאוחרות. מלא צער נשכבתי על יצועי באחת עשרה בלילה. השלכת הבוץ בעיתונים ?הגרמניים' היא בלתי תיאמן (...) מנהיגי גרמניה הנוכחיים, חסרי חוט השדרה, המגלים סובלנות ואפילו מעודדים את פעולות הגינוי העצמי המשפילות. השקר הפוליטי וההיסטוריה הנוכחית מעוותים את הדברים. מאחורי כל זה עומדת רק שנאת הברית החדשה לכל דבר שהוא גרמני, הירואי ועליון מבחינה אנושית...".

בהמשך התייחס מנגלה למקומם ההיסטורי של מנהיגים "גדולים", בלי להזכיר שמות. "אסור לראות את הדמויות ההיסטוריות הדגולות כאויבים, בכל תחום שהוא, אלא ככאלה שקידמו ופיתחו את האנושות כולה. בכל מקום בו מתקיים מה שמכונה ?דואליזם' יש יתרון לפיתוח העולם המערבי. ללא (דואליזם), כלומר דמות משכמה ומעלה שאין לה יריב, התוצאות הן מלחמה או חוסר משמעות בשביל העתיד".

היהודי הזקן

מנגלה לא חסך ביקורת גם מארה"ב וברית המועצות, שהביסו את גרמניה במלחמת העולם. "כשמדברים על ?מאה של פחד' אני מסכים לביטוי רק כשאני מהרהר במנהיגים הנוכחיים. האם אנשים כמו חרושצ'וב (ראש ממשלת ברית המועצות) עם התוקפנות הבורגנית שלו, או אייזנהאואר (נשיא ארה"ב) עם הבינוניות הביישנית שלו, יכולים להבטיח - עם אמונותיהם הפוליטיות והכלכליות הבסיסיות - שלא ישתמשו יום אחד בפצצה האטומית ובסופו של דבר ימחקו את המין האנושי מפני העולם הזה? אך גם תרחיש כזה, כפי שצוין קודם לכן, לא ישנה את התמונה הגדולה".

במקום אחר חושפים היומנים עדות לתפישת העולם האנטישמית של מנגלה. "שמעתי סיפור על יהודי זקן, שלפני מותו אמר לבנו לטפס על השולחן ולהשליך את עצמו אחורה לזרועות אביו. מוסר ההשכל של הסיפור הוא העצה: אל תבטח באיש, גם לא באביך. מבלי להיכנס לפרטים, התנהגות אנושית כזאת נראית אופיינית ליהודים ובין יהודים. אבל אני אינני כזה, ואני מקווה שלבני לא יהיה דם יהודי.

"זהירות וחוסר אמון לגיטימי מומלצים בוודאי כדי להגן על עצמך מאכזבה. עד כאן בסדר. אבל יש צורך בגבולות גם לחוסר אמון, אחרת יחסים אמיתיים וכנים בין בני אדם הם בלתי אפשריים. אסור שיהיה חוסר אמון בין אב לבן. אם היחסים הם כאלה, אזי הם מתקלקלים באופן תורשתי, מבפנים. ההמלצה של היהודי הזקן מהסיפור בלתי מובנת לי ברורות לי כמו הדיבר הרביעי: "כבד את אביך ואת אמך, למען יאריכון ימיך על פני האדמה".

לצד יומניו של מנגלה, בית המכירות הציע פריטים אחרים מהתקופה הנאצית. בין היתר יש ברשימה תמונה חתומה של היטלר, שצולמה ימים ספורים לפני שנאסר על השתתפותו בפוטש במרתף הבירה במינכן ב-1924 (כ-15 אלף דולר); כתב ההגנה שכתב הארכיטקט ושר החימוש של היטלר, אלברט שפאר, במשפט שנעשה לו בנירנברג (כעשרת אלפים דולר); כרטיס ברכה ששלח היטלר לנמענת אנונימית, שחלקה עמו אותו תאריך יום הולדת (כ-10 אלף דולר) ותעודת העלאה בדרגה של קצין בס-ד חתומה בידי היידריך (כ-3,000 דולר). *

אישיות אובססיבית וכוחנית

הפריט המעניין ביותר בעיזבון של מנגלה הוא ציור עיפרון מ-1970, שהוא צייר בדרום אמריקה, לשם נמלט אחרי המלחמה. מומחים לפיענוח ציורים שעיינו בו, לבקשת "הארץ השבוע", קבעו פה אחד שהוא משקף דמות אובססיבית וכוחנית.

בציור נראים יצורים, מבנים ובני אדם בתפזורת. בין היתר, ניתן למצוא שם חיה עם שיניים חדות; מכונית בין שני בניינים קורסים; קיקלופ מחייך; כומר שמתלונן על עול המסים; אשה וסביבה הכיתוב - "אני הסתיו, יש לי עוד כמה ימים חמים בשבילך"; שני בתים כפריים, שתחת אחד מהם כתוב "הפתרון האידיאלי"; דמות נפוליאונית אוחזת חרב ובכיתוב שמקיף אותה כתוב: "לעם", "מהעם" ו"מלחמה"; כיתוב: "דרכים לכוח וליופי"; וכיתוב: "שברי הטיטאניק".

במרכז הציור יש רמיזה עבה לשואה: איש ניצב לפני כמה דמויות ישובות ואומר להן: "מי שעובד הרבה, מאריך ימים" - פרפרזה על "העבודה משחררת" ממחנה אושוויץ.

"הציורים של מנגלה קטנים וצפופים ובאיכות גרפית נמוכה, המעידה על אישיות ילדותית ואובססיבית למרות ואדנות", אמר שמעון לאומי, המנהל המקצועי של גלריה "שורשים" בתל אביב.

רינת פלג, מפענת ציורים וגרפולוגית, זיהתה בציור "יכולת של מנגלה לרדת לפרטי פרטים, להיות מאוד דקדקן ולתאר במדויק תחושות, מהלכים ומחשבות". לדבריה, הציור מעיד על "אדם עם יכולות מטורפות, שמתערבבות בין מציאות לפנטזיה, הפרזה בדמיון ושימוש בסמכות וכוח".

פלג מצאה כי רוב האלמנטים בציור מופנים אל צדו השמאלי של העמוד - דבר המלמד על "הסתגרותו והתרחקותו מהעולם החיצוני". לצד זאת, "הפריטים המצוירים הם בעלי זוויות חדות, מה שצביע על ביקורתיות, נוקשות והפניית עורף".

פלג הבחינה כי המבנים שצייר מנגלה סגורים ואטומים, "ולא מאפשרים חדירה אל עולמו הפנימי, מחשבותיו ושיגעון הגדלות שאוחז בו". מוטיב המים חוזר כמה פעמים בציור. "מים מייצגים רגשות, אך בכל פעם שהם מופיעים - מנגלה צייר מעליהם לבנים או מבנים שכיסו אותם, וסגרו בכך אפשרות להגיע אל הרגש".

ככל שמתקרבים לציור, לדבריה, מתגלה "תמונה חסרת חמלה ודחוסה, שפרטים רבים בה עולים ומסתירים אחרים - דבר המראה באופן מובהק על רצון להסתיר הרבה ראיות מעברו".

מיכל וימר, תרפיסטית בהבעה ויצירה, הוסיפה כי "מדובר בציור מטריד כבר מהתבוננות ראשונית, שמאפיין יותר ציורים של מתבגרים ולא של מבוגרים". לדבריה, "קשה להתעלם מהעומס הרב שבציור. נושאים רבים ומגוונים, חסרי קשר ברובם, עוד ועוד אלמנטים שיוצרים תמונה חנוקה וממסכת, שקשה לראות דרכה את כל האלמנטים הנסתרים".

הפסיכולוגית הקלינית ענבל חזקיה ממכון ד"ר אילן טל, הוסיפה כי הציור מלמד על "חרדה, חוסר ביטחון, תלות ותוקפנות".

"אין לציור הזה איכות אמנותית, אלא איכות תרבותית והיסטורית בלבד", סיכמה סימה סימון, מנהלת "שורשים". "בדיוק כמו שהשמלה של מרלין מונרו, להבדיל, נמכרה לאחרונה באלפי דולרים - רק כי השתייכה לה, ולא בגלל העיצוב היפה שלה", אמרה. "אני אישית לא הייתי רוצה למכור חפצים של מנגלה. אבל אני מכירה בכך שיש ערך בכל חפץ ששייך לאנשים ידועים או ידועים לשמצה. יש אספנים לכל דבר, גם לפריטים נאציים, שנמכרים בעולם בלי סוף. לא בהכרח מתוך השקפת עולם ניאו-נאצית, אלא מההיבט האספני בלבד".



מנגלה. ברח לדרום אמריקה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו