בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האלף הבא | כרטיס צהוב

הצהוב משתלט עלינו. וזו לא רק השמש, הרכילות או מי החמצן. מאשה צור-גלוזמן מנסה לראות בעיניים

תגובות

הנה הוא כבר כאן במלוא עוזו, הקיץ הישראלי המעוור את העיניים - שטיפת אור צהובה של שמש אכזרית על כל הנגלה לעין, האוויר צהוב, הנוף צהוב, המדיה צהובה. ואין הכוונה רק לצהוב הבלונד ששוטף את המרקע בימים אלו בתוכנית הריאליטי "24/7 הדור הבא", שבה רווק בלונדיני מנסה לבחור לו בת זוג מתוך שפע של בלונדיניות, מנומרות בברונטיות אחדות. בתקופתנו, הקישור המיידי למושג "צהוב" הוא תקשורת צהובה במובן אחר - תקשורת סנסציונית, שהסקופ והדרמה הם המוטיבים המרכזיים שלה, כשאימות פרטים וכבוד אנושי בסיסי הם זניחים ביחס לרייטינג שה"צהוב" מייצר.

צהוב הוא הצבע הבולט ביותר בספקטרום הצבעים, ולא רק בקיץ הישראלי. כנראה זו הסיבה שבטבע, בעיקר בעולם החרקים והצמחים, הצבע הצהוב מופיע כסימן אזהרה - דרגה אחת לפני אדום ושחור, שמשמעותם סכנה קטלנית. תרבויות רבות עושות שימוש דומה בצהוב, כמו למשל בפנס ההתראה ברמזורים, או בכרטיס צהוב ששופט במשחק כדורגל מוציא לשחקן כאזהרה לפני הרחקה. נוכחותו הבולטת של הצבע הצהוב היא גם כנראה הסיבה לכך שמוניות בכל רחבי העולם (ובעיקר בניו יורק), כמו גם רכבי הסעה לילדים, צבועים בצהוב.

בעולם הרפואה, דגל צהוב פירושו הסגר - עוד מימי מגפות הדבר הגדולות באירופה. במאה העשירית, בצרפת, דלתות בתיהם של פושעים ובוגדים נצבעו בצהוב. ואי-אפשר בלי להזכיר, כמובן, את הטלאי הצהוב, שהפך אמנם למזוהה ביותר עם רדיפת היהודים הנאצית, אך מקורו הראשוני הוא בפקודה של הח'ליף מותכיל - שמשל בארץ ישראל במאה התשיעית, והטיל על יהודים ונוצרים מיני הגבלות, איסורים וסימונים - שגזרה על היהודים ללבוש פריטי לבוש צהובים שיסמנו אותם ככאלה. הכנסייה הנוצרית אימצה את הרעיון, וד"ר יוחאי סלע מספר כי כבר ב-1257 הונהג בצפון איטליה זיהוי יהודים על ידי טלאי צהוב.

הסינים התחילו

הצבע הצהוב מקושר ברוב תרבויות העולם עם תחושות קנאה ופחד - באנגלית, המילה "Yellow" היא שם נרדף לפחדן. במקביל, מראשית הציוויליזציה האנושית הצבע הצהוב התקשר עם השמש, עם אור וחיוניות, ולעתים אף עם אנרגיית החיים עצמה.

אם אצלנו יוצאת השמש במלוא האנרגיה שלה עד שהיא גוזלת את זו שלנו מרוב חום (וסכנות חמורות אחרות), הרי שבסין, למשל, הצבע הצהוב קיבל דומיננטיות שלא נודעה כדוגמתה בשאר העולם. אולי אפשר להקביל אותה לכבוד שקיבלו צבעי הארגמן והשני במזרח הקדום ובאירופה. הקיסר הסיני האגדי הואנג די, שנודע גם בכינוי הקיסר הצהוב, נחשב למייסד הציוויליזציה הסינית. בתקופות הקיסרות של שושלות מינג וקינג רק לבני המשפחה הקיסרית היה מותר להשתמש בצבע הצהוב לבגדיהם ומשכניהם.

בתורת הצ'אקרות, המיוחסת לשיטות יוגה, טנטרה ובודהיזם שונות, ועוסקת במרכזי אנרגיה לאורך גופו של האדם (בעיקר בתחנות לאורך עמוד השדרה), צ'אקרת המאניפורה היא הצ'אקרה החמישית, והיא מרכז האנרגיה של מקלעת השמש או של הטבור (תלוי בשיטה). הצבע המיוחס לצ'אקרת המאניפורה הוא צהוב והיא מקושרת לאש, לאנרגיית החיים והמיניות, לתחושות ערך עצמי, כוח רצון ותחושת מטרה. כמו כן, יש לה קשר עז לאינטואיציה, לחוש הראייה וליכולת התנועה, כמו גם למטבוליזם ועיכול. חולשה בצ'אקרת המאניפורה גורמת לבעיות במערכת העיכול, לבעיות אכילה, לתחושת קורבניות או תחושות ערך עצמי נמוך. אצלנו חום יולי-אוגוסט בעיקר מחמיר את העצבנות ומקטין את מעט הסבלנות שעוד אפשר לגייס בכבישים בימי חורף.

ב"שפת הפרחים" - שפת הקודים הוויקטוריאנית שבאמצעותה הועברו מסרים שלעתים היה מסובך או בוטה מדי לבטא במילים (גם קייט מידלטון השתמשה בה לסידור הפרחים בחתונתה עם הנסיך וויליאם), ורד צהוב סימל ידידות ומסירות, אך גם קנאה, חוסר נאמנות, התנצלות, לב שבור, רגש עז, אהבה גוועת או בגידה חמורה (באותה חתונה מדוברת דווקא המלכה לבשה צהוב בולט). יקינתון צהוב סימל קנאה, פרח ציפורן צהוב סימל אכזבה ודחייה, כריזנטמה צהובה סימלה אהבה נכזבת, אך נרקיס צהוב סימל אבירות ואיריס צהוב סימל אהבה מלאת תשוקה. גם בשפת הפרחים היפנית - האנקוטובה - שהושפעה משפת הפרחים הוויקטוריאנית, הוורד הצהוב מסמל קנאה.

ניפגש בסמטה

דווקא בישראל, שהצהוב משתלט עליה חודשים ארוכים בשנה, אין למילה קישור אוטומטי לטמפרטורה דווקא. בשפה העברית, צבעים שונים משמשים להעברת משמעויות נפשיות-גופניות מגוונות - כמו להאדים מבושה או מכעס, להוריק מקנאה או להחוויר מפחד. הצבע הצהוב מיוחס לא לחום או הזעת יתר, אלא בעיקר לזקנה וחולי ("פניו הצהיבו") ויותר מכל משמש כדי להעיד על התיישנות, שימוש המקובל גם בשפות רבות אחרות. ניירות ותמונות מצהיבים עם השנים, וגם שיניים מצהיבות. בתרבויות הסוגדות לניקיון הגוף, סוג של עבודה פולחנית המתורגלת בעוצמה הרבה ביותר בארצות הברית, די בשיניים צהובות כדי להעיד על אדם שהוא מרושל ולא מטפח את עצמו, וכפועל יוצא סוג של סוציומט, ובכל מקרה - דוחה במקצת.

שיער צהוב, הידוע כבלונדיני (מרבית החוקרים סבורים כי המקור האטימולוגי של המילה נובע מהמילה הלטינית הימי-ביניימית בלונדוס, שפירושה צהוב), הוא מעין סמל סטטוס בתרבויות רבות - מימי קדם הוא נחשב כמעטר את ראשיהם של אנשים אצילים, מורמים מעם ומעודנים. לצד אפיון הנשים הבלונדיניות כסמלי סקס אולטימטיביים - אפיון שהתחזק מאוד במאה ה-20, בעיקר בזכות מרילין מונרו - התחזק מאוד סימונן כקלות דעת ואף טיפשות (במידה רבה בגלל התפקידים שמונרו עצמה גילמה). הכינוי "בלונדינית" הפך לשם נרדף לבחורה סקסית וטיפשה.

כאמור, כנראה שהשימוש הפופולרי ביותר בימינו במילה "צהוב" הוא ביחס לתקשורת המונים בפרט, ולכל סוג של מידע רכילותי בכלל. המונח "עיתונות צהובה" הגיע מרצועת הקומיקס "הסמטה של הוגאן", שזכתה לפופולריות עצומה בעשור האחרון של המאה ה-19, ונחשבת לרצועת הקומיקס הראשונה שהופצה על גבי עיתונים. גיבורה של "הסמטה של הוגאן" נקרא "הילד הצהוב" - נער מגולח ראש (כנראה בגלל כינים), עם רווח בשיניים וכותנת לילה צהובה, שאמור היה לייצג אב-טיפוס של ילדים שחורים ואירים בשכונות העוני הניו-יורקיות.

הרצועה הופיעה במקביל בעיתונים "ניו יורק וורלד" של פוליצר ו"ניו יורק ג'ורנל" של הרסט, שניהלו ביניהם מלחמת חורמה רחבת היקף, בין השאר על ידי התחרות מי מהם ייצר כותרות מהדהדות ומוכרות יותר. הקומיקס "הסמטה של הוגאן" עסק באופן קומי במתחים הבין-גזעיים בעיר הרבגונית והיה ביקורתי מאוד כלפי עולם הצרכנות והפרסום - שקיבל תנופה אדירה בחלוף המאות בארצות הברית - בין השאר על ידי שימוש של "הילד הצהוב" במעין דיאלקט בלתי מלוטש, אשר הופיע על הכותונת שלו כלעג לטקסטים המופרכים של שלטי החוצות. אך עם הצלחתו המסחררת של "הילד הצהוב", שהפך לסמל מסחרי חסר תקדים בהיקפיו - הוא הופיע על גבי קופסאות סיגריות, כפתורים, סיגרים, קופסאות גפרורים, מניפות נשים, מסטיקים, צעצועים, בקבוקי וויסקי ומוצרים רבים נוספים - הוא התפתח לסמל של כל מה שלעג לו בתחילה.

ב"ניו יורק ג'ורנל" הפך "הילד הצהוב" לוולגרי מאוד. ארווין וורדמן, המוציא לאור של "ניו יורק הראלד", הוא זה שטבע את המונח "עיתונות הילד הצהוב", בהתייחסו לשני העיתונים המתחרים, שהשתמשו באותן טקטיקות מפוקפקות כדי למשוך קוראים, ופירסמו במקביל את "הסמטה של הוגאן". עם חלוף הזמן ולמען הנוחות התקצר המונח "Yellow Kid Journalism" ל"Yellow Journalism".

מאז ועד היום הצהוב שוטף אותנו, מטביע אותנו באוקיינוס של חדשות-לכאורה ושל רכילות זולה וצעקנית, וכדי שלא יגבה עלינו לבנו, גם כופה עלינו כל שנה את נוכחותו בקיץ קופח ומסנוור.*



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו