בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נרי ליבנה | איך קראו לבת יפתח?

פרופ' עליזה שנהר חקרה את הנשים במקרא, ונמשכה דווקא אל אלה שקולן כמעט שלא נשמע

תגובות

הרבנית שאילצה אותנו ללכת למקווה בהיותנו בחודש החמישי להריוננו, סיפרה לנו על חשיבותה של העזר כנגדו ועל כך שהגבר חייב לכבד אותה ולספק את צרכיה, אפילו אלה המיניים. ואנחנו לקחנו את הדברים כפשוטם, סתם משום שלא טרחנו אף פעם לקרוא בעיון את מילות ה"אשת חיל מי ימצא", השיר שהמוני בתים בישראל שרים בערב שבת.

עד שקראתי את ספרה המעולה של פרופ' עליזה שנהר "אהובות ושנואות" על נשים במקרא, במדרש ובספרות העברית החדשה (פרדס), הייתי שרויה באותה עמימות שהיא בעצם בורות לגבי מעמדה האמיתי של האשה במקורותינו הדתיים. למשל, סברתי ש"אשת חיל מי ימצא" מהלל את האשה בזכות עצמה.

אלא שקריאת המילים בליווי ההסבר של שנהר גרמה לי להבין שאשת חיל היא בעצם אשה עלומת שם, כל אשה, המשרתת את בעלה, דואגת לכל צורכי הבית, טווה, תופרת, מבשלת, חוסכת, יזמית נדל"ן ("זממה שדה ותיקחהו", ממש כמו איזבל שדאגה לרצוח את נבות, אלא שאיזבל נחשבת דווקא לאשה שנואה), עמלנית מופלגת הקמה "בעוד לילה ותיתן טרף לביתה". בקיצור, צדקנית מופלגת או הסיוט הפמיניסטי הבסיסי, שהפרי האמיתי של עמלה הוא הרווח שמפיק ממנה בעלה. על כן "ורחוק מפנינים מכרה" (היא שווה אפילו יותר מפנינים) וכתוצאה מכך הופך האיש של מי שהיא רכושו ל"נודע בשערים" היושב עם "זקני (כלומר חכמי) ארץ".

בזכות חוה

לעומת אותה אשה עלומה, או "נוכחת נפקדת" כפי שהיא מכונה על ידי חוקרות פמיניסטיות, שנהר היא אשת חיל אמיתית המוציאה לפמיניזם שם טוב עוד יותר משיש לו בלאו הכי. לא זו בלבד שעכשיו הוציאה לאור עוד מחקר מרתק וחשוב (בנוסף לתשעה ספרים, עשרות מאמרים שפורסמו בארץ ובחו"ל ושבעת קובצי סיפורים שערכה), היא מרצה ומלמדת וגם שימשה כשגרירת ישראל ברוסיה והיתה סגנית ראש העיר חיפה, שבתקופת מלחמת לבנון השנייה לא היססה למחות כנגד הטמטום שבמלחמה כבר בראשיתה.

היום היא משמשת כנשיאת מכללת עמק יזרעאל. "חזרתי כמו החלוצים שהגיעו ישר מרוסיה לעמק יזרעאל. רציתי את השינוי", היא אומרת. "המכללה היתה די קטנה וצנועה, עם שלוש תוכניות לימוד, וצמחנו ליופי של מקום. יהודים וערבים, רוסים ואתיופים ומושבניקים, קיבוצניקים, עירוניים וכפריים, כולם ביחד עם המון תוכניות לימוד ייחודיות. ולאחרונה אני מתגאה מאוד לומר שזכיתי בתואר 'יקירת המגזר הערבי'". היא, יש לציין, האדם היהודי וגם האשה הראשונה שזכתה בתואר הזה.

נוסף לכך היא גם אדם נחמד מאוד ורב הומור, ואף כי היא סבתא מצטיינת היא רחוקה מרחק קילומטרים מאותה דמות שהיהודים מהללים בכל ערב שבת.

אם חשבנו ש"אשת חיל" הוא שיר המבזה נשים, מלמד אותנו ספרה של שנהר את מה שכל תלמיד בית ספר דתי או ישיבה למד מזמן, והוא שעל פי חז"ל אין לאשה כל קיום או חיים ללא בעלה. והנה הציטוט שהיא מביאה ממסכת סנהדרין: "אשה גולם היא ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי. שנאמר 'כי בועלייך עושייך'". מקסים, הלוא כן?

דווקא בתחילת ספר בראשית היה מעמדה של האשה טוב יותר מאשר מאוחר יותר. נאמר בתחילה כי "זכר ונקבה ברא אותם", ולכאורה שניהם שווים. אלא שמהר מאוד האשה היא האשמה בחטא הקדמון, בשעה שלדברי שנהר היא דווקא ראויה לכל שבח, משום ש"מה היא רצתה בסך הכל? לטעום מעץ הדעת, להרחיב אופקים, ללמוד", בדיוק כפי ששנהר עצמה עושה כל חייה.

היא נולדה בראש פינה אבל לא לאחת ממשפחות החקלאים המיוחסות אלא לאב שעבד שם כפועל, וכשהיתה בת ארבע עברה עם הוריה לחיפה שבה היא מתגוררת, כמו גם בתה ונכדיה, עד עצם היום הזה.

היא למדה באוניברסיטה העברית והתמחתה בספרות עממית אצל פרופ' דב נוי ולימים היתה האשה הראשונה שנבחרה לרקטור אוניברסיטת חיפה. "זה מדהים שעד 91' לא היתה אף אשה בתפקיד רקטור", היא אומרת. "מדברים על שוויון באקדמיה, אבל המצב איום ונורא גם שם".

היא לימדה וחקרה את מעמדן ותכונותיהן של הנשים בסיפורת העממית ובמדרש, עד שיום אחד הוזמנה לאיזה כנס וביקשו ממנה להתייחס גם למעמד הנשים במקרא. כך התחיל המחקר שהוביל לספר הנוכחי. "באותה הרצאה בחרתי אשה אחת - אשת פוטיפר. עניין אותי מאוד שאשה מנסה לאנוס גבר, ונמשכתי לנושא. במדרש ובמקרא הקול הוא של הגברים, קודם כל משום שהם כתבו את זה. הם כתבו לעצמם, על העולם שלהם. בסיפור עממי הקול הוא הרבה פעמים קול נשי משום שהוא סיפור אישי, וגם נשים סיפרו סיפורים. זה קורה בז'אנר שבעל פה, אבל כשאתה מדבר על הקאנון התרבותי, המקרא והמדרש, התמונה אחרת לגמרי".

מודל האשת חיל ש"בעינינו, הנשים, היא שפחה חרופה, קיים עד היום בחברה החרדית", אומרת שנהר. "עד היום זאת הדמות שלאורה מחנכות האמהות את בנותיהן. גם במקרא ברור איזה סוג של אשה מעדיפים. ברור שלאה עדיפה על רחל משום שהיא יולדת ויולדת ויולדת. ברור ששרה חיובית וברור שהגר שלילית וברור גם שמעצם המאבק של שתיהן על אברהם מעמדו דווקא מתחזק. זה בולט מאוד במקרא, שריבוי נשים מעיד על עוצמתו של גבר. אבל קולן שלהן לא נשמע כי כבודה של בת מלך פנימה. זה עניין שעד היום הוא דומיננטי. נשים לא נמצאות במרחב הציבורי. גם כיום אין לש"ס או לאגודה שום נציגות נשית".

הנער והחמור

יש במדרש ובמקרא נשים רוצחות?

"לא, אין לנו. הנשים שישנן משרתות את הצורך הציבורי. הן משתייכות למישהו, לבעל, לאב. בת יפתח, למשל, אין לה בכלל שם. כל מה שאנחנו יודעים עליה הוא שאבא שלה היה יפתח והיא יצאה לקראתו במחולות לאחר שניצח בקרב, והוא הקריב אותה, את בתו, עצמו ובשרו. משום שהנשים במקרא הן חסרות זהות משל עצמן, הקיום שלהן פחות עמוק מאשר במיתולוגיה היוונית, ולכן אין נשים רוצחות. אצלנו אונסים את דינה. למה? משום שהיא יצאה 'לראות בבנות הארץ'. כלומר, עצם היציאה שלה מהבית על פי חז"ל הכשירה את האונס. היא עצמה לא מדברת בסיפור הזה.

"זה סיפור איום ונורא. כמו הסיפור של פילגש בגבעה. מסופר על איש שהפילגש, נטולת השם כמובן, עזבה אותו והוא הולך להחזיר אותה מבית אביה. כשהם מתארחים בשבט בנימין באים בני בליעל ורוצים לאנוס אותו. האיש זורק אליהם את הפילגש והם אונסים אותה כל הלילה במקום לאנוס אותו. מה עושים במהלך כל הלילה האיש והמארח? כלום. בבוקר כשהוא מתעורר הוא אומר לה 'קומי ונלכה', ואז הוא רואה שהיא מתה ועל כן מבתר אותה ל-12 נתחים ושולח לכל שבטי ישראל וכך מתחילה המלחמה עם שבט בנימין. גם את הקול שלה לא שומעים. הוא הולך עם נערו וחמורו ושומעים את הנער ולא אותה.

"מצד שני, יש את הגר שלא שומעים את קולה בתוכניות הלימודים כי היא אמא של ישמעאל, והיא אשה מדהימה. תראי את ההיפוך בין עקידת יצחק לעקידת ישמעאל. למה לא מדברים על הנורמה של הגר - של הרחמים, החסד והאהבה, לעומת הנורמה של הציות והקשיחות של אברהם? אני בכלל חושבת שהתנ"ך, שככל שאני מתבגרת אני אוהבת אותו יותר, ניתן להילמד גם בפרשנות אחרת לגמרי".

היו ניסיונות לפרשנויות אחרות?

"לא במערכת החינוך. הפרשנויות שנעשו היו בעיקר בספרות העברית החדשה, וזה מאוד מעניין אותי. אני מדברת בעיקר על שירה, בעיקר שירת נשים. מחמירים יגידו: זאת איננה הפרשנות האמיתית. אבל כל פרשנות מנומקת היא פרשנות אמיתית".

הקול המושתק

שפע של ציטוטים מהשירה העברית החדשה המופיעים בספרה של שנהר, מציעים פרשנויות למקרא השונות לגמרי מהמקובל במערכת החינוך. למשל, אצל המשוררת חמוטל בר יוסף לאה היא מי שמנסה תמיד לרצות את כולם "כל ימיה היתה נתקלת, מבקשת סליחה, מתאמצת/ לחייך, מעניקה מתנות עטופות יפה", אבל כשהיא עומדת ללדת את הילד ה-12 שלה, רע לה והיא "קורעת את המצעים. שואגת שנואה שנואה./ ופתאום היא דוחפת בכל כוחה את גלגל הריחיים/ ... לאט בהתחלה, באנקות, אחר כך/ כבר דוחפים אותה והיא נטחנת בצעקה אחת/ לתינוקות של יעקב".

גם אריה סיון רואה בלאה הוולדנית אשה שהחיים שחקו אותה: "בערבים/ היתה יושבת ומונה/ טיפות של חלב מן הנר./ סביבה קיפצו הילדים/ והיא לא נזכרה בשמותיהם". ויהודה עמיחי כתב על יחסו של יעקב לשתי נשותיו באופן הבא: "בוקר עכשיו והנה את לאה, אמש היית רחל./ לא לבן רימה אותי בחושך הליל,/ זה תמיד כך היה, זו דרך תבל".

לדמותה של דינה שנאנסה ואחיה טבחו באכזריות בתושבי שכם והרגו גם את אהובה, כתב אבא קובנר פואמה מרשימה מאוד בשם "להקת הקצב מופיעה על הר גריזים". על פי פרשנותו, דינה איננה חוששת ממי שאנס אותה והפך לאהובה, אלא מאחיה שירצו לגאול את דמה ולהורגה.

דמותה של בת יפתח עניינה יוצרים רבים והשיר הראשון אודותיה שהתפרסם בעברית היה שיר של ביירון בתרגומו של יל"ג. על פי ביירון, בת יפתח המסורה לאביה מנסה לחזקו בעת שהוא רוצח אותה, ואילו שאול טשרניחובסקי מתאר את האופן שבו היא מבכה את מותה הקרב והיא עודנה בבתוליה: "במחולות בנות תצאנה...קול חתן וקול כלה.../ לי לא שרו ולא שרתי לביתי האמולה.../ לא אהבתי, לא יקדתי אהובה בחיק אישי..."

יש במקורות גם סיפורים על רצח בגלל אהבה נכזבת?

"לא, אבל כבוד המשפחה שייך לגברים. מה זה בעל? זה מישהו שיש לו רכוש. לאשה אין בכלל זהות יציבה. היא משנה את שמה, היא עוברת לבית בעלה, הוא מגרש אותה, היא חוזרת להוריה. גם אין לה יציבות ביולוגית, יש לה תופעות של התמלאות והתרוקנות והגבר לא יכול לשלוט בזה. הגבר רוצה לשלוט באשה. המונח צניעות מיועד רק לנשים, וזה שם אותן במקום אחר. צריך להכשיר אותה וזה תפקידו של הגבר.

'לאשה גם אין רצון משל עצמה. 'נקרא לנערה ונשאלה את פיה' קיים רק פעם אחת, במקרה של רבקה. אפילו אם אמרו על דבורה שהיא אשת לפידות, כלומר אשה חזקה ואמיצה, באו חז"ל ותיקנו את הפירוש ואמרו שאשת לפידות פירושו שהיתה נשואה לאחד בשם לפידות".

ויעל אשת חבר הקיני שהרגה את סיסרא והצילה את עמנו?

"טוב, פה הרי הסיפור האמיתי הוא ש'בין רגליה כרע נפל' - לאחר שפיתתה אותו והשקתה אותו בחלב חם, גררה אותו למיטתה והתישה אותו באמצעות המשגל, וכשנפל תשוש בין רגליה, רק אז הרגה אותו. כלומר, גם היא לא היתה גיבורה אלא כלי פיתוי, אשה שנאלצה להשתמש בגופה כדי להערים על גבר".

תיכף גם תגידי שרחב לא היתה מוכרת מזונות אלא סתם זונה, ולאן נגיע?

"מצטערת, לא התכוונתי לזעזע אותך".

ומה הסיפור עם אמנון ותמר?

"אמנון מתאהב בתמר שהיא אחותו למחצה, כלומר יש כאן גם גילוי עריות. הוא מביא אותה הביתה ללבב לו לביבות ואונס אותה. במקרה של תמר כן שומעים אותה אבל אין מי שיקשיב לרצונותיה".

למה בחרת רק נשים מסכנות ופילגשים?

"כשכתבתי לא חשבתי על זה, אבל אני חושבת שאני כנראה אוהבת מסכנים ומקופחים. בעבודה שלי למשל יש לי תוכנית לבנות אתיופיות, שמנקות את בית החולים העמק. אני נותנת להן מכינה, והן משתלבות בלימודי סיעוד ויהיו אחיות מוסמכות. אני כנראה נמשכת למי שצריך לעזור להם. יש לי תוכנית לנשים חד הוריות, שכשהן סיימו את המחזור הראשון וסיפרו לי מה זה עשה לילדים שלהן, אני בכיתי. והכל זה מאבקים. כנראה שגם כאן מבלי משים נמשכתי לזה".

neril@haaretz.co.il



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו