בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכנופיות נעלמות, הפליטים מתחילים לחזור. נראה שדארפור תקוע בין מלחמה לשלום

פרצי אלימות עדיין מטלטלים את דארפור במערב סודאן, שהפכה מלה נרדפת לפשעי מלחמה. אבל הכנופיות המאורגנות נעלמות וכמוהן גם האירועים האלימים. חלק מהפליטים מתחילים לחזור לבתיהם, בתקווה להמשך הרגיעה

תגובות

לפני כמה שנים היה קשה אפילו לדמיין את השינויים שחלו כאן. קבוצות המורדים שהחלו את המלחמה בדארפור ב-2003 והציתו סכסוך שגבה את חייהם של מאות אלפים, שקעו, כך נראה, בתרדמת חורף. כמוהם גם הג'נג'וויד הנודעים לשמצה - השודדים הנודדים שאנסו, רצחו והטילו אימה על אין-ספור אזרחים.

פקידי האו"ם בדארפור מספרים שלראשונה מאז 2003, בעונת הזריעה הנוכחית שבו לכפריהם עשרות אלפי חקלאים שמצאו מקלט במחנות פליטים, כדי לעבד את האדמה. זה מסע שעד לפני זמן לא רב היה משול להתאבדות בעיני רבים. "אנשים צריכים לעדכן את תפישתם לגבי דארפור", אומר דניאל אוגסטברגר, מנהל משרד הקישור ההומניטרי של האיחוד האפריקאי והאו"ם בדארפור, "כבר אין ג'נג'וויד שרוכבים באזור ושורפים כפרים".

בשדה התעופה של אל-פאשר - שהיה עמוס בעבר טייסים, חיילים, סוכני מודיעין וחמושים מפוקפקים - מטוסי הקרב דוממים כעת על מסלול ההמראה. לעתים הם יוצאים לגיחות, אך לא היו הפצצות משמעותיות מזה חודשים, אם לא שנים, אומרים אנשי כוחות שמירת השלום. "קפוא", אומר הגנרל פטריק ניאמוומבה, המפקד הרואנדי של 20 אלף חיילי כוח השלום בדארפור, "זו הגדרה טובה למצב. שקט, מאוד שקט כרגע, אבל עדיין בלתי צפוי".

נראה שדארפור, האזור העצום במערב סודאן שהפך מלה נרדפת לסכסוך, תקוע כעת בין מלחמה לשלום. האלימות עדיין כאן: חמישה חיילים רואנדים מכוח השלום נהרגו לאחרונה, עובדי סיוע נחטפים מעת לעת ומכוניות נשדדות באלימות כדבר שבשגרה. עבריינים חמושים היטב - כנראה שאריות מימי הלחימה המאורגנת יותר - יימצאו בכל מקום. זו אחת הסיבות לכך שמתוך 2.7 מיליון עקורים השוהים במחנות פליטים, רק מעטים אוזרים אומץ לשוב לבתיהם.

עם זאת, קבוצות המורדים היו שקטות בשנה האחרונה. הן משוסעות בפילוגים אין-סופיים ונטולות סדר יום פוליטי ברור. בה בעת שאבה ממשלת סודאן עידוד מכוונת ממשל ארה"ב, בראשות ברק אובמה, להידבר עמה במקום לבודד אותה. בכירים באו"ם אומרים שאין כמעט עדויות שהממשלה מעודדת אלימות על רקע אתני באזור, כפי שנטען נגדה עד לאחרונה.

המשבר שלא התרחש

אפילו כמה מהפעילים הבוטים ביותר למען דארפור, שהתאמצו לשמר את הידיעות על הסכסוך בראש סדר היום התקשורתי והפכו אותו למוכר יותר מכל עימות אחר באפריקה בדורות האחרונים, כבר לא מתקוממים לשמע הצהרות כמו "המלחמה נגמרה". רק באוגוסט האחרון אמר מפקד כוח השלום לשעבר, מרטין אגווי, דברים דומים - והצית מחלוקת לוהטת. "אין ספק שהאלימות הצטמצמה באופן משמעותי בשנתיים-שלוש האחרונות ולרבים, כולל לי, לקח זמן רב להבין איזו ירידה משמעותית זו היתה", מסביר אריק ריווסת, מרצה בסמית קולג' במסצ'וסטס, מהקולות הבולטים באקדמיה בעניין דארפור. אבל, הוא הוסיף, "אזרחים עדיין מותקפים והכעס, התסכול והייאוש עדיין נפוצים".

ובכל זאת, רק מעט מהתחזיות האיומות של השנים האחרונות התממשו. רבים חששו שממשלת סודאן תצא למתקפות רחבות היקף ב-2006 וב-2007; שאלפי לוחמי ג'נג'וויד יתקפו מחנות עקורים; שמוות ומגיפות בקנה מידה נרחב יהיו תוצאת סילוקם מהאזור של 13 ארגוני סיוע זרים. כל אלה, לא התרחשו, למרבה ההקלה. "אנשים צעקו ?זאב זאב'", מסביר אוגסטברגר, "אבל המשבר שבתוך המשבר מעולם לא התרחש".

אף שנדרשו שנים להקמתו ולהצבתו, כוח השלום המשולב של האיחוד האפריקאי והאו"ם (שתקציבו, 1.6 מיליארד דולר בשנה, הוא הגבוה בעולם), מצליח הרבה יותר מהצפוי, לדברי קציניו. "כן, עמדו לפנינו מכשולים מפעם לפעם", מודה הגנרל ניאמוומבה, "אבל זה לא גרוע כמו שחשבתי שיהיה".

הקרבות עוברים לדרום

בסודאן, כך נראה, נשאלת שאלה אחת, במחנות העקורים ובמסדרונות הממשלה: אז מה עכשיו?

המחנות, מקלטם הזמני של העקורים, הפכו למגורי קבע. רובם שונאים את החיים כאן. הבקתות הצפופות, להמתנה לחלוקת מנות המזון ולחוסר המעש יש השלכות קשות.

"לא טוב לי ואני בדיכאון", מתלונן עבאס עבדאללה מוחמד, איכר שנמלט מכפרו לפני ארבע שנים. אבל כמו רבים אחרים, הוא עדיין חושש לצאת למסע הביתה. "אם אשוב, אולי תפרוץ מלחמה בין השבטים", הסביר והצביע על אחת מהבעיות הקשות היום בדארפור - המאבק בין קבוצות אתניות על אדמת המרעה הקטנה והולכת.

כמה משוכני המחנות החלו לעבוד, בעיירות הסמוכות, בהכנת לבנים כמו בתקופת התנ"ך - מקש ובוץ - ובבניית בתי קבע, בעוד הם חיים במחסות זמניים, העשויים בדרך כלל מזרדים ושקיות ניילון. "ייתכן שהם יהיו כאן לעד", אומר מוחמד יונס, בכיר באו"ם בדארפור.

בשוק באל-פאשר, מוכרים בכיפות לבנות יושבים ברגליים משוכלות מאחורי פירמידות של תבלינים ותאנים. צעירים מכריזים על מחירי הבשר בקולי קולות. הרחובות מלאים תנועה, אבל אין בהם טנדרים של לוחמים, אלא עגלות עם גושי סבון רתומות לסוסים.

מוקד הדאגה בסודאן עובר בהתמדה דרומה. מורדים בדרום סודאן נאבקו במשך עשורים על בידולו של האזור, והשנה אמורים תושביו להצביע במשאל עם על עצמאות. אבל בעוד הדרום מתקרב להקמת מדינה, האלימות האתנית גוברת. יותר מ-2,000 בני אדם נהרגו שם ב-2009 - הרבה יותר מבדארפור, לפי נציגי האו"ם.

הגורמים לשני הסכסוכים העקובים מדם הללו, בדרום ובדארפור, זהים: קיפוח, אפלייה והדרה לשוליים. לסודאן היסטוריה של ריכוז העוצמה והעושר במרכז המדינה, על חשבון הפריפריה.

עד שפצצת הזמן הזאת לא תפורק, אומרים פרשנים, סביר להניח שהמתיחות בדארפור לא תיעלם, גם אם לא תביא בעקבותיה הרג המוני וכפרים עשנים.

אפשר למצוא שמץ תקווה בעובדה שזקני המחנות, אנשי דת ונשים מנהיגות, מקבלים לראשונה תפקיד מרכזי בשיחות השלום בין הצדדים בדארפור.

"האם תהיה כאן פריצת הדרך הגדולה?" שאל אוגסטברגר, "אני לא יודע. אבל התנועות מתחילות להתייחס לכך. זו דינמיקה חדשה לגמרי".



מחנה פליטים בדארפור. עובדי סיוע עדיין נחטפים, מכוניות נשדדות ורק מעטים אוזרים אומץ לשוב לבתיהם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו