בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיעור היסטוריה | מה יכול דני אילון ללמוד מסרטו של צ'רלי צ'פלין "הדיקטטור הגדול"

מה יכול סגן שר החוץ ללמוד מסרטו של צ'רלי צ'פלין "הדיקטטור הגדול" • ואיך תיכננה ממשלת המנדט לגרש את לוחמי המחתרות מהכפר דיר יאסין

תגובות

בסרטו של צ'רלי צ'פלין "הדיקטטור הגדול", בניטו מוסוליני בא לבקר את אדולף היטלר. הפיהרר תיכנן הכל בקפידה: הוא יושב על כיסא גבוה, ואילו לדוצ'ה הכין כיסא נמוך. גם מוסוליני חושב שכיסא נמוך משפיל את הכבוד הלאומי של ארצו. על כן הוא קם ועובר לשבת על שולחן הכתיבה של היטלר. אחר כך השניים הולכים להתגלח במספרה. היטלר מגביה את כיסאו, מוסוליני מגביה את שלו. היטלר עולה עוד, מוסוליני אחריו וכך עד שהם מגיעים לתקרה. הכל למען הכבוד הלאומי.

יש קטע כזה: מושיבים את האורח על כיסא נמוך, או בלתי נוח במיוחד, כדי להשפילו, או לפגוע ביכולת הריכוז שלו, או לרכך את נחישותו. שרת החוץ האמריקאית מדליין אולברייט נהגה להתלונן על הכורסה שנשיא סוריה חאפז אל-אסד נהג להושיבה בה. "שימו לב", התפאר גם סגן שר החוץ דני אילון באוזני הצלמים, כמו לא הושיב את השגריר הטורקי על ספה נמוכה כי אם על שרפרף העינויים המצוי בשימוש השב"כ ואולי גם בשירות המשטרה החשאית הטורקית.

מלחמות רבות, אולי רובן, לא פרצו בשל ניגודים בין אינטרסים אמיתיים, כי אם בשל כל מיני פגיעות ב"כבוד הלאומי" של עמים, מדינות ובעיקר של מנהיגיהן. אפשר גם לבסס תזה שככל שמדינות רקובות יותר, מושחתות יותר וקרובות יותר לסוף דרכן בהיסטוריה - הן חרדות יותר ל"כבודן הלאומי".

אבל מי לא רוצה כבוד: הקשה על המלה במנוע החיפוש "גוגל" העברי מניבה יותר מחמישה מיליון תוצאות ובהן גם המלים האלה: "חומוס ללא טחינה הוא כמו תפילה ללא כוונה (כלומר, כמו גוף ללא נשמה). למרות זאת, הטחינה כמעט תמיד נשארת בצד, נשכחת ומבוישת - אז בואו נעשה לה קצת כבוד, לשם שינוי".

מנכ"ל המנדט

ב-15 במארס 1948 ירד שלג בירושלים. "ביום הרטוב והעגמומי הזה הכל שקט", כתב ביומנו המזכיר הראשי של ממשלת המנדט, סר הנרי גרני, והסביר: "במזג האוויר הזה שני הצדדים מעדיפים להישאר בבית".

אבל בלילה עוד ירו. "החלונות שלנו התנפצו בכמה פיצוצים אדירים", כתב הפקיד הבריטי, "באירועים כגון אלה השמים הם שתי וערב של כדורים נותבים, צהובים של הערבים, אדומים של היהודים. כמעט אי אפשר לעצום עין ואז אתה נזכר שתרנגולי ירושלים מתחילים לקרוא בשעה 10:30 מאז ימי פטרוס".

תפקידו של "המזכיר הראשי" דמה לזה של מעין מנכ"ל-על, שני בחשיבותו רק לזה של הנציב העליון עצמו. גרני שהה בירושלים שנתיים וחצי. יומנו מתעד את ימי הדמדומים והשקיעה של פרק היסטורי שראשיתו בתקווה נאצלה וסופו באכזבה עקובה מדם. זה מסמך שובה לב המתעד פרטי פרטים של חיי היום-יום בחודשים האחרונים ההם.

כמו רבים מפקידי המנדט, לא היה גרני בעד היהודים ולא נגדם, לא בעד הערבים וגם לא נגדם. עצוב היה לו שהם הורגים אלה את אלה. לפני חודשים אחדים יצא היומן בתרגומה של סמדר מילוא, כחלק מספרו של מוטי גולני "ימים אחרונים" (הוצאת מרכז זלמן שז"ר). בין היתר כתב גרני על הטבח בדיר יאסין. לא רבים יודעים שאנשי אצ"ל ולח"י שביצעו את הטבח ואת גירוש התושבים נשארו בכפר וכי שלטונות המנדט תיכננו להפציץ אותו מהאוויר.

ב-13 באפריל רשם גרני: "מטוסי ה'טמפסט' הגיעו היום מעיראק בעקבות החלטות שהתקבלו אמש, אבל איחרנו את המועד כי ?הארגון' (אצ"ל) ו'שטרן' (לח"י) כבר פינו את דיר יאסין וההגנה יושבת שם עכשיו. כך, באמצעות פעולה של הפורשים שהיא עצמה גינתה, השתלטה ההגנה על כפר ערבי".

ב-13 במאי הכל היה ארוז. אלן גורדון קאנינהאם, הנציב העליון, ואחרוני עוזריו היו מוכנים ליציאה. גרני כתב: "המשטרה נעלה את מחסניה (ששווי תכולתם מיליון ליש"ט ויותר) והביאה את המפתחות אל אנשי האו"ם והללו סירבו לקחתם. היה עלי לומר להם שבתוך שעות אחדות יהיה האו"ם אחראי למינהל בפלשתינה (על פי החלטת כ"ט בנובמבר 1947) וכי אנחנו נשים את המפתחות על מפתן דלתם אם ירצו בכך ואם לאו; וכך עשינו".

בלילה האחרון נמשכו היריות "בדרך הטפשית הרגילה" וגרני לא ישן; למחרת סיכם את 30 שנות המנדט במלים: "מצפוננו היה נקי". האימפריה הבריטית התפרקה ממרבית נכסיה הקולוניאליים, לרבות הודו, אך גרני עוד נשלח לייצג את מלכו כנציב עליון במאלאיה, לימים חלק ממלזיה. ב-6 באוקטובר 1951 פתחו לוחמי מחתרת באש אל עבר מכוניתו. אשתו היתה אתו. הוא נהרג, היא יצאה בשלום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו