בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקשר היהודי של האיטי

היהודי הראשון דרך באי הקריבי מוכה הסבל כבר ב-1492, לצד קולומבוס. הקהילה היהודית שקמה בהאיטי החזיקה בעבדים, ואילו במאה ה-20 לא היססה ישראל לשלוח נשק לרודנים הרצחנים ששלטו בו. כעת, היא מנסה להציל שם חיים

תגובות

בית החולים הארעי שהקימה משלחת הסיוע הישראלית להאיטי מטפל בעשרות מנפגעי רעידת האדמה הקשה מדי יום, והוא היחיד הערוך לבצע ניתוחים וטיפולים מורכבים בתנאי השדה במקום. אבל משלחת זו, שנחתה בהאיטי בעקבות רעידת האדמה האחרונה על מאות אלפי הנפגעים שהותירה, אינה הפעם הראשונה שבה מורגשת הנוכחות היהודית באי.

ב-1492 כשעגן כריסטופר קולומבוס באי היספניולה שבים הקריבי - שבחלקו המערבי שוכנת כיום האיטי - הוא היה מלווה בלואיס דה-טורז, אנוס יהודי מספרד ששימש גם מתורגמן. בעקבות ההתיישבות האירופית בעולם החדש, יהודים שברחו מאימת האינקוויזיציה הספרדית מצאו מקלט גם בהאיטי. היהודים שהגיעו להאיטי היו סוחרים, בעלי מטעים ובעלי עבדים, והתיישבו בכל רחבי האי. במאה ה-17 באו הצרפתים, שהביאו עמם עבדים אפריקאים, שתפסו את מקום בני האי המקומיים שתרבותם נכחדה ברובה לאחר הכיבוש הספרדי.

ב-1685 פירסם המלך לואי ה-14 את המסמך שנודע כ"הקוד השחור", ובו נקבעו תנאי העבדות במושבות הצרפתיות באיים הקריביים. לבד מהטלת הגבלות קשות ודרקוניות על העבדים ואיסור על קיום המנהגים של כל הדתות חוץ מהדת הקתולית, ציווה המסמך על גירוש כל היהודים מהמושבות הצרפתיות באיים. רוב היהודים עזבו, אך בהאיטי, כמו גם בקולוניות צרפתיות אחרות, השלטון המקומי נתן לעתים פרשנות מקלה ל"הקוד השחור", ויהודים שהיו מעורבים במסחר עם חברות שלצרפת היה עניין בהן אף קיבלו מעמד של אזרחי צרפת בהאיטי.

מרדכי ארבל, לשעבר שגריר ישראל בהאיטי, כתב בספרו "בני האומה היהודית באזור הקריבי" (הוצאת גפן והספריה הציונית), שאחת המשפחות היהודיות שבאו לאי היתה מנדס-פראנס. עם צאצאיה נמנה לא אחר מפייר מנדס-פראנס, ראש ממשלת צרפת ב-1954-1955.

ב-1804 לאחר תום מרד העבדים, שטבחו בלבנים ובהם ביהודים, הוקמה באי הרפובליקה החופשית של האיטי, בשלטון העבדים המשוחררים שכתבו חוקה ובה קבעו כי לעולם לא יותר לאדם לבן להיות בעל אדמות במדינה. רוב היהודים עזבו, מפעליהם נהרסו והמסחר פסק. המיעוט היהודי שנשאר התערה בתושבי האי והקים משפחות מעורבות, שחלק מבניהן עדיין חיים באי.

מ-1830, כשהחל המרד בפולין נגד הכיבוש הרוסי, נמלטו כמה משפחות יהודיות להאיטי, שם השתלבו במעמד הגבוה. לקראת סוף המאה ה-19, הגיעו 30 משפחות יהודיות נוספות מלבנון, סוריה ומצרים, והיו פעילות בסחר הטקסטיל. ערב מלחמת העולם השנייה היתה האיטי אחת המדינות היחידות בעולם שפתחו את שעריהן לפליטים יהודים, אך רובם היגרו משם לאחר המלחמה.

"היהודי" בהאיטי

בהאיטי, כמו בשאר האומות הקריביות, נוהגים הילידים לערוך קרנבלים טקסיים. ד"ר אליזבת מקאליסטר, מרצה לדתות באוניברסיטת ווסליאן בקונטיקט, כתבה במאמרה "היהודי בדמיון של האיטי: היסטוריה פופולרית של אנטי-יהדות ופרוטו-גזענות", כי בין הדמויות שמציגים תושבי האיטי בקרנבל ניתן למצוא גם את "היהודים".

"היהודים היו ה"אחר" המקורי של אירופה, האובייקט הראשון של דמוניזציה, מזכירה מקאליסטר, "בימי הביניים באירופה, היהודים נקשרו באופן אסוציאטיבי לשטן, קניבליות, הרעלה וחילול לחם הקודש... כשהגיעו האירופים לאיים הקריביים, הם הביאו אתם אמונות אלה והחילו אותן כמעט ללא שינוי על ילידי האיים והאפריקאים ששיעבדו. כך שלמעשה, האנטישמיות של ימי הביניים היתה הבסיס לגזענות כלפי השחורים בעולם החדש".

מקאליסטר, שחקרה את הרארה, קרנבל המוני שנערך בזמן חג הפסחא בהאיטי, גילתה שכלול בו טקס הנקרא "בוויל ז'יף", שבו מכינים החוגגים בובות קש שנקראות "יהודה איש קריות" או בפשטות "יהודי", גוררים אותן במצעד ולבסוף מעלים אותן על המוקד. אך במקביל, המשתתפים רואים עצמם גם כ"יהודים" החוגגים את צליבת ישו. לפי מקאליסטר, המשתתפים במצעדי הרארה אימצו את הייצוג השלילי של היהודי שהביאו אתם הספרדים כדימוי של התנגדות ומחאה לתרבות הקתולית שדיכאה ושיעבדה אותם, והם שורפים את בובת "היהודי" כדי ללעוג לגזענות ולדיכוי נגד העבדים.

הקשר הישראלי

השגריר לשעבר ארבל מספר כי כשחי בבירה פורט או פרינס, בין 1972 ל-1975, התאמץ לאחד את 12 המשפחות היהודיות שחיו אז בעיר, ונהג לערוך אירועים לרגל החגים היהודיים. בתקופה שבה שירת כשגריר, קידם ארבל פרויקטים לפיתוח החקלאות באי ואף הזמין חקלאים ישראלים ללמד את הכפריים בהאיטי כיצד לפתח חקלאות. הוא מספר כי שני חקלאים מישראל חיו בעמק הארטיבוני באי במשך ארבע שנים, וסייעו לתושבי המקום לגדל ירקות לייצוא. ארבל נזכר בטקס מרגש שנערך במקום, שבו הודו להם התושבים בקריאות "ויו ישראל!" ("תחי ישראל").

אך נראה שהמעורבות הישראלית באי לא תמיד היתה כה חיובית. ב-1982 דיווח העיתון האמריקאי "כריסטיאן סיינס מוניטור" שהחל מ-1968 מכרה ישראל נשק לרודני האיטי - פרנסואה דובלייה שנבחר לנשיא ב-1957 ובנו ז'אן-קלוד שעלה לשלטןן ב-1971. השניים, שנודעו כ"פאפא דוק" וכ"בייבי דוק", השליטו טרור על המדינה בעזרת צבא פרטי. ב-1983 דיווח גם "ניו יורק טיימס" כי ישראל היתה בין המדינות היחידות שהסכימו למכור נשק ל"ביביי דוק", ואף סיפקה לו הסדר תשלומים נוח.

פול פרמר, סגנו של ביל קלינטון כנציג האו"ם להאיטי, דיווח בעבר שהגנרל פרוספר אבריל, ראש החונטה שהשתלטה על השלטון בהאיטי ב-1988, קיבל מקלט מדיני זמני בישראל ב-1990. אבריל היה ראש "משמר הנשיאות" הידוע לשמצה של משפחת דובלייה, ובית משפט אמריקאי קבע כי היה אחראי ל"הפרות שערורייתיות של זכויות אדם".

ב-1990 ארבע שנים לאחר ש"בייבי דוק" הודח מהשלטון, נבחר לנשיא האיטי הכומר ז'אן ברטרנד אריסטיד, בבחירות הדמוקרטיות הראשונות באי. אבל ב-1991 הוא הודח בהפיכה צבאית, ולפי דיווח העיתון הבריטי "אינדיפנדנט", כ-2,000 רובי "עוזי" ו"גליל" שנשלחו מישראל שימשו את החונטה.

לפי דו"ח מ-2005 של כתב העת לענייני צבא "ג'יינס", כלי נשק שמקורם בישראל מוברחים דרך פלורידה ומגיעים לידי כנופיות חמושות, חלקן מתנגדות וחלקן תומכות בשלטון, שמשליטות טרור ברחובות פורט או פרינס.

עד סגירת הגיליון לא התקבלה תגובת משרד הביטחון לדברים.

כעת, כשרופאים ואחיות מישראל עובדים מסביב לשעון בבית החולים שהוקם בהאיטי, לא נותר אלא לקוות שהתרומה הישראלית למדינה תתמקד מעתה בהצלת חיים, ולא במשלוחי נשק.

הכותבת היא דוקטורנטית למדע המדינה ומלמדת במכללת ספיר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו