בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הלקוח החדש של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין: שלטון החוק

במינוי יהודה וינשטיין התגשם חלומן של ממשלות הליכוד, להבריג לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה עורך דין פרטי. הפוליטיקאים רוצים יועץ מוחל וחומל, אבל על אף שמינו לתפקיד סניגור חביב ומבוגר, הם עשויים לגלות פרקליט תקיף ופעיל

תגובות

בלי פאר והדר, בחדר רגיל במשרדי מטה השב"כ בתל אביב, נערך החודש טקס הכנסתו של יהודה וינשטיין בבריתו של המסדר הפנימי מכולם בממסד הממלכתי בישראל, המקבילה הביטחונית להנחת תפילין: בדיקת הפוליגרף של שותפי הסוד. שלא כאחד מקודמיו בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שסירב להיבדק עד שנכנע, התמסר וינשטיין לפוליגרף בלי שערוריות. זה היה רגע חציית הקו שבין שני העולמות, הפרטי והציבורי. ועדיין ממתין לו בעיקול הדרך המעבר מהגנה להתקפה, ממצב תודעתי של פרקליט המגונן על נאשם לקצין אכיפת החוק של המדינה, שעכשיו היא - ולא הממשלה - הלקוחה של עו"ד וינשטיין.

אתמול קיבל וינשטיין מקודמו, מני מזוז, את חותמת היועץ. לא שררה היא מסמלת, אלא עבדות. יממות על יממות של עמל בפרך ושל יזע שאין המיזוג מוחה: מלחמה נואשת בהררי תיקים, מסמכים, מזכרים, אלפי הצעות חוק והחלטות ממשלה; דיונים אין-סופיים; ניהול משרד עורכי הדין הגדול ביותר בארץ, עם כמעט 1,000 משפטנים, מהם 800 בפרקליטות ו-100 - בקרוב כפליים, עם איוש תקנים חדשים - במחלקת הייעוץ והחקיקה. זהו שינוי גדול לאדם חביב, שבקרוב ימלאו לו 66 ושהיה עד כה אדון ללוח הזמנים שלו ולעיסוקיו: אחרי עשרות שנות בעלות על בוטיק, מעבר פתאומי לניהול רשת קניונים. הקרב אינו אבוד מראש, אפילו יחליט וינשטיין במרוצתו שלא למצות את מלוא שש השנים שהעניק לו המינוי הממשלתי.

וינשטיין הוא פייטר. נשאר בו משהו מהישראלים שהתבגרו אל אמצע שנות ה-60, אלה שהתקופה שעיצבה את אישיותם השתרעה ממלחמה עד מלחמה, מששת הימים ליום הכיפורים. הוא גדל בדירות קטנטנות בתל אביב, התנדב לצנחנים כי האמין באגדות הכומתות האדומות (מאיר הוברמן, לימים ראש המוסד מאיר דגן, היה שם אתו זמן מה ונעלם ליחידה אחרת), התאכזב מהטרטורים הסתמיים, הצטער על שוויתר על הזימון לקורס טיס ולקומנדו הימי, חלק בקורס הקצינים חדר עם גדי מנלה - שכקצין המבצעים של חטיבת הבקעה נהרג במרדף עם המח"ט אל"מ אריק רגב - ובאוקטובר 1973 פיקד על מחלקה בחטיבה 317 של מילואי הצנחנים, שכבשה את החרמון הסורי בתחבולת איגוף, בעוד הסדירים של גולני נופלים בעשרותיהם בדרך לחרמון הישראלי. חוויה קשה, שחקקה בו את כובד האחריות לחיי אדם וזיכרונות של אומץ ומנהיגות לצד פחד והשתמטות.

האזרח הראשון

הוא לא ישתמט מהכרעה בתיק אביגדור ליברמן. אין צורך שיפסול את עצמו רק מפני שבהליך מקדמי, הקשור לתביעת דיבה שהגיש האוליגרך מיכאל צ'רנוי נגד האוליגרך אולג דריפסקה, שאותו ייצג, נזכר בין השאר גם שמו של ליברמן. הבעיה בתיק ליברמן אינה במהות, אלא באטיות.

חוקרי המשטרה, שהסתכנו במהלכים מעוררי מחלוקת והשיגו בעזרתם תשתית ראייתית מוצקה, לדעתם, התבוננו בעיניים כלות ברפיון הידיים בפרקליטות. מלמטה, מאגף החקירות והמודיעין (אח"ם) שבראשות ניצב יואב סגלוביץ, ומלמעלה, ממזוז ומפרקליט המדינה משה לדור, לחצו על האמצע - המחלקה הכלכלית בפרקליטות - להגביר את התפוקה, כדי שמזוז יספיק לקבוע אם להגיש כתב אישום נגד ליברמן, ובאילו סעיפים. הלחץ לא הועיל, אבל הליכתו של מזוז ובואו של וינשטיין לא ישנו את התוצאה הסופית, רק את זהות המחליט ועיתוי ההחלטה.

אף שבתוקף מקצועו נכרך לעתים שמו באלה של דמויות ידועות שייצג, לא היה וינשטיין בשר מבשרה של החבורה הפוליטית ולא התרועע בחוגה. עם שר המשפטים יעקב נאמן, שלבסוף המליץ על מינויו (בחדרי חדרים היתה מעורבותו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, משמעותית יותר), נפגש פעם אחת בכל שנותיהם כעורכי דין ופעם נוספת שוחח אתו בטלפון.

במסגרת החפיפה לקראת תפקידו, כבר נכח וינשטיין בדיון ועדת ההיגוי העליונה של רשויות האכיפה למאבק בפשיעה החמורה, שסיכמה את שנות עבודתה בראשות מזוז. במהרה יישאב לתפקיד של ראש מנגנון החקירה והתביעה ולסימן שאלה מתמיד, האם החלטה - שלו, של פרקליט המדינה או של ראש אח"ם במשטרה - שלא לחקור או לסגור תיק בתום חקירה, התקבלה משיקולים מקצועיים. פוליטיקאים, הנאבקים בכל העבריינים למעט עמיתיהם, שלא לומר הם עצמם, מקווים שבכיר המחליטים יהיה מי שהתרגל להאמין להכחשותיהם העובדתיות, או לכל הפחות לבטוח בטוהר מניעיהם. במינוי וינשטיין התגשם, לכאורה, חלום הדורות של ממשלות הליכוד: עורך דין פרטי בראש מערכת התביעה הכללית.

פעם אחת בלבד, כאשר אהרן ברק המליץ על חברו מהאוניברסיטה יצחק זמיר, ויתר ראש ממשלה מהליכוד - מנחם בגין, שהתמוגג מברק - על ניסיון לייבא יועץ משפטי מהמגזר הפרטי. ליצחק שמיר לא ניתנה הזדמנות, ובימי בנימין נתניהו ואריאל שרון הועדפו תחילה הפרקליטים הפרטיים דן אבי-יצחק, רוני בר-און ואלי זהר. רק כשנפלו חלופות אלה נבחרו רובינשטיין ואחריו משנהו מזוז. כך יצא שקודמיו של וינשטיין הגיעו לתפקיד ממשרד המשפטים (חיים כהן, מזוז), ממערכת הביטחון (מאיר שמגר), מהאוניברסיטה (גדעון האוזנר, ברק, זמיר) ומבית המשפט המחוזי (משה בן-זאב, יוסף חריש, מיכאל בן-יאיר, רובינשטיין). וינשטיין הוא ראשון האזרחים בתפקיד, בלי לדלג ממדור אחד לאחר בשירות הציבורי.

מי שמינה את וינשטיין מקווה לראות בו את הסניגור שמעל לקטיגור, ראש התביעה לדור. אם אי אפשר להחריב את בית שמאי, אפשר לפחות לבנות עליו את בית הלל. יועץ משפטי מבין עניין, חומל ומוחל, הוא נכס חיוני בהתחשב במרחב שיקול הדעת שלו, שבית המשפט העליון סולד מלהתערב בו, אם כי מזוז נחלץ ממנו פעמיים בקושי בכמעט תיקו: בסגירת תיק שרון ובהסדר הטיעון עם משה קצב.

זה חשבונם של הממנים, שאינו מחייב את המתמנה. וינשטיין אינו בהכרח רחמן יותר מהרשעים ההם בפרקליטות, בוודאי לא יותר משהיה מזוז כשנחת בבסיס הטירונים באי היווני, מחזור יוני 2004. אך את פתיחת כהונתו של וינשטיין לא ישוו לפתיחה של מזוז ולאמונה הסלחנית שלו, שהתמיהה גם את בג"ץ, ב"תום הלב" של אריאל שרון, אלא לסיום כהונתו ולסדרה של אישומים נגד אהוד אולמרט. עם הזמן נכזבה ציפיית השרים, שמזוז יהיה כל שש שנותיו התשליל של פרקליטת המדינה עדנה ארבל. זה מה שעשוי לקרות לציפייה שווינשטיין יהפוך על פניה את גישתם של מזוז המאוחר ולדור.

בין הראיות הנסיבתיות לכך שהציפייה הזאת תיכזב, אפשר למנות את יכולתם של עורכי דין פרטיים, שזיכוייהם והסדרי טיעוניהם אומנותם, לראות לפתע את הצד השני של המטבע, הצד של התובעים, כאשר הם מייצגים את בעל המטבעה. למשל, כשהם משרתים כשופטים צבאיים במילואים, אם כי אז, לרוב, הנאשמים הם פלסטינים. וינשטיין גם התחנך באסכולה של מי שהיתה ממונה עליו בפרקליטות מחוז המרכז בשנות ה-70, שרה סירוטה, שבין השאר ניהלה בתקיפות וללא משוא פנים תביעות חלוציות נגד שר (אהרן אבו-חצירא) וחבר כנסת (שמואל רכטמן).

מפקד סיירת מטכ"ל

וינשטיין, חריף-שכל וחד-זיכרון, הוא משפטן המבקש להיצמד לראיות ולבחון את חוזק התיק לפי החלשה בחוליותיו, שהיא תכופות הופעתם של עדים על הדוכן והתרשמותם הספקנית של השופטים ממנה. זו גישה בריאה, אך לא ייחודית או מקורית. לרוב נוהגים כך גם בפרקליטות ובזרוע המשטרתית שלה, אח"ם. בלדור ובסגלוביץ ימצא וינשטיין שותפים להשקפתו. אם הוא שש-אלי-צדק, כך גם הם, ואיש הרי אינו להוט להתרסק בבושת פנים בבית המשפט, בוודאי לא בתיק מתוקשר נגד נאשם עתיר עוצמה.

בגלגול קודם, בעשור שעבר, ייצג וינשטיין נאשם שהיה מעורב בתאונה. הוא צדק בהערכתו שבית המשפט יזכה אותו, אף שלא הצליח לשכנע את פרקליט מחוז ירושלים, לדור, שאין טעם בהעמדה לדין. אין בכך כדי להעיד על הבאות: לא תמיד הסכים לדור עם הדרגים שמעליו או שמתחתיו.

בין לדור ונאמן עדיין זורם דם רע. יש בפרקליטות החושדים בנאמן, בחיפוש הזדמנויות לכפות את עמדתו, המנומקת בין השאר בעומס המוטל על היועץ, למשל באמצעות הקמת ועדת שרים בראשותו "ללחימה בפשיעה החמורה". אבל שר המשפטים נחל לאחרונה שתי תבוסות צורבות - בחתירתו לפיצול סמכויות היועץ ולמינוי השופט נועם סולברג, אחיינו הרעיוני, ליועץ המשפטי.

אחת המשימות הראשונות של וינשטיין תהיה הפשרת ההליך המוקפא למינוי "ראש ייעוץ וחקיקה (יח"ק) במשרד המשפטים" - תפקיד חדש, מקביל בדרגתו לפרקליט המדינה, כדרג שבין היועץ המשפטי לבין חמשת המשנים ליועץ. מזוז הוא שהציע לייסד את תפקיד ראש יח"ק, לפי המלצת יועצים ארגוניים שבדקו את עבודת משרדו. בשנה שעברה התמנתה ועדת איתור בראשות היועץ המשפטי לממשלה ובהשתתפות מנכ"ל משרד המשפטים, נציב שירות המדינה, נציגת האקדמיה פרופ' סוזי נבות ומשפטן שמונה על ידי ראש הממשלה בהסכמת היועץ המשפטי - מזכיר הממשלה, עו"ד צבי האוזר. הוועדה לא הספיקה לדון במועמדים. מזוז העדיף להמתין למינוי יורשו, מנכ"ל משרד המשפטים הקודם משה שילה הוחלף בגיא רוטקופף, ובקיץ יוחלף גם נציב שירות המדינה, שמואל הולנדר. וינשטיין, שזה עתה אותר, יהפוך למאתר.

חשיבותו של התפקיד תיגזר גם מסגנון עבודתו של וינשטיין. היא תגדל אם היועץ יחליט להיות מעין יושב ראש פעיל של משרדו ולהשאיר את הניהול היום-יומי ללדור ולראש יח"ק. הבאים במגע עם הפרקליטות, במטה ובמחוזות, מתרשמים שהיא משוועת לניעור. וינשטיין, שנמנע מהצהרת כוונות, ינסה ככל הנראה להחדיר בה גאוות יחידה, בבחינת סיירת מטכ"ל של השירות המשפטי, כדי למשוך אליה את טובי המשפטנים הצעירים שיוכלו בתוך שנים מעטות לרכוש ניסיון יקר בתיקים מאתגרים ובהופעות בבתי המשפט. אחר כך, אם ירצו, יעברו לשוק הפרטי, וברבות הימים אולי יחזור אחד מהם למערכת מלמעלה, כיועץ המשפטי, ממש כמו וינשטיין.

אם הפרקליטים יהיו מרוצים מהיועץ החדש, מה טוב; ואם האזרחים הנזקקים לפרקליטות ירוו נחת, מצוין. אבל המדד העיקרי של יהודה החוזר לקריות יהיה הסיפוק של הפוליטיקאים שמינו אותו: יהיה מתאם הפוך בין שביעות הרצון שלהם ממנו להצלחתו האמיתית.



וינשטיין. לא ישתמט מהכרעה בתיק ליברמן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו