בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תולדות המונדיאל | היום שבו בכתה ברזיל

בסופו של האירוע בו מילאו 210 אלף צופים את המראקנה, הוכתה ברזיל בתדהמה ויגון. אחר כך היא שלחה את השוער שלה ל-50 שנות בדידות. כך התנהל מונדיאל 1950 במדינת הסמבה

תגובות

תריסר שנים חלפו מאז גביע העולם של 1938 בצרפת, ועד שהטורניר חודש. זה של 42' בוטל כמובן, וגם ב-46' לא היתה אפשרות לקיימו, כשאירופה ההרוסה לא חשבה בכלל על כדורגל. באותה שנה התלבטו בפיפ"א מתי, ואפילו אם בכלל, להמשיך בגביע העולם. היה ברור שיש לחכות, ולבסוף הוחלט לקבל את הצעת ברזיל - שהתחרתה על האירוח ב-42' נגד לא אחרת מאשר גרמניה הנאצית - ולקיים בה את הטורניר הבא, ב-50'. שמו של הגביע עצמו שונה לז'יל רימא, לכבוד נשיא פיפ"א, שעדיין היה בחיים.

האנגליות אמנם כבר היו חברות בפיפ"א, אבל גם הפעם לא חסרו נעדרות. מדינות הציר, שאחרי המלחמה כללו שלוש גרמניות - המערבית, המזרחית וחבל הסאאר שהיה תחת שליטה צרפתית - טרם התקבלו מחדש לפיפ"א, מלבד איטליה, שנהנתה ממעמדה כאלופת עולם; מדינות הגוש הקומוניסטי הסתגרו מאחורי מסך הברזל; וארגנטינה המשיכה בכעס הקדוש מלפני המלחמה, והחרימה את המשחקים משום שלא זכתה באירוח.

אחרי משחקי מוקדמות שבהם שיחקה לראשונה ישראל העצמאית - שספגה תבוסות מיוגוסלביה החזקה - עלו 16 נבחרות לטורניר, אבל רק 13 השתתפו בו. סקוטלנד עלתה מהמקום השני באליפות האיים הבריטיים, אך סירבה להופיע: היא לא זכתה באליפות ולכן "לא מגיע לנו"; טורקיה ויתרה מסיבות כלכליות; ואילו הודו פרשה אחרי שפיפ"א לא התירה לשחקניה לשחק ללא נעליים. ההודים לא דרשו זאת בשל קשיים כלכליים, כפי שנהוג לחשוב, אלא פשוט כך נהגו לשחק בתת-היבשת: לשחק עם נעליים נראה להם מוזר. פורטוגל הוזמנה להחליף את טורקיה, אך סירבה. הצרפתים כבר הסכימו להחליף את הודו, אך כשהבינו שלוח הזמנים כולל נסיעה של 3,000 קילומטר בין שני משחקים, גם הם ויתרו. בסופו של דבר, אחד מארבעת הבתים המוקדמים כלל רק את אורוגוואי ובוליביה, שהתחרו על מקום בבית הגמר.

הסקופ של סנט לואיס

איטליה נפגעה קשות מאסון סופרג'ה ב-49', כשמטוסה של קבוצת טורינו התרסק. אנגליה, לראשונה במונדיאל, נחשבה למועמדת אפשרית לתואר, אולם ברזיל היתה המועמדת הבכירה לזכייה, שתוכיח מי הפך את הכדורגל לאמנות. באנגליה, זכייה היתה אופציה; בברזיל זו היתה אובססיה.

המאמן פלאביו קוסטה אמר שכישלון ברזילאי יהיה אסון לאומי, אבל איש לא חשב שהדבר אפשרי. הוא כינס את השחקנים לארבעה חודשים של מחנה אימון סגור מחוץ לריו דה-ז'ניירו, במשמעת קשוחה, ניתוק מהמשפחות וכיבוי אורות ב-10 בערב. הנבחרת קיבלה כל מה שהיתה צריכה, כולל שולחנות ביליארד ומסז'יסטים (אנגליה, למשל, שיחקה ללא רופא צמוד עד 66'). ברזיל הקימה אצטדיונים, בהם האצטדיון הגדול בעולם, המראקנה בריו, שהיה יכול להכיל אז כמעט 200 אלף איש.

לברזיל היתה נבחרת מצוינת בראשות זיזיניו, בעל שליטה נדירה בכדור, גם לשחקן ברזילאי; אדמיר, החלוץ הנפלא, מלך שערי הנבחרת עד פלה; וג'איר, שאהב לעבור שחקן יריב כמה פעמים בהתקפה אחת. אל בית הגמר - הפעם היחידה ששלבי ההכרעה לא היו בנוק-אאוט - עלו ברזיל, ספרד, שוודיה ואורוגוואי, לא לפני שהאנגלים נחלו כישלון מהדרמטיים בהיסטוריה של המשחק, מול ארצות הברית החובבנית.

כהרגלם, בילו האמריקאים עד לשעות הקטנות גם לפני המשחק, ולפני פתיחתו ניגש אחד משחקניהם לעיתונאי בריטי ואמר: "אתה לא צריך עיפרון אלא מכונת חישוב, כדי לדעת כמה תנצחו". בנבחרת האנגלית היו אגדות כמו בילי רייט, סטנלי מורטנסן וסטנלי מתיוס (שלא שותף), אבל באצטדיון בבלו הוריזונטה הוכח שבכדורגל הכל יכול להיות.

באנגליה לא האמינו, ולא מעט עיתונים חשבו שהדיווח הטלגרפי 'אנגליה 0 - ארצות הברית 1' הוא טעות דפוס ופירסמו את התוצאה כ-10-0 או 10-1 לאנגלים. בעולם נדהמו ורק בארצות הברית - ששלחה עיתונאי יחיד למשחקים, וגם הוא נסע על חשבונו אחרי שלקח חופש מעיתונו, "סנט לואיס דיספאץ'" - איש לא התעניין. הקפטן האנגלי בילי רייט כתב: "זה היה הרגע הקשה ביותר בקריירה שלי, יותר מהתבוסה להונגריה בוומבלי".

בבית הגמר רקדו הברזילאים עם שישייה מול ספרד ושביעייה מול שוודיה, בעוד אורוגוואי סיימה בתיקו עם ספרד ובקושי ניצחה את שוודיה. למשחק האחרון הגיעה ברזיל כפייבוריטית ענקית - תיקו הספיק לה כדי לסיים במקום הראשון בבית הגמר. בימים שלפני המשחק חגגה ריו במיני-קרנבל, סמבה מיוחדת נכתבה לקראת המשחק, "Brasil os vencedores" (ברזיל, המנצחים) ובפזמון החוזר נשמעו היטב המלים "ברזיל אלופת העולם". ה-16 ביולי 50' היה אמור להיות יום חג.

50 שנה בכלא

בין 205 ל-210 אלף איש, שיא של כל הזמנים, נדחסו במראקנה מהבוקר, וכאשר העלה פריאקה את ברזיל ליתרון בתחילת המחצית השנייה, הכל היה מוכן לקרנבל. אבל גם אורוגוואי היתה מוכנה. לפני המשחק אמר המאמן חואן לופס לשחקניו בחדר ההלבשה "הסיכוי היחיד שלנו הוא לשחק הגנתי", אבל כשהוא יצא, קם הקפטן אובדליו וארלה ונשא נאום נרגש שבו קרא לחבריו לא להתייחס למאמן, לשחק התקפי ולשכוח שהם אנדר-דוג. הנאום עשה רושם יוצא דופן על שחקני אורוגוואי ורבים רואים בו את הגורם לניצחונם.

גם אחרי השער הברזילאי, לקח וארלה את הכדור, הניח אותו ברוגע בנקודת האמצע וצעק לחבריו "עכשיו הזמן לנצח". חואן אלברטו שיאפינו השווה, ובדקה ה-79 נפלה דממה על המראקנה כשאלסידס ג'יגיה ("התליין") הבקיע. עד הסיום, עשתה ברזיל מאמצים נואשים להשוות, ללא הועיל. רימא תיאר מאוחר יותר את מה שקרה עם השריקה: "השקט היה מורבידי, ממש סמיך. היתה דממה שכמעט קשה לשאת אותה".

באורוגוואי חגגו, מלבד שלושה אנשים שלקו בלבם במהלך המשחק; בברזיל ההלם היה עצום. הגביע "שלהם" נלקח, האופוריה התנפצה באחת, והתגובות היו קשות ביותר. לפי הערכות, עשרות אנשים התאבדו, שניים מהם זרקו את עצמם מיציעי המראקנה; חלק מהשחקנים פרשו; אחרים לא זכו יותר ללבוש את מדי הנבחרת ונחשבו מוקצים; השוער השחור (והמעולה) מואקיר ברבוסה, שנחשב לאשם העיקרי בהפסד, נודה והיה שנוא עד סוף ימיו. ארבעים שנה ויותר אחרי ההפסד, הוא לא הורשה לשדר כפרשן רדיו במראקנה או לבקר באימון של נבחרת ברזיל. ערב מותו ב-2000 אמר: "העונש המקסימלי בברזיל הוא 30 שנה בכלא. אני מרצה עונש של 50 שנה על משהו שלא עשיתי". במשך כמעט חצי מאה גם לא היה לברזיל שוער שחור.

ה-16 ביולי הפך לאסון ומכונה "היום שבו בכתה ברזיל". הכינוי הנפוץ למשחק הוא "מראקאנאזו" (מילולית: "המכה במראקנה", המשמעות: האסון במראקנה) ובסיכומי המאה העשרים בברזיל הוא נחשב לאירוע העצוב של המאה. מדי הבית הלבנים של ברזיל לא יילבשו יותר, ובתחרות למציאת תלבושת חלופית תזכה ההצעה לחולצות צהובות-ירוקות ומכנסיים כחולים.

תולדות גביע העולם - הפרקים הקודמים:

אורוגוואי 1930: המונדיאל הראשון איטליה 1934: המבצע המוצלח של מוסליני צרפת 1938: "ניצחון או מוות" עד הגביע



שיאפינו מכניע את ברבוסה. רגע ששינה את חייהם לעד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו